שו"ת הריב"ש/ד: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
מ (קישורים פנימיים) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}{{הועלה אוטומטית}}</noinclude> | ||
{{הועלה אוטומטית}} | |||
'''עוד''' שאלת בכתב האחרון אם יוכל אדם מאנוסי הזמן לעבודת ככבים לדרוך ענבים בגת של ישראל ויהיה היין כשר כאלו דרכו ישראל אם אין. ג"כ יש מהם רבים עושין יין בביתם או באוצרות מיוחדים להם ואומרים שעשאוהו בהכשר כראוי הנוכל לסמוך עליהם לשתותו ואם ישאוהו מעבר לים להעיד עליו שהוא בשר וגם מהם שיזמין ישראל לאכול עמו וישים לפניו בשר ויין היבטח בו שהוא כשר בדבריו ויעמידהו על חזקתו שלא יניח ההיתר ויאכילהו אסור בידים ואעפ"י שחטא ישראל הוא ולא יחוש לכליו אולי בשל בהם דבר אסור ולענין שחיטתן ומגען אם נחשבם כישראלים גמורים אם אין ע"כ: | '''עוד''' שאלת בכתב האחרון אם יוכל אדם מאנוסי הזמן לעבודת ככבים לדרוך ענבים בגת של ישראל ויהיה היין כשר כאלו דרכו ישראל אם אין. ג"כ יש מהם רבים עושין יין בביתם או באוצרות מיוחדים להם ואומרים שעשאוהו בהכשר כראוי הנוכל לסמוך עליהם לשתותו ואם ישאוהו מעבר לים להעיד עליו שהוא בשר וגם מהם שיזמין ישראל לאכול עמו וישים לפניו בשר ויין היבטח בו שהוא כשר בדבריו ויעמידהו על חזקתו שלא יניח ההיתר ויאכילהו אסור בידים ואעפ"י שחטא ישראל הוא ולא יחוש לכליו אולי בשל בהם דבר אסור ולענין שחיטתן ומגען אם נחשבם כישראלים גמורים אם אין ע"כ: | ||
'''תשובה''' דע שמי שעבר על כל מצות התורה באונס ואפי' עבד עבודת גלולים שהדין שיהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג לא נפסל לעדות וכישראל הוא לכל דבריו כיון שעשה כן באונס ומפני אימת מות נפלו עליו שהרי אין ב"ד עונשין אותו על כך דאנוס רחמנא פטריה מולנערה לא תעשה דבר ואע"פ שבאותן עבירות שהדין בהם שיהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג לא קיים מצות ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך וגו' ואם עשה כן בפרהסיא דהיינו בפני עשרה מן ישראל לא קיים מצות ונקדשתי בתוך בני ישראל ועבר על לא תחללו את שם קדשי מ"מ כיון שלא חללו אלא מתוך האונס לא נפסל לעדות כיון שאין ב"ד עונשין אותו וז"ל הגמ' {{ממ| | '''תשובה''' דע שמי שעבר על כל מצות התורה באונס ואפי' עבד עבודת גלולים שהדין שיהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג לא נפסל לעדות וכישראל הוא לכל דבריו כיון שעשה כן באונס ומפני אימת מות נפלו עליו שהרי אין ב"ד עונשין אותו על כך דאנוס רחמנא פטריה מולנערה לא תעשה דבר ואע"פ שבאותן עבירות שהדין בהם שיהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג לא קיים מצות ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך וגו' ואם עשה כן בפרהסיא דהיינו בפני עשרה מן ישראל לא קיים מצות ונקדשתי בתוך בני ישראל ועבר על לא תחללו את שם קדשי מ"מ כיון שלא חללו אלא מתוך האונס לא נפסל לעדות כיון שאין ב"ד עונשין אותו וז"ל הגמ' {{ממ|ב[[בבלי/סנהדרין/כו/ב|פ' זה בורר כו:]]}} עני מרי ארבעין בכתפיה וכשר בתמיהא עם היות שבעבירה אחת שחייבין עליה מלקות נפסל לעדות כמו שכתב הר"ם ז"ל {{ממ|[[רמב"ם/עדות/י#|פ"י מה' עדות]]}} ועוד כתב {{ממ|ב[[רמב"ם/סנהדרין/ב|פ' שני מה' סנהדרין]]}} כל מי שעושה דבר שחייבין עליו מיתת ב"ד באונס אין ממיתין אותו ואפי' היה מצוה שיהרג ואל יעבור אע"פ שחלל את השם הואיל והוא אנוס אינו נהרג שנאמר ולנערה לא תעשה דבר זו אזהרה לב"ד שלא יענשו האנוס עכ"ל. וגם בדיני שמים פטור מן הכרת כמו שדרשו רז"ל בתו"כ מה שנא' בנותן מזרעו למולך ושמתי פני באיש ההוא לא אנוס ולא מוטעה גם הרשב"א ז"ל כתב בתשובה ישראל שהמיר מחמת יראה אע"פ שחטא ישראל הוא ואע"פ שהיה לו ליהרג ואל יעבור מדכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל מ"מ כיון שמחמת יראה הוא עושה ר"ל מפחד שלא יהרגוהו כיון שאין עליו חיוב ב"ד בשביל כך וכתיב וחי בהם ולא שימות בהם ישראל הם ושחיטתן מותרת ואין אוסרין יין במגען ע"כ: | ||
'''אמנם''' ראוי להבין שזהו במי שכשהוא בינו לבין עצמו נזהר מכל עבירות שבתורה בכל יכולתו אבל אם אפילו בינו לבין עצמו שלא במקום שיראוהו עובדי ככבים עובר על אחת מכל עבירות שבתורה שחייב עליהן מלקות כגון שאוכל נבילות וטריפות בין לתיאבון בין להכעיס הרי הוא פסול לעדות וחשוד לאותו דבר אע"פ שמומר לדבר אחד אינו מומר לכה"ת אמנם מומר הוא לאותו דבר אין צ"ל אם עובד עבודת ככבים או שמחלל שבת בפרהסיא שזה מומר לכהת"כ והרי הוא כעובד ככבים גמור לכל דבריו כמוזכר בריש חולין {{ממ|ה.}} ואע"פ שתחלת השמד היה באונס הרי הוא עתה עובר ברצון כיון שעושה כן אף בינו לבין עצמו ושלא במקו' רואים שירא מה שיעלילוהו וימסרוהו ולזה אלה האנוסים אשר נשארו בארצות השמד כל זה הזמן ולא יצאו להמלט על נפשם כאשר עשו רבים מהם עשירים ומהם עניים מרודים כבר יצאו מחזקת כשרות וצריכין חקירת חכם שיחקור עליהם אם הם מתנהגים בכשרות בינם לבין עצמם ושאין בידם לצאת ולהמלט אל מקום שיוכלו לעבוד את השם בלי פחד ואם הם בגדר זה הרי הם כישראלים גמורים וסומכין על שחיטתן ואין אוסרין יין במגען{{הערה|מחבר ורמ"א יו"ד סי' קכ"ד ס"ט:}}. ואם עוברים ברצון על א' מן העבירות אפי' בינם לבין עצמם אם העבירה היא עבודת ככבים או חלול שבת בפרהסיא הרי הם כעובדי ככבים גמורים לכל דבר ושחיטתן נבילה כשחיטת נכרי ואוסרים יין במגען ואם העבירה היא משאר איסורין הרי הוא מומר לאותו דבר ולא לדבר אחר אך אינו אוסר יין במגעו כיון שאינו כעובד ככבים גמור. אמנם היין שבידו אסור{{הערה|מחבר ורמ"א יו"ד סי' קכ"ד ס"ט:}} לפי שאין האנוסים הדרים בבלנסיא"ה או בשאר ארצות נזהרין להשמר מסתם יינן ואף אם נזהרין בו אין יכולין להזהר במגע עובד ככבים ביינם וכלם חשודים שאם נגע עובד ככבים ביינם אין אוסרין אותו לא בהנאה ולא בשתיה וכיון שהם חשודים לאותו דבר אינן נאמנין על של עצמם לכולי עלמא. אבל אם נאמנין על של אחרים אם לאו בהא איכא פלוגתא בבכורות {{ממ|פ' כל פה"מ לה.}} דר"מ סבר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו ורשב"ג פליג עליה ואמר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ויש מי שפוסק כר' מאיר משום דהת' {{ממ| | '''אמנם''' ראוי להבין שזהו במי שכשהוא בינו לבין עצמו נזהר מכל עבירות שבתורה בכל יכולתו אבל אם אפילו בינו לבין עצמו שלא במקום שיראוהו עובדי ככבים עובר על אחת מכל עבירות שבתורה שחייב עליהן מלקות כגון שאוכל נבילות וטריפות בין לתיאבון בין להכעיס הרי הוא פסול לעדות וחשוד לאותו דבר אע"פ שמומר לדבר אחד אינו מומר לכה"ת אמנם מומר הוא לאותו דבר אין צ"ל אם עובד עבודת ככבים או שמחלל שבת בפרהסיא שזה מומר לכהת"כ והרי הוא כעובד ככבים גמור לכל דבריו כמוזכר בריש חולין {{ממ|[[בבלי/חולין/ה/א|ה.]]}} ואע"פ שתחלת השמד היה באונס הרי הוא עתה עובר ברצון כיון שעושה כן אף בינו לבין עצמו ושלא במקו' רואים שירא מה שיעלילוהו וימסרוהו ולזה אלה האנוסים אשר נשארו בארצות השמד כל זה הזמן ולא יצאו להמלט על נפשם כאשר עשו רבים מהם עשירים ומהם עניים מרודים כבר יצאו מחזקת כשרות וצריכין חקירת חכם שיחקור עליהם אם הם מתנהגים בכשרות בינם לבין עצמם ושאין בידם לצאת ולהמלט אל מקום שיוכלו לעבוד את השם בלי פחד ואם הם בגדר זה הרי הם כישראלים גמורים וסומכין על שחיטתן ואין אוסרין יין במגען{{הערה|[[שולחן ערוך/יורה דעה/קכד#ט|מחבר ורמ"א יו"ד סי' קכ"ד ס"ט]]:}}. ואם עוברים ברצון על א' מן העבירות אפי' בינם לבין עצמם אם העבירה היא עבודת ככבים או חלול שבת בפרהסיא הרי הם כעובדי ככבים גמורים לכל דבר ושחיטתן נבילה כשחיטת נכרי ואוסרים יין במגען ואם העבירה היא משאר איסורין הרי הוא מומר לאותו דבר ולא לדבר אחר אך אינו אוסר יין במגעו כיון שאינו כעובד ככבים גמור. אמנם היין שבידו אסור{{הערה|[[שולחן ערוך/יורה דעה/קכד#ט|מחבר ורמ"א יו"ד סי' קכ"ד ס"ט]]:}} לפי שאין האנוסים הדרים בבלנסיא"ה או בשאר ארצות נזהרין להשמר מסתם יינן ואף אם נזהרין בו אין יכולין להזהר במגע עובד ככבים ביינם וכלם חשודים שאם נגע עובד ככבים ביינם אין אוסרין אותו לא בהנאה ולא בשתיה וכיון שהם חשודים לאותו דבר אינן נאמנין על של עצמם לכולי עלמא. אבל אם נאמנין על של אחרים אם לאו בהא איכא פלוגתא בבכורות {{ממ|[[בבלי/בכורות/לה/א|פ' כל פה"מ לה.]]}} דר"מ סבר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו ורשב"ג פליג עליה ואמר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ויש מי שפוסק כר' מאיר משום דהת' {{ממ|ב[[בבלי/בכורות/ל/א|פ' עד כמה ל.]]}} איכא סתמא כותיה דתנן התם זה הכלל כל החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו אבל רוב הפוסקים ז"ל וכל האחרונים פסקו כרשב"ג משום דבפ' בתרא דיומא {{ממ|[[בבלי/יומא/עח/א|עח.]]}} איפסיקא הלכתא בהדיא כותיה ולא חיישינן לההוא סתמא דבפ' עד כמה דסתם ואח"כ מחלוקת הוא הילכך נאמן על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו וכ"כ הר"ם ז"ל {{ממ|[[רמב"ם/עדות/יא|פי"א מהלכות עדות]]}} וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה: | ||
{{ | <noinclude>{{שולי הגליון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{ | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־17:25, 28 באוקטובר 2021
שו"ת הריב"ש 
ד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד שאלת בכתב האחרון אם יוכל אדם מאנוסי הזמן לעבודת ככבים לדרוך ענבים בגת של ישראל ויהיה היין כשר כאלו דרכו ישראל אם אין. ג"כ יש מהם רבים עושין יין בביתם או באוצרות מיוחדים להם ואומרים שעשאוהו בהכשר כראוי הנוכל לסמוך עליהם לשתותו ואם ישאוהו מעבר לים להעיד עליו שהוא בשר וגם מהם שיזמין ישראל לאכול עמו וישים לפניו בשר ויין היבטח בו שהוא כשר בדבריו ויעמידהו על חזקתו שלא יניח ההיתר ויאכילהו אסור בידים ואעפ"י שחטא ישראל הוא ולא יחוש לכליו אולי בשל בהם דבר אסור ולענין שחיטתן ומגען אם נחשבם כישראלים גמורים אם אין ע"כ:
תשובה דע שמי שעבר על כל מצות התורה באונס ואפי' עבד עבודת גלולים שהדין שיהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג לא נפסל לעדות וכישראל הוא לכל דבריו כיון שעשה כן באונס ומפני אימת מות נפלו עליו שהרי אין ב"ד עונשין אותו על כך דאנוס רחמנא פטריה מולנערה לא תעשה דבר ואע"פ שבאותן עבירות שהדין בהם שיהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג לא קיים מצות ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך וגו' ואם עשה כן בפרהסיא דהיינו בפני עשרה מן ישראל לא קיים מצות ונקדשתי בתוך בני ישראל ועבר על לא תחללו את שם קדשי מ"מ כיון שלא חללו אלא מתוך האונס לא נפסל לעדות כיון שאין ב"ד עונשין אותו וז"ל הגמ' (בפ' זה בורר כו:) עני מרי ארבעין בכתפיה וכשר בתמיהא עם היות שבעבירה אחת שחייבין עליה מלקות נפסל לעדות כמו שכתב הר"ם ז"ל (פ"י מה' עדות) ועוד כתב (בפ' שני מה' סנהדרין) כל מי שעושה דבר שחייבין עליו מיתת ב"ד באונס אין ממיתין אותו ואפי' היה מצוה שיהרג ואל יעבור אע"פ שחלל את השם הואיל והוא אנוס אינו נהרג שנאמר ולנערה לא תעשה דבר זו אזהרה לב"ד שלא יענשו האנוס עכ"ל. וגם בדיני שמים פטור מן הכרת כמו שדרשו רז"ל בתו"כ מה שנא' בנותן מזרעו למולך ושמתי פני באיש ההוא לא אנוס ולא מוטעה גם הרשב"א ז"ל כתב בתשובה ישראל שהמיר מחמת יראה אע"פ שחטא ישראל הוא ואע"פ שהיה לו ליהרג ואל יעבור מדכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל מ"מ כיון שמחמת יראה הוא עושה ר"ל מפחד שלא יהרגוהו כיון שאין עליו חיוב ב"ד בשביל כך וכתיב וחי בהם ולא שימות בהם ישראל הם ושחיטתן מותרת ואין אוסרין יין במגען ע"כ:
אמנם ראוי להבין שזהו במי שכשהוא בינו לבין עצמו נזהר מכל עבירות שבתורה בכל יכולתו אבל אם אפילו בינו לבין עצמו שלא במקום שיראוהו עובדי ככבים עובר על אחת מכל עבירות שבתורה שחייב עליהן מלקות כגון שאוכל נבילות וטריפות בין לתיאבון בין להכעיס הרי הוא פסול לעדות וחשוד לאותו דבר אע"פ שמומר לדבר אחד אינו מומר לכה"ת אמנם מומר הוא לאותו דבר אין צ"ל אם עובד עבודת ככבים או שמחלל שבת בפרהסיא שזה מומר לכהת"כ והרי הוא כעובד ככבים גמור לכל דבריו כמוזכר בריש חולין (ה.) ואע"פ שתחלת השמד היה באונס הרי הוא עתה עובר ברצון כיון שעושה כן אף בינו לבין עצמו ושלא במקו' רואים שירא מה שיעלילוהו וימסרוהו ולזה אלה האנוסים אשר נשארו בארצות השמד כל זה הזמן ולא יצאו להמלט על נפשם כאשר עשו רבים מהם עשירים ומהם עניים מרודים כבר יצאו מחזקת כשרות וצריכין חקירת חכם שיחקור עליהם אם הם מתנהגים בכשרות בינם לבין עצמם ושאין בידם לצאת ולהמלט אל מקום שיוכלו לעבוד את השם בלי פחד ואם הם בגדר זה הרי הם כישראלים גמורים וסומכין על שחיטתן ואין אוסרין יין במגען[1]. ואם עוברים ברצון על א' מן העבירות אפי' בינם לבין עצמם אם העבירה היא עבודת ככבים או חלול שבת בפרהסיא הרי הם כעובדי ככבים גמורים לכל דבר ושחיטתן נבילה כשחיטת נכרי ואוסרים יין במגען ואם העבירה היא משאר איסורין הרי הוא מומר לאותו דבר ולא לדבר אחר אך אינו אוסר יין במגעו כיון שאינו כעובד ככבים גמור. אמנם היין שבידו אסור[2] לפי שאין האנוסים הדרים בבלנסיא"ה או בשאר ארצות נזהרין להשמר מסתם יינן ואף אם נזהרין בו אין יכולין להזהר במגע עובד ככבים ביינם וכלם חשודים שאם נגע עובד ככבים ביינם אין אוסרין אותו לא בהנאה ולא בשתיה וכיון שהם חשודים לאותו דבר אינן נאמנין על של עצמם לכולי עלמא. אבל אם נאמנין על של אחרים אם לאו בהא איכא פלוגתא בבכורות (פ' כל פה"מ לה.) דר"מ סבר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו ורשב"ג פליג עליה ואמר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ויש מי שפוסק כר' מאיר משום דהת' (בפ' עד כמה ל.) איכא סתמא כותיה דתנן התם זה הכלל כל החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו אבל רוב הפוסקים ז"ל וכל האחרונים פסקו כרשב"ג משום דבפ' בתרא דיומא (עח.) איפסיקא הלכתא בהדיא כותיה ולא חיישינן לההוא סתמא דבפ' עד כמה דסתם ואח"כ מחלוקת הוא הילכך נאמן על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו וכ"כ הר"ם ז"ל (פי"א מהלכות עדות) וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |