שו"ת מהרי"ק/קלב

שו"ת מהרי"ק ‏ קלב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

על אודות ראובן שפזר מעותיו לעשות תנאים עם צבור אחד ועם אדוני העיר להחזיק שם חנות ולהלוות ולא הלך שם לדור ונתעכב כמו ד' שנים. ויהי היום וילך שמעון אל הצבור ההוא ולקח גם הוא תנאים מאת הצבור ומאת אדון הארץ להלוות שם ולהחזיק שם חנות וכשמוע ראובן קבל עליו בבה"כ באומרו שהוא משיג גבולו וכי כבר שכר שם בית והיה בדעתו ללכת לדור ולגמור את אשר החל לעשות זה ד' שנים ע"כ דבריהם (א) ואמרתי לקצר לאפס הפנאי ובפרט לסבת טרדת הלימוד בישיבות החבירי' יצ"ו. ואומר כי נראה לע"ד שאף אם איחר ראובן ללכת אל המקום אשר הכין לו משום דדחיק ליה עלמא והוי עייל ונפיק אזוזי שמשום כן לא אבד את זכותו מן המקום ההוא דמאחר שהוחזק היישוב להיות שלו פשיטא שאין לנו להוציאו מתחת ידו ולומר שמוחל עליו או נתייאש ממנו כ"א בראייה ברור' וכ"ש א"כ הוא שהיה מקומו מושכר לו שם ואפילו להוציא ממון אמרינן שאם קנה שם בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד. ואיכא למ"ד דה"ה בשכר שם בית כ"ש להחזיק דשכירות בית מהני לכ"ע לפי הנלע"ד ושמעון הבא לדור שם בלי רשותו יש לדמותו לההיא דעני המהפך בחררה כו' ולא מבעיא לדברי רבי' שלמה שפי' בקדושין ההיא דעני המהפך בחררה וכו' דנקרא רשע דמיירי בחררה דהפקר וכן לדברי רבי שמואל שכתב' בפרק ח"ה (דף נד) גבי נכסי עע"ג הרי הן כמדבר דישראל המחזיק בה רשע מיהו מקרי אלא אפילו לדברי רבינו יעקב שפירש דדווקא בחרר' של בע"ה והעני מהפך להשתכר אצלו כדי שיתן לו חרר' זו בשכירתו ובא חבירו וקדמו ונשתכר לבע"ה בחררה זו התם הוא דנקרא רשע משום שיוכל למצא במקום אחר אבל לא במציאה והפקר פשיטא דהכא מודה דהא לא הוה לא מציאה ולא הפקר ויוכל שמעון לפזר מעותיו ביישוב אחר כמו בזה דזוזי דאינשי עבדי ליה ספסירותא בכל מקום אשר תדרוך כף רגלו ובכל מקום אשר הוא הולך שם ביתו. ואשר רצית לדקדק מתוך לשון המרדכי דכתב דה"מ כשקנה הדבר בשויו כו' דמשמע דאם היה קונה הדבר בזול דלא הוה מקרי רשע היינו דווקא היכא שיש ריוח גדול ונרא' לעינים הוא שלא יוכל למצא ריוח כזה במקום אחר כגון זבין במאה ושוה מאתים שהריוח ידוע ומפורסם או בדבר שדמיו קצובין כמוהו נמכר בשוק כגון חררה בבית הפלטר דהתם ודאי אי הוי מוזיל גביה הוי כמו מתנה או מציאה דמה לי מתנה מרובה מ"ל מתנה מועטת אבל במידי שאין קצבתו ידוע וגם אין בו ריוח כל כך ופעמים ימצא יותר בזול או יותר ביוקר לע"ד נראה דבר פשוט דמודה רבי יעקב דמקרי רשע. ותדע דכי הוא שהרי פתח בקונה דבר בשויו דמשמע דבא לאפוקי לקונה דבר בזול והדר מסיים אבל דבר הפקר או מהפך שיתננה לו כו' משמע הא קנה בזול רשע מקרי אלא ודאי לאשמועינן אתא דלא שרינן מטעם שהוא קונה בזול אלא היכא דוודאי מוזיל גבי' דאז הוי דומיא דהפקר כו'. דודאי אית ליה רוחא אבל במידי דליכא רוחא כולי האי והוה מידי דלא קיץ לא כדפירש והא דלא מפליג כולה במידי דלאו הפקר ובין מידי דקיץ למידי דלא קייץ היינו משום דמזה אין לו שום ראייה אלא מכח הפקר ומציאה כדתנן במס' פיאה ומייתי לה בפ"ק דב"מ (דף י') נפל לו עליה או פרש טליתו עליהן מעבירין אותו הימנו ומכח קושיא פי' ר"ת דההוא דעני המהפך בחררה דלא מיירי בחררה דהפקר כדפי' רש"י בקדושין וכדכתבו התו' בשם רבינו תם בפ"ג דקידושין ובפ"ק דב"מ (דף י) ובפ"ב דב"ב (דף כא) והיינו דמסיים המרדכי אבל דבר הפקר כו' דמהפקר יש לו ראייה כדפי' ומ"מ שמעינן דדוקא בלוקח בזול גדול וידוע בודאי דמוזיל גביה דאז הוי כמציאה והפקר או במידי דקיץ וכמוהו נמכר בשוק וכדפיר'. ואולם כי רצית לישב לשון המרדכי בדבר שאין בו טעם כלל באמת דיש צד לטעות דיותר נקרא רשע במהפך במתנת חנם ממהפך מקח בזול וזה הוא הפך מכל דברי ר"ת והמרדכי וק"ל ואין הדבר אלא כמו שפירשתי לפי הנלע"ד. ומשם נלמוד דבדבר שאין לו קצבה וגם אין בו ריוח כ"כ ואינו יודע בודאי שהוא מפסיד דיש לומר דשמא ימצא זולא כי האי או יותר דודאי מקרי רשע. וכן משמע בהדיא מתוך מה שכתבו התוס' שיטת רבי פרץ בפרק ח"ה וז"ל נכסי העע"ג הרי הן כמדבר כו' עד ופי' רשב"ם דלא יחזיר השני המעות דלישנא דכמדבר משמע הפקר גמור ומ"מ רשע מקרי כו' עד אמנם לפי' ר"ת דלעיל דלא יחפור גבי מצודת דגים שפירש דההיא דחררה מיירי בחררה שבאה לידו בתורת לקיחה אבל בתורת הפקר לא מקרי רשע הכא כיון שבאה לידו בתורת פקדון כו'. עד ומ"מ פי' ריב"א דיחזיר למעות דלא גרע מאילו עשה הכותי שדה זו אפותיקי כולי עד ומ"מ כמדבר קרינן ביה לעניין העודף ששוה השדה על הדמים שנתן וגם רשע מקרי לפי' ר"ת נמי דאין זה מציאה שהרי לא באתה לידו של שני בחנם כיון שצריך ליתן דמיו עכ"ל התוספ' הרי לך בהדיא דאף על גב דפשיטא דמיירי בדאוזיל הכותי גביה מדקרינן ביה כמדבר מפני העודף ששוה השדה על הדמים שנתן ואפילו הכי מסקינן התוס' דלפירש ר"ת נמי מקרי רשע. והיינו כדברי ממש. ועוד תדע שכן הוא שהרי הקשו התוס' בפ"ג דקידושין ובפ"ב דב"ב (דף כא) על דברי ר"ת מההיא דמרחיקין מצוד' דג מן הדג כו' ותרצו משום דיכול לפרוס מצודתו במקום אחר ש"מ דכל היכא דמתלי דשמא לא יפסיד דתלינן ונקרא רשע דאלת"ה למה מרחיקינן מצודת דג כו' והא דילמא לא משכח דג במקום אחר ואת"ל דמשכח מי יימר דמשכח דג גדול ושומן כי האי דבכל עניין פסיק ותני דמרחיקין ואפילו היה דג גדול כי הנהו דחזא רבה בר בר חנה. וכן מדברי ר"ת עצמו יש ללמוד כן דאלת"ה יקשה לך למה נקרא רשע האי שני שמשתכר עם ב"ה בחררה זו נימא דדילמא לא אשכח לאוגורי בדוכפ' אחרינא או ב"ה זה נוח לו ואחריה קשיה הימנו. וכן בההיא דרב גידל דהוה מהפך בארעא וזבנה ר' אבא ואותבוה מההיא דעני המהפד בחררה אמאי לא מצי למימר להו דלדידיה שוי ליה האי ארעא טפי מדזבנוה ניהלי':

ועוד דמי יימר דמשכח ארעא לזבוני והלא פי' רבי יצחק בפרק איזהו נשך דמוכר קרקעותיו חשיב כמו גזים. ועוד דנימא להו ר' אבא לא מצינו דאטרח לחזור אחר מוכרי שדות וכ"ש דצורבא מדרבנן הוא הוה ואמרינן בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כב) דאי צורבא מדרבנן הוא אפילו לא קביע כו'. משום דלא מצי למטרח אלא ודאי פשיטא דאפילו היכא שאין ברור לו למצא במקום אחר ואפילו את"ל שימצא לא ימצא כ"א ע"י טורח אפילו הכי מקרי רשע כיון דאפשר שימצא ע"י טורח מיהא. וכן משמע מלשון התו' בפ"ק דב"מ וז"ל ואף על גב דעני המהפך בחררה נקרא רשע היינו משום דאפשר לו למטרח ולמזבן ארעא אחריתי עכ"ל הרי לך בהדיא דמשוה דאפשר ע"י טורח מיהא דנקרע רשע. ועוד בר מן דין ובר מן דין כיון דראובן טרח והוציא מעותיו באותו יישוב נלע"ד דלד"ה אין לשמעון לכנוס שם בלתי רשותו. ואפילו לפי' ר"ת שהרי הקשו התו' על דברי ר"ת בפ"ג דקדושין וז"ל דעני המנקף בראש הזית דתנן בפ' הניזקין מה שתחתיו גזל משו' דרכי שלום אע"ג דהוי מידי דהפק' התם נמי כיון שטרח בהם ונתעסק להפיל' תקנו חכמי שיהא בהם גזל עכ"ל. הרי לך דכיון דטורח איכא משום גזל מפני דרכי שלו' וכ"ש הכא טורח טוב' וכ"כ המרדכי נמי בשם אביאסף בפ"ג דקידושין וז"ל וה"מ כו' אבל דבר הפק' כו' אין נקרא רשע כו'. דהא דתנן בהניזקין עני המנקף וכו' התם משום דטורח ונוקף וסמך העני על זה. והא דאומר בפ' לא יחפו' (דף כא) האי בר מבואה וכו' ואומר מרחיק מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג התם נמי טרח לתקן בה המצודות א"נ אינו יכול למצא במקום אחר עכ"ל הרי לך דהיכא דטרח מודו כ"ע ואפילו במידי דהפקר. ואפילו ללישנא דמפרש גבי מצודות דג משוה דאינו יכול למצא במקום אחר לאו משום דפליג אסברא דטרח אלא דלא חשיב טורח פירסות המצודה. דאי לא תימא הכי היאך יתרץ ההיא דהניזקין שהקשה לעיל מיני' אלא ודאי בההיא דניקוף מודה דחשיב טורח כ"ש הכא דצריך טירחא יתירה והשתדלות רב:

ועוד פשיטא דגרע הא מההיא דעני המהפך בחררה משום דהוי כמו יורד לאומנותו ושייך למימר ביה קא פסקת לחיותאי כדכתבו התוספות בפ"ב דב"ב (שם) וזה לשונו והא שמעתי לא קשה אף על גב דהוי דבר של הפקר מכל מקום בכמה מקומות ימצא שיוכל לפרוס מצודתו ועוד דהכא אומנותו בכך עכ"ל. הרי לך דהיכא דאומנותו בכך מצי אידך לעכב לשנוייא בתרא דתוס' וגם מעט משינוייא קמא דתוספות יש ראייה לנדון שלפנינו כדפירש לעיל. ועוד דמצינו למימר דשינויי' קמא מתוספות לא פליג אעיקר הדין דשינוי' בתרא דודאי מודה הוא דהיכא דאומנותו בכך דמצי לעכב אלא דלא בעי לאוקומ' ההיא דמרחיקין מן הדג כו' דווקא באומנותו בכך. ואם כן הוא דכ"ע מודו היכא דאומנותו בכך פשיטא דה"נ קרינ' ביה אומנותו בכך כלומר להלוות ברבית לעע"ג שהוא עיקר אומנות היהודים השוכנים בארצות האלה. וכמעט שאין להם אומנות אלא הוא וא"כ מצי ראובן לעכב על שמעון וכ"ש לדברי האומ' דרב הונא ברי' דרב יהושע לא פליג אדרב הונא ואית ליה דמודה רב הונא בריה דרב יהושע לרב הונא דאמר האי בר מבואה דאוקי' ריחיא כו' דמצי מעכב משום דאומר ליה קא פסקת לחייותאי משום דהוי דבר בקביעות. והא דאומר רב הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי בר מבואה דלא מצי מעכב דהיינו דוקא במידי דלאו קביעות כגון בסחורה דוודאי לדידיה דהוה מילתא דקביעותא לית דין לית דיין שלא יכול ראובן לעכב על שמעון אלא אפילו לדברי רוב המפרשים דאית להו דפליג אדרב הונא הכא מודי כדפי'. וכ"ש אם נתפרש בתוך התנאים שלו שלא יוכל שום יהודי לדור שם מבלעדי רשותו כמו שמצאתה בהגהות גדולות מהסמ"ק בשם התו' דפרק האומר וז"ל מכאן מדקדק ר"ת וכו' עד אינו מדבר בחררה של הפקר כו' עד והתלמוד מפרש כמה מלא ריצת דג שצריך להרחיק מהכ' משמע שאם קנה אדם עיר אחת מן השר ע"מ שלא יבא שם שום אדם לדור עמו בעיר שיוכל לעכב עליו שלא יבא שום אדם לדור עמו שהרי יורד עמו לחייו עכ"ל. הרי לך בהדיא דאם קנה היישוב מן השר שיכול לעכב עליו ועל אשר טוען שמעון כי לא יקרא המהפך בחררה אלא היכי שקונהו לעצמו אבל לא היכא שהוא צריך למוכרה וכו'. טענה של הבל הוא חדא דמי יודע ומאן מפיס שיצטרך זה למוכרה שמא מעות טמונות יש לו או דילמא מציאה אשכח ומה לו לשמעון בהדי כבשו דראובן. ועוד אפי' יצטרך למוכרה מ"מ ברשותיה קיימא ועלה הוציא מעותיו. ואדרבה עדיף ממהפך בחררה אפי' לצורך עצמו דהתם לא הוציא מעותיו והכא הוציא וכדפי' לעיל. ואשר הבאתה ראייה מדינא דבר מצרא דאמר התם דאי לא אמיד לא נטרינן ליה אפי' את"ל דיש להוכיח משם דאין שומעין לו ומוכרה לאחר מ"מ פשיטא דלא דמי כלל שהרי אין לו שום צד זכייה בשדה זו אלא שאמרו חכמים שיקדים הוא לכל הלוקחים משום ועשית הישר וכו' דודאי מן הראוי הוא שיקדום לאחר דלדידיה שוויה טפי מלאחר והיינו דוקא כי בעי' ליה צרכו אבל כי בעי לזבוני לאחריני הרי נסתלק דינא דבר מצרא מכל וכל דמה לי לוקח זה הראשון ומה לי לוקח מבעל המצר סוף סוף לאו בידו דבר מצרא קיימא אבל גבי עני המהפך בחררה שעשו חכמים כאילו זכה בה בהיפוך זה כיון דמשום זכיי' נגע בה גם הוא יכול למוכרה וזה פשוט למבין. ואשר כתבת כי אין לו לשמעון להמתין עד שיעשיר ראובן והבאת ראייה מהא דאומר התם דלא נטרינן ליה אי לא אמיד מה ראייה יש מכאן אם אמרו שלא לעכב על המוכר מלמכור את שלו אשר מסתמא מוכר מחמת דוחקו לא נאמר לו המתין עד שיעשיר חבירך או יעשה לו ארובות בשמים יאמרו בשביל כך להוציא אדם מביתו או מדבר שהוחזק בו. ועוד אפי' יבא אליהו ויאמר שאין ידו משגת להפיק רצונו מי הוא זה ואיזהו שאמר שבשביל כך יוכרח להכנס חבירו תחתיו וגם לא יוכל למחות בידו מלבא בגבולו ואשר כתבת דאפילו נדמהו לעני המהפך בחררה דאין להוציא שמעון מהמקום ההוא אמת הוא דאי משום דין עני המהפך כו' לחודא דאין לכופו אלא דרשע מיקרי דאלת"ה יקשה לך לפי' רבי שמואל דפי' בפרק חזקת הבתים גבי ובא אחר והחזיק כו' דרשע מיקרי משום עני המהפך כו' א"כ למאי הילכתא אומר שמואל נכסי העע"ג הרי הן כמדבר ועוד מאי כל המחזיק בהם זכה בהם כיון דסוף מוציאים אותו מידו משום עני המהפך בחררה וכו'. אלא ודאי דמשום כך אין מוציאין אלא דנקרא רשע. ומ"מ מטעמים אחריני דכתבתי לעיל נראה דמוציאין כדמשמע לישנא דברייתא בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כא) כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב. רשב"ג אומר אף לשכנו כופהו מדנקט לישנא דכפייה פשיטא דמוציאי' מידו וה"ה לנדון הזה לפי שאר הטעמים המפורשים למעלה וכן משמע גם מלשון ההגהות הגדולות מסמ"ק שכתבתי מדקאמר שיוכל לעכב עליו כו' דאי אין מוציאין לא ה"ל למינקט לישנא דעכב' אלא לישנא דאיסורא דאסור לישראל חבירו לדון עמו מבלתי רשותו אלא ודאי דמשום הכי נקט לישנא דעכבה לאשמעינן דמעכב עליו בדין: זאת התשובה שייכא למהר"ר אברהם זאכש ז"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.