שו"ת מהרי"ק/קלא
|
< הקודם · הבא > |
ואשר שאלת בראובן ששלח את שמעון בשכירות לעיר זניזיי"א לעשות שליחות ושכב בחדר עם שאר אנשים נכבדים ובאו גנבים שודדי לילה וגנבו לג' מהם בגדים עם כיסם ולשמעון היו לו מעות בכיסו גם משלו גם משל ראובן משלחו ועתה נתעצמו בדין וכל אחד תובע לחבירו ראובן תובע לשמעון שישלם לו מעותיו כדין ש"ש שחייב בגניבה ואבידה ושמעון תובע לראובן אדרבא שישלם לו מעותיו שהיו שלו מאחר שבשליחותו אירע זה. נראה לע"ד דבר פשוט שראובן פטור ממעות שמעון. ושמעון חייב במעות ראובן. ראובן פטור ממעות שמעון. כמו שהשיב רשב"א וז"ל השאלה. שליח שהגיע היזק בממון שלו מחמת שליחות שולחו או שהעלילו עליו מחמת שליחותו והפסידוהו ממון אם על המשלח לשלם לו נזקו אם לאו תשובה אין המשלח חייב בתשלומי נזק השליח שלא מצינו תשלומי נזק אלא בנזקי ממונו כו'. עד אבל בנזק שהגיע לשליח זה מה הזיק המשלח ומה הגיע לו מחמת פשיעת' וכ"ש אם השליח שכיר שהרי הולך בשכרו כדכתיב ואליו הוא נושא נפשו כו' עד ואלו דברים פשוטים הם הגע עצמך ששכר פועל נפח ויצא גץ מתחת הפטיש והדליק גדישו של נפח מי חייב בעל הבית מפני שהיה מלאכתו ואפילו היה פועל בחנם עכ"ל. הרי לך בהדיא שאין המשלח חייב בתשלומי נזק השליח ואפילו עשוהו בחנם ואפי' אירע לו היזק מחמת אונס ולא פשע השליח כלל כדמשמע מתוך לשון השאלה דקאמר או שהעלילו עליו כו' כ"ש וכ"ש הכא שהשליח היה נוטל שכר וגם לא היה שם אונס גמור שאין ראובן המשלח חייב בנזק השליח. וכן יש לדקדק גם מתוך דברי מהר"ם שהביא המרכי בפרק הפועלים על הבן שנתפס בשליחות אביו והראה פנים לחייב האב אפילו אית ליה לבן משום דכיון שהלך בשליחותו א"כ היה גופו שאול לאביו ומחייב לפדותו ולא גרע מבהמת כו' משמע דווקא משום שהולך בשליחות בחנם והיה גופו שאול לאביו משום הכי איכא למימר דחייב האב לפדותו. הא אם היה נוטל שכר על השליחות דלא הוה שייך למימר דגופו שאול הוה פשיטא דלא הוה מחייב האב אי אית ליה לבן. וכן נמי משמע דדוקא בפדיון גופו איכא למימר דחייב משום שהיה גוף הבן שאול לאב. אבל אם היה ארעו אונס בממונו כגון שהיה לו זהובים בכיסו ובאו עליו לסטים ונטלו ממנו פשיטא ליה למהר"ם דלא הוה מחייב האב בתשלומי נזקן. ואפי' לעניין פדיון גופו כתב מהר"ם לבסוף דצריך עיון אם האב חייב לפדותו היכא דאית לי' לבן כ"ש וכ"ש הכא דלית דין ולית דיין שיתחייב ראובן בתשלומי נזק שמעון שלוחו בשכר וזה פשוט. ואדרבה נראה לע"ד דבר פשוט דשמעון השליח חייב באחריות מעות ראובן משלחו כיון שהוא שומר שכר עליהן כאשר כתבת שראובן פורע לו שכרו ולא מבעיא לדברי ר"י שפסק דש"ש חייב אפילו בגניבת כספים מן הקרקע ואע"ג דשמיר' מעולה היא כמו שכתב המרדכי בפ' המפקיד וז"ל אבל ר"י פוסק דגניבת כספים מן הקרקע גניבה היא ולא אונס וש"ש חייב עכ"ל. ופשיטא דכ"ש הכא דש"ש חייב אלא אפי' לדברי האומר דש"ש פטור מגניבת כספים בקרקע פשיטא דהיינו דווקא היכא שנתנו בקרקע דאין לה שמירה מעולה מזו והרי אונס גמור דמאי הוה ליה למיעבד כמו שהקשה המרדכי שם על דברי ר"י דמחייב ליה לש"ש בגניבת כספים מן הקרקע אבל הכא פשיטא דלא חשיב אונס גמור שהרי היה בידו להשמר מזה והיה לו להניח כיסו תחת מראשותיו או קשורה לו בזרועו או להצניע במקום המוצנע שלא ימצאנו הגנב. ואפילו היה ש"ח קרוב אני לומר שהיה חייב לשלם בכה"ג דאע"ג שכתב המרדכי בשם ספר החכמה בשם ר"ת דווקא לדידהו שהיה להם בתים רעועים בשדות אבל לדידן האידנא אין צריכים שמירה בקרקע היינו היכא שהניח בתיבתו במקום המשתמר מגנבים לדידן שאין לנו בתים רעועים אבל בכה"ג שהניח כיסו קשור בבגדו נראה דחשיב פשיעה ואפי' ש"ח היה חייב כדמשמע מתוך לשון הירושלמי שהביא המרדכי. וז"ל נתנו במקום שהוא רגיל ליתן את שלו אם ראוי לשמירה פטור משמע בהדיא דאפי' נתן שם את שלו אפי' הכא בעינן ראוי לשמירה ואפי' הניחם בתיבה שבחדרו כתב ראבי"ה שהוא חייב ואף החולקים עליו מודים דבעינ' ראוי לשמיר' כדמשמע מתוך לשון הירושלמי. כ"ש וכ"ש דשומר שכר חייב וזה דבר פשוט הוא לי הנראה לע"ד שהרי דבר פשוט הוא שאין ש"ש פטור אלא באונס גדול. כמו שכתב רבי' משה פרק א' דהלכות שכירות וז"ל נושא שכר והשוכר משלמין את הגניבה והאבידה ונשבעין על האונסי' הגדולים וכו' עד וכל כיוצא באילו משאר אונסי' גדולים ופשיטא דאין זה נקראה אונס גדול: ועוד דפשיט' דלא גרע מהא דגרסינן בפרק הפועלים (בבא מציעא דף צג) ההוא רעיא דהוה רעיא חיות' אגודה דנהר פפא שרג חדא מינייהו ונפל במים אתא לקמיה דרבה פטרי' אמר מאי הוה ליה למיעבד הא כדנטרין אינשי ופליג עליה אביי ואותבי' מאילו אונסין שש"ש פטור כגון ותפול שבא ותקחם ודחי ליה רבה ומוקי לה בחזני מתא ופסקו כל פוסקי הלכות כאביי ולא כרבה ש"מ דאף ע"ג דנטר כדנטרין אינשי אפ"ה חייב ואין ש"ש פטור מאונסין אלא כגון ותפול שבא ותקחם וגו' או עד כדי הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה לדברי אביי דהלכתא כוותיה כדמשמע התם ואפי' גנא פורתא בעדנא דגנא אינשי מחייב ליה אביי התם וכן פסק רבי מאיר בתשובה ומביאו המרדכי בפרק האומנין. וכן על למתא בעידנא דעלו אינשי ובא ארי ודורס מחייב ליה אביי אם היה יכול להציל ואפי' בספק אם היה יכול להציל פסק רבי משה מיימו"ן שהוא חייב וכן גרסי' רב חסדא ורבה בר רב הונא לא ס"ל הא דרבה דאמרי להכי יהיב ליה אגרא לנטורי ליה נטירת' מעליית' ועוד גרסי' שסבר אדא הוה קא מעבר חיותא אגמלא דנרש דחפה חדא לחברתה כו' אתא לקמיה דרב פפא חייביה אמר ליה מאי הוה ליה למיעבד אמר איבעיא ליה לעבורי חדא חדא אמר ידעת ביה בבר אחתך דמצי למעבר חדא חדא אמר ליה כבר צווחו קמאי דקמך ולא איכא דמשגח בהו. הרי לך בהדיא דאף על גב דלא הוה מצי לעבורי חדא חדא אלא ע"י טורח גדול לכל הפחות מדקאמר ליה ידעת ביה בבר אחתך דמצי לעבורי חדא חדא וכן מדצווחו עלה קמאי דקמך ש"מ דדבר קשה מאד היה עליהם ודבר הנראה לעינים הוא ואפילו הכי חייביה רב פפא דבתרא' הוא והלכתא כוותיה בהא כמו שפסקו כל הפוסקים משום טעמא דלהכי יהיב ליה אגרא כו' כ"ש וכ"ש בנדון הזה דלא הוה טריחיה ליה מילתא כל כך להניח כיסו במקום המשתמר מגנבים כדפירש לעיל דודאי ש"ש חייב וזה דבר פשוט ואין להרהר עליו לפי הנראה לע"ד.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |