בית נתן/ברכות/מה/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
(מדק"ס) |
(התיקון הזה מצאתי בדף תיקונים שבסוף הספר) |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
אר"י שנים '''שאכלו אחד''' מהן יוצא בברכת חבירו והוינן בה מאי קמ"ל '''שמע ולא ענה יצא'''<ref>וכ"ה בכ"י פ', וכ"ה בבה"ג אך יש לו גי' אחרת ע"ש {{ממ|דק"ס}}.</ref> תנינא שמע לא ענה וכו': | אר"י שנים '''שאכלו אחד''' מהן יוצא בברכת חבירו והוינן בה מאי קמ"ל '''שמע ולא ענה יצא'''<ref>וכ"ה בכ"י פ', וכ"ה בבה"ג אך יש לו גי' אחרת ע"ש {{ממ|דק"ס}}.</ref> תנינא שמע לא ענה וכו': | ||
דאתו ממערבא אמרי '''שנים שאוכלין''' רצו לזמן מזמנין מאי לאו דשמיע להו '''מיניה דר"י''' לא דשמיע | דאתו ממערבא אמרי '''שנים שאוכלין''' רצו לזמן מזמנין מאי לאו דשמיע להו '''מיניה דר"י''' לא דשמיע להו מרב '''ומקמיה''' דנחית לבבל: | ||
ג' '''שאכלו ויצא''' א' מהם לשוק וכו' אמר אביי והוא דקרי ליה ועני אמר מר זוטרא ולא אמרן אלא בג' '''דליכא שֵם''' אבל בעשרה '''דאיכא שם בעינן''' עד '''דניתו א"ל''' רב אשי אדרבה איפכא '''מסתברא שנים''' אין נראין '''בשלשה תשעה''' נראין '''בעשרה ואע"ג דמותיב רב אשי אפילו הכי הילכתא''' כמר זוטרא '''דכתיב וירוממוהו בקהל עם''' אמר אביי נקטינן שנים '''שאכלו מצוה לחלק<ref>וליתא תנ"ה שנים שאכלו מצוה לחלק, וחסר בט"ס דאי הכל מדברי אביי הוא הו"ל למימר והני מילי בששניהם כו' אבל בד"א לשון ברייתא הוא {{ממ|דק"ס}}.</ref> בד"א''' וכו' (ול"ג בכ"י מ"ט כיון דבעי לאדכורי וכו' עד לאו אורח ארעא וגי' הכ"י נכון ומוכרח דמפיק ליה מקהל עם ואין קהל פחות מעשרה ודמיא להא דאיתא התם כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה והזכרת השם דבר שבקדושה הוא ולא דמיא להא דאי' התם עמדו יקרים וכו' בציר מעשרה לאו אורח ארעא דשם אין בו הזכרת השם ולכן שייך שפיר דרק לאו אורח ארעא לקרותן יקרים פחות מעשרה וכדפרש"י שם וד"ל): | ג' '''שאכלו ויצא''' א' מהם לשוק וכו' אמר אביי והוא דקרי ליה ועני אמר מר זוטרא ולא אמרן אלא בג' '''דליכא שֵם''' אבל בעשרה '''דאיכא שם בעינן''' עד '''דניתו א"ל''' רב אשי אדרבה איפכא '''מסתברא שנים''' אין נראין '''בשלשה תשעה''' נראין '''בעשרה ואע"ג דמותיב רב אשי אפילו הכי הילכתא''' כמר זוטרא '''דכתיב וירוממוהו בקהל עם''' אמר אביי נקטינן שנים '''שאכלו מצוה לחלק<ref>וליתא תנ"ה שנים שאכלו מצוה לחלק, וחסר בט"ס דאי הכל מדברי אביי הוא הו"ל למימר והני מילי בששניהם כו' אבל בד"א לשון ברייתא הוא {{ממ|דק"ס}}.</ref> בד"א''' וכו' (ול"ג בכ"י מ"ט כיון דבעי לאדכורי וכו' עד לאו אורח ארעא וגי' הכ"י נכון ומוכרח דמפיק ליה מקהל עם ואין קהל פחות מעשרה ודמיא להא דאיתא התם כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה והזכרת השם דבר שבקדושה הוא ולא דמיא להא דאי' התם עמדו יקרים וכו' בציר מעשרה לאו אורח ארעא דשם אין בו הזכרת השם ולכן שייך שפיר דרק לאו אורח ארעא לקרותן יקרים פחות מעשרה וכדפרש"י שם וד"ל): | ||
גרסה אחרונה מ־01:12, 24 באוגוסט 2022
דניחא להו לאקבועי בחובה[1] ת"ש נשים מזמנות וכו' נשים ועבדים וקטנים אם רצו לזמן אין מזמנין קתני מיהת נשים מזמנות לעצמן והא מאה נשי כבתרין גברין דמיאן וקתני[2] מזמנות לעצמן שאני התם דאיכא דעות א"ה אימא סיפא (והא דאיתא קמן והא נשים אפילו מאה ל"ג בכ"י ואין להם מובן כאשר העיר הגאון ר"י פיק עה"ג וכן היה הגי' לפני רש"י וכ"כ הר' עט"ר שדברים אלו אין להם שחר ועש"ב):
תסתיים דרב הוא דאמר וכו' (וכ"כ בספר מראה אש ד' ה' ד' ברלין ע"ש):
קוראין לו ומזמנין עליו קוראין אין אין קוראין לא לעולם אימא לך רב היא דאמר מזמנין ושאני התם דאיקבעו להו בחובה מעיקרא אלא אדרבה תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר וכו':
אר"י שנים שאכלו אחד מהן יוצא בברכת חבירו והוינן בה מאי קמ"ל שמע ולא ענה יצא[3] תנינא שמע לא ענה וכו':
דאתו ממערבא אמרי שנים שאוכלין רצו לזמן מזמנין מאי לאו דשמיע להו מיניה דר"י לא דשמיע להו מרב ומקמיה דנחית לבבל:
ג' שאכלו ויצא א' מהם לשוק וכו' אמר אביי והוא דקרי ליה ועני אמר מר זוטרא ולא אמרן אלא בג' דליכא שֵם אבל בעשרה דאיכא שם בעינן עד דניתו א"ל רב אשי אדרבה איפכא מסתברא שנים אין נראין בשלשה תשעה נראין בעשרה ואע"ג דמותיב רב אשי אפילו הכי הילכתא כמר זוטרא דכתיב וירוממוהו בקהל עם אמר אביי נקטינן שנים שאכלו מצוה לחלק[4] בד"א וכו' (ול"ג בכ"י מ"ט כיון דבעי לאדכורי וכו' עד לאו אורח ארעא וגי' הכ"י נכון ומוכרח דמפיק ליה מקהל עם ואין קהל פחות מעשרה ודמיא להא דאיתא התם כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה והזכרת השם דבר שבקדושה הוא ולא דמיא להא דאי' התם עמדו יקרים וכו' בציר מעשרה לאו אורח ארעא דשם אין בו הזכרת השם ולכן שייך שפיר דרק לאו אורח ארעא לקרותן יקרים פחות מעשרה וכדפרש"י שם וד"ל):
אמר רבא הא מילתא אמרי אנא דאיתמר במערבא משמיה דר' זירא כוותי דא"ר זירא שלשה שאכלו אחד מפסיק לשנים שנים אין מפסיקין לאחד ולא והא רב פפא אפסיק ליה לאבא מר בריה איהו וחד שאני רב פפא דלאחשוביה לבריה הוא דעביד יהודה מר[5] בר מרימר ומר בר רב אשי ורב אחא מדיפתא כרוך ריפתא (בהדרי) [בהדדי] לא הוה איניש בהו מופלג מחבריה לברוכי להו אמרו הא דתנן ג' שאכלו (כאחר) [כאחד] חייבין לזמן הני מילי היכא דאיכא גדול אנן כי הדדי אנן חלוק ברכות עדיף כריכו איניש איניש לדעתיה שיילוהו למרימר א"ל ידי ברכה יצאתם וכו':
רב זביד אמר ברוך הוא ומבורך:
הרי זה מגונה לא קשיא הא בשאר ברכות הא בבונה ירושלים אביי הוה עני לה בבונה ירושלם בקלא כי היכי דלידעו פועלים דשלמה ליה ברכה וקיימי לעיבידתיהו קסבר דהטוב והמטיב וכו':
- ↑ וכן ליתא "מעירא" בכי"מ ובכ"י פ' וברש"י ובאמת אין לו הבנה ובא כאן בט"ס מהא דאמר בסמוך דאיקבעו להו בחובה מעיקרא (דק"ס).
- ↑ בכי"מ ליתא "ועבדים מזמנין לעצמן" ליתא וכן ליתא בב"נ ובכ"י פ' ובאו"ז שם ובשט"מ ובאמת אינו שייך כאן (דק"ס).
- ↑ וכ"ה בכ"י פ', וכ"ה בבה"ג אך יש לו גי' אחרת ע"ש (דק"ס).
- ↑ וליתא תנ"ה שנים שאכלו מצוה לחלק, וחסר בט"ס דאי הכל מדברי אביי הוא הו"ל למימר והני מילי בששניהם כו' אבל בד"א לשון ברייתא הוא (דק"ס).
- ↑ וכ"ה בבה"ג ונ"ל דכן הוא נכון דיהודה בר מרימר לאו היינו יהודה מר בר מרימר והראשון היה גדול אפי' מרב פפא כדאמר בכתובות נ"ג א' ומכ"ש לגבי מר בר רב אשי ולא הוה אמר עליה לא הוה בהו חד דהוה מופלג כו' (דק"ס).