תוספות יום טוב/כלים/יג

תוספות יום טוב ‏ כלים יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הסייף. תליך וקשתך. מתרגמינן סייפך וקשתך. הר"ש:

והשחור. כתב הר"ב. [*והכי אמרי' כו' משחילין כו'. איברא דהכי איתא התם. ומייתי לה מדתנן השחול והכסול כו' בפ"ו דבכורות מ"ז. אבל הר"ש הביא הא דאמרינן התם. מאן דתני משחירין לא משתבש. והוא הנכון דמייתי לה ממתני' דהכא השחור וכו' ומ"ש הר"ב] י"מ תער. כ"פ רש"י רפ"ה דביצה. וטעמיה נמי משום דמשחיר השער. ומ"ש הר"ב שאין בית יד שלו מחובר כו'. כ"כ התוס' שם בשם הקונטרס. והקשו דבית יד למאי חזי לעצמו. ומפרשי' דשחור. היינו מספרים קטנים וכו':

שנחלקו. כולה פרקין מיירי בשבר שישבר בו הכלי ולא יקבל טומאה. או יטהר מטומאתו. כך הבינותי מהרמב"ם רפי"א מה"כ [הלכה ח]. ועיין בפי' הר"ב ר"פ דלקמן. ומ"ב:

הסמוך ליד טמא וכו'. פי' הר"ב דחזי למלאכה טפי. אבל הסמוך לראש כו'. כ"כ הר"ש. ואין תמונת אלו המספרים ידוע ומובן אצלי:

מספרת. והר"ב העתיק מספורת. וכן העתיק הר"ש. אבל הרמב"ם העתיקה בפירושו כגי' הספר. אך בחבורו פי"א מה"כ [הלכה ט] העתיק מספרים:

מספרת שנחלקה כו'. לשון הר"ב הם מספרים של נשים. טס של ברזל ארוך וכפוף לאמצעיתו. ובשני ראשים כאורך שני סכינים וכשנחלקה אכתי. וכו' הר"ש:

ב

של מעדר. מלשון וכל [ההרים] אשר במעדר יעדרון (ישעיה ז). הר"ש. ופירשו הר"ב במ"ב פ"ב דפאה:

ג

רובו. מה שפי' הר"ב חסומו עיין בפירושו בסוף מתניתין דלקמן:

ד

מגריפה. פי' הר"ב עשויה לגרוף כו'. את היעים מתרגמי' ית מגרופיתא. הר"ש:

מגירה. פי' הר"ב היא משור כו'. מליאה פגימות כשרוצים לחתוך קורה לשנים. מוליכה ומביאה על גבה והפגימות חורצות אותה עד סופה. ונקראת מגירה על שם שחותכת דרך גרירה. הר"ש:

המעצד. פי' הר"ב כלי ברזל שהחרש מנסר כו'. וכ"כ הר"ש ועיין מה שכתבתי במשנה ה פ"ג דמכות:

חיסומן. כתב הר"ב בפי החרב וכו' נותנים ברזל טוב ונחש' אצאל"ו בלע"ז והוא בשם יכונה אצל רז"ל פרזלא הנדוואה. הרמב"ם. וכתב עוד וזאת הדבקה יקרא חיסום להיות על פי הכלי מחזיק לו ומונע אותו מהחזרה והבקיעה. מלשון לא תחסום שור בדישו (דברים כח):

וכולם שנחלקו לשנים טמאים. וכך העתיק הרמב"ם בפי"א מהל' כלים. אבל לשון הר"ש וכולם שנחלקו לב' אין עושין מעין מלאכתן חוץ מן המקדח. ע"כ. נראה שגורס טהורים. וכך הגיה מהר"ם:

ה

למתוח. כתב הר"ב דרך הארוגים וכו'. ועיין בלשונו בסוף פרקין. ובמשנה ד' פרק קמא דערלה:

צינורא. פי' הר"ב [*מזלג]. מזלגותיו. מתרגמינן צנורייתא. הר"ש ומ"ש הר"ב ויש מהן קטנות שמוחטין כו'. גמ' בפרק בתרא דמנחות דף קו. ופירש"י שמוחטין בהן פתילות. מפילין ראשי פתילות כשהן שרופין. (א) ובלע"ז ממוק"ר. ומקנחים בהן נרות של מנורה מאפרם שבתוכן:

חזרה לטומאתה. הישנה. הרמב"ם פ"א מהל' כלים [הלכה. יז]:

ו

[*והפין. הרמב"ם גורס. חפין בחי"ת. וכן העתיקו התוס' פ"ח דשבת דף פא. וכבר כתבתי בזה בפי"א משנה ד בס"ד. ע"ש]:

אפילו אחת טמאה. כתב הר"ב ואע"ג דהשינים בפני עצמן בלא פותחת טהורים קבען בפותחת טמאין הכי תניא בפ"ח דשבת דף פא ומסקי התוס' [ד"ה חפוי] שאף על פי שהם ראויין קצת קודם שנקבעו. [דאלת"ה מאי קמ"ל] אפ"ה טהורין. דגולמי כלי מתכות טהורין. קבען בפותחת טמאין. שנגמר מלאכתן. ע"כ:

טבעת של אלמוג וחותם שלה של מתכת טהורה. וא"ת והא יש בה בית קבול מקום מושב החותם וי"ל דאין זה בית קבול. °דאמרי' בית קבול העשוי למלאות לא שמיה בית קבול תוס' פ"ה דשבת דף נב [ד"ה היא] :

השן שבטס. כתב הר"ב לא דמי לפין שבפותחת כו'. לשון הר"ש דשמא יש קבועין ויש שאינן קבועין:

ז

הכדומין. פי' הר"ב עץ גדול כו' ותולין כו' צלוחיות של מים. כלומר צלוחיות מלאים מים. וכן הוא בפי' הר"ש. והערוך ערך אונקליות:

והמגוב. כן הנוסח בכל הספרים וכן העתיק הר"ש. גם הרמב"ם בפירושו. ואע"ג שבדפוס ישן נמצא בפי' הרמב"ם המגוג. וממנה העתיק הר"ב המגוג. אבל גירסא זו אינה נכונה שהרי גם בחבורו [פ"ד מה"כ הלכה ז] העתיק המגוב. וכן הגי' עוד במשנה סוף מס' טבול יום [מ"ו] וכך העתיק שם הר"ב:

ח

ושל צמר שנטלו שיניו אחת מבינתיים טהור. בגמ' פ"ד דיבמות דף מג פרכינן הא נשתיירו בו ב' במקום א' טמא והדר תני נשתיירו בו ג' טמא ג' אין ב' לא. ומשני הא בגויית' הא בברייתא פירש"י ב' שורות שינים יש למסרק של צמר חיצונות ופנימיות החיצונה עיקר המלאכה והפנימית לקלוט הצמר שלא יפול. והלכך בחיצונות צריך ג' במקום א' והפנימיות דיין בב':

[*למלקטת. פי' הר"ב ללקט בהן את השער כמו ששנינו בפ' אלו הן הלוקין [דף כ] ר"א אומר אפי' לקטן במלקט וברהיטני חייב. הר"ש]:

אחת והתקינה כו'. הכא בעי תיקון דלא חזיא לכתוב בלא תיקון שאלו המחטים קטנים הם. משא"כ ברישא שאותן המחטים עבים וחזיין לכתוב וא"צ תיקון כך פי' הר"ש [אליבא דרב פפא] אמאי דאמרי' התם בגמ' דיבמות הא בקטינתא הא באלימתא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.