דרישה/חושן משפט/רמז
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
השולח חפצים שיתנום לבני ביתו כו' עד וכ' הרמ"ה ואם יש בו דברים הראויים לבנים ולבנות יתנו לשניהן ז"ל הגמרא בפ' מי שמת (דף קמ"ג ע"ב) ההוא דשדר פסקי דשיראי לביתיה א"ר אמי הראוי לבנים לבנים הראוי לבנות לבנות ולא אמרן אלא דלית ליה כלתא אבל אית ליה כלתא לכלתיה שדר ואי בנתיה לא נסיבן לא שבק בנתיה ומשדר לכלתיה עכ"ל הגמרא ותו גרסינן בירושלמי פ' שני דייני גזירות (הביאו הרי"ף והרא"ש ורשב"ם על שמעתתן הנ"ל) מי ששלח ממדינת הים ואמר ינתנו אלו לבני בנותיו בכנל ואם אמר בשעת מיתה אלו לבני אין הבנות בכלל עכ"ל וז"ל הרמב"ם בפ"ו מהל' זכייה מי ששלח כלים ממדינת הים ואמר ינתנו אלו לבני הרי אלו ינתנו לבנים ולבנות לכל א' הראוי לו היו ראויין לזכרים ולנקיבות יטלו אותן הזכרים וכן המשלח כלים לביתו סתם והיו בהם כלים הראוים לבנות יטלו אותן בנותיו אומדן דעת הוא שלהן שלח ואם אין לו בנות או שהיו בנותיו נשואות יטלו אותן נשי בניו עכ"ל והנה מבואר דבבא ראשונה מהרמב"ם הוא מהירושלמי הנ"ל ובבא תניינא דהרמב"ם הוא מימרא דגמרא דידן הנ"ל והא דלא כתב דהיכא דהבנות נשואות והבנים אינן נשואים והיה בהן דברים הראוים לנקבות דינתנו להבנות דהא אינו בכלל מ"ש בראשונה ינתן לבנות דשם איירי כשאינן נשואות מדמסיק וכתב או שהיו הבנות נשואות מכלל דברישא באינן נשואות איירי ועובדא דר' אמי משמע דמיניה איירי מדאמרינן עלה ואי אית ליה כלתא כו' משמע דברישא בלית ליה כלתא איירי ומדמסיק לומר ואי בנתיה לא נסיבן כו' משמע דברישא בנסיבן איירי ואפ"ה קאמר הראוי לבנות לבנות צ"ל דהרמב"ם מפרש דברי ר' אמי דמ"ש בראשונה הראוי לבנים לבנים כו' דמיירי באינם נשואים לא הבנים ולא הבנות ומ"ש ולא אמרן אלא דלית ליה כלתי ר"ל ה"ה דלית ליה חתני וכן מ"ש ואי אית ליה כלתי מיירי גם כן בבנות נשואות דלעולם בשווין איירי דאל"כ מאי פסקא והא דנקטן לית ליה כלתי לחוד משום דחזר וכתב אבל אי אית ליה כלתי לכלתיה שדר ומסיק וכתב ואי בנתיה לא נסיבן ואדסמיך ליה קאי דאית ליה כלתי ובנתיה לא נסיבן אז אמרינן דלא שבק בנתיה והנה הרמב"ם במ"ש יטלו בנותיו איירי ג"כ בשווין ששניהן אינן נשואות כרישא דגמרא וה"ה בבניו נשואים ובנותיו אינן נשואות כסיפא דגמרא ואח"כ אומר או שהיו בנותיו נשואות וה"ה בנים יתנו לכלותיו והוא מציעתא דגמרא ומ"ש הרמב"ם בבבא ראשונה דאם היו ראויים לזכרים ולנקבות יקנו אותן הזכרים כתב ע"ז המ"מ ז"ל פשוט הוא שדעתו קרובה אצל בנו יותר מבתו שהרי אפילו באשת בנו דעתו קרובה יותר מבתו הנשואה מפני שעל בנו לפרנסה כ"ש בבנו ובתו שדעתו קרובה יותר אצל הבן עכ"ל ודבריו הביא ג"כ הב"י ותמוהין הן בעיני דמאי כ"ש הוא זה דבשלמא התם שבתו היא נשואה ועל בעלה חתנו לפרנסה מש"ה דעתו קרובה יותר אצל כלתו שמוטלת על בנו לפרנסה משא"כ כשבתו אינה נשואה דאז מוטלת עליו לפרנסה ואף אם היא בוגרת שאינה מוטלת עליו מ"מ ניחא ליה שיקפצו עליה לנשאה מנ"ל להרמב"ם שיתנה לבנו ולא לה ואין לומר שפי' הירושלמי כששניהן נשואים דא"כ קשיא ריש דבריו למה לא יהיו כלותיו קדומות לה ודוחק לומר שהמ"מ פי' מ"ש הירושלמי דהבנות בכלל דאיירי כשהבנים אינם נשואים והבנות נשואות וע"ז כתב הרמב"ם דאם הוא ראוי לשניהן יתנו אותן להבנים דזהו דוחק דמאי פסקא להרמב"ם לפרשו כן בפרט מאחר שגמרא דילן מתפרשה בשווים מסתמא וכמ"ש ועוד דא"כ לא הול"ל דדעתו קרובה אצל בנו יותר מבתו אלא הול"ל מפני שבתו יש לה בעל שיפרנסה בצרכיה ולדברי המ"מ הנ"ל מוכח דס"ל להרמב"ם גם בסיפא בשלח לביתו סתם ולא אמר לבנו והם דברים הראוים לזכרים ולנקבות שינתן דוקא לבניו הזכרים והא דלא כ"כ בסיפא משום דסמך על מ"ש ברישא דכיון דטעמא דהרמב"ם ברישא הוא דדעתו קרובה יותר אצל בנו כמ"ש המ"מ היה בסיפא ומדברי רבינו מוכח דלא הבין דברי הרמב"ם כן שהרי כתב אמי ששלח לבני ביתו דברי הרמ"ה דס"ל דינתן לשניהן בכה"ג ואמי ששלח ליתן לבניו כתב דברי הרמב"ם דינתן להזכרים לבד ומוכח מדבריו דס"ל דהרמב"ם מודה במי ששלח לביתו וע"כ צ"ל דרבינו מפרש טעמו דהרמב"ם דלא כמ"ש המ"מ הנ"ל אלא ה"מ דהשולח ליתן לבנים דלשון בני משמעותו קצת יותר זכרים מנקבות אלא שאמרינן שגם נקבות המה בכלל (וכן דייק קצת לשון בכלל דקאמר דמשמע בנים הם עיקר) והיינו דוקא בדבריו הראוים לנקבות בלבד אבל הראוי לשניהן אזלינן בתר משמעות לשון בני וינתן להזכרים לבד אבל בשלח לביתו דשווים במשמעותו זכרים כנקבות גם הרמב"ם ס"ל דינתן לשניהן בשוה דברים הראוים לשניהן וראיה לדברי ממ"ש הרא"ש בתשובה (כלל פ"ה דין ג') הביאה רבינו בסמוך בסימן זה דכתב בו בהדיא דבכלל בני ממועט בנות משא"כ בכלל אומר ליתמי דהוא כולל ג"כ בנות והוא הדין באומר לביתו וק"ל. ודע שהב"י כתב אדברי הרמ"ה שהביא רבינו ז"ל לא הוצרך הרמ"ה להשמיענו זה שפשוט הוא בדברי ר' אמי ולא כתבו אלא כדי לכתוב עליו וה"מ דלית ליה איתתא ומסברא הוא דכתב לה עכ"ל משמע מדבריו דהוא פי' לדברי הרמ"ה דמ"ש ואם יש בידו דברים הראוים לזכרים ולנקבות דר"ל דיש בו ב' עניינים א' ראוי לזכר לבד וא' לנקבה לבד ומש"ה כתב עליו שהוא פשוט מעובדא דר' אמי ודבריו תמוהין שהרי מדסיים הרמ"ה וכתב יתנו לשניהן מוכח דמיירי בדבר א' הראוי לשניהן דאל"כ הול"ל יתנו לכל אחד הראוי להן וכל' ר' אמי ועוד דא"כ לא הו"ל לרבינו להביאו כיון שרבינו בעצמו כתב לפני זה אלו הדברים בעצמן שהרי כתב ז"ל ויחלקו בין הבנים והבנות לכל אחד הראוי לו ונראה דפירשו כן מדהביא רבינו דברי הרמ"ה ברישא ובסיפא לדברי הרמב"ם ולא כתב שפליגי אהדדי ולטעמיה דהמ"מ הנ"ל אזיל דס"ד דטעמו דהרמב"ם הוא מפני שדעתו קרובה אצל בניו והוא שייך ג"כ בשלח לביתו וכמ"ש לעיל אבל לפי מ"ש לעיל להרמב"ם טעם אחרינא לק"מ דיש חילוק בין שלח לביתו לשלח ליתנו לבנו וזה הוא ודאי דעת הרמב"ם ודעת הרמ"ה ואף שכתב הרמ"ה ז"ל ואם יש בו דברים הראוים בלשון רבים דמשמע קצת שיש בו ב' דברים אחד ראוי לזכר ואחד ראוי לנקבה ז"א שהרי גם הרמב"ם הנ"ל נקט האי לישנא וסיים וכתב דינתן להזכרים וע"כ איירי בדבר אחד אלא שרבינו שינה לשונו למעליותא וכתב אם יש בו דבר בלשון יחיד אלא שא"כ קשה למה שינה רבינו לשון הרמב"ם יותר מלשון הרמ"ה הנ"ל כיון דשניהן מענין א' מדברים לכן צ"ל שגי' הספרים דהרמב"ם שהיה ביד רבינו היה כתוב בו כך אבל מ"מ אין דקדוק ממ"ש הרמ"ה ל' רבים דה"ק דיש בו דברים שכל א' מהן ראוי לשניהן וק"ל מיהו אפשר ליישב ולומר דהב"י ג"כ פי' דברי הרמ"ה כמו שפירשתיה ואעפ"כ כתב דלא הוצרך לכתבו דנלמד מדברי ר' אמי והוא כי כבר כתבתי דנראה לפרש מ"ש ר' אמי הראוי לבנים לבנים כו' מיירי בשתיהן אינן נשואין וא"כ קשה דיוקא דבריו אהדדי דמדקאמר הראוי לבנים לבנים משמע הא הראוי לשניהן לבנות ואח"כ אמר הראוי לבנות לבנות דמשמע הא הראוי לשניהן הוא לבנים וצריכין לומר דס"ל לר' אמי דהראוי לשניהן ינתן לשניהן דאין לתרץ ולומר דה"ק הראוי אף לבנות לבנים והראוי לבנות לחוד לבנות דא"כ מאי פסקא דילמא נפרש איפכא וק"ל:
ג[עריכה]
שאין לו אלא בן א' אין הבנות בכלל אף ע"פ שאמר בני ל' רבים בפרק מי שמת ההוא דא"ל נכסי לבני הו"ל ברא וברתא מי קרו אינשי לברא בני ולסלוקי לברתא מעישור נכסים קאתי א"ד לא קרו לברא בני ולמשכה לברתא במתנה קא אתי כו' כך הביא ב"י גי' הגמרא וכך הוא במקצת ספרים שלנו (דף קמ"ג) אך הוא תמוה מאד חדא דאם כן איך כתב הרא"ש בתשובה בפשיטות (והביאה רבינו בסמוך ז"ל) אבל לאחר מותו יש להם לבנות קצבה שלהם עישור נכסים הא כיון דאמר בשעת מיתה תנו לבני (דבהא איירי הירושלמי ועלה קאי הרא"ש) מיעט לבנות גם מעישור נכסים ודוחק לומר דה"ק אבל בשעת מותו דיש להן עישור נכסים א"כ הו"ל למשתק מבנותיו אלא ודאי לכך אמר לבני כדי למעט מעישור הנכסים וז"א במשמעות דברי הירושלמי והפוסקים הנ"ל שהביאוהו דמחלק ואמר דבחייו הבנות בכלל בני ובשעת מותו אינן בכלל ולא אשתמט חדא מנהון לומר דבשעת מותו ל"מ שאינן בכלל מתנה אלא שגם נתגרע כח שלהן שנתמעט ואפילו מעישור נכסים שלהן ועוד שדברי התוס' והר"ן שם בשמעתין הם דברים סותרים לגי' זו שהרי כתבו ז"ל וא"ת א"כ ל"ל למימר לשתוק מיניה דממילא ההוא ברא ירית לה י"ל דילמא כתב נכסיו דייתיקי מעיקרא לאחר והשתא הדר ביה וקיי"ל דייתיקי מבטל דייתיקי כו' עכ"ל ומאי קשיא להו ל"ל למימר הא איצטריך למעט הבנות מעישור נכסים גם במה שתירצו די"ל שהוצרך לכתוב משום דילמא כתב כבר דייתיקי לאחר א"כ מנ"ל לומר דכוונתו היתה למעט הבת שלא כדת ניחא לן לומר דלמעט דייתיקי הראשונה קאתי לכן נראה שלא גרסינן לה כלל שוב מצאתי כתוב בחכמת שלמה ז"ל ולסלוקי לברתא מעישור כו' נמחק ונ"ב ו"א מן הגמרא אלא תירוץ בעלמא הוא דל"ת א"כ דאין הבנות בכלל למה הוצרך לומר לבני הא בלא"ה ירית אותו והתוס' מפרשי בענין אחר עכ"ל ומ"ש אלא תירוץ בעלמא הוא ר"ל גליון הוא וכתבו אחד מן התלמידים אבל אינו מן הגמרא ואין הדין כן ומש"ה לא כתבוהו הפוסקים להלכה וק"ל:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |