שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/ר: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''החכם''' השלם ונעלה כה"ר אהרן ישמרך צור עליון ועיניך תחזינה בבנין אפריון: ראיתי פסק ששלחת אלי על ענין האיש ההוא שצוה לחצוב עפר ולעשות לבני' ממקום נאמר עליו מאנשים רבים שנקברו שם מתי ישראל ושאלת להגיד לך דעתי ראיתי דבריך אשר פלפלת פעם להתיר פעם לאסור והראת פנים לכאן ולכאן וכל דבריך ערבים עלי ומסקנת דבריך לאסור וכן הוא ראוי ומ"מ ראיתי לגלות לך דעתי כפי הדין שיש להתיר והטעם דיש לנו לראות אם איסור זה הוי איסור תורה או איסור דרבנן דאי הוי איסור מדבריהם יש לנו לומר ספק דרבנן לקולא וזה ברור. ועל כן ירדתי לדעת האמת בזה ונראה בעיני שהדבר ברור דהוי איסור דרבנן וזה שכתוב בהגהות מימוניות והא דאמרי' התם קבריה דרבי הוו שקלי מיניה עפרא לאשתא בת יומא כו' עד התם כיון דלרפואה עבדי אין זה קלות ראש משמע דאינו איסור אלא משום דנראה קלות ראש וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בתי קברות אסורין בהנאה כו' עד כללו של דבר אין נאותין בהם ולא נוהגי' בהם קלות ראש ואי"ל דדוק' קרקע עולם הוי איסורו דרבנן משום קלות ראש אבל תלוש ולבסוף חברו הוי איסור הנאתו מדאורייתא שהרי הרמב"ם כתב אח"כ עפר הקבר אינו אסור בהנאה שאין קרקע עולם נאסרת אבל קבר הבנין אסור בהנאה ואם היה איסורו מן התורה היה לו לפרש כיון דסתם ואמר אבל כו' א"כ ודאי שאינו אלא שאין דינו כקרקע עולם וק"ל. עוד נראה ראיה גמורה שהרשב"א כתב בתשו' וז"ל ודילמא עורו של מת אינו נאסר בהנאה ונתן פנים לזה כמ"ש בסי' שס"ה ואע"ג דבתר הכי נראה מדבריו דלא בריר ליה מ"מ מידי ספק לא נפיק ומ"מ נראה לי משם ודאי דיש לנו ללמוד שעפר הקבר אפי' הבנין שבנו עליו פשיט' דלא הוי אלא מדרבנן דע"כ לא מספקא ליה אלא בעור המת עצמו אבל כל שאר הדברים אין איסור אלא מדברי סופרים וכ"ש שיש ללמוד זה מדברי הרמב"ם ז"ל בפי' שכת' וז"ל המת אסור בהנאה כלו חוץ משערו שהוא מותר בהנאה מפני שאינו גופו וכן ארונו וכל תכריכין אסורי' בהנאה וא"כ הדבר קשה שהוא מתיר שערו שאינו גופו ומ"מ מחובר כגופו ואוסר ארונו אלא ששערו שהותר לא הותר מרבנן אלא מן התורה שאינו לגופו אבל מדרבנן אסור וכן ארונו כו' ויתיישב בזה קצת שהרשב"א כתב שלא נתחוורו עליו דברי הרמב"ם ז"ל שהתיר שער המת כמ"ש בתשובותיו אלא שאפשר שהרשב"א ז"ל סבר דהוי איסור שער ואיסור עור דרבנן ושהרמב"ם היה מתיר שער אפי' מדרבנן וכמו שנראה מלשון מותר סתם אבל לע"ד לשון הרמב"ם קשה להולמו אם דעתו שהוא מתיר השער אפי' מדרבנן מ"מ בין הכי וב"ה קבר המת וכל שאר תשמישיו אינם לכ"ע אלא מדרבנן וא"כ היכא דאיכא ספק איכא למימר ספקא דרבנן לקולא וכן מצינו לענין איסור יין נסך וזה לשון הריב"ה בי"ד סי' קכ"ה וז"ל גוי הזורק מים לתוך היין כו' עד אם מכוין למזיגה אסור בשתיה ואם אין ידוע אם כיון למזיגה אי לא כתב אדוני אבי הרא"ש בתשו' וספקא דרבנן לקולא ואעפ"י שבמקומות אחרים נראה דהוי מחלו' כמו שנמצא כתוב בתשו' הרשב"א ז"ל וז"ל שדעתו נוטה כדברי האומר שכל מקום שאיסורו מחמת ספק מגעו של גוי אסור בהנאה אעפ"י שהראב"ד לא אסר אלא בהמפקיד יינו אצל גוי בלא מפתח כי הרי דלדעת הראב"ד ז"ל דכל ספק מגע מתיר ורי"ו ז"ל הביא זה בנתיב י"ז חלק שני וז"ל כל אותם שאמרנו שאין מייחדין אצלן יין וייחדו כגון הודיעו שהוא מפליג או שנעל דלת בפניו וכיוצא בו מכל אותם שאכתוב שאסור יש מי שפסק שאסור בהנאה וי"א שמותר בהנאה שאינו אסור בהנאה אלא כשהפקידו אצלו ברשותו של גוי וא"כ אפשר דבנ"ד כ"ע מודו ודאי דלגבי ענין יין נסך החמירו ואע"ג דמת יליף מע"ז מ"מ היינו לגבי מת גופיה דהוי איסור בהנאה לא לענין התכריכין וכיוצא בזה ומה שכתבת וזה לשונ' ואע"ג שלא חצב הלבנים הוא בעצמו מ"מ אחרי שצוה לגוי שיחצוב לו מאותו מקום שלוחו של אדם כמותו דע כי דברים אלו אינם מוסכמים אליבא דכ"ע דאיכא מאן דאמר דאין שליחות לגוי בין לקולא בין לחומרא וכמו שהביא הטור בי"ד בהלכו' רבית סימן קס"ט ע"ש שרבנו תם והרא"ש ז"ל הסכימו שאין שליחות לגוי: | |||
'''החכם''' | |||
גרסה אחרונה מ־15:23, 20 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
החכם השלם ונעלה כה"ר אהרן ישמרך צור עליון ועיניך תחזינה בבנין אפריון: ראיתי פסק ששלחת אלי על ענין האיש ההוא שצוה לחצוב עפר ולעשות לבני' ממקום נאמר עליו מאנשים רבים שנקברו שם מתי ישראל ושאלת להגיד לך דעתי ראיתי דבריך אשר פלפלת פעם להתיר פעם לאסור והראת פנים לכאן ולכאן וכל דבריך ערבים עלי ומסקנת דבריך לאסור וכן הוא ראוי ומ"מ ראיתי לגלות לך דעתי כפי הדין שיש להתיר והטעם דיש לנו לראות אם איסור זה הוי איסור תורה או איסור דרבנן דאי הוי איסור מדבריהם יש לנו לומר ספק דרבנן לקולא וזה ברור. ועל כן ירדתי לדעת האמת בזה ונראה בעיני שהדבר ברור דהוי איסור דרבנן וזה שכתוב בהגהות מימוניות והא דאמרי' התם קבריה דרבי הוו שקלי מיניה עפרא לאשתא בת יומא כו' עד התם כיון דלרפואה עבדי אין זה קלות ראש משמע דאינו איסור אלא משום דנראה קלות ראש וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בתי קברות אסורין בהנאה כו' עד כללו של דבר אין נאותין בהם ולא נוהגי' בהם קלות ראש ואי"ל דדוק' קרקע עולם הוי איסורו דרבנן משום קלות ראש אבל תלוש ולבסוף חברו הוי איסור הנאתו מדאורייתא שהרי הרמב"ם כתב אח"כ עפר הקבר אינו אסור בהנאה שאין קרקע עולם נאסרת אבל קבר הבנין אסור בהנאה ואם היה איסורו מן התורה היה לו לפרש כיון דסתם ואמר אבל כו' א"כ ודאי שאינו אלא שאין דינו כקרקע עולם וק"ל. עוד נראה ראיה גמורה שהרשב"א כתב בתשו' וז"ל ודילמא עורו של מת אינו נאסר בהנאה ונתן פנים לזה כמ"ש בסי' שס"ה ואע"ג דבתר הכי נראה מדבריו דלא בריר ליה מ"מ מידי ספק לא נפיק ומ"מ נראה לי משם ודאי דיש לנו ללמוד שעפר הקבר אפי' הבנין שבנו עליו פשיט' דלא הוי אלא מדרבנן דע"כ לא מספקא ליה אלא בעור המת עצמו אבל כל שאר הדברים אין איסור אלא מדברי סופרים וכ"ש שיש ללמוד זה מדברי הרמב"ם ז"ל בפי' שכת' וז"ל המת אסור בהנאה כלו חוץ משערו שהוא מותר בהנאה מפני שאינו גופו וכן ארונו וכל תכריכין אסורי' בהנאה וא"כ הדבר קשה שהוא מתיר שערו שאינו גופו ומ"מ מחובר כגופו ואוסר ארונו אלא ששערו שהותר לא הותר מרבנן אלא מן התורה שאינו לגופו אבל מדרבנן אסור וכן ארונו כו' ויתיישב בזה קצת שהרשב"א כתב שלא נתחוורו עליו דברי הרמב"ם ז"ל שהתיר שער המת כמ"ש בתשובותיו אלא שאפשר שהרשב"א ז"ל סבר דהוי איסור שער ואיסור עור דרבנן ושהרמב"ם היה מתיר שער אפי' מדרבנן וכמו שנראה מלשון מותר סתם אבל לע"ד לשון הרמב"ם קשה להולמו אם דעתו שהוא מתיר השער אפי' מדרבנן מ"מ בין הכי וב"ה קבר המת וכל שאר תשמישיו אינם לכ"ע אלא מדרבנן וא"כ היכא דאיכא ספק איכא למימר ספקא דרבנן לקולא וכן מצינו לענין איסור יין נסך וזה לשון הריב"ה בי"ד סי' קכ"ה וז"ל גוי הזורק מים לתוך היין כו' עד אם מכוין למזיגה אסור בשתיה ואם אין ידוע אם כיון למזיגה אי לא כתב אדוני אבי הרא"ש בתשו' וספקא דרבנן לקולא ואעפ"י שבמקומות אחרים נראה דהוי מחלו' כמו שנמצא כתוב בתשו' הרשב"א ז"ל וז"ל שדעתו נוטה כדברי האומר שכל מקום שאיסורו מחמת ספק מגעו של גוי אסור בהנאה אעפ"י שהראב"ד לא אסר אלא בהמפקיד יינו אצל גוי בלא מפתח כי הרי דלדעת הראב"ד ז"ל דכל ספק מגע מתיר ורי"ו ז"ל הביא זה בנתיב י"ז חלק שני וז"ל כל אותם שאמרנו שאין מייחדין אצלן יין וייחדו כגון הודיעו שהוא מפליג או שנעל דלת בפניו וכיוצא בו מכל אותם שאכתוב שאסור יש מי שפסק שאסור בהנאה וי"א שמותר בהנאה שאינו אסור בהנאה אלא כשהפקידו אצלו ברשותו של גוי וא"כ אפשר דבנ"ד כ"ע מודו ודאי דלגבי ענין יין נסך החמירו ואע"ג דמת יליף מע"ז מ"מ היינו לגבי מת גופיה דהוי איסור בהנאה לא לענין התכריכין וכיוצא בזה ומה שכתבת וזה לשונ' ואע"ג שלא חצב הלבנים הוא בעצמו מ"מ אחרי שצוה לגוי שיחצוב לו מאותו מקום שלוחו של אדם כמותו דע כי דברים אלו אינם מוסכמים אליבא דכ"ע דאיכא מאן דאמר דאין שליחות לגוי בין לקולא בין לחומרא וכמו שהביא הטור בי"ד בהלכו' רבית סימן קס"ט ע"ש שרבנו תם והרא"ש ז"ל הסכימו שאין שליחות לגוי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |