ערך/יובל: הבדלים בין גרסאות בדף
(סוף פרק ח) |
(הקדמה) |
||
שורה 2: | שורה 2: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
== מכירה == | |||
לגבי מכירת קרקע, מפורש בתורה {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה|ויקרא כה]]}} שחוזרת ביובל. | |||
== ירושה == | |||
בסתם ירושת קרקע, אין מה לדון (כיון שהמוריש מת). אבל בירושת הבעל ובירושת היבם יש לדון האם צריכים להחזיר ביובל מה שירשו מהאישה ליורשיה המקוריים (הביולוגים), וכדלקמן. | |||
== חלק בכורה, ירושת הבעל, ירושת היבם, ומתנה == | == חלק בכורה, ירושת הבעל, ירושת היבם, ומתנה == | ||
שורה 8: | שורה 14: | ||
ובגמרא {{ממ|[[בבלי/בכורות/נב/ב|נב:]]}} מתבאר טעמם של ארבעת השיטות (רבי מאיר, חכמים, ר"א, רבי יוחנן בן ברוקה): | ובגמרא {{ממ|[[בבלי/בכורות/נב/ב|נב:]]}} מתבאר טעמם של ארבעת השיטות (רבי מאיר, חכמים, ר"א, רבי יוחנן בן ברוקה): | ||
לרבי מאיר - בכל ארבעת הנידונים (חלק בכורה, ירושת הבעל, ירושת היבם, | לרבי מאיר - בכל ארבעת הנידונים (חלק בכורה, ירושת הבעל, ירושת היבם, ומתנה) הדין הוא שאינן חוזרין ביובל. | ||
לחכמים - חלק בכורה, ירושת הבעל, וירושת היבם | לחכמים - בשלושת הנידונים הראשונים (חלק בכורה, ירושת הבעל, וירושת היבם) הדין הוא שאינן חוזרין ביובל, אבל מתנה חוזרת ביובל. | ||
לר"א - בכל ארבעת הנידונים (חלק בכורה, ירושת הבעל, ירושת היבם, | לר"א - בכל ארבעת הנידונים (חלק בכורה, ירושת הבעל, ירושת היבם, ומתנה) הדין הוא שחוזרין ביובל. | ||
לרבי יוחנן בן ברוקה - | לרבי יוחנן בן ברוקה - |
גרסה מ־18:32, 19 במאי 2021
![]() |
דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הדף פתוח לעריכה. | ||
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הדף. |
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי יובל
מכירה
לגבי מכירת קרקע, מפורש בתורה (ויקרא כה) שחוזרת ביובל.
ירושה
בסתם ירושת קרקע, אין מה לדון (כיון שהמוריש מת). אבל בירושת הבעל ובירושת היבם יש לדון האם צריכים להחזיר ביובל מה שירשו מהאישה ליורשיה המקוריים (הביולוגים), וכדלקמן.
חלק בכורה, ירושת הבעל, ירושת היבם, ומתנה
במשנה בבכורות (פ"ח מ"י) "אלו שאינן חוזרין ביובל הבכורה והיורש את אשתו והמיבם את אשת אחיו והמתנה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים מתנה כמכר. ר"א אומר כולן חוזרין ביובל. רבי יוחנן בן ברוקה אומר היורש את אשתו יחזיר לבני משפחה וינכה להם מן הדמים".
ובגמרא (נב:) מתבאר טעמם של ארבעת השיטות (רבי מאיר, חכמים, ר"א, רבי יוחנן בן ברוקה):
לרבי מאיר - בכל ארבעת הנידונים (חלק בכורה, ירושת הבעל, ירושת היבם, ומתנה) הדין הוא שאינן חוזרין ביובל.
לחכמים - בשלושת הנידונים הראשונים (חלק בכורה, ירושת הבעל, וירושת היבם) הדין הוא שאינן חוזרין ביובל, אבל מתנה חוזרת ביובל.
לר"א - בכל ארבעת הנידונים (חלק בכורה, ירושת הבעל, ירושת היבם, ומתנה) הדין הוא שחוזרין ביובל.
לרבי יוחנן בן ברוקה -
בבית שני
דעת רש"י (גיטין לו. ד"ה בשביעית בזמן הזה) דבבית שני לא היה יובל נוהג. אבל רבינו תם (בתוס' שם ד"ה בזמן) ורמב"ן (שם, הו"ד גם בריטב"א שם) הוכיחו שהיובל נהג בבית שני[1].
מלחמה ביובל
הרמב"ן (גיטין לו. הו"ד גם בריטב"א שם) הוכיח שהיובל נהג בבית שני מהמעשה שהזכיר יוסף בן מתתיהו על אחד ממלכי בית חשמונאי שקרובותיו היו שבויות בידי תלמי ונמנע מלהלחם עמו משהגיעה שנת השמיטה, לפי שהיא שנה קדושה שאין ראוי להלחם בה.
- ↑ ראה להלן הוכחת הרמב"ן מדברי יוסף בן מתתיהו.
לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
---|---|
| |
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |