רב פעלים/א/יורה דעה/מא: הבדלים בין גרסאות בדף
(העלאה אוטומטית מתוך ספריא + התאמה בידי עורכי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''שאלה. ''' ראובן היה לו אוהבים שאינם הולכים בדרך טובים, ודרכם לעשות סעודת מריעים ביניהם לשתות יין ושכר, ובשכרותם מרבים לדבר בדברי נבלות וכיעור וראובן היה הולך ומשתכר עמהם. גם זאת ועוד אחרת, היה לראובן הנז' חמות שהיתה איהבת אותו הרבה, וכאשר נכנס אצלה מרבה עמו דברי שחוק וקלות, ומגלה זרועותיה לפניו, ולא היתה נוהגת בדרכי הצניעות לפניו כלל, באופן שהיה מקום חשדא ביניהם, על כן אביו הזהירו שלא יכנס לבית חמותו, וגם שלא לשתות שכר בסעודת מריעים ההיא, וחייב אותו בחיוב גמור בקגו"ש שאם יכנס לבית חמותו יתחייב בתורת קנס לקופה של צדקה שבעירו זהוב אחד, וכן אם ישתה בסעודת מריעים ג"כ יתחייב לקופה של צדקה הנז' זהוב אחד. והנה אח"ז ראובן זה פתהו יצרו לעבור על הדבר הזה, ונכנס שלש וארבע פעמים אצל חמותו, וגם שתה יין ושכר בסעודת מריעים ארבע וחמש פעמים, וכאשר שמע הגבאי של הקופה הדבר הזה, תבע מן ראובן בפני ב"ד בעד כל הליכה אצל חמותו זהוב אחד, ובעד כל משתה בסעודת מריעים זהוב אחד, וראובן טוען שאינו חייב אלא זהוב אחד על כל הליכותיו לבית חמותו, וזהוב על כל סעודות מריעים, שאינו חייב לשלם קנס על כל פעם ופעם, דלא אתמר הכי בפירושא, והגבאי טוען דמן הסתם ודאי היתה כונתו בחיוב על כל פעם ופעם בפ"ע. על כן יורינו מורינו, איך שורת הדין מחייבת, ושכמ"ה: | '''שאלה. ''' ראובן היה לו אוהבים שאינם הולכים בדרך טובים, ודרכם לעשות סעודת מריעים ביניהם לשתות יין ושכר, ובשכרותם מרבים לדבר בדברי נבלות וכיעור וראובן היה הולך ומשתכר עמהם. גם זאת ועוד אחרת, היה לראובן הנז' חמות שהיתה איהבת אותו הרבה, וכאשר נכנס אצלה מרבה עמו דברי שחוק וקלות, ומגלה זרועותיה לפניו, ולא היתה נוהגת בדרכי הצניעות לפניו כלל, באופן שהיה מקום חשדא ביניהם, על כן אביו הזהירו שלא יכנס לבית חמותו, וגם שלא לשתות שכר בסעודת מריעים ההיא, וחייב אותו בחיוב גמור בקגו"ש שאם יכנס לבית חמותו יתחייב בתורת קנס לקופה של צדקה שבעירו זהוב אחד, וכן אם ישתה בסעודת מריעים ג"כ יתחייב לקופה של צדקה הנז' זהוב אחד. והנה אח"ז ראובן זה פתהו יצרו לעבור על הדבר הזה, ונכנס שלש וארבע פעמים אצל חמותו, וגם שתה יין ושכר בסעודת מריעים ארבע וחמש פעמים, וכאשר שמע הגבאי של הקופה הדבר הזה, תבע מן ראובן בפני ב"ד בעד כל הליכה אצל חמותו זהוב אחד, ובעד כל משתה בסעודת מריעים זהוב אחד, וראובן טוען שאינו חייב אלא זהוב אחד על כל הליכותיו לבית חמותו, וזהוב על כל סעודות מריעים, שאינו חייב לשלם קנס על כל פעם ופעם, דלא אתמר הכי בפירושא, והגבאי טוען דמן הסתם ודאי היתה כונתו בחיוב על כל פעם ופעם בפ"ע. על כן יורינו מורינו, איך שורת הדין מחייבת, ושכמ"ה: |
גרסה אחרונה מ־11:16, 20 ביולי 2020
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה. ראובן היה לו אוהבים שאינם הולכים בדרך טובים, ודרכם לעשות סעודת מריעים ביניהם לשתות יין ושכר, ובשכרותם מרבים לדבר בדברי נבלות וכיעור וראובן היה הולך ומשתכר עמהם. גם זאת ועוד אחרת, היה לראובן הנז' חמות שהיתה איהבת אותו הרבה, וכאשר נכנס אצלה מרבה עמו דברי שחוק וקלות, ומגלה זרועותיה לפניו, ולא היתה נוהגת בדרכי הצניעות לפניו כלל, באופן שהיה מקום חשדא ביניהם, על כן אביו הזהירו שלא יכנס לבית חמותו, וגם שלא לשתות שכר בסעודת מריעים ההיא, וחייב אותו בחיוב גמור בקגו"ש שאם יכנס לבית חמותו יתחייב בתורת קנס לקופה של צדקה שבעירו זהוב אחד, וכן אם ישתה בסעודת מריעים ג"כ יתחייב לקופה של צדקה הנז' זהוב אחד. והנה אח"ז ראובן זה פתהו יצרו לעבור על הדבר הזה, ונכנס שלש וארבע פעמים אצל חמותו, וגם שתה יין ושכר בסעודת מריעים ארבע וחמש פעמים, וכאשר שמע הגבאי של הקופה הדבר הזה, תבע מן ראובן בפני ב"ד בעד כל הליכה אצל חמותו זהוב אחד, ובעד כל משתה בסעודת מריעים זהוב אחד, וראובן טוען שאינו חייב אלא זהוב אחד על כל הליכותיו לבית חמותו, וזהוב על כל סעודות מריעים, שאינו חייב לשלם קנס על כל פעם ופעם, דלא אתמר הכי בפירושא, והגבאי טוען דמן הסתם ודאי היתה כונתו בחיוב על כל פעם ופעם בפ"ע. על כן יורינו מורינו, איך שורת הדין מחייבת, ושכמ"ה:
תשובה. כענין זה ממש מצאתי להגאון שב יעקב ח"ב ח"מ סי' כ"ה, בכרוז שיצא מן אב"ד וכו' שאין רשות לשום אדם לעשות מנין בביתו להתפלל בשבתות ויו"ט ור"ח, ובכל יום שקורין בו בס"ת, ומי שיעבור ויעשה מנין בביתו יתחייב בתורת קנס כ"ה זהובים, ונשאל הגאון הנז' אם עבר אחד ועשה מנין בביתו כמה פעמים, אם יתחייב קנס הנז' על כל פעם ופעם שעשה מנין בביתו לפי ד"ת, או"ד הואיל והכריזו סתם אפילו עשה הרבה פעמים אינו חייב רק פעם אחת הקנס הנז'. והשיב הגאון הנז' שכפי דין תורתינו הקדושה אינו חייב אלא פעם אחת הקנס, אפילו עבר הרבה פעמים כמבואר במס' נזיר דף ך' נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת, ופירש רש"י הואיל ולא אתרו ביה אלא חדא התראה, אע"ג דשתייתו בזה אח"ז, ואם התרה לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל או"א, ואע"ג דמצות השי"ת הוא דחייב מלקות על כל רביעית יין ששותה. אפ"ה אם לא נעשה לו התראה בפירוש על כל או"א, אינו חייב אלא אחת, וכן פסק הרמב"ם בה' נזיר, וז"ל נזיר שהיה שותה יין כל היום אע"פ שהוא חייב לשמם על כל רביעית, אינו לוקה אלא משום אחת וכו', ואם התרו בו על כל רביעית חייב על כל או"א ע"כ. וא"כ אם על צווי השי"ת אינו חייב על כל פעם שיעבור אם אין מתרה לו בפירוש על כל פעם ופעם בפ"ע, מכ"ש על צווי אדם להבדיל, על כן פשוט הוא שאין העובר חייב אלא פעם אחת קנס, אפילו עבר הרבה פעמים. כך נ"ל פשוט בנ"ד, הואיל דבכרוז לא נזכר שיהיה חייב על כל פעם ופעם, וגם בנתיים לא התרו לפי דת ודין תורתינו הקדושה, ואף שיש לי עוד ראיה על כל הנז"ל, אך באשר כל זה פשוט האריכות בזה למותר, עכ"ל הגאון שב יעקב ז"ל. וא"כ לפ"ד הנז' גם בשאלה דידן צדק ראובן בטענתו לומר דאינו מתחייב אלא קנס אחד על כמה פעמים:
מיהו באמת אחר המח"ר מה שנראה להגאון הנז' פשוט שלא יתחייב אלא קנס אחד, אדרבה נראה פשוט להפך, ומה שהביא ראיה מדין הנזיר אין זו ראיה כלל, דהתם אע"ג דעביד איסור בכל רביעית עכ"ז חיוב המלקות תלוי בהתראה, דהכי גזר רחמנא אין מלקין אא"כ מתרין, דהא אם לא התרו בו כלל אינו חייב מלקות כלל אפילו אחד, ולכן אם התרו בו התראה אחת לוקה אחת, ואם התרו בו כמה פעמים לוקה כנגד כל אותם פעמים שהתרו בו, אך נידון השאלה של הגאון הנז' אין הקנס תלוי בהתראה, אלא תלוי בחטא כשיעבור על הכרוז, דאם עבר ולא התרו בו כלל בשעת מעשה ה"ז משלם הקנס בודאי, ולכן אם עבר כמה פעמים למה צריך להתרות בו בכל פעם, דהתראה מאן דכר שמה הכא, ולכן בודאי שהוא חייב בקנס על כל פעם שעבר, וזה פשוט וברור. וה"ה בנידון השאלה דידן אין צריך להתרות בו בכל פעם, וה"ז מתחייב קנס על כל פעם:
ועוד תמהני מאד על הגאון הנז' איך סלקא דעתיה מעיקרא למילף ממונא מאיסורא, דהא הקנס שהטילו בכרוז הוא ממון, שהוא לעניים המתפרנסים מקופה של צדקה שזוכין בו, ואין למדין זה בדין המלקות שהוא דין איסורא, וזה הוא גמרא ערוכה בביצה דף ל"ח ע"ב מי קא מדמית איסורא לממונא, איסורא בטיל ממונא לא בטיל ע"ש, ואתמר נמי בכריתות דף י"ח ע"ב אכל היום משל הקדש שוה חצי פרוטה, ואכל למחר שוה חצי פרוטה, וכן נהנה היום ונהנה למחר, ואפילו מכאן ועד שלש שנים מנין שהם מצטרפין, ת"ל תמעול מעל ריבה, ומקשי ואמאי והא כיפר יוה"כ שבנתיים על חצי שיעור קמא, ואמאי מצטרפין, ומשני כי מכפר יוה"כ על איסורא, אבל על ממונא לא מכפר ע"ש. גם איתא בפ"ב דערלה, התרומה ותרומת מעשר של דמאי והחלה והבכורים עולין כאחד ומאה, ומצטרפין זע"ז, וצריך להרים הסאה שנפלה ולתת אותה לכהן, והשאר מותר לזרים, ואע"ג דבערלה וכלאי הכרס אין צריך להרים, התם שאני דהאיסור בטל, משא"כ תרומה שיש לה בעלים צריך להרים מפני גזל השבט, וכמ"ש רבינו עובדיה ז"ל, ומקור הטעם הזה הוא בירושלמי ע"ש. ועיין בתוספות בבכורות דף כ"ב ע"ב בד"ה תעלה ותאכל ע"ש. באופן כי בנידון הגאון שב יעקב, ובנידון השאלה דידן דהקנס הוא ממון שלוקחים אותו העניים, המתפרנסים מן הקופה, לא דמי לדין המלקות דתלוי באיסורא:
ועוד נידון הגאון ש"י הנז' ונ"ד, שמעינן להו טפי ממ"ש בגמרא דקמא דף ל"ז, חנן בישא תקע ליה לההוא גברא, אתא לקמיה דרב הולא, א"ל זיל הב ליה פלגא דזוזא, הו"ל זוזא מכה וכו' תקע ליה אחרינא ויהבי נהליה ע"ש. וידוע חיוב הנז' הוא תורת קנס בעבור הביוש, והרי אע"פ שביישו ב"פ זא"ז מתחייב קנס ב"פ, ולא די לו בפעם אחת, ודין זה פסוק להלכה בהרמב"ם ובש"ע ע"ש. ובנידון הגאון ש"י הנז' עשו התקנה ההיא כדי שלא יהיה נזק להכנסת בית הכנסת, וכאשר מרבים כמה פעמים להתפלל במ"א מרבים הנזק להכנסת בית הכנסת, וכן בנ"ד אביו עשה לו הקנס מפני שראה שעושה איסורין בכניסתו, וכל מה שהוא נכנס יותר מרבה איסורין יותר, ולכן ראוי להענישו בקנס כנגד פעמים של האיסור, ואע"פ שלא נתפרש זה בשעת הקנין שמתחייב בכל פעם ופעם, הא איכא אומדנא רבה שכך היתה הכונה בחיוב, שאל"כ מה הועיל אביו בחיוב הקנס הזה של הזהוב, הלא זה יכנס אלף פעמים ויתן זהוב אחד, דנמצא כל כניסה וכניסה עולה לו בפרוטה, אלא ודאי כונתו היתה לחייבו זהוב בכל פעם, שבזה עשה לו גדר וסייג שלא יכנס כלל, דודאי קשה עליו הדבר לתת זהוב בעד כל כניסה:
ועוד נ"ל בס"ד להוכיח לנ"ד ונידון שביעקב הנז' שיתחייב בעד כל פעם ופעם אע"פ שנאמר בסתם משום דחיוב זה נמשך לעולם, ואין משמעותו על פעם ראשונה בלבד, והוא כי מקור דין זה אי סתם הוי לעולם או לאו, הוא פלוגתא דרבא ור"א בגיטין דף ע"ה, דרבא ס"ל סתם לעולם, ור"א ס"ל סתם כמפרש יום אחד, ובענין זה נתחבטו הראשונים והאחרונים בכמה חילוקי דינים, הן לענין גיטין וכיוצא, הן לענין ממון, והעולה מפום רבוותא הוא, דאם התנאי בקום ועשה כגון ע"מ שתשתה יין, כיון ששתה יון פעם אחת נתקיים התנאי, אבל אם הוא בשב ואל תעשה כגון ע"מ שלא תשתה יין, אז הוא לעולם משמע. ומה שכתב הרא"ש ז"ל בקהל שפטרו לאחד מן המס סתם, דיכולים לומר לא פטרנוך אלא מן המס הראשון, דסתמא לאו לעולם משמע, הנה אע"ג דפיטור המס היא שב ואל תעשה נגבי הנפטר, הנה לגבי הקהל שחייבים לפרוע בעד חלקו של זה שפטרוהו הוי מידי דקום ועשה, ולהכי לא שייך למימר כאן סתם לעולם משמע, אבל מידי דהוא שב ואל תעשה ודאי לעולם משמע, והאריכו הרבה בענין זה, כאשר תראה בספר שמחת יו"ט להגאון מהריט"א ז"ל בסי' כ"ה, ועוד יותר באריכות תמצא להגאון חק"ל ז"ל ביו"ד ח"ב סי' ב"ן ע"ש, גם הרב הגדול מהרח"ף ז"ל בספרו סמיכה לחיים סי' ט"ו, נשאל באומנים צבעים שנתקשרו ביניהם ועשו תנאים וכתבו שטר, שכל מי שיעבור על התנאים יתחייב ליתן קנס להקדש כו"כ, ולא נכתב בשטר זמן קצוב לזה, ונסתפק אי אמרינן בכה"ג סתם לעולם, או סגי שיקיימו תנאם בפעם אחת בלבד, והאריך בזה מדף קי"ד ואילך, והביא דברי חק"ל ז"ל, וסו"ד בדף קט"ו כתב, נראה דתנאי אלו הצבעים הוא שלא יכנס א' בגבול חבירו להשיג גבולו לצבוע וכו' הוי תנאי זה שב ואל תעשה, ומאחר דלא קצבו זמן הוי סתם לעולם לכ"ע, לפי מה שהכריע הגאון מו"ז בחק"ל, ואפילו דמצינו חולקים על זה, נראה בנ"ד דהוי הסכמת רבים בני אומנות, דנתקשרו כולם בקשר אחד כדי להועיל להם שלא יוזילו ממלאכתם, ויהיה להם הרווחה טובה, הנה בודאי כל כה"ג הוי סתם לעולם דאמדינן דעתייהו בהכי, וכמ"ש כיוצא בזה בתשובת אדרת אליהו בס"י ז"ך, על ענין ג' שותפים שנתקשרו ולא קבעו זמן יע"ש:
וא"כ השתא בנידון הגאון שב יעקב, וכן בנידון השאלה דידן, דהוי הקנס על דבר. שב ואל תעשה, יש לדון ולפרש דחיוב הקנס הוי לעולם, ר"ל על כל פעם ופעם שיעבור ולאו על פעם אחת הראשונה דוקא, וגם הכא בנדונות אלו יש לצדד ולומר דלכ"ע הדין כן, משום דאיכא אומדנא רבא לזה דכך הייתה הכונה בחיוב הקנס, כדי לחזק הדבר בתמידות, דודאי לאו על פעם אחת היתה הקפידה, ולא נחתי לעשות הקנס בשביל פעם אחת, וכאשר דן הרב אדרת אליהו ז"ל מכח האומדנא, ויליף מינה הרח"ף ז"ל בנידון דידיה לומר דכ"ע מודו בהכי:
וראיתי למהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' ל"ח, שהביאו הכנה"ג בח"מ סי' קכ"ט, הגה"ט אות ז' שכתב, במי שכתב שטר שהוא נכנס ערב קבלן ופרען לכל איש אשר ידבנו לבו לתת סחורה בהמתנה לפב"פ עד סך כו"כ, ושאל השואל אם נתחייב הערב על פעם ראשונה דוקא, או על כל פעם ופעם, והשיב מהרשד"ם מאחר שלא כתב בפירוש יכול לטעון לא נתכוונתי אלא לפעם אחת בלבד, דקי"ל יד בעל השטר על התחתונה, כיון דמשתמע הכי והכי, וזה יכול לטעון, הסברה נותן כן שלא נשתעבד זה כל ימיו בכתב זה, לשילך וילוה ויחזור וילוה אין הדעת סובלת כך וכו' יע"ש. והגם דמהריק"ש לא ברירה ליה האי דינא דמהרשד"ם, וכנז' במטה שמעון סי' קנ"ט הגה"ט אות ט"ו, הנה מצינו להרב מהר"י הלוי ז"ל הובאו דבריו בספר דבר משה ח"ב סי' קי"ז בדף קמ"א ע"ג, שכתב על טענת שמעון שטוען שלא אמר ללוי שיתן לראובן אלא בפעם אחת, ולא שיתן בכל פעם שירצה, דטענתו טענה, ממ"ש מהרשד"מ סי' ל'ח הנז"ל, שהסברה נותן כן דודאי לא נשתעבד להיות ערב כל ימי חייו וכו' ע"ש. הנה כל זה אינו נוגע לנ"ד ונידון שב יעקב, חדא דהתם אתי עליה מהרשד"ם מטעם כיון דמשתמע הכי והכי הא קי"ל יד בעל השטר על התחתונה, ובנדון דידן ונידון שב יעקב הקנס הוא להקדש דידו על העליונה, ועוד התם האומדנא היא להפך לפטור את זה, דאין דעת סובלת שיקבל זה בשביל טובתו של זה, להכניס עצמו בחיוב זה עד עולם, אבל כאן אדרבה הסברה מחייבת לאידך גיסא, כיון דזה עשה לו הקנס כדי להפרישו מאיסור, וודאי נתכוון לעולם ולא סגי ליה בפעם אחת, וכן בנדון ש"י ז"ל כיון דעשו הקנס להרווחת בית הכנסת, ודאי רוצים שתהיה הרווחה זו לעולם:
גם ראיתי להרב מהר"א ששון בסי' קע"ח, שנשאל בכיוצא בזה הדין של מהרשד"ם, וכתב שאם יביא ראיה הערב שכבר פרע אותו הסך בפעם אחת, הנה ודאי לא מתחייב מכח אותו השטר על פעם שנית, משום דהוי לאותו שטר דין שטר שנמחל שעבודו, והוכיח זה מדברי הרב נמוקי יוסף ז"ל ע"ש, וגם זה אינו נוגע לנ"ד, כיון דהוא אתי עליה מטעם שטר שנמחל שעבודו דליתיה בנ"ד, ואדרבא יש סמך מדבריו לחייב בנ"ד ונידון הרב שב יעקב הנז':
הנה כי כן נ"ל פשוט בס"ד, הן בנידון שאלה דידן, הן בנידון הגאון שב יעקב ז"ל, שיתחייב בקנס על כל פעם ופעם, ואין צריך להתרות בו בכל פעם, דהתראה מאן דכר שמה הכא, אלא כיון דעבר בכל פעם נתחייב זה בקנס, והוא ברור ופשוט. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |