שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קעג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן וש' ולוי עשו שותפות ביניהם בעד שנה אחד וחצי והטילו לכיס זה ק' וזה ר' וזה ש' והתנו ביניהם שלוי שהוא בעל המנה לא יקח מהשכר וכן מהפסד כי אם לפי מעותיו ור' וש' יחלקו ביניהם בשוה וכמו שהם בהנאה כן הם בהפסד אמנם לוי התנה עמהם שלא יתחייב להתעסק בשותפות כי אם פה בעיר וכל זמן שיצטרך לעשו' בשותפות אבל כשלא יצטרך יהיה לי רשות לעסוק במלאכתו שהיא מלאכת הצרפות וכל הנאה שיעשה בין במלאכתו בין בקנית כסף וזהב וכל הנאה אחרת הכל יהיה לחשבונו ולא ישים אותה בשותפות בהיות שאינו נוטל כי אם לפי מעותיו אמנ' ראובן ושמעון כל הנאה שיעשו הכל יהיה לשותפות ואפי' שהגיע זמן החלוקה יחלקו השותפות ביניהם כפי תנאיהם וחזרו ועשו שותפות וחברה חדשה ולא קבעו זמן החלוקה ושם ראובן בזה השותפות החדשה ק"נ אלף לבנים וש' מאה אלפים ולוי חמשים אלף והתנו ביניהם שלוי יניח מלאכתו ולא יתעסק בה כלל ושיתחייב ללכת לעמוד בויניציא שתי שנים ועמד חמשה לעסק השותפו' וראובן הלוה לו ממעותיו ח"י אלף לבנים וש' י"ב אלף לבנים באופן שלוי אע"פ שאין לו בשותפות כי אם נ' אלפים לוקח מהשכר בעד פ' אלפים וכן הוא בהפסד וז"ל השטר מהשותפות אשר ביניהם אנחנו חתומי מטה באנו בפשר לעשות שותפות וחברה חדשה ה' למען רחמיו יעשה שיהיה בס"ט וריוח אמן בזה האופן יהיה החברה שילך עתה לוי אחי יצ"ו במ"ה בויניציאה לעמו' שם בע"ה ב' שנים ואני ראובן הלותי מהקרן שימצא לי כשנעשה חשבון עם שמעון י"ח אלפים וש' הלוה ולאחי יצ"ו י"ב אלפים מהקרן אשר ימצא לו כשנעשה חשבון נקי יחד ע"כ לשון השטר: עוד התנו ביניהם שראובן ושמעון יקח כל א' כפי מעותיו מלבד ההלואות שהלוו ללוי בין בשכר בין בהפסד ולוי תכף שעשו זה השותפות הלך עם סחורות בויניציאה כפי התנאי ור' וש' שנשארו פה עשו חשבון ביניהם ונמצא שהקרן של לוי הוא נ' אלפים וראובן ק"נ ושמעון ק' אלפים ועמד לוי בויניציאה ה' שנים ובחזרתם מויניציאה לא באו בחשבון כלל רק היו מתעסקים שלשתם בשותפות ראובן היה עומד פה בעיר וקונה סחורות והיה שולחם ללוי בעיר טריקולה ולוי היה שולחם לש' בארגוזא כל זמן המחלוקת נמשך השותפות ביניה' כמו ט"ו שנים ובתוך זה הזמן הלך שמעון עם סחורות בויניציאה בלי בקשת שום תנאי מחדש רק על הסתם ועמד בויניציאה זמן הרב' והיו מתעסקים ראובן ולוי פה תוגרמה בעסק השותפות וש' בויניציאה והנה קודם חלוקת השותפות נפטר ש' לב"ע ובאו יורשי ש' עם ראובן ולוי בחשבון השותפות ונפל הפרש בין היורשי' ולוי וזה שהיורשים טועניה ואומרים שמה שאביהם הלוה לו מהקרן שלו י"ב אלפים לבנים כנז' לא הלוה אותם לו אלא אדעתא שילך לעמוד בויניציא' וכל הה' שנים שעמד בויניציא' יקח הנאה הנוגע לו בעד הי"ב אלפים מהלוא' אמנם כל שאר הזמן לא יקח כי אם כפי מעותיו ועוד טוענים היורשים ואומרי' שגם ההלואה מהי"ח אלפי' שהיה מלוה ראובן ללוי ראוי שיקחנ' שמעון כל זמן שעמד הוא בויניציאה כי מה שהלוו השותפים ללוי זה י"ח אלפים וזה י"ב לא היה כי אם בעבור עמידתו בויניציא וכל זמן שעמד בויניציא יזכה בהלואות אבל הזמן שלא עמד בויניציא' לא יזכה בהם ואדרבא יזכה בהם שמעון כפי הזמן שעמד בויניציא ולוי טוען ואומר כי ההלואה שהלוו לו לא היה בעבור עמידתו בויניציא כי אם בעבור שהקרן שלו הוא מעט ואינו ראוי שיניח מלאכתו להתעסק כל הזמן בשותפות ולא יקח הנאה כלל יותר ממעותיו ועל כן הלוו לו ההלואו' הנז' ומה שהיה מתפייס בשותפות הראשון לקחת כפי מעותיו ולא יותר הוא בעבור שהיה עוסק במלאכת ידו ובקניית כספים וכל ההנא' היה שלו אמנ' עתה שכל הנאה שעושה ואפילו מציאה היא באמצע השותפות לא היה מתפייס לקחת כפי מעותיו ולכן הלוו לו הלואות הנזכר עוד טוען לוי ואומר מאחר שלא באו בחשבון כלל ונמשך השותפות כל הזמן הנז' ודאי אדעתא כפי מה שהתנו בתחלת השותפות ראוי להתנהג כל זמן משך השותפות ואע"פי ששמעון בשעת השותפות לא נתחייב ללכת לעמוד בויניציא' עכ"ז לא יוכל לעכב ההלואה דאם איתא כשהלך בויניציאה לא הי' בכונתו לתת ההלואה איבעי ליה לאתנויי ולהודיע ללוי שעת' שהוא הולך בויניציא' אינו נותן לו ההלוא ולא היה לו ללוי להתנות כי הוא סומך על התנאי שעש' בשעת ההלואה ע"כ על כל אלו הטענות טוען לוי ואומר שהנאת ההלואו' יהיו שלו כל זמן משך השותפות ועתה יורינו רבותינו מאירי עינינו יושבי על כסא ההוראת המעמידים במשפט ארץ דאי זה דרך ישכון אור והדין עם מי ושכמ"ה אמן:
תשובה בענין שותפות שנשתתפו בסתם נתחבטו הפוסקים וכבר הביא הריב"ה ז"ל בח"מ ז"ל המחלוקת בסי' קע"ו שבשותפות פירות או סחורות או מעות דעת ר"י והרא"ש שחולקים בשוה אבל הרי"ף והרמב"ם ס"ל שחולקים לפי המעות וכן דעת בעל העטור וע"כ היה נראה לפסוק הלכה כהרי"ף והרמב"ם ובעל העטור שהם עמודי ההורא' ומ"מ בנ"ד הם פירשו רצוני השותפי' דבריהם שלוי לא היה לוקח אלא לפי מעותיו וכן ש' שהיה לוקח בשוה עם ר' היה תמורה שהיה הולך לויניציא ור' עומד שליו בביתו וכשעשו השותפות החדשה התנו שילך לוי לויניציא ונתנו לו מה שנתנו ור' וש' העומדים בעיר היו לוקחים איש לפי מעותיו הרי הדברים מוכיחים שהחלוק שהיו חולקים היה הכל במשקל ובטעם נגלה היא כפי ההליכ' לויניציא או העמידה בעיר וידוע דאית לן למיזל בדיני ממונות בתר אומדן דעתא כמו שהייתי יכול להאריך בזה ולהביא כמה ראיות אלא שלאפס פנאי לא אחוש להאריך רק ראיה אחת גדולה היא לי דשנינו במסכת כתובת פרק אע"פ משנה ראשונ' אם רצה כותב לבתול' אלף זוז נתאלמנ' או נתגרש' בין מן האירוסין בין מן הנשואין גובה את הכל רבי אליעזר אומר מן הנשואין גובה את הכל מן הארוסין בתולה גוב' מאתים ואלמנה מנה שלא כתב אלא על מנת לכונסה ע"כ ופסקו הפוסקים דהלכ' כר' אליעזר הרי שכתב לה בפי' סתם אלף וזו ואפי' הכי אנו אומרים שיש לנו למיזל בתר אומדן דעתא ולומר אנן סהדי שלא כתב לה כן אלא על דעת לכונסה לא כנסה אין לה אלא מנה או מאתים ובנ"ד נמי בין לדעת הרי"ף וסיעתו כאשר היה השותפות סתם חולקים כל א' לפי מעותיו כ"ש כשאנו רואים שמקפידים פעם ראשונ' ושנית דאית לן למימר ודאי שאין לכל אחד אלא כל אחד לפי מעותיו זה נראה פשוט מאד ולא מבעיא לדעת הרי"ף וסיעתו אלא אפילו לדעת הר"י ודעת הרא"ש ז"ל יש לנו למימר הכי דה"מ שחולקים בשוה בסתם שלא ראינו שיש להם הקפדה אבל בנ"ד שראינו הקפדתם פעם ראשונה ושנית אין ספק שהם ג"כ יודו שכל א' יקח כפי מעותיו ולא יותר כי מה שלא פירשו היה שסמכו ע"מ שנהגו כי כשהי' עומד לוי במקומו לא נטל אלא כנגד מעותיו וש' שהלך לויניציא' נטל יותר מכדי מעותיו וכשחזרו והיה להפך כשהלך לוי לויניציא נטל יותר וראובן וש' שהיו בבית' לקחו כל א' לערך מעותיו עכשו שחזר שמעון לויניציא חזר הדבר כפעם ראשונה זה לי ברור ואע"פי שלא פיר' ה"ל כאילו פירש ודמי קצת למה שבא בתוספתא הביאוה הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והטור וז"ל הטור מי שבקש לקנות מקח מחבירו ושאל ממנו מאתים ונתן לו בו מנה ולא נתרצה ואח"כ נתקבצו ונתן לו החפץ סתם אם הלוקח תבע למוכר שיתן לו החפץ צריך ליתן לו ר' ואם המוכר תבע שיטול החפץ אין צריך ליתן לו אלא מנה ע"כ וכן לענין קדושין כתב הרמב"ם פ"ו דהלכות אישות שכן הדין. למדנו מכאן שאפי' שהלוקח מעולם לא נדר בשביל החפץ אלא מנה וגם עתה הוא מוחזק וא"ה אנו אומדין ואומרים שכיון שהלוקח תבע החפץ מסתמ' אדעתא ליתן בעד החפץ מה ששאל המוכר אע"פי שלא פי' סמכינן בנ"ד אע"פי שלא פירש כאשר הלך שמעון לויניציא אדעתא דמה שאמר בתחל' הוה ליה כאילו פי' כיון שכשהלך ש' פעם ראשונה לויניציא היה מוסיף בריוח בהליכתו וכן לוי כשהלך כו' כנז' גם כשחזר שמעון ע"ד תנאי הראשון היה ועל דעתי לא ימצא חולק בזה כל זה שכתבתי הוא לפי שהיתרון שהי' לוקח איזה מהם שהיה הולך לויניציא היה בשבי' ההליכ' כנז' אך אם לא היה בשבי' ההליכ' הדין הוא שאפי' שלא הלך יקח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |