מתנות כהונה על ויקרא רבה/ו

מתנות כהונה על ויקרא רבה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על ויקרא רבה - פרשה ו

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  

א  [עריכה]

שפיתיתם כלומר פייסתם. פיוס ופתוי אחת הוא כפי הלשון בפרט היכא דלא נתקיים הדבר כמו כאן שעשו את העגל:

סניגור. מליץ טוב על ישראל:

ברם הכא. אצל התשובה כתיב לא אעשה חרון אפי וגו'. כי אל אנכי:

סהדי. עדות:

אתי סהיד כו'. בא והעיד לי עדות אחת. גבי שמעון ששמעון ידע לו עדות:

אפופסין. דין וגמול:

ב  [עריכה]

הקבלנין. פירוש שהיו מקבלים מן הגנבים מה שגנבו:

מליזין עליו. לשון לזות שפתים:

קומפן. פי' הערוך שדה ששוחקים בו השרים:

לומר שאין הכל כו'. כלומר היה מרמז להם כשאין הגנב מוצא מקום להוליך הגניבה שמה לא ימלאנו לבו לגנוב כלל ואם כן בדין עשה השלטון שהיה הורג את הקבלנין:

אמר ליה. ראובן ללוי:

ג  [עריכה]

שייטא. פורחת ובילקוט גרס טייסא וכן ת"י פרחת:

מגלה עפה. וסמיך ליה ויאמר אלי זאת האלה וגו':

במדה זו. באורך עשרים אמה וברוחב עשר והיא כפולה נמצא כשפושטו היא (ארבעים) על עשרים והשתא דריש עפה כפולה כמו שדרשו חז"ל פרק עושין פסין:

ואת אמרת זאת האלה. הרי שעונש האלה גדול מאד שהרי עונשה כתובה על שטח גדולה מעור פיל וגמל. ושוב דרש ושאל מהיכן יצאתה מאיזה שער שהוא עשרים על עשרים והשיב מפתחו של אולם כו':

על שקר. עונש השבועה הוא כשנשבע לשקר:

אפילו על אמת. כמו שדרשו חז"ל ששים רבוא כרכים היה לינאי המלך וכולם נחרבו על שבועת אמת כגון אמר אחד לחבירו בשבועה שאוכל עמך היום וכן עשה:

וסייעא לרב אסי. ההוא עובדא דבן תלמיון ונראה מפני שלא מצינו עונשין שנענש ע"ז אע"פ שהיתה ערמה כדי לעכב הזוזים בחזקה שמע מינה שאין עונש על הנשבע באמת ובילקוט גרס מסייע לרבנן:

אזל בעא. המפקיד הלך לבן תלמיון ותבע ממנו הזוזים:

מסרית. מסרתי וחזרתי לך:

מה עבד. מה עשה:

וחקקיה. פי' היה חוקק הקנה עד שהיתה חלולה:

ויהב בה כו'. נתן בתוך הקנה החלולה אלו זוזים:

ושרי כו'. התחיל לסמוך על אותו קנה והלך כך לב"ה לישבע:

א"ל צור כו'. בן תלמיון אמר אל המפקיד קח זה הקנה בידך ואנכי אשבע לך שמסרתים בידך:

צור. קח כמו וצרת הכסף:

מרי דהדין כו'. פי' הנני נשבע באדון של הבית הזה הטוב ר"ל הקב"ה:

מן דבידי' כו'. ממה שהיה מרגיש בידו הכובד של הקנה לקחו לקנה והכהו על הארץ וה"ג בילקוט מן כבדין. ונוכל לפרש ג"כ מן השקר שהיה רואה בידו ולפניו שנעשה לו לקח בחמתו כו':

נסתיה. פירוש בערוך כמו נסבתיה פי' לקחו:

שריון הלין כו'. התחילו אלו דינרין להתפזר:

ושרי ההוא. והתחיל המפקיד ללקטם:

א"ל. בן תלמיון לקוט כו':

דעלת למילש כו'. שנכנסה ללוש את עיסתה אף על גב דבפרק השולח גט (ד' ל"ה) איתא שהפת היתה של השכנה ונשתרשה לה מקום הדינר מ"מ המאמר הזה סובר שהיתה של בעלת דינרין שהרי רצה להוכיח העונש אפילו על שבועת אמת ובגמרא מייתי שאמרה לא נהניתי לפיכך אמרו שנשתרשת מקום הדינרין:

גבי מגירתה. אצל שכנתה:

והוו ציירין בשושיפה. והיו מקוטרין בטלית שלשה דינרים:

נסבתון כו'. לקחם לאותן ג' דינרין ונתנם על גבי סודר וקשרתן בבגד מכסה העליון שפשטה מעליה כדי שתלוש:

אגבלון כו'. אותן ג' דינרין נילושו ונגבלו בתוך העיסה ואפתה הפת והלכה לה:

הב. תן:

אזלת בעא כו'. הלכה אצל השכנתה ושאלה ממנה אותן שלשה דינרין:

א"ל כו'. דלמא ראית אלו ג' דינרין:

הווין כו'. היו לאותן שכנה ג' בנים:

אמרו לה כו'. השיבה השכנה תקברנה כו' והספר דבר דרך כינוי כמורגל:

גרמין חובין כו'. גרמו עבירות של אותה שכנתה ומת בנה:

ואמרה. אותה אשה שאפתה פתה שמה ואבדו לה ג' דינרין אלו לא נחשדה ההיא שכנתה כו'. ולכן הלכה ושאלה עוד פעם אחרת דלמא תודה ותתנם לה:

אמר לה בעלה. בעל של אותה אשה שאבדה הדינרין אמר לאשתו וכי אין אתה הולך לנחם שכנתך ולהברותה:

נסבה כו'. לקחה שתי ככרות והלכה לנחם אותה:

כיון דקצון כו'. שחתכו עיגול ככר לחם יצאו ונפלו אלו ג' דינרין:

הדא דברייתא כו'. זהו שהבריות אומרים:

לידי מומי כו'. לידי שבועה לא יכנס:

קפיצין. הילוך ותנועה ומנוחה כבני האדם:

משוט וגו'. משמע שתמיד היה שט בארץ:

ברם. אבל:

ולנה. ענשו של שבועה והמלאכי חבלה הממונים על זה כדאיתא בזוהר פרשת פקודי:

שמא אבנים. בתמיה:

ד  [עריכה]

והוא עד. פירוש אותה האלה הוא עדות דכלפי שמיא הכל גלוי:

או ראה אותה. האלה ראתחה אותה אבל לא אישה שנאמר ונעלם וגו':

ולא מעיני יבמה. אין כאן מקומו ובמסכת יבמות דרשו ליה הכי:

ה  [עריכה]

קופרמסאות. הערוך הביאו ולא פירשו ולפי הענין פירושו הבטחה ואמונה:

שאינו כופר בהן. הקב"ה לא יכפור בישראל:

ויקח משה וכו'. רמז שאם יעברו ישפך דמם של שונאי ישראל:

באגנת. חסר וי"ו לומר שהיו שוין פי' שתי האגנות בשיעור אחד:

מן הדא. מזה הפסוק:

אף אני וגו'. ולא עשה כן כדמסיים בשם ר' פנחס:

פשרה פשר. פי' בצע ושיבר אמרתו לחצאין חצי דין וחצי רחמים כמים פושרין לא קרירי ולא חמימי:

בזע פורפיריה. קרע בגדיו כאבל כביכול והכי איתא באיכה רבה:

נקם ברית כו'. מדכתיב תרתי נוקמת נקם דריש נקמה שאינה משום העברת ברית סיני וזה סימו עיניו של צדקיה על שעבר שבועה שנשבע לנבוכדנצר:

והוא עד. חזר לראש שהתחיל לדרוש פסוק נפש כי תחטא וגו' אלא דמפסיק בענין חלוקת הדם ושבועת צדקיה:

ו  [עריכה]

בארי. נביא היה:

בר עדו נביא. משמע שגם עדו היה נביא:

מה זה. עמוס שהיה נביא ואפ"ה אמר לא נביא אנכי כו':

המצפצפים. אלין המציינין לשון עופות המצוינים:

מנהמין. לשון נהומות והומה כד"א ארי נוהם ומיני חכמות הם:

ה"ג תכגוד לאלהים וכ"ה בילקוט ישעיה. ומלך עולם מאחר שהוא מלך עולם הוא אלהים אמת כי מלך ב"ו מלכותו אינו מלכות של אמת כי במותו לא ירד אחריו כבודו כמו שביאר כל זה היטב בעל חובות הלבבות בשער היחוד ובעיקרים מ"ב פכ"ז:

משתחוים למתים. בתמיה:

בעוה"ז אין כח להזריח אורו של שחר. ודרשו כאלו כתיב בדבר הזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף