מתנות כהונה על ויקרא רבה/ו/ג: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
(←top: הוספת תגיות להסתרת תבניות הניווט מדף הפרשה הראשי) |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}} | ||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> | ||
'''שייטא.''' | '''שייטא.''' פורחת ובילקוט גרס טייסא וכן ת"י פרחת: | ||
'''מגלה עפה.''' | '''מגלה עפה.''' וסמיך ליה ויאמר אלי זאת האלה וגו': | ||
'''במדה זו.''' | '''במדה זו.''' באורך עשרים אמה וברוחב עשר והיא כפולה נמצא כשפושטו היא (ארבעים) על עשרים והשתא דריש עפה כפולה כמו שדרשו חז"ל פרק עושין פסין: | ||
'''ואת אמרת זאת האלה.''' | '''ואת אמרת זאת האלה.''' הרי שעונש האלה גדול מאד שהרי עונשה כתובה על שטח גדולה מעור פיל וגמל. ושוב דרש ושאל מהיכן יצאתה מאיזה שער שהוא עשרים על עשרים והשיב מפתחו של אולם כו': | ||
'''על שקר.''' | '''על שקר.''' עונש השבועה הוא כשנשבע לשקר: | ||
'''אפילו על אמת.''' | '''אפילו על אמת.''' כמו שדרשו חז"ל ששים רבוא כרכים היה לינאי המלך וכולם נחרבו על שבועת אמת כגון אמר אחד לחבירו בשבועה שאוכל עמך היום וכן עשה: | ||
'''וסייעא לרב אסי.''' | '''וסייעא לרב אסי.''' ההוא עובדא דבן תלמיון ונראה מפני שלא מצינו עונשין שנענש ע"ז אע"פ שהיתה ערמה כדי לעכב הזוזים בחזקה שמע מינה שאין עונש על הנשבע באמת ובילקוט גרס מסייע לרבנן: | ||
'''אזל בעא.''' | '''אזל בעא.''' המפקיד הלך לבן תלמיון ותבע ממנו הזוזים: | ||
'''מסרית.''' | '''מסרית.''' מסרתי וחזרתי לך: | ||
'''מה עבד.''' | '''מה עבד.''' מה עשה: | ||
'''וחקקיה.''' | '''וחקקיה.''' פי' היה חוקק הקנה עד שהיתה חלולה: | ||
'''ויהב בה כו'.''' | '''ויהב בה כו'.''' נתן בתוך הקנה החלולה אלו זוזים: | ||
'''ושרי כו'.''' | '''ושרי כו'.''' התחיל לסמוך על אותו קנה והלך כך לב"ה לישבע: | ||
'''א"ל צור כו'.''' | '''א"ל צור כו'.''' בן תלמיון אמר אל המפקיד קח זה הקנה בידך ואנכי אשבע לך שמסרתים בידך: | ||
'''צור.''' | '''צור.''' קח כמו וצרת הכסף: | ||
'''מרי דהדין כו'.''' | '''מרי דהדין כו'.''' פי' הנני נשבע באדון של הבית הזה הטוב ר"ל הקב"ה: | ||
'''מן דבידי' כו'.''' | '''מן דבידי' כו'.''' ממה שהיה מרגיש בידו הכובד של הקנה לקחו לקנה והכהו על הארץ וה"ג בילקוט מן כבדין. ונוכל לפרש ג"כ מן השקר שהיה רואה בידו ולפניו שנעשה לו לקח בחמתו כו': | ||
'''נסתיה.''' | '''נסתיה.''' פירוש בערוך כמו נסבתיה פי' לקחו: | ||
'''שריון הלין כו'.''' | '''שריון הלין כו'.''' התחילו אלו דינרין להתפזר: | ||
'''ושרי ההוא.''' | '''ושרי ההוא.''' והתחיל המפקיד ללקטם: | ||
'''א"ל.''' | '''א"ל.''' בן תלמיון לקוט כו': | ||
'''דעלת למילש כו'.''' | '''דעלת למילש כו'.''' שנכנסה ללוש את עיסתה אף על גב דבפרק השולח גט (ד' ל"ה) איתא שהפת היתה של השכנה ונשתרשה לה מקום הדינר מ"מ המאמר הזה סובר שהיתה של בעלת דינרין שהרי רצה להוכיח העונש אפילו על שבועת אמת ובגמרא מייתי שאמרה לא נהניתי לפיכך אמרו שנשתרשת מקום הדינרין: | ||
'''גבי מגירתה.''' | '''גבי מגירתה.''' אצל שכנתה: | ||
'''והוו ציירין בשושיפה.''' | '''והוו ציירין בשושיפה.''' והיו מקוטרין בטלית שלשה דינרים: | ||
'''נסבתון כו'.''' | '''נסבתון כו'.''' לקחם לאותן ג' דינרין ונתנם על גבי סודר וקשרתן בבגד מכסה העליון שפשטה מעליה כדי שתלוש: | ||
'''אגבלון כו'.''' | '''אגבלון כו'.''' אותן ג' דינרין נילושו ונגבלו בתוך העיסה ואפתה הפת והלכה לה: | ||
'''הב.''' | '''הב.''' תן: | ||
'''אזלת בעא כו'.''' | '''אזלת בעא כו'.''' הלכה אצל השכנתה ושאלה ממנה אותן שלשה דינרין: | ||
'''א"ל כו'.''' | '''א"ל כו'.''' דלמא ראית אלו ג' דינרין: | ||
'''הווין כו'.''' | '''הווין כו'.''' היו לאותן שכנה ג' בנים: | ||
'''אמרו לה כו'.''' | '''אמרו לה כו'.''' השיבה השכנה תקברנה כו' והספר דבר דרך כינוי כמורגל: | ||
'''גרמין חובין כו'.''' | '''גרמין חובין כו'.''' גרמו עבירות של אותה שכנתה ומת בנה: | ||
'''ואמרה.''' | '''ואמרה.''' אותה אשה שאפתה פתה שמה ואבדו לה ג' דינרין אלו לא נחשדה ההיא שכנתה כו'. ולכן הלכה ושאלה עוד פעם אחרת דלמא תודה ותתנם לה: | ||
'''אמר לה בעלה.''' | '''אמר לה בעלה.''' בעל של אותה אשה שאבדה הדינרין אמר לאשתו וכי אין אתה הולך לנחם שכנתך ולהברותה: | ||
'''נסבה כו'.''' | '''נסבה כו'.''' לקחה שתי ככרות והלכה לנחם אותה: | ||
'''כיון דקצון כו'.''' | '''כיון דקצון כו'.''' שחתכו עיגול ככר לחם יצאו ונפלו אלו ג' דינרין: | ||
'''הדא דברייתא כו'.''' | '''הדא דברייתא כו'.''' זהו שהבריות אומרים: | ||
'''לידי מומי כו'.''' | '''לידי מומי כו'.''' לידי שבועה לא יכנס: | ||
'''קפיצין.''' | '''קפיצין.''' הילוך ותנועה ומנוחה כבני האדם: | ||
'''משוט וגו'.''' | '''משוט וגו'.''' משמע שתמיד היה שט בארץ: | ||
'''ברם.''' | '''ברם.''' אבל: | ||
'''ולנה.''' | '''ולנה.''' ענשו של שבועה והמלאכי חבלה הממונים על זה כדאיתא בזוהר פרשת פקודי: | ||
'''שמא אבנים.''' | '''שמא אבנים.''' בתמיה: | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> |
גרסה אחרונה מ־11:38, 19 בינואר 2021
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש ידי משה |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שייטא. פורחת ובילקוט גרס טייסא וכן ת"י פרחת:
מגלה עפה. וסמיך ליה ויאמר אלי זאת האלה וגו':
במדה זו. באורך עשרים אמה וברוחב עשר והיא כפולה נמצא כשפושטו היא (ארבעים) על עשרים והשתא דריש עפה כפולה כמו שדרשו חז"ל פרק עושין פסין:
ואת אמרת זאת האלה. הרי שעונש האלה גדול מאד שהרי עונשה כתובה על שטח גדולה מעור פיל וגמל. ושוב דרש ושאל מהיכן יצאתה מאיזה שער שהוא עשרים על עשרים והשיב מפתחו של אולם כו':
על שקר. עונש השבועה הוא כשנשבע לשקר:
אפילו על אמת. כמו שדרשו חז"ל ששים רבוא כרכים היה לינאי המלך וכולם נחרבו על שבועת אמת כגון אמר אחד לחבירו בשבועה שאוכל עמך היום וכן עשה:
וסייעא לרב אסי. ההוא עובדא דבן תלמיון ונראה מפני שלא מצינו עונשין שנענש ע"ז אע"פ שהיתה ערמה כדי לעכב הזוזים בחזקה שמע מינה שאין עונש על הנשבע באמת ובילקוט גרס מסייע לרבנן:
אזל בעא. המפקיד הלך לבן תלמיון ותבע ממנו הזוזים:
מסרית. מסרתי וחזרתי לך:
מה עבד. מה עשה:
וחקקיה. פי' היה חוקק הקנה עד שהיתה חלולה:
ויהב בה כו'. נתן בתוך הקנה החלולה אלו זוזים:
ושרי כו'. התחיל לסמוך על אותו קנה והלך כך לב"ה לישבע:
א"ל צור כו'. בן תלמיון אמר אל המפקיד קח זה הקנה בידך ואנכי אשבע לך שמסרתים בידך:
צור. קח כמו וצרת הכסף:
מרי דהדין כו'. פי' הנני נשבע באדון של הבית הזה הטוב ר"ל הקב"ה:
מן דבידי' כו'. ממה שהיה מרגיש בידו הכובד של הקנה לקחו לקנה והכהו על הארץ וה"ג בילקוט מן כבדין. ונוכל לפרש ג"כ מן השקר שהיה רואה בידו ולפניו שנעשה לו לקח בחמתו כו':
נסתיה. פירוש בערוך כמו נסבתיה פי' לקחו:
שריון הלין כו'. התחילו אלו דינרין להתפזר:
ושרי ההוא. והתחיל המפקיד ללקטם:
א"ל. בן תלמיון לקוט כו':
דעלת למילש כו'. שנכנסה ללוש את עיסתה אף על גב דבפרק השולח גט (ד' ל"ה) איתא שהפת היתה של השכנה ונשתרשה לה מקום הדינר מ"מ המאמר הזה סובר שהיתה של בעלת דינרין שהרי רצה להוכיח העונש אפילו על שבועת אמת ובגמרא מייתי שאמרה לא נהניתי לפיכך אמרו שנשתרשת מקום הדינרין:
גבי מגירתה. אצל שכנתה:
והוו ציירין בשושיפה. והיו מקוטרין בטלית שלשה דינרים:
נסבתון כו'. לקחם לאותן ג' דינרין ונתנם על גבי סודר וקשרתן בבגד מכסה העליון שפשטה מעליה כדי שתלוש:
אגבלון כו'. אותן ג' דינרין נילושו ונגבלו בתוך העיסה ואפתה הפת והלכה לה:
הב. תן:
אזלת בעא כו'. הלכה אצל השכנתה ושאלה ממנה אותן שלשה דינרין:
א"ל כו'. דלמא ראית אלו ג' דינרין:
הווין כו'. היו לאותן שכנה ג' בנים:
אמרו לה כו'. השיבה השכנה תקברנה כו' והספר דבר דרך כינוי כמורגל:
גרמין חובין כו'. גרמו עבירות של אותה שכנתה ומת בנה:
ואמרה. אותה אשה שאפתה פתה שמה ואבדו לה ג' דינרין אלו לא נחשדה ההיא שכנתה כו'. ולכן הלכה ושאלה עוד פעם אחרת דלמא תודה ותתנם לה:
אמר לה בעלה. בעל של אותה אשה שאבדה הדינרין אמר לאשתו וכי אין אתה הולך לנחם שכנתך ולהברותה:
נסבה כו'. לקחה שתי ככרות והלכה לנחם אותה:
כיון דקצון כו'. שחתכו עיגול ככר לחם יצאו ונפלו אלו ג' דינרין:
הדא דברייתא כו'. זהו שהבריות אומרים:
לידי מומי כו'. לידי שבועה לא יכנס:
קפיצין. הילוך ותנועה ומנוחה כבני האדם:
משוט וגו'. משמע שתמיד היה שט בארץ:
ברם. אבל:
ולנה. ענשו של שבועה והמלאכי חבלה הממונים על זה כדאיתא בזוהר פרשת פקודי:
שמא אבנים. בתמיה:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |