ב"ח/חושן משפט/רמז: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה והדגשות בידי מתנדבי האוצר) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
== א == | == א == | ||
'''השולח חפצים וכו'.''' בפ' מי שמת (דף קמ"ג) ההוא דשדר פסקי דשיראי לביתיה א"ר אמי הראויין לבנים לבנים הראויין לבנות לבנות ולא אמרן אלא דל"ל כלתא אבל אית ליה כלתא לכלתיה שדר ואי בנתיה לא נסיבן לא שביק בנתיה ומשדר לכלתיה ואיכא למידק על דברי רבינו אפוכי דברי רבי אמי למה ליה דהקדים דין חלוקת בנות נשואות וכלותיו ובנות שאינן נשואות ואיחר דין חלוקת בנים ובנות לכ"א הראוי לו ויש לומר שעשה רבינו כך כדי להביא דברי הרמ"ה שמפרש להך בבא דרבי אמי דקאמר הראויין לבנות לבנות דאין זה אלא בראוי לבנות ולא (לבנות) [לבנים] אבל אם הם ראויין לבנים כמו לבנות יחלקו ביניהם בשוה וזהו שלאחר שכתב רבינו ויחלקו בין הבנים והבנות לכ"א הראוי לו הביא מ"ש הרמ"ה ואם יש בו דברים הראויין לבנים ולבנות יתנו לשניהם פי' דכיון דראויין לאלו כמו לאלו חולקים שניהם בשוה ודלא כמו שהבין ב"י דהרמ"ה מיירי בהך דקאמר ר' אמי דהראויין לבנים לבנים והראויין לבנות לבנות דר"ל הראויין לבנים ולא לבנות והראויין לבנות ולא לבנים ולכן כתב דלא הוצרך הרמ"ה להשמיענו זה שפשוט הוא בדברי ר' אמי ושרי ליה מאריה דהרמ"ה דין חדש השמיענו שכשהוא ראוי לאלו כמו לאלו חולקים שניהם בשוה וזהו שכתב יתנו לשניהם דלשון בזה לא אמרי ר' אמי אלא בע"כ כדפי' דיתנו לשניהם בשוה קאמר אך קשה דא"כ חולק הוא הרמ"ה אדברי הרמב"ם שמביא רבינו בסמוך דאם הוא דבר הראוי לבנים ולבנות יתנו אותו לבנים והיאך הביא רבינו דברי שניהם בסתם כאילו אין ביניהם מחלוקת ונראה דס"ל לרבי' דאין כאן מחלוקת כלל דהרמב"ם לא איירי אלא בשולח ואומר בפירוש ינתנו לבניי כדאיתא בירושלמי פ' שני דייני גזרות והתם הוא דאע"ג דגם בנותיו בכלל בני אין זה אלא במה שאינו ראוי לבנים אלא לבנות אבל במה שראוי לאלו כמו לאלו לא יתנו אלא לבנים דכיון דהלשון ינתנו לבניי משמע טפי לבנים מדמשמע לבנות אמר דדעתו היה שיתנו לבנים כל מאי דהוא ראוי להם אע"ג דראוי הוא גם לבנות אבל הרמ"ה לא מיירי במפרש אלא בשולח סתם ליתנם לבני ביתו במאי דאיירי תלמודא דידן ולשון בני ביתו משמע בנות כמו בנים הילכך אם הם דברים שהם ראויין לאלו כמו לאלו חולקים שניהם בשוה וגם הרמב"ם מודה בזה דלא אמר הרמב"ם דיתנו אותו לבנים אלא במפרש ואמר ינתנו לבניי כמפורש בדבריו פ"ו מהלכות זכייה ומביאו ב"י והכי נקטינן כהרמ"ה וכהרמב"ם וכדפי': ומ"ש הרמ"ה וה"מ דלית ליה איתתא. נראה באין ספק דהאי וה"מ לא קאי אדין חדש דחידשו הרמ"ה אלא אדין חלוקה דרבי אמי קאי ואמר הא דאמרינן דבשולח סתם דאיכא דין חלוקה ה"מ במי שאין לו אשה התם הוא דאמר דאין דעתו בשליחותו בסתם אלא שיחלקו החפצים הראוי לבנים לבנים והראוי לבנות לבנות ואין לבנות נשואות כלום במקום כלות ואין לכלות כלום במקום בנות שאין נשואות דאם לא היתה דעתו שיחלקו ביניהם לאיזה צורך שלחם לביתו ולמה לא החזיקם בידו במקום שהוא שם אלא ודאי לא שלחם לביתו אלא כדי שיחלקו החפצים ביניהם אבל אם יש לו אשה ושלח החפצים בסתם אין דעתו כלל לשום חלוקה הילכך בכל ענין ינתן לאשתו ולא ינתן לא לבנים ולא לבנות בין נשואות בין אינן נשואות ולא לכלותיו שום דבר אלא הכל ינתן לאשתו דכל מה שיש לו לאדם שולח לידו אשתו דכשהוא ביד אשתו כאילו הוא בידו ממש כיון דאשתו כגופו דמיא ולא היתה דעתו כלל לשום חלוקה שיחלקו ביניהם והכי משמע בנ"י דהכי ס"ל ע"ש והכי נקטינן: | |||
== ב == | == ב == | ||
'''שלח ואמר יתנו לבני בנותיו בכלל וכו'.''' ירושלמי הביאו הרב אלפס והרא"ש שם והרמב"ם בפ"ו מזכייה: וכתב הרמב"ם וכו'. כבר כתבתי בסמוך דהרמב"ם לא כתב כך אלא במפרש ואמר ינתנו לבניי אבל בשולח סתם חולקין בנים ובנות החפצים בשוה כמו שכתב הרמ"ה ונראה ודאי דבמפרש אפי' אין לו אשה נמי איכא דין חלוקה דליכא למימר ודאי לדידה שדר אלא בשולח בסתם אבל במפרש ינתנו לבניי הרי הוא מפרש שנתנו לבניו ואית בהו דינא דחלוקה דר' אמי ודירושלמי והדבר פשוט דאע"ג דבשולח לבני ביתו בסתם כשאין לו אשה דגם כלותיו בכלל ועדיפי מבנות נשואות מכל מקום במפרש ינתנו לבניו אין בכלל כלותיו אלא דוקא בנותיו ומשום הכי לא הזכירו הפוסקים במפרש דין כלותיו משום דאינן בכלל המתנה כלל ומהרו"ך כתב דבמפרש ינתנו לבניו דגם כן ינתנו לכלותיו ונראה לי דטעה בזה: | |||
== ג == | == ג == | ||
'''בד"א בבריא וכו'.''' הכי איתא בירושלמי הנזכר: ומ"ש אפילו שאין לו אלא בן אחד אין הבנות בכלל אע"פ שאמו בניי לשון רבים. והכי אסיקנא בתלמודא דידן פ' מי שמת וראיה מדכתיב ובני פלוא אליאב ובני דן חושים: | |||
== ד == | == ד == | ||
'''ומ"ש וכן אין בן הבן בכלל וכו'.''' גם זה שם וכתבו התוס' וא"ת כיון דקרו אינשי לברא בניי א"כ למה הוצרך לומר נכסי לבניי פשיטא שהוא לבנו וי"ל דאיצטריך שאם מצא דייתיקי או מתנה שלא יהיה כלום עכ"ל וב"י מביאו בשם הר"ן: | |||
== ה == | == ה == | ||
'''שאלה לא"א הרא"ש וכו' כדי שיהא להן קופצין.''' מדבריו נראה דהא דאמר בירושלמי בנותיו בכלל אינו אלא בבנות שאינן נשואות כדי שיהא להן קופצין אבל בנות נשואות אינן בכלל אפילו בדברים שאין ראויין לבנים אלא לבנות וטעמו משום דלישנא דינתנו לבניי משמע טפי לבנים מדמשמע לבנות הילכך בנות נשואות דמוטלות על בעליהן לפרנסן אינן בכלל אבל בנ"י כתב ומביאו ב"י אהא דקאמר דבבריא בנותיו בכלל טעמא דמילתא משום דבחייו רוצה לכבד בנותיו כדי שיהיו חביבות על בעליהן וכו' אלמא דס"ל דגם בנות הנשואות בכלל ואם יש שם דבר שראוי לבנות ולא לבנים ינתנו לבנות והכי מסתברא: | |||
== ז == | == ז == | ||
'''הנותן מתנה לחבירו וכו'.''' בפ' מי שמת עובדא דאתא לקמיה דרב יוסף ואמר קנה פלגא כדתניא והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו: ומ"ש וכן אם הנפרטים מרובים וכו' עד סוף הסימן. הכל דברי הרא"ש ז"ל שם: | |||
גרסה מ־15:34, 7 בינואר 2019
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
א
השולח חפצים וכו'. בפ' מי שמת (דף קמ"ג) ההוא דשדר פסקי דשיראי לביתיה א"ר אמי הראויין לבנים לבנים הראויין לבנות לבנות ולא אמרן אלא דל"ל כלתא אבל אית ליה כלתא לכלתיה שדר ואי בנתיה לא נסיבן לא שביק בנתיה ומשדר לכלתיה ואיכא למידק על דברי רבינו אפוכי דברי רבי אמי למה ליה דהקדים דין חלוקת בנות נשואות וכלותיו ובנות שאינן נשואות ואיחר דין חלוקת בנים ובנות לכ"א הראוי לו ויש לומר שעשה רבינו כך כדי להביא דברי הרמ"ה שמפרש להך בבא דרבי אמי דקאמר הראויין לבנות לבנות דאין זה אלא בראוי לבנות ולא (לבנות) [לבנים] אבל אם הם ראויין לבנים כמו לבנות יחלקו ביניהם בשוה וזהו שלאחר שכתב רבינו ויחלקו בין הבנים והבנות לכ"א הראוי לו הביא מ"ש הרמ"ה ואם יש בו דברים הראויין לבנים ולבנות יתנו לשניהם פי' דכיון דראויין לאלו כמו לאלו חולקים שניהם בשוה ודלא כמו שהבין ב"י דהרמ"ה מיירי בהך דקאמר ר' אמי דהראויין לבנים לבנים והראויין לבנות לבנות דר"ל הראויין לבנים ולא לבנות והראויין לבנות ולא לבנים ולכן כתב דלא הוצרך הרמ"ה להשמיענו זה שפשוט הוא בדברי ר' אמי ושרי ליה מאריה דהרמ"ה דין חדש השמיענו שכשהוא ראוי לאלו כמו לאלו חולקים שניהם בשוה וזהו שכתב יתנו לשניהם דלשון בזה לא אמרי ר' אמי אלא בע"כ כדפי' דיתנו לשניהם בשוה קאמר אך קשה דא"כ חולק הוא הרמ"ה אדברי הרמב"ם שמביא רבינו בסמוך דאם הוא דבר הראוי לבנים ולבנות יתנו אותו לבנים והיאך הביא רבינו דברי שניהם בסתם כאילו אין ביניהם מחלוקת ונראה דס"ל לרבי' דאין כאן מחלוקת כלל דהרמב"ם לא איירי אלא בשולח ואומר בפירוש ינתנו לבניי כדאיתא בירושלמי פ' שני דייני גזרות והתם הוא דאע"ג דגם בנותיו בכלל בני אין זה אלא במה שאינו ראוי לבנים אלא לבנות אבל במה שראוי לאלו כמו לאלו לא יתנו אלא לבנים דכיון דהלשון ינתנו לבניי משמע טפי לבנים מדמשמע לבנות אמר דדעתו היה שיתנו לבנים כל מאי דהוא ראוי להם אע"ג דראוי הוא גם לבנות אבל הרמ"ה לא מיירי במפרש אלא בשולח סתם ליתנם לבני ביתו במאי דאיירי תלמודא דידן ולשון בני ביתו משמע בנות כמו בנים הילכך אם הם דברים שהם ראויין לאלו כמו לאלו חולקים שניהם בשוה וגם הרמב"ם מודה בזה דלא אמר הרמב"ם דיתנו אותו לבנים אלא במפרש ואמר ינתנו לבניי כמפורש בדבריו פ"ו מהלכות זכייה ומביאו ב"י והכי נקטינן כהרמ"ה וכהרמב"ם וכדפי': ומ"ש הרמ"ה וה"מ דלית ליה איתתא. נראה באין ספק דהאי וה"מ לא קאי אדין חדש דחידשו הרמ"ה אלא אדין חלוקה דרבי אמי קאי ואמר הא דאמרינן דבשולח סתם דאיכא דין חלוקה ה"מ במי שאין לו אשה התם הוא דאמר דאין דעתו בשליחותו בסתם אלא שיחלקו החפצים הראוי לבנים לבנים והראוי לבנות לבנות ואין לבנות נשואות כלום במקום כלות ואין לכלות כלום במקום בנות שאין נשואות דאם לא היתה דעתו שיחלקו ביניהם לאיזה צורך שלחם לביתו ולמה לא החזיקם בידו במקום שהוא שם אלא ודאי לא שלחם לביתו אלא כדי שיחלקו החפצים ביניהם אבל אם יש לו אשה ושלח החפצים בסתם אין דעתו כלל לשום חלוקה הילכך בכל ענין ינתן לאשתו ולא ינתן לא לבנים ולא לבנות בין נשואות בין אינן נשואות ולא לכלותיו שום דבר אלא הכל ינתן לאשתו דכל מה שיש לו לאדם שולח לידו אשתו דכשהוא ביד אשתו כאילו הוא בידו ממש כיון דאשתו כגופו דמיא ולא היתה דעתו כלל לשום חלוקה שיחלקו ביניהם והכי משמע בנ"י דהכי ס"ל ע"ש והכי נקטינן:
ב
שלח ואמר יתנו לבני בנותיו בכלל וכו'. ירושלמי הביאו הרב אלפס והרא"ש שם והרמב"ם בפ"ו מזכייה: וכתב הרמב"ם וכו'. כבר כתבתי בסמוך דהרמב"ם לא כתב כך אלא במפרש ואמר ינתנו לבניי אבל בשולח סתם חולקין בנים ובנות החפצים בשוה כמו שכתב הרמ"ה ונראה ודאי דבמפרש אפי' אין לו אשה נמי איכא דין חלוקה דליכא למימר ודאי לדידה שדר אלא בשולח בסתם אבל במפרש ינתנו לבניי הרי הוא מפרש שנתנו לבניו ואית בהו דינא דחלוקה דר' אמי ודירושלמי והדבר פשוט דאע"ג דבשולח לבני ביתו בסתם כשאין לו אשה דגם כלותיו בכלל ועדיפי מבנות נשואות מכל מקום במפרש ינתנו לבניו אין בכלל כלותיו אלא דוקא בנותיו ומשום הכי לא הזכירו הפוסקים במפרש דין כלותיו משום דאינן בכלל המתנה כלל ומהרו"ך כתב דבמפרש ינתנו לבניו דגם כן ינתנו לכלותיו ונראה לי דטעה בזה:
ג
בד"א בבריא וכו'. הכי איתא בירושלמי הנזכר: ומ"ש אפילו שאין לו אלא בן אחד אין הבנות בכלל אע"פ שאמו בניי לשון רבים. והכי אסיקנא בתלמודא דידן פ' מי שמת וראיה מדכתיב ובני פלוא אליאב ובני דן חושים:
ד
ומ"ש וכן אין בן הבן בכלל וכו'. גם זה שם וכתבו התוס' וא"ת כיון דקרו אינשי לברא בניי א"כ למה הוצרך לומר נכסי לבניי פשיטא שהוא לבנו וי"ל דאיצטריך שאם מצא דייתיקי או מתנה שלא יהיה כלום עכ"ל וב"י מביאו בשם הר"ן:
ה
שאלה לא"א הרא"ש וכו' כדי שיהא להן קופצין. מדבריו נראה דהא דאמר בירושלמי בנותיו בכלל אינו אלא בבנות שאינן נשואות כדי שיהא להן קופצין אבל בנות נשואות אינן בכלל אפילו בדברים שאין ראויין לבנים אלא לבנות וטעמו משום דלישנא דינתנו לבניי משמע טפי לבנים מדמשמע לבנות הילכך בנות נשואות דמוטלות על בעליהן לפרנסן אינן בכלל אבל בנ"י כתב ומביאו ב"י אהא דקאמר דבבריא בנותיו בכלל טעמא דמילתא משום דבחייו רוצה לכבד בנותיו כדי שיהיו חביבות על בעליהן וכו' אלמא דס"ל דגם בנות הנשואות בכלל ואם יש שם דבר שראוי לבנות ולא לבנים ינתנו לבנות והכי מסתברא:
ז
הנותן מתנה לחבירו וכו'. בפ' מי שמת עובדא דאתא לקמיה דרב יוסף ואמר קנה פלגא כדתניא והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו: ומ"ש וכן אם הנפרטים מרובים וכו' עד סוף הסימן. הכל דברי הרא"ש ז"ל שם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |