אילת השחר/בבא בתרא/יז/א: הבדלים בין גרסאות בדף
(לשם הוספת רווח בין מקטעים) |
מ (←top: תיקון) |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
'''לא יחפור וכו'.''' ענין הרחקת נזיקין דלרבנן על המזיק להרחיק ולר' יוסי על הניזק חוץ מבגירי דיליה, אפשר לפרש דהיינו דמצד דיני מזיק הא כיון דזה תשמיש קבוע ומי ידחה מפני מי לעשות תשמישו ברשות עצמו, אז לרבנן תיקנו שהמזיק ירחיק עצמו, ולר' יוסי לא תיקנו רק כשהוא מזיקו ע"י גירי דיליה, אבל ע"כ אינו מדין תורה, דאע"פ דאסור להזיק מה"ת, מ"מ הא ביד השני לא להשתמש כאן תשמיש כזה שיהא נגרם לו היזק, ואין לבעל הגפת למנוע תשמיש קבוע שלו ע"י מה שחבירו רוצה להשתמש דוקא כאן בדבר שיוכל להינזק מהגפת, ונמצא דהנידון למי יש עדיפות בהשתמשויות, אם הזכות של הדבר הניזק מכריח להשני להרחיק כדי שלא יגיע לו נזק, או שאינו מעוכב מלעשות תשמישיו, ואם השני אינו רוצה להשתמש תשמיש כזה שינזק מזה עליו להתרחק ולא להשתמש כאן, ובדירה לפי"מ דאמרינן דירה שאני, דלכו"ע אין אוסרים על אדם תשמיש כזה, לכן אם הקדים ועשה דירה כגון חנות של נחתומין או רפת בקר אז כבר זכה בתשמיש זה ולא יוכל השני להכריחו להתרחק בטענה שהוא רוצה לעשות אוצר למעלה, אבל אם הי' עושה רק ענין היזק ולא דבר שזה צורך תשמישו של האדם כן, בודאי לא שייך לטעון כבר הקדמתי ומותר לי להזיק, אלא דכיון דמדין תורה אין כלל חיוב להרחיק בדבר שזה תשמישו קבוע, אם הניזק אינו רוצה להינזק עליו להתרחק, אלא שתיקנו חכמים באופנים דעל המזיק להרחיק, כגון לרבנן אפי' בלי גירי דיליה, ולר' יוסי באופן דההיזק ע"י גירי דיליה, דאז חייבו להמזיק להרחיק, ובדירה לא חייבו כ"ז שאין ניזק, וכל שלא חייבוהו אז כשהתחיל תשמישו כבר יכול להמשיך ואין לו להתרחק אפי' כשבא הניזק אח"כ. | '''לא יחפור וכו'.''' ענין הרחקת נזיקין דלרבנן על המזיק להרחיק ולר' יוסי על הניזק חוץ מבגירי דיליה, אפשר לפרש דהיינו דמצד דיני מזיק הא כיון דזה תשמיש קבוע ומי ידחה מפני מי לעשות תשמישו ברשות עצמו, אז לרבנן תיקנו שהמזיק ירחיק עצמו, ולר' יוסי לא תיקנו רק כשהוא מזיקו ע"י גירי דיליה, אבל ע"כ אינו מדין תורה, דאע"פ דאסור להזיק מה"ת, מ"מ הא ביד השני לא להשתמש כאן תשמיש כזה שיהא נגרם לו היזק, ואין לבעל הגפת למנוע תשמיש קבוע שלו ע"י מה שחבירו רוצה להשתמש דוקא כאן בדבר שיוכל להינזק מהגפת, ונמצא דהנידון למי יש עדיפות בהשתמשויות, אם הזכות של הדבר הניזק מכריח להשני להרחיק כדי שלא יגיע לו נזק, או שאינו מעוכב מלעשות תשמישיו, ואם השני אינו רוצה להשתמש תשמיש כזה שינזק מזה עליו להתרחק ולא להשתמש כאן, ובדירה לפי"מ דאמרינן דירה שאני, דלכו"ע אין אוסרים על אדם תשמיש כזה, לכן אם הקדים ועשה דירה כגון חנות של נחתומין או רפת בקר אז כבר זכה בתשמיש זה ולא יוכל השני להכריחו להתרחק בטענה שהוא רוצה לעשות אוצר למעלה, אבל אם הי' עושה רק ענין היזק ולא דבר שזה צורך תשמישו של האדם כן, בודאי לא שייך לטעון כבר הקדמתי ומותר לי להזיק, אלא דכיון דמדין תורה אין כלל חיוב להרחיק בדבר שזה תשמישו קבוע, אם הניזק אינו רוצה להינזק עליו להתרחק, אלא שתיקנו חכמים באופנים דעל המזיק להרחיק, כגון לרבנן אפי' בלי גירי דיליה, ולר' יוסי באופן דההיזק ע"י גירי דיליה, דאז חייבו להמזיק להרחיק, ובדירה לא חייבו כ"ז שאין ניזק, וכל שלא חייבוהו אז כשהתחיל תשמישו כבר יכול להמשיך ואין לו להתרחק אפי' כשבא הניזק אח"כ. | ||
'''תוד"ה לא יחפור.''' שמאותה שעה מתחיל ההיזק וכו' לא היה צריך הרחקה ג' טפחים. מבואר בתוס' הרא"ש דמשום כל מרא אין בכלל דין הרחקה דאינו כל כך היזק שיתחייב הרחקה, והיינו דהיזק דכל מרא הוא ג"כ ג' טפחים, אלא דבשביל היזק דכל מרא לא הי' מחייבין להרחיק, אלא דמ"מ הו"ל כהתחלת היזק לחייבו להרחיק משום היזק דמתונתא, ובשו"ע (סי' קנ"ה סעיף י') הובא בשם הרשב"א דגם בלי מים צריך להרחיק קצת כפי עיני האומנין הבקיאין בכך, ובביאור הגר"א (ס"ק ל"א) ציין מהתוס' כאן דקצת צריך להרחיק, ומשמע דמפרש דכונתם דמחמת כל מרא יש עליו חיוב קצת להרחיק, אבל כיון שאח"כ יהיה היזק דמתונתא צריך כבר להרחיק עי"ז ג' טפחים, וצע"ק דלמה מפני שמזיק בגירי דילי' טפח חייב להרחיק ג', אבל אפשר דכונתו דנקרא קצת היזק לגבי כל הג' טפחים, אלא דלא יתכן שיהיה נקרא קצת היזק על ג' טפחים אם אינו מזיק ממש על קצת מזה השטח, ולכן זה מש"כ התוס' דלא היה צריך הרחקה ג' טפחים אלא דמזיק ממש הוא על פחות מזה אבל על כל הג' טפחים נקרא קצת מזיק ולכן הו"ל התחיל ההיזק על כל הג' וצע"ק. ומ"מ לכל הפירושים אינו מבואר למה מה שאין מחייב הרחקה יגרום הרחקה מחמת גירי דיליה כיון דמה שמחייב הרחקה אינו גירי דיליה, ואמרו לי לעיין בדרישה (סי' קנ"ה ס"ק י"ח), וצ"ע אם בתוס' הרא"ש משמע כדבריו. | '''תוד"ה לא יחפור.''' שמאותה שעה מתחיל ההיזק וכו' לא היה צריך הרחקה ג' טפחים. מבואר בתוס' הרא"ש דמשום כל מרא אין בכלל דין הרחקה דאינו כל כך היזק שיתחייב הרחקה, והיינו דהיזק דכל מרא הוא ג"כ ג' טפחים, אלא דבשביל היזק דכל מרא לא הי' מחייבין להרחיק, אלא דמ"מ הו"ל כהתחלת היזק לחייבו להרחיק משום היזק דמתונתא, ובשו"ע (סי' קנ"ה סעיף י') הובא בשם הרשב"א דגם בלי מים צריך להרחיק קצת כפי עיני האומנין הבקיאין בכך, ובביאור הגר"א (ס"ק ל"א) ציין מהתוס' כאן דקצת צריך להרחיק, ומשמע דמפרש דכונתם דמחמת כל מרא יש עליו חיוב קצת להרחיק, אבל כיון שאח"כ יהיה היזק דמתונתא צריך כבר להרחיק עי"ז ג' טפחים, וצע"ק דלמה מפני שמזיק בגירי דילי' טפח חייב להרחיק ג', אבל אפשר דכונתו דנקרא קצת היזק לגבי כל הג' טפחים, אלא דלא יתכן שיהיה נקרא קצת היזק על ג' טפחים אם אינו מזיק ממש על קצת מזה השטח, ולכן זה מש"כ התוס' דלא היה צריך הרחקה ג' טפחים אלא דמזיק ממש הוא על פחות מזה אבל על כל הג' טפחים נקרא קצת מזיק ולכן הו"ל התחיל ההיזק על כל הג' וצע"ק. ומ"מ לכל הפירושים אינו מבואר למה מה שאין מחייב הרחקה יגרום הרחקה מחמת גירי דיליה כיון דמה שמחייב הרחקה אינו גירי דיליה, ואמרו לי לעיין בדרישה (סי' קנ"ה ס"ק י"ח), וצ"ע אם בתוס' הרא"ש משמע כדבריו. | ||
{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}} | {{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}} | ||
גרסה אחרונה מ־23:44, 29 באוגוסט 2020
לא יחפור וכו'. ענין הרחקת נזיקין דלרבנן על המזיק להרחיק ולר' יוסי על הניזק חוץ מבגירי דיליה, אפשר לפרש דהיינו דמצד דיני מזיק הא כיון דזה תשמיש קבוע ומי ידחה מפני מי לעשות תשמישו ברשות עצמו, אז לרבנן תיקנו שהמזיק ירחיק עצמו, ולר' יוסי לא תיקנו רק כשהוא מזיקו ע"י גירי דיליה, אבל ע"כ אינו מדין תורה, דאע"פ דאסור להזיק מה"ת, מ"מ הא ביד השני לא להשתמש כאן תשמיש כזה שיהא נגרם לו היזק, ואין לבעל הגפת למנוע תשמיש קבוע שלו ע"י מה שחבירו רוצה להשתמש דוקא כאן בדבר שיוכל להינזק מהגפת, ונמצא דהנידון למי יש עדיפות בהשתמשויות, אם הזכות של הדבר הניזק מכריח להשני להרחיק כדי שלא יגיע לו נזק, או שאינו מעוכב מלעשות תשמישיו, ואם השני אינו רוצה להשתמש תשמיש כזה שינזק מזה עליו להתרחק ולא להשתמש כאן, ובדירה לפי"מ דאמרינן דירה שאני, דלכו"ע אין אוסרים על אדם תשמיש כזה, לכן אם הקדים ועשה דירה כגון חנות של נחתומין או רפת בקר אז כבר זכה בתשמיש זה ולא יוכל השני להכריחו להתרחק בטענה שהוא רוצה לעשות אוצר למעלה, אבל אם הי' עושה רק ענין היזק ולא דבר שזה צורך תשמישו של האדם כן, בודאי לא שייך לטעון כבר הקדמתי ומותר לי להזיק, אלא דכיון דמדין תורה אין כלל חיוב להרחיק בדבר שזה תשמישו קבוע, אם הניזק אינו רוצה להינזק עליו להתרחק, אלא שתיקנו חכמים באופנים דעל המזיק להרחיק, כגון לרבנן אפי' בלי גירי דיליה, ולר' יוסי באופן דההיזק ע"י גירי דיליה, דאז חייבו להמזיק להרחיק, ובדירה לא חייבו כ"ז שאין ניזק, וכל שלא חייבוהו אז כשהתחיל תשמישו כבר יכול להמשיך ואין לו להתרחק אפי' כשבא הניזק אח"כ.
תוד"ה לא יחפור. שמאותה שעה מתחיל ההיזק וכו' לא היה צריך הרחקה ג' טפחים. מבואר בתוס' הרא"ש דמשום כל מרא אין בכלל דין הרחקה דאינו כל כך היזק שיתחייב הרחקה, והיינו דהיזק דכל מרא הוא ג"כ ג' טפחים, אלא דבשביל היזק דכל מרא לא הי' מחייבין להרחיק, אלא דמ"מ הו"ל כהתחלת היזק לחייבו להרחיק משום היזק דמתונתא, ובשו"ע (סי' קנ"ה סעיף י') הובא בשם הרשב"א דגם בלי מים צריך להרחיק קצת כפי עיני האומנין הבקיאין בכך, ובביאור הגר"א (ס"ק ל"א) ציין מהתוס' כאן דקצת צריך להרחיק, ומשמע דמפרש דכונתם דמחמת כל מרא יש עליו חיוב קצת להרחיק, אבל כיון שאח"כ יהיה היזק דמתונתא צריך כבר להרחיק עי"ז ג' טפחים, וצע"ק דלמה מפני שמזיק בגירי דילי' טפח חייב להרחיק ג', אבל אפשר דכונתו דנקרא קצת היזק לגבי כל הג' טפחים, אלא דלא יתכן שיהיה נקרא קצת היזק על ג' טפחים אם אינו מזיק ממש על קצת מזה השטח, ולכן זה מש"כ התוס' דלא היה צריך הרחקה ג' טפחים אלא דמזיק ממש הוא על פחות מזה אבל על כל הג' טפחים נקרא קצת מזיק ולכן הו"ל התחיל ההיזק על כל הג' וצע"ק. ומ"מ לכל הפירושים אינו מבואר למה מה שאין מחייב הרחקה יגרום הרחקה מחמת גירי דיליה כיון דמה שמחייב הרחקה אינו גירי דיליה, ואמרו לי לעיין בדרישה (סי' קנ"ה ס"ק י"ח), וצ"ע אם בתוס' הרא"ש משמע כדבריו.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |