שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קעד: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''מעשה''' שהיה כך היה ר' קנה קצת חפצי זהב מש' כדין וכהלכ' מכירה גמורה חתוכה וחלוטה לימים הוצרך ר' למעות ומשכן אותם החפצים ביד לוי תושב עיר אחרת ולא נשאר בידו מהחפצים הנז' זולת קופו א' מכסף שהיה בתוכ' אח"כ באה אשת ש' ואמר לראובן שימכור לה החפצי' שמכ' לו בעלה ושמעון נתרצה ומכרם בסך מה אך אמר ר' לאשה כנז' טול עתה זה הקופו אשר בידי ולשאר אלך לניקופול מקום מושב לוי ואוציא שאר החפצים הממושכנים בידו ולקחה האשה הקופו הנז' והלך ראובן לכיקופול ולא מצא את לוי שם וגם אמרו לו שלא הניח המשכונות הנז' בביתו רק שהוליכם עמו עתה האשה תובע' מאת ר' שיתן לה החפצים הנז' שקנתה ממנו יורינו מורינו אחר שלא היה קנין במכר הנז' גם האשה לא נתנה מעות החפצים לר' אם יש כח בידה לתבוע החפצים הנז' באומרה שהיו שוים יותר ויותר גם אם במה שלקחה הקופו הנז' ה"ל כמו שהיה קנין בדבר ושכמ"ה גם יורינו מורנו המורה לצדקה אם יכול ר' לתבוע מאת האשה מעות הקופו אשר נתן לה על הכל יבא אלינו תשובתו הרמתה. | |||
'''מעשה''' | |||
'''תשובה''' | '''תשובה''' איני יודע מה טובה של אשה בכאן שאם בעלה מכר מה לו לראובן עמה אך נניח שידה יד בעלה הוי אחר שר' קנה החפצים בקנין גמור פשיטא שאם רצה אח"כ המוכר לחזור לקנותם שהיה צריך שיקנה אותם באחד מדרכי ההקנאות בקנין סודר או במשיכה ואל"כ קנין אין כאן כלל ופשיטא שאין לאשה תביעה על ר' כלל ואע"פ שאין זה צריך לפנים כי הדבר ברור מ"מ הא ראיה שהרי כתב הריב"ש ז"ל סי' תק"י גדולה הרבה מזה על א' שהשכיר קרקע לחברו בקנין ושטר ופרע לו השכירות הנז' אח"כ בקש השוכר מן המשכיר שימסור הקרקע והמשכיר היה דוח' אותו כו' עד והשוכר בראותו כי אין המשכיר חפץ בשכירות אמר למשכיר בפני עדים אחר שאין אתה חפץ בשכירות החזיר לי מעותי ועתה המשכיר רוצה להחזיר המעות לשוכר כמו שהודה לו בפני עדים לקבלם והשוכר אומר עתה שאינו רוצה במעו' כו' עד ואומ' כי אחרי שלא קנו מידו בזה לא נסתלק משכירותו אע"פי שאמר לו זה בפני עדים הדין עם מי תשובה הדין עה השוכר שכיון שקנה הקרקע לזמן המושכר לו בקנין גמו' ובכס' הרי הוא שלו לזמן ההוא ואינו יכול להסתלק ממנו בדבור ואפילו בפני עדים כי אם בקנין גמור כי שכירות מכירה ליומיה הוא כמו שאמרו ז"ל ע"כ והדברים ק"ו בן בנו של ק"ו התם דלא הוי אלא שכירות ועוד שעדיין הקרקע ביד המשכיר ולא יצא מרשותו עדיין עכ"ז כתב שכדי לבטל הקנין הראשון היה צריך בעל הקרק' ליטול קנין מן השוכר ומה [החם] שנד' והודה לו אפי' בפני עדי' [הדין כן] בנ"ד שקנ' ר' החפצי' קנין גמור והנם ברשותו ותחת ידו עאכו"כ שהיתה האשה צריכה שתטול קנין מראובן כדי לזכות בחפצים בכל מקום שהם ומה שנתרצה ר' אינו אלא דברים בעלמא ויכול לחזור בו ואפילו מי שפרע אין כאן כיון שלא קבל ר' מעות החפצים ומה שקבלה הקופו לא הוי קנין זה דבר פשוט כי קנין סודר הוי פלוגתא בגמ' אי הוי בכליו של קונה או בפיו של מקנה ואיפשטא דהלכתא בכליו של קונה א"כ האשה היתה צריכה ליתן כלי לר' לא ראובן לאשה כ"ש שלא ניתן הקופו בתורת קנין ואלו דברים ברורים ופשוטים אפילו לתינוקות האריכו' בהם יגיעת בשר ועל מה שבא בשאלה אם יוכל ר' לתבוע מעות הקופו מיד האשה עם מה שכתבנו נתברר דפשיטא הוא שיכול לתבוע ממנה הקופו או שיוויו דמאחר שכל החפצים היו של ר' שקנאם קנין גמור וכי מי שמוכר עשרה כלים ומסר אחד מהם לקונה ולא רצה למכור האחרים או נאבדו ממנו יפסיד אותו שמכר פשיטא שאין לדבר הזה שחר ואין צריך להשיב ועל הטענה שטוענת האשה שהחפצים היו שוים יותר אמת הדבר כי הדבר הזה צ"ע דהא קי"ל המוכר לעולם חוזר וא"כ היה צריך להתבר' אם היה שם כדי הונאה שהחפצים אינם בעין ועוד שאפילו שהאמת כן הוא שמוכר לעולם חוזר לא מלתא פסיקתא הוי שהרי הריב"ה ז"נ כתב ח"מ סי' שאלה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל ששאלת הא דאמרינן מוכר לעולם חוזר עד מתי יהיה זה ועוד שאפשר אדם דחוק לפי שעה ומוכר שוה סלע בדינר מחמת דחקו וכשיזדמנו לו מעות יחזור וכן פעמים שהשער משתנה דע שמפני שנוי השער אינו יכול לחזור גם אם זלזל במכירתו יותר מכדי שהדעת טועה שניכר שמפני דחקו הוצרך לזלזל אינו יכול לחזור כי ידע ומחיל ע"כ וכ"כ הרמב"ם וכן אם נודע שבא לידו בממכרו וידע שטעה ולא תבע אינו יכול לחזור ולתבוע שהרי מחל וכ"כ רב אלפס ע"כ מכל זה נר' נראה דאין בטענת האשה כלום שהרי החפצים אינם בעין לידע שהיה בהם אונאה ומנה ידע' וא"ת שידעה כי באותה שעה שנמכרו החפצים היו שוים יותר כיון שידעה באותה שעה שהיה שוין יותר א"כ ידעה ומחלה מכאן נר' שטענת האשה באומרה דמעיקר' היו החפצים שוים יותר ונתאנה בעלה אינה טענה אך אמנם יש מקום לפקפק שכתב הרב מ"מ שהרשב"א ז"ל חולק בדבר ואעפ"י שמהרר"י קארו [כו'] דנקטינן דלא כוותיה מ"מ אני כתבתי הרב' פעמים שמעתי מפי מורה ז"ל שהיה שוקל סברת הרשב"א כמעט כרוב שאר הפוסקים ולכן אני אומר שבנ"ד כיון שהיה מוחזקת בקופו אם תטעון שנתאנה בעלה בשע' המכירה יכולה היא שתאמר קי"ל כהרשב"א ואם תשבע שהיא הונאה עד כדי דמי הקופו נאמנת כ"ז אני כותב בהנחה שיש לאשה כח לתבוע אך אמנם איני יודע מי שמה לאיש אך על ההנחה הנז' כתבתי הנלע"ד וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה: | ||
גרסה אחרונה מ־16:42, 20 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה שהיה כך היה ר' קנה קצת חפצי זהב מש' כדין וכהלכ' מכירה גמורה חתוכה וחלוטה לימים הוצרך ר' למעות ומשכן אותם החפצים ביד לוי תושב עיר אחרת ולא נשאר בידו מהחפצים הנז' זולת קופו א' מכסף שהיה בתוכ' אח"כ באה אשת ש' ואמר לראובן שימכור לה החפצי' שמכ' לו בעלה ושמעון נתרצה ומכרם בסך מה אך אמר ר' לאשה כנז' טול עתה זה הקופו אשר בידי ולשאר אלך לניקופול מקום מושב לוי ואוציא שאר החפצים הממושכנים בידו ולקחה האשה הקופו הנז' והלך ראובן לכיקופול ולא מצא את לוי שם וגם אמרו לו שלא הניח המשכונות הנז' בביתו רק שהוליכם עמו עתה האשה תובע' מאת ר' שיתן לה החפצים הנז' שקנתה ממנו יורינו מורינו אחר שלא היה קנין במכר הנז' גם האשה לא נתנה מעות החפצים לר' אם יש כח בידה לתבוע החפצים הנז' באומרה שהיו שוים יותר ויותר גם אם במה שלקחה הקופו הנז' ה"ל כמו שהיה קנין בדבר ושכמ"ה גם יורינו מורנו המורה לצדקה אם יכול ר' לתבוע מאת האשה מעות הקופו אשר נתן לה על הכל יבא אלינו תשובתו הרמתה.
תשובה איני יודע מה טובה של אשה בכאן שאם בעלה מכר מה לו לראובן עמה אך נניח שידה יד בעלה הוי אחר שר' קנה החפצים בקנין גמור פשיטא שאם רצה אח"כ המוכר לחזור לקנותם שהיה צריך שיקנה אותם באחד מדרכי ההקנאות בקנין סודר או במשיכה ואל"כ קנין אין כאן כלל ופשיטא שאין לאשה תביעה על ר' כלל ואע"פ שאין זה צריך לפנים כי הדבר ברור מ"מ הא ראיה שהרי כתב הריב"ש ז"ל סי' תק"י גדולה הרבה מזה על א' שהשכיר קרקע לחברו בקנין ושטר ופרע לו השכירות הנז' אח"כ בקש השוכר מן המשכיר שימסור הקרקע והמשכיר היה דוח' אותו כו' עד והשוכר בראותו כי אין המשכיר חפץ בשכירות אמר למשכיר בפני עדים אחר שאין אתה חפץ בשכירות החזיר לי מעותי ועתה המשכיר רוצה להחזיר המעות לשוכר כמו שהודה לו בפני עדים לקבלם והשוכר אומר עתה שאינו רוצה במעו' כו' עד ואומ' כי אחרי שלא קנו מידו בזה לא נסתלק משכירותו אע"פי שאמר לו זה בפני עדים הדין עם מי תשובה הדין עה השוכר שכיון שקנה הקרקע לזמן המושכר לו בקנין גמו' ובכס' הרי הוא שלו לזמן ההוא ואינו יכול להסתלק ממנו בדבור ואפילו בפני עדים כי אם בקנין גמור כי שכירות מכירה ליומיה הוא כמו שאמרו ז"ל ע"כ והדברים ק"ו בן בנו של ק"ו התם דלא הוי אלא שכירות ועוד שעדיין הקרקע ביד המשכיר ולא יצא מרשותו עדיין עכ"ז כתב שכדי לבטל הקנין הראשון היה צריך בעל הקרק' ליטול קנין מן השוכר ומה [החם] שנד' והודה לו אפי' בפני עדי' [הדין כן] בנ"ד שקנ' ר' החפצי' קנין גמור והנם ברשותו ותחת ידו עאכו"כ שהיתה האשה צריכה שתטול קנין מראובן כדי לזכות בחפצים בכל מקום שהם ומה שנתרצה ר' אינו אלא דברים בעלמא ויכול לחזור בו ואפילו מי שפרע אין כאן כיון שלא קבל ר' מעות החפצים ומה שקבלה הקופו לא הוי קנין זה דבר פשוט כי קנין סודר הוי פלוגתא בגמ' אי הוי בכליו של קונה או בפיו של מקנה ואיפשטא דהלכתא בכליו של קונה א"כ האשה היתה צריכה ליתן כלי לר' לא ראובן לאשה כ"ש שלא ניתן הקופו בתורת קנין ואלו דברים ברורים ופשוטים אפילו לתינוקות האריכו' בהם יגיעת בשר ועל מה שבא בשאלה אם יוכל ר' לתבוע מעות הקופו מיד האשה עם מה שכתבנו נתברר דפשיטא הוא שיכול לתבוע ממנה הקופו או שיוויו דמאחר שכל החפצים היו של ר' שקנאם קנין גמור וכי מי שמוכר עשרה כלים ומסר אחד מהם לקונה ולא רצה למכור האחרים או נאבדו ממנו יפסיד אותו שמכר פשיטא שאין לדבר הזה שחר ואין צריך להשיב ועל הטענה שטוענת האשה שהחפצים היו שוים יותר אמת הדבר כי הדבר הזה צ"ע דהא קי"ל המוכר לעולם חוזר וא"כ היה צריך להתבר' אם היה שם כדי הונאה שהחפצים אינם בעין ועוד שאפילו שהאמת כן הוא שמוכר לעולם חוזר לא מלתא פסיקתא הוי שהרי הריב"ה ז"נ כתב ח"מ סי' שאלה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל ששאלת הא דאמרינן מוכר לעולם חוזר עד מתי יהיה זה ועוד שאפשר אדם דחוק לפי שעה ומוכר שוה סלע בדינר מחמת דחקו וכשיזדמנו לו מעות יחזור וכן פעמים שהשער משתנה דע שמפני שנוי השער אינו יכול לחזור גם אם זלזל במכירתו יותר מכדי שהדעת טועה שניכר שמפני דחקו הוצרך לזלזל אינו יכול לחזור כי ידע ומחיל ע"כ וכ"כ הרמב"ם וכן אם נודע שבא לידו בממכרו וידע שטעה ולא תבע אינו יכול לחזור ולתבוע שהרי מחל וכ"כ רב אלפס ע"כ מכל זה נר' נראה דאין בטענת האשה כלום שהרי החפצים אינם בעין לידע שהיה בהם אונאה ומנה ידע' וא"ת שידעה כי באותה שעה שנמכרו החפצים היו שוים יותר כיון שידעה באותה שעה שהיה שוין יותר א"כ ידעה ומחלה מכאן נר' שטענת האשה באומרה דמעיקר' היו החפצים שוים יותר ונתאנה בעלה אינה טענה אך אמנם יש מקום לפקפק שכתב הרב מ"מ שהרשב"א ז"ל חולק בדבר ואעפ"י שמהרר"י קארו [כו'] דנקטינן דלא כוותיה מ"מ אני כתבתי הרב' פעמים שמעתי מפי מורה ז"ל שהיה שוקל סברת הרשב"א כמעט כרוב שאר הפוסקים ולכן אני אומר שבנ"ד כיון שהיה מוחזקת בקופו אם תטעון שנתאנה בעלה בשע' המכירה יכולה היא שתאמר קי"ל כהרשב"א ואם תשבע שהיא הונאה עד כדי דמי הקופו נאמנת כ"ז אני כותב בהנחה שיש לאשה כח לתבוע אך אמנם איני יודע מי שמה לאיש אך על ההנחה הנז' כתבתי הנלע"ד וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |