תוספות יום טוב/כלים/יד: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל - ספריא) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
'''כמה הוא שיעורן.''' | '''כמה הוא שיעורן.''' פי' הר"ב ויהיו חשובים כלים ליטמא. כלומר לקבל טומאה וכן שאם היו טמאין שישארו בטומאתן. כמ"ש בר"פ דלעיל [ד"ה שנחלקו] בשם הרמב"ם ועיין בפי' הר"ב בסוף מתני' דלקמן: | ||
'''כדי למלאות בו.''' | '''כדי למלאות בו.''' מים לשתות. וכן כדי ליחם בו. לשתות. תוספתא הביא הר"ש: | ||
'''מיחם.''' | '''מיחם.''' כתב הר"ב שהוא גדול מקומקום. וכך כתב הרמב"ם. וצ"ל דבכלי מתכות הוא שקורים *)למיחם לכלי הגדול וקומקום לכלי הקטן. דאילו בכלי חרס פירש הר"ב איפכא במשנה ז פ"ג: | ||
'''לקבל קיתונות.''' | '''לקבל קיתונות.''' של מתכת. הרמב"ם רפי"א מה"כ: | ||
'''חטיפה.''' | '''חטיפה.''' והר"ב גורס הגפה. וכן הוא בדפוס ישן. ומ"ש הר"ב מלשון כו' כדי שיפתח כו'. דמסכת ע"ז פרק בתרא [מ"ג]. וגי' הר"ש כגי' הספר. ומפרש ג"כ כסוי. וכתב חטיפה מלשון חמס דמתרגם חטופין. שנגזלה הכיסוי. ע"כ. ולא הבינותי דבריו אלו. דא"כ העיקר חסר מן הספר דכסוי עצמו מאן דכר שמיה. ועוד מחוסר וחטיפה שהוא ג"כ מענין גזל וחסרון תרתי למה לי. עוד כתב הר"ש. די"מ חטיפה כמו טפיחה. וכדתניא בתוספתא. עד שיטפח פיו. פי' כגון שפיו עגול ומשפע פיו לצד א' ומכה בקורנס ונעשה כעין צנור. שמתוך כך כשמערה ממנו מים יוצאים ומקלחים דרך אותה שפה. וטפוח מל' טפח ליה בסנדליה [ב"ק דף לב ב"ב כב] ע"כ: | ||
== ב == | == ב == | ||
'''חזינא.''' | '''חזינא.''' כתב הר"ב נוהגים לעשות כו' ופעמים שנועצים כו'. כלומר ואין עושין חזינא אבל נועצים כו'. והיינו סימרו: | ||
'''עשאן לנוי.''' | '''עשאן לנוי.''' לשון הר"ב כגון שעשאו במסמרים דקים מצוירים. מלובנות בבדיל. הרמב"ם בנא"י: | ||
'''בה"א משיחבר.''' | '''בה"א משיחבר.''' לשון מהר"ם נ"ל לפרש אף יחבר דטמאה עד שיחבל ויחבר. דאי חבור לחודיה א"כ רישא דקתני וחברה טמאה אתיא כב"ש אבל השתא ניחא דאתיא ככ"ע. תניא בתוספתא בש"א משיחבל ובה"א משיחבר דברי ר"מ. ר"י אומר בש"א משיחבל ויחבר. ובה"א משיחבל או משיחבר. וסתם מתני' ר"מ והא דלא חשיב לה בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה. משום דלר"י ב"ה לקולא עכ"ל [*ואע"ג דבפ"ה דעדיות שנינו הרבה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה בשם יחיד שאמר כן. ס"ל למהר"ם כפי' רש"י שכתבתי שם בריש הפרק. שאותם היחידים העידו על אלו. והיינו שאין חולק עליהם. ואילו הכא נחלק ר' יהודה. ומיהו גם שם הראיתי הרבה סתמות דלא כאותן יחידים. וא"כ כ"ש הך דהכא דסתם לן כר"מ שהיה לו לרבינו הקדוש לשנותה במס' עדיות. ובהדי הני סתמי דבית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא שבפ"ד]: | ||
== ג == | == ג == | ||
'''הקנטר.''' | '''הקנטר.''' כתב הר"ב פירשו בו שהוא שבט וכו' שהבנאים חותכים בו את הכותל. כך הוא הלשון בערוך. אבל הר"ש העתיק בשמו והיא עשוי לחתוך בו את הברזל: | ||
'''ושל קטן עשרה טפחים.''' | '''ושל קטן עשרה טפחים.''' הרמב"ם ספ"ט מה"כ: | ||
'''וכל הכסויין.''' | '''וכל הכסויין.''' ר"ל כסויין של מתכות. הרמב"ם: | ||
'''חוץ משל מיחם.''' | '''חוץ משל מיחם.''' כתב הר"ב וכל כיוצא בזה כו'. דאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ. הר"ש: | ||
== ד == | == ד == | ||
'''העול של מתכות.''' | '''העול של מתכות.''' העץ הנמשך בין שתי הבהמות אשר יוליכו העגלה יקרא עול. והוא מדובק בעגלה. ואם היה ממתכות כו' הרמב"ם. ועמ"ש בדבור והתמחויות: | ||
'''והקטרב.''' | '''והקטרב.''' פי' הר"ב שני עצים כו' ומכניסים כו' עץ ושמו קטרב. כך פי' הר"ש בשם הערוך. וצריך לומר בין לפי' זה. בין לפי' הרמב"ם. דקטרב דמתניתין בשל מתכות וכה"ג דתנן בספ"י לפסין כו' ופי' הר"ש של ברזל. והיינו שכן רגילין. אבל דמתניתין מיירי בשל חרס. ומשום שהוא דבר הלמד מענינו לא הוצרך לפרש. ואף בכאן כך הוא. ועיין [מ"ש] בפרק דלקמן משנה ג: | ||
'''והברזל שתחת צואר הבהמה.''' | '''והברזל שתחת צואר הבהמה.''' לשון הר"ב קושרים על צואר הבהמה ברזל כו'. וכן ל' הרמב"ם. ור"ל שהקשירה היא על צואר הבהמה. אבל הברזל מונח מתחת הצואר: | ||
'''המחגר.''' | '''המחגר.''' לשון הר"ב חבל שקושרים תחת צואר השור. כ"כ הר"ש. וצ"ל דהכא בשלשלת [של מתכות] היא כדלעיל. ומ"ש הר"ב ואית דגרסי המסגר והוא יתד וכו' בפי' הרמב"ם הוא שמפרש יתד וכו' אבל גירסתו ג"כ המחגר. וכן העתיק בחבורו פ"י [הלכה ה] ומצאתי כתוב שהוא מלשון חגר. ע"כ. ויקרא כן על שהוא מונע העוות ויהיה השם המחגר. כמו מסעף פארה {{ממ|ישעיה י}} שפירושו מסיר הסעיפים: | ||
'''והתמחויות.''' | '''והתמחויות.''' ל' הר"ב קערות קטנות של עול. והוא ראש העול והוא חלק על צוארי השוורים. ערוך. אבל נראה שלפי דבריו העול דמתני'. הוא עול שעל צואר הבהמה. לא העץ הנמשך בין שתי הבהמות. כמ"ש לעיל בשם הרמב"ם. [ועיין במ"ב פכ"א]. והוא מפרש תמחויות הן מקום הקערורית אשר ישימו בו האבנים וזולתו: | ||
== ה == | == ה == | ||
'''הטהורים שבעגלה.''' | '''הטהורים שבעגלה.''' של עץ. נ"ל. מהר"ם: | ||
'''העול המצופה.''' | '''העול המצופה.''' עיין מה שכתבתי במ"ד פי"א [ד"ה ומצופה] : | ||
'''ושפופרות המשמיעות את הקול.''' | '''ושפופרות המשמיעות את הקול.''' כיון שאינן משמשות כלום. אע"ג דמשמעת קול בכלי מתכות טמא. ה"מ היכא דעביד ליה לקלא. אבל הכא אינו אלא לנוי בעלמא. וכן האבר שבצד וכו'. לנוי בעלמא תולין אותו. וכן הסובב של הגלגל. אע"פ דשל מתכות הוא מ"מ בטל הוא אצל הגלגל. וכן כולם דבתר הכי. מהר"ם: | ||
'''סנדלי בהמה.''' | '''סנדלי בהמה.''' שלא ליזק בפרסותיה באבנים. רש"י פ"ו דשבת דף נט: | ||
'''של שעם טהורין.''' | '''של שעם טהורין.''' שאין חשוב מכלי הקבלה. הרמב"ם פ"ב מה"כ [הלכה ז]: | ||
== ו == | == ו == | ||
'''רבי יהודה מטהר.''' | '''רבי יהודה מטהר.''' ל' הר"ב דס"ל מראה לא משוי ליה מנא. וז"ל מהר"ם. ר"י סובר לא נתבטל הכסוי לגבי מראה. ולרבנן נתבטל לגבי מראה. ע"כ: | ||
== ז == | == ז == | ||
'''הזה עליהן נשברו בו ביום.''' | '''הזה עליהן נשברו בו ביום.''' ר"ל ביום השלישי מטומאתו. הרמב"ם: | ||
'''ר' יהושע אומר אין הזאה פחות מג' וז'.''' | '''ר' יהושע אומר אין הזאה פחות מג' וז'.''' פי' הר"ב דתקון כעין דאורייתא. כלומר ואין שבירתן עולה להם במקום ימים. והוא הדבר שאמר בתחלה אינן מיטהרין אלא שלמים. כ"כ הראב"ד בפי"ב מה"כ [ה"ג]. ודלא כהרמב"ם שמצריך לר"י הזאה ג' וז' כשהם שלמים קודם השבירה או כשהם שלמים אחר ההיתוך: | ||
== ח == | == ח == | ||
'''מפתח של ארכובה.''' | '''מפתח של ארכובה.''' פירש הר"ב שמתקפל כארכובה עם השוק וכו'. כ"כ הר"ש בשם הערוך. וז"ל רש"י בפ"ג דמנחות דל"ג וחבור השוק והרגל הוי השוק זקוף מלמעלה והרגל שוכב כזה ? [*ועיין לקמן]: | ||
'''ושל גם.''' | '''ושל גם.''' פי' הר"ב כמין גם יונית שהיא כמין נון הפוכה דהיינו כזה ? [*וכן ראיתי בכתב מרובע של יוונית. וכמו שהזכרתי כבר ברפ"ג דמדות [ד"ה כמין גמא] אבל קשיא לי טובא שאם כן ליכא בינייהו דשל גם דהכא לשל ארכובה דלעיל. דכל שיש למפתח שני קוים דבוקים. שוב אין הבדל בין זה לזה אלא כפי שיניחו האדם זה לצפון ומערב או דרום ומערב. או דרום ומזרח. ואין בזה הבדל במפתחות עצמם. וראיתי בפירוש הרמב"ם. בנא"י שמצייר של ארכובה דלעיל כזה ?. ושל גם דהכא מצויר. כזה* ? ונ"ל טעמו שבכפיפת הרגל והשוק יש ג' קוים הירך והשוק והרגל. וק"ל] ובריש פ"ק דפסחים כתב הר"ב שתי שורות כמין גם יונית. שורה א' בזקיפה ושורה א' בשכיבה. התם נמי כדמות צורה זו. אלא שכל קו הוא ממלא כל השטח. אחד ברוחב מרתף. הוא קו העליון. וא' באורכו הוא קו הזקיפה [*ועיין [בפי' הר"ב] במ"ז פרק כ"ח]: | ||
'''והאפרכס.''' | '''והאפרכס.''' פי' הר"ב כלי של רחיים כו' ונותנים בו חטים כו'. וכ"כ הרמב"ם. וכן פירש עוד הר"ב והרמב"ם גם הר"ש בסוף מכילתין. וקשה לי על הר"ב שבמ"ג פ"ד דב"ב פי' הקלת. אפרכסת שעושין סביב לרחיים לקבל הקמח כו'. וכ"כ עוד בקלת דתנן במ"ג פ"ד דזבים. אבל שם לא כתב שהוא אפרכסת. וראיתי שהרמב"ם [שם] מפ' קלת כפי' הר"ב. ומשמיט אפרכסת. ולפיכך אני אומר שהר"ב הרכיב שני פירושים ואינם עולים כאחד. דמה שפי' שם על קלת אפרכסת. לשון הרשב"ם הוא. ואינו מפרש שהוא לקבל קמח כהרמב"ם אבל פירש מרמויי"א בלע"ז. וכן פירש"י בריש חגיגה דף ג על אפרכסת דהתם. שהביאו הר"ב והר"ש לק' בסוף מכילתין לראיה לפירושם שהאפרכסת הוא כלי כו' ונותנים בו חטים כו': | ||
'''של מתכות טמאה.''' | '''של מתכות טמאה.''' שיש לו שם בפני עצמו. הרמב"ם ספ"ט מהלכות כלים: | ||
גרסה אחרונה מ־17:17, 21 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > מפרשי הפרק רע"ב מפרשי המשנה פירוש המשנה לרמב"ם |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
כמה הוא שיעורן. פי' הר"ב ויהיו חשובים כלים ליטמא. כלומר לקבל טומאה וכן שאם היו טמאין שישארו בטומאתן. כמ"ש בר"פ דלעיל [ד"ה שנחלקו] בשם הרמב"ם ועיין בפי' הר"ב בסוף מתני' דלקמן:
כדי למלאות בו. מים לשתות. וכן כדי ליחם בו. לשתות. תוספתא הביא הר"ש:
מיחם. כתב הר"ב שהוא גדול מקומקום. וכך כתב הרמב"ם. וצ"ל דבכלי מתכות הוא שקורים *)למיחם לכלי הגדול וקומקום לכלי הקטן. דאילו בכלי חרס פירש הר"ב איפכא במשנה ז פ"ג:
לקבל קיתונות. של מתכת. הרמב"ם רפי"א מה"כ:
חטיפה. והר"ב גורס הגפה. וכן הוא בדפוס ישן. ומ"ש הר"ב מלשון כו' כדי שיפתח כו'. דמסכת ע"ז פרק בתרא [מ"ג]. וגי' הר"ש כגי' הספר. ומפרש ג"כ כסוי. וכתב חטיפה מלשון חמס דמתרגם חטופין. שנגזלה הכיסוי. ע"כ. ולא הבינותי דבריו אלו. דא"כ העיקר חסר מן הספר דכסוי עצמו מאן דכר שמיה. ועוד מחוסר וחטיפה שהוא ג"כ מענין גזל וחסרון תרתי למה לי. עוד כתב הר"ש. די"מ חטיפה כמו טפיחה. וכדתניא בתוספתא. עד שיטפח פיו. פי' כגון שפיו עגול ומשפע פיו לצד א' ומכה בקורנס ונעשה כעין צנור. שמתוך כך כשמערה ממנו מים יוצאים ומקלחים דרך אותה שפה. וטפוח מל' טפח ליה בסנדליה [ב"ק דף לב ב"ב כב] ע"כ:
ב[עריכה]
חזינא. כתב הר"ב נוהגים לעשות כו' ופעמים שנועצים כו'. כלומר ואין עושין חזינא אבל נועצים כו'. והיינו סימרו:
עשאן לנוי. לשון הר"ב כגון שעשאו במסמרים דקים מצוירים. מלובנות בבדיל. הרמב"ם בנא"י:
בה"א משיחבר. לשון מהר"ם נ"ל לפרש אף יחבר דטמאה עד שיחבל ויחבר. דאי חבור לחודיה א"כ רישא דקתני וחברה טמאה אתיא כב"ש אבל השתא ניחא דאתיא ככ"ע. תניא בתוספתא בש"א משיחבל ובה"א משיחבר דברי ר"מ. ר"י אומר בש"א משיחבל ויחבר. ובה"א משיחבל או משיחבר. וסתם מתני' ר"מ והא דלא חשיב לה בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה. משום דלר"י ב"ה לקולא עכ"ל [*ואע"ג דבפ"ה דעדיות שנינו הרבה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה בשם יחיד שאמר כן. ס"ל למהר"ם כפי' רש"י שכתבתי שם בריש הפרק. שאותם היחידים העידו על אלו. והיינו שאין חולק עליהם. ואילו הכא נחלק ר' יהודה. ומיהו גם שם הראיתי הרבה סתמות דלא כאותן יחידים. וא"כ כ"ש הך דהכא דסתם לן כר"מ שהיה לו לרבינו הקדוש לשנותה במס' עדיות. ובהדי הני סתמי דבית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא שבפ"ד]:
ג[עריכה]
הקנטר. כתב הר"ב פירשו בו שהוא שבט וכו' שהבנאים חותכים בו את הכותל. כך הוא הלשון בערוך. אבל הר"ש העתיק בשמו והיא עשוי לחתוך בו את הברזל:
ושל קטן עשרה טפחים. הרמב"ם ספ"ט מה"כ:
וכל הכסויין. ר"ל כסויין של מתכות. הרמב"ם:
חוץ משל מיחם. כתב הר"ב וכל כיוצא בזה כו'. דאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ. הר"ש:
ד[עריכה]
העול של מתכות. העץ הנמשך בין שתי הבהמות אשר יוליכו העגלה יקרא עול. והוא מדובק בעגלה. ואם היה ממתכות כו' הרמב"ם. ועמ"ש בדבור והתמחויות:
והקטרב. פי' הר"ב שני עצים כו' ומכניסים כו' עץ ושמו קטרב. כך פי' הר"ש בשם הערוך. וצריך לומר בין לפי' זה. בין לפי' הרמב"ם. דקטרב דמתניתין בשל מתכות וכה"ג דתנן בספ"י לפסין כו' ופי' הר"ש של ברזל. והיינו שכן רגילין. אבל דמתניתין מיירי בשל חרס. ומשום שהוא דבר הלמד מענינו לא הוצרך לפרש. ואף בכאן כך הוא. ועיין [מ"ש] בפרק דלקמן משנה ג:
והברזל שתחת צואר הבהמה. לשון הר"ב קושרים על צואר הבהמה ברזל כו'. וכן ל' הרמב"ם. ור"ל שהקשירה היא על צואר הבהמה. אבל הברזל מונח מתחת הצואר:
המחגר. לשון הר"ב חבל שקושרים תחת צואר השור. כ"כ הר"ש. וצ"ל דהכא בשלשלת [של מתכות] היא כדלעיל. ומ"ש הר"ב ואית דגרסי המסגר והוא יתד וכו' בפי' הרמב"ם הוא שמפרש יתד וכו' אבל גירסתו ג"כ המחגר. וכן העתיק בחבורו פ"י [הלכה ה] ומצאתי כתוב שהוא מלשון חגר. ע"כ. ויקרא כן על שהוא מונע העוות ויהיה השם המחגר. כמו מסעף פארה (ישעיה י) שפירושו מסיר הסעיפים:
והתמחויות. ל' הר"ב קערות קטנות של עול. והוא ראש העול והוא חלק על צוארי השוורים. ערוך. אבל נראה שלפי דבריו העול דמתני'. הוא עול שעל צואר הבהמה. לא העץ הנמשך בין שתי הבהמות. כמ"ש לעיל בשם הרמב"ם. [ועיין במ"ב פכ"א]. והוא מפרש תמחויות הן מקום הקערורית אשר ישימו בו האבנים וזולתו:
ה[עריכה]
הטהורים שבעגלה. של עץ. נ"ל. מהר"ם:
העול המצופה. עיין מה שכתבתי במ"ד פי"א [ד"ה ומצופה] :
ושפופרות המשמיעות את הקול. כיון שאינן משמשות כלום. אע"ג דמשמעת קול בכלי מתכות טמא. ה"מ היכא דעביד ליה לקלא. אבל הכא אינו אלא לנוי בעלמא. וכן האבר שבצד וכו'. לנוי בעלמא תולין אותו. וכן הסובב של הגלגל. אע"פ דשל מתכות הוא מ"מ בטל הוא אצל הגלגל. וכן כולם דבתר הכי. מהר"ם:
סנדלי בהמה. שלא ליזק בפרסותיה באבנים. רש"י פ"ו דשבת דף נט:
של שעם טהורין. שאין חשוב מכלי הקבלה. הרמב"ם פ"ב מה"כ [הלכה ז]:
ו[עריכה]
רבי יהודה מטהר. ל' הר"ב דס"ל מראה לא משוי ליה מנא. וז"ל מהר"ם. ר"י סובר לא נתבטל הכסוי לגבי מראה. ולרבנן נתבטל לגבי מראה. ע"כ:
ז[עריכה]
הזה עליהן נשברו בו ביום. ר"ל ביום השלישי מטומאתו. הרמב"ם:
ר' יהושע אומר אין הזאה פחות מג' וז'. פי' הר"ב דתקון כעין דאורייתא. כלומר ואין שבירתן עולה להם במקום ימים. והוא הדבר שאמר בתחלה אינן מיטהרין אלא שלמים. כ"כ הראב"ד בפי"ב מה"כ [ה"ג]. ודלא כהרמב"ם שמצריך לר"י הזאה ג' וז' כשהם שלמים קודם השבירה או כשהם שלמים אחר ההיתוך:
ח[עריכה]
מפתח של ארכובה. פירש הר"ב שמתקפל כארכובה עם השוק וכו'. כ"כ הר"ש בשם הערוך. וז"ל רש"י בפ"ג דמנחות דל"ג וחבור השוק והרגל הוי השוק זקוף מלמעלה והרגל שוכב כזה ? [*ועיין לקמן]:
ושל גם. פי' הר"ב כמין גם יונית שהיא כמין נון הפוכה דהיינו כזה ? [*וכן ראיתי בכתב מרובע של יוונית. וכמו שהזכרתי כבר ברפ"ג דמדות [ד"ה כמין גמא] אבל קשיא לי טובא שאם כן ליכא בינייהו דשל גם דהכא לשל ארכובה דלעיל. דכל שיש למפתח שני קוים דבוקים. שוב אין הבדל בין זה לזה אלא כפי שיניחו האדם זה לצפון ומערב או דרום ומערב. או דרום ומזרח. ואין בזה הבדל במפתחות עצמם. וראיתי בפירוש הרמב"ם. בנא"י שמצייר של ארכובה דלעיל כזה ?. ושל גם דהכא מצויר. כזה* ? ונ"ל טעמו שבכפיפת הרגל והשוק יש ג' קוים הירך והשוק והרגל. וק"ל] ובריש פ"ק דפסחים כתב הר"ב שתי שורות כמין גם יונית. שורה א' בזקיפה ושורה א' בשכיבה. התם נמי כדמות צורה זו. אלא שכל קו הוא ממלא כל השטח. אחד ברוחב מרתף. הוא קו העליון. וא' באורכו הוא קו הזקיפה [*ועיין [בפי' הר"ב] במ"ז פרק כ"ח]:
והאפרכס. פי' הר"ב כלי של רחיים כו' ונותנים בו חטים כו'. וכ"כ הרמב"ם. וכן פירש עוד הר"ב והרמב"ם גם הר"ש בסוף מכילתין. וקשה לי על הר"ב שבמ"ג פ"ד דב"ב פי' הקלת. אפרכסת שעושין סביב לרחיים לקבל הקמח כו'. וכ"כ עוד בקלת דתנן במ"ג פ"ד דזבים. אבל שם לא כתב שהוא אפרכסת. וראיתי שהרמב"ם [שם] מפ' קלת כפי' הר"ב. ומשמיט אפרכסת. ולפיכך אני אומר שהר"ב הרכיב שני פירושים ואינם עולים כאחד. דמה שפי' שם על קלת אפרכסת. לשון הרשב"ם הוא. ואינו מפרש שהוא לקבל קמח כהרמב"ם אבל פירש מרמויי"א בלע"ז. וכן פירש"י בריש חגיגה דף ג על אפרכסת דהתם. שהביאו הר"ב והר"ש לק' בסוף מכילתין לראיה לפירושם שהאפרכסת הוא כלי כו' ונותנים בו חטים כו':
של מתכות טמאה. שיש לו שם בפני עצמו. הרמב"ם ספ"ט מהלכות כלים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |