פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/כג

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כדי. עט"ז. הנה במ"ק הארכנו ועתה ראיתי כי טוב לקצר ואעתיק לך דברי הטור בקיצור מתחלה הביא דעת רש"י שחיטת גסה לגסה ודקה לדקה ועוף לעוף בשיעור שחיטה ואפשר נמי הגבהה והרבצה כ"א דיליף והיינו כרב ור"י בר חנינא במערבא חולין ל"ב א' והביא דעת הר"ם ז"ל בפ"ג מה"ש הב"ג גסה לגסה כשיעור הגבהה והרבצה ושחיטה. ודקה ועוף כשיעור הגבהה והרבצה ושחיטת דקה והוא כעין פשרה לשיטת הרא"ש וטור. אמנם הר"ן וכ"מ שם וב"י כאן פירשו דפסק כר' יוסי בר חנינא דלא אידכר רק גסה ודקה ועוף כשיעור דקה. אח"כ הביא הטור דעת הרי"ף וז"ל ולרב אלפס לדקה ועוף משערין כדי שחיטת גסה והגבהה והרבצה ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל אלא שכתב אע"ג דמשערין כדי שחיטת גסה והגבהה והרבצתה דווקא לבהמה אבל לעוף לא משערין אלא כדי שחיטת בהמה לחוד דלא מסתבר להקל כולי האי לשער כדי הגבהה והרבצת בהמה לעוף עכ"ל. והנה לפ"ז משמע שרי"ף סובר דגם לעוף משערין כדי הגבהה והרבצת גסה והרא"ש הסכים לדבריו בדקה שמשערין בשיעור הגבהה והרבצת גסה ובעוף חולק עליו דלא משער אלא כדי שחיטת גסה לחוד. והקשה דרישה אות ה' דהמעיין ברא"ש יראה להדיא דבין הרי"ף ורא"ש סוברים דהגבהה והרבצה משערין לכל א' דיליה ובשחיטה משערין לעוף בגסה ע"כ פי' הדרישה דה"ק ולרי"ף משערי' לעוף כדי שחיטת גסה. והגבהה והרבצה של עצמן גסה לגסה ודקה לדקה ועוף לעוף ומלת גס"ה אשחיטה דסמיך ליה קאי ומש"ה הקדים שחיטה להגבהה והרבצה ורא"ש סובר כוותיה אלא בעוף שובר דלא משערין כלל בהגבהה והרבצה אף בדיליה זה תוכן כוונתו והיינו לפי גרסתו ברא"ש ז"ל במקום כ"י יש לדקדק גורס אל"א שיש לדקדק והם שני פירושים ובטור תופס ג"כ פי' השני ברי"ף וכאמור. ומעתה אבוא לדברי הט"ז:

הנה ציין דבריו על מ"ש המחבר כדי שיגביה בהמה גסה וירביצנה זה דעת רמב"ם ובטור כתב על הרי"ף ורא"ש אין כוונתו דהטור כתב דרי"ף ורא"ש כר"מ דז"א אלא שגירת לשון הוא דעל מ"ש שיגביה גסה כתב דהטור כתב כן לרי"ף ורא"ש דבכולהו ר"ל לדקה ועוף הוה שיעורא כדי הגבהה והרבצה גס"ה וע"ז תמה הדרישה. ואמנם ראוי שתדע דבענין התמיה המה חלוקים כי הדרישה תמה דלרי"ף ג"כ אין משערין הגבהה והרבצה כ"א גסה לגסה ודקה ועוף. ובשחיטה משערין גסה לעוף והיינו כמסקנת הרא"ש כמ"ש אלא שיש לדקדק והעלה דמש"ה הביא הרי"ף להא דמערבא דרבי יוסי בר חנינא שפסק כמותו בשיעור הגבהה והרבצה. והט"ז סובר דמשום הא לא אריא דהטור תופס פי' א' שפירש הרא"ש בדברי הרי"ף עיקר דפסק כר"י ושמואל לגמרי בהמה לעוף ה"ה הגבהה והרבצה ולא הביא הא דמערבא אלא שהם מפרשים טפי הגבהה והרבצה ור' חנינא לא פירש אלא הרבצה וע' מי"ט קמ"ז ב' ד"ה פי' טפי שיעו"ר שהוא ז"ל אינו גורס אלא שיש לדקדק רק כנוסחא ישנה כי יש לדקדק אמנם הט"ז והדרישה גורסים אלא שיש לדקדק יע"ש היטב וא"כ דברי הרי"ף העתיק הטור ז"ל שפיר וכפי הבנת הרא"ש אביו בפי' א'. אלא שהתמיה הוא מה שהעתיק בד' הרא"ש אביו כן דסובר דמשערין לדקה בהגבהה והרבצה של גסה וז"א דרא"ש וודאי סובר להלכה דהגבהה והרבצה משערין לכ"א כדיניה ובשחיטה משערין לכולהו בגסה וכפי' השני שהביא ברי"ף שהרי הביא שם ראי' לזה מדרבי חנינא דאמר כדי שיביא בהמה אחר"ת משמע כיוצא בה גסה לגסה ודקה לדקה וז"ש הט"ז דבאשר"י מבואר הגבהה והרבצה גסה לגסה ודקה לדקה ולא הזכיר עוף משום דברא"ש קיימינן דלית ליה כלל הרבצה בעוף ולא כרי"ף קאי וכאמור ומ"ש רק בשחיטה משערין גסה לדקה לאו דוקא ה"ה עוף לגסה אלא איידי דהגבהה והרבצה נקיט גסה ודקה סיים כן. והגיה הט"ז בטור כן אלא שכתב אע"ג דמשערין כדי שחיטת בהמה והגבהה והרבצה היינו לבהמה ולא לעוף דלא מסתבר לשער כדי הרבצת בהמה. ומחק מלת גס"ה בדברי הרא"ש שבטור וכתב תחתיה מלת בהמה ולפ"ז הרא"ש חולק עם הרי"ף בתרתי דלרי"ף דלעוף משערין כדי שחיטת והגבהה והרבצת גסה וכרבי יוחנן וכרבי חנינא ולא הביא דברי רבי יוסי בר חנינא אלא משום שמפורש הגבהה והרבצה וכתירוץ א' שברא"ש על הרי"ף ואלו הרא"ש סובר לדינא דהגבה' והרבצה משערין לכ"א בדיליה הא חדא וחולק עליו עוד דעוף אין לו הרבצה כלל אף ש"ע נמי. ומדויקין דברי הטור במ"ש אלא שכתב דלדרישה היה לומר בקוצר ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל אלא שכ' בעוף אין משערין הרבצה כיון שבזה לחוד חולק עליו ולט"ז א"ש דה"ק וא"א הסכים לרי"ף לענין שיעור שחיטה דלעוף בגסה משערין אלא שכ' דאף דמשערין כדי הגבהה והרבצת בהמ"ה ר"ל כ"א כדיניה גסה לגסה ודקה לדקה בשיעור הגבהה והרבצה אבל עוף אין לו שיעור הרבצה אף דיליה והיינו טעמא דהרא"ש פסק כמערבא כר' יוסי בר חנינא לענין שיעור הגבה' והרבצה ורבי חנינא מסייע ליה בהמה אחר"ת כיוצא בה משמע גסה לגסה ודקה לדקה ושיעור שחיטה לא פסק כר"י בר חנינא אלא כרבי יוחנן ושמואל דבהמה גסה לעוף וקאמר שפיר הרא"ש מדלא אמר רבי יוסי ברבי חנינא שיעור כ"א גסה ודקה בשיעור הגבהה ועוף לא הזכיר ליכא למימר דעוף כדי שיעור הגבהה דקה דלא מסתבר להקל כולי האי וע"כ אין לעוף שיעור הרבצה כלל אלא שיעור שחיטה דיליה כמו שחיטה דגסה כמבואר שם וקצרתי. והרוצה יעיין ברא"ש ובמי"ט ובל"ח שם ויבוא על המכוון שבה ואני לאהבת הקיצור שלא ילאה עין הקורא קצרתי ולהבין דעת קדושים דברי הט"ז בכאן הוכרחתי להאריך קצת ועיין פרישה אות וי"ו ודרישה אות ה' ובספר ראש יוסף אבאר באורך ולענין דינא הנה המחבר לא הביא כ"א ב' דעות דעת הר"מ ז"ל דאזיל לשיטתיה בכ"מ וב"י דהרי"ף והר"מ בחדא שיטה קיימי דהרי"ף הביא דר"י בר חנינא שפסק לגמרי כמותו דגסה לגסה בשיעור הגבהה והרבצה ושחיטה ודקה לדקה בשיעור זה ומדלא אידכר עוף ש"מ דעוף בדקה ומה שהביא דרבי יוחנן ושמואל דהם נמי בהמה לעוף היינו בהמה דקה לעוף והביא דעת רש"י וסמ"ג וסמ"ק ומרדכי וש"פ כמו שציין באר הגולה דעוף לעוף בלי הרבצה כלל אלא דלא ידענא כפי הנראה לרש"י וגי' בגמרא מ"ב אמר ר"פ א"ב עומדת להטיל כו' א"כ לרש"י אף בהמה גסה ודקה אין משערין אלא בשחיטה לחוד לא בהגבהה והרבצה עיין ברא"ש ובעל המאור ותה"א כ"ד א' וא"כ המחבר הביא סברת רש"י במקצת ולא בכולו דאלו לדיעה א' בבהמ"ה השיעור בהגבהה והרבצה. ולרש"י הלכה כר"י ושמואל כרב ולא הזכירו כלל הגבהה והרבצה. ואולם בסמ"ג עשין ס"ג אין הכרע די"ל דקאי אעוף שכן משמע דבריו שם דאפירש"י כתב ולא נשער הגבהה והיינו בעוף וכן משמע בב"י ואולם במרדכי ר"פ השוחט כתב ולא קי"ל כר"י בר חנינא דאמר כדי שיגביהנה וירביצנה משמע אף בהמה לא משערין רק שיעור שחיטה ולא הגבהה והרבצה והנה המחבר כתב באין ה"מ יש לפסוק כסברא שניה ובה"מ כסברא ראשונה והיינו בעוף אמנם בבהמה אף באין ה"מ פוסקים דשיעור גסה לגסה בהגבהה והרבצה ושחיטה ודקה לדקה וסובר דברש"י אין הכרע אף דגריס א"כ כו' מ"מ מה בכך אפ"ה כיון שפוסק כר"י בר חנינא הלכה כמותו לגמרי אף בהגבהה והרבצה כן הוא כוונת המחבר ואף לדידן אין נ"מ לכאורה דהא שהייה כ"ש פוסל אף בבהמה מ"מ יש נ"מ טובא כמו שאבאר באות ב' ובש"ך אבאר עוד:

ב

עט"ז שכתב אף לדידן דווקא הגביה ידו או שהה כך הא נדחף ידו ממקום למקום כשר כמ"ש בסימן כ"א שוחט בב' וג' מקומות והרב לא הגיה שם כלל ש"מ דאף לדידן כשר וראוי שתדע דאנן דמחמירין שהייה כ"ש בבהמה ובעוף מ"מ אין החומרות שוות דאלו בבהמה כל ששהה שיעור הגבהה והרבצה ושחיטת רוב וושט ומשהו מקנה עכ"פ דזהו שיעור שחיטת רוב ב' דאם היה חצי קנה פגום כו' כמ"ש התה"ד סימן קפ"ה בעוף דשיעור שחיטת רוב אחד הוא מועט דאם היה חצי קנה פגום והוסיף כו' וה"ה בבהמה כה"ג עיין תב"ש אות ו' ובש"ך אות ג' אבאר בזה א"כ הוה מ"ה נבילה ודאית וכפסק המחבר ואם שהה שהייה מועטת שהגביה ידו מעט וודאי אין בו אפי' ספק איסור תורה כ"א איסור דרבנן מחמת שא"א בקיאין בשיעורין הנהיגו להחמיר בכ"ש. ואם שהה שיעור שחיטה ב' הסימנים בלי הגבהה כלל מדברי הכר"ו יראה דהוה עכ"פ ספיקא דאורייתא ואמנם בה"מ וצורך גדול נוכל לומר דלא הוה כ"א איסור דרבנן ובעוף אף שהה כ"ש י"ל דהוה דאורייתא לסברא הב' דכדי שחיטת רוב א' וכתה"ד דחצי קנה פגום והוסיף כ"ש הוה שיעור רוב א' וא"כ הוה ספיקא דאורייתא ובש"ך אות ח' אבאר בזה ונ"מ במ"ש דאי לא שהה שיעור הגבהה והרבצה בבהמ"ה י"ל דהוה רק איסור דרבנן בה"מ היינו אם ספק שהה כשיעור זה בבהמה עש"ך אות ח' ושם יבואר עוד ומ"ש הט"ז דנדחה ידו למטה שרי התב"ש אות ב' פקפק בזה ואמר בעוף יש לאסור ובבהמה להתיר:

ג

השוחט. עט"ז דוקא בהמה ולא עוף והיינו דיעבד ולכתחל' בעינן בעוף להניח ב' סימנים יחד ובבהמה אף זה אסור לכתחלה כמבואר בדבריו סימן כ"א אות א' ודע דהא דמשערין שיעור שהייה מ"ה כדי שחיטת רוב הסימנים כתב התב"ש אות וי"ו דמשערין באדם בינוני וסכין בינוני לא באותו אדם ואותו סכין והביא ראיה מבוררת מדאיבעיא השוחט בסכין רעה והא באותו סכין ע"כ אין שוהה במיעוט בתרא דקמא כמו שחיטת רוב סימנים באותו סכין אלא ע"כ לאו באותו סכין משערין רק בינוני. והכר"ו אות ג' ג"כ העיר בזה. ויש לדחות זה דידוע דקנה קשה הוא מוושט שיש בו טבעות שהן עצמות ולפ"ז אם שחט קנה תחלה כי כן דרך לשחוט הקנה תחלה ונתעכב מיעוט בתרא של קנה היינו מחצה פחות משהו כשיעור מחצה של וושט ותרי משהו של קנה ושל וושט כי כבר ביארנו שיעור רוב הוושט ומשהו של קנה אם היה חצי קנה פגום כמ"ש תה"ד קפ"ה וכמו שאבאר בש"ך אות ג' ומש"ה נקיט סכין רעה דביפה חותך קנה מהר כמו וושט וא"כ שפיר הוה שהייה וכבר ידעת שיש הפרש אי הוה שהייה מ"ה או רק מצד המנהג שאנו מטריפין ויש כמה נ"מ וצ"ע:

ד

אין שהי' בקנה עט"ז והנה מלשון המחבר ורמ"א משמע וודאי דבקנה לא שייך שהייה במיעוט קמא כלל מידי דהוה אחצי פגום וכמ"ש בחולין כ"ט מתוספתא שחט חצי גרגרת וגמרה לאחר זמן כשר ולדידן דאסור שהייה במיעוט קמא דקנה מחשש שמא נגע בוושט ואם תפס הקנה לבדו כשר כמבואר ובשהה במיעוט בתרא דפסקינן לחומרא כתב מהרש"ל פ' השוחט סי' ט' דהוה רק מדרבנן וכן דעת הרשב"א בתה"א כ"ד א' מטעם גזירה אטו קודם רוב ואף בקנה בעוף ליכא למיגזר אטו קודם רוב מ"מ לא פלוג וגזרינן אטו וושט ולפי"ז אי יש ספק אי שהה במיעוט בתרא כשיעור שהייה גמורה נמי יש לצדד להקל אף דפסקינן לחומרא אף דהוה דרבנן כמו שתמה התב"ש באות ט' צריך לומר הטעם דתיקו אף בדרבנן להחמיר אף דכמה פעמים פסקינן לקולא בתיקו דרבנן שאני הכא דאיכא נמי חזקה בהמה בחייה אף דבספיקא דדינא או בעיא דלא איפשטא לא שייך אוקמיה אחזקה כמו שאבאר בסי' כ"ט וע"ש בפר"ח מ"מ יש לחלק בין תיקו בשחיטה לשאר איסורין וא"כ יש לצדד אי ספק לו אי שהה במיעוט אחרון כשיעור שהייה דהוה נמי ס"ס ומ"מ להלכה ח"ו לומר כן ועיין לבוש ס"ה כתב דשהייה במיעוט קמא דקנה פסול אף דממ"נ אי עביד רובא נגמר שחיטה ואי לא מידי דהוה חצי קנה פגום מ"מ הואיל דרך שחיטה נעשה אסרינן לה וכן וושט במיעוט בתרא מה"ט אסור ביאור דבריו נראה לי דמן התורה אין לאסור אלא מדרבנן בבהמה מיעוט קמא אטו רוב קנה והוה שהייה בין קנה לוושט ואף בעוף ממ"נ מ"מ גזרינן אטו בהמה ולא הוה גזירה לגזירה וז"ש ומה"ט בוושט אסרינן במיעוט בתרא וה"ה קנה במיעוט בתרא אלא וושט יש לגזור בעוף ג"כ אטו קמא כמ"ש הרשב"א ויש"ש לרש"י ומיעוט בתרא דקנה בעוף אטו בהמה כו' וראיתי להתב"ש שהקשה דברי הלבוש אהדדי דבסי' כ"א ס"ה כתב דאם תפס הקנה לבדו וחתך מחצה כשר והא הוה שהייה יע"ש ולדידי י"ל בסימן כ"א לא מיירי דרך שחיטה כמו קורדם או שאר דברים דלא גזרו כ"א דרך שחיטה ולפ"ז דרך שחיטה בקנה ותפס הקנה לבד יש לעיין ביה אי שהה במיעוט קמא להתיר. ועיין ש"ך אות ט"ו ונראה באין ה"מ יש לאסור ובה"מ יש לצדד ולהקל אף שהתב"ש האריך להחמיר מ"מ הרי רוב האחרונים משמעות להקל וכדברירנא  :

ה

הט"ז הראה מקום לסימן ס"ז אות ב' ושם נאמר דכאן לאחר שמזנק ויצא כל הדם שרי הא מיד כל קירוב מיתה אסור והש"ך שם אות ט' כתב דווקא לתחוב סכין בלב אסור דרוב דמים נגררין אחר הלב משא"כ להכות על ראשה יע"ש. ובעוף אינדי"ק שמתיזין ראשו לאחר שחיטה מיד בקרדום אם ע"י ישראל הוה שהייה במיעוט בתרא ועיקור דסכין פגומה ודרסה וע"י עובד כוכבים יש להתיר וכן כתב השמ"ח ותב"ש כאן ועיין ס"ב ומ"מ משום מבליע דם נראה לאסור ואף למ"ש התב"ש דחתיכה ומליחה מהני וצלי שאנו מולחין לצלי מהני ע"ש מ"מ אם אוכלו שאין נצלה כ"צ עדיין יש חשש ובסימן ס"ז אבאר. וע"כ יש למנוע להתיז מיד רק אחר שמזנק הדם היטב כמ"ש הט"ז ומכל מקום צריך ליזהר שישחוט כל הב' סימנים דלא ליהוי שהייה במיעוט בתרא או ע"י עובד כוכבים וכאמור:

ו

ושוחט. עט"ז הנה דין זה העתיק המחבר מר"מ ז"ל פ"ג מה"ש הביאו בטור והיינו שוודאי לא שחט כ"א מיעוט קנה ושהה וספק לו אם נגע בוושט או לאו ישחוט במקום אחר וה"ה אם ספק אם שחט רוב הקנה או לא. והנה הב"י נתן טעם דלא ישחוט במקום ששחט תחלה או דיבוא להקל או עצה טובה כו' והט"ז לא ניחא ליה דוודאי לא יבוא להקל מספיקא גם עצה טובה לא ניחא ליה לתפוס הקנה לבדו דהא אף כשישחוט במקום אחר צריך לתפוס הקנה לבדו דאי ישחוט גם הוושט שם משהו טריפה דחיישינן שגמיד ושמא במקום נקב הא' שחט כו' ע"כ פי' דאסור לעשות כן שלא יקרע הקנה יותר וזה יסבור שנשחט ויבוא לידי איסור ועוד עצה טובה אם הוא מסופק אי שחט רוב וא"כ אי יגמור כאן השחיטה וימצא נקב בוושט יטריף בחנם מה שא"כ כששוחט במקום אחר ורואה שנשחט במקום הא' הרוב אף ניקב הוושט שם כשר. והנה אם ברי לו שלא שחט רוב כ"א מיעוט הקנה ליכא עצה טובה כ"א טעם א' שמא יקרע הקנה ויבוא לידי איסור. ולדידן דא"א בקיאין בבדיקת הוושט אין נ"מ בכל זה ויש לראות בתפס הקנה לבדו ויודע בבירור שלא נגע בוושט לשיטת הש"ך ס"ס כ"א דלא חיישינן לנקיבת הוושט ואפשר הט"ז יודה לו א"כ אם שחט בעוף הקנה וא"י אם שחט רוב או לאו כיצד עושה לגמור כאן השחיטה א"א שמא שחט הרוב והוה שהיה במיעוט בתרא ואף דספק שהיה במיעוט בתרא יש להכשיר מ"מ וודאי לכתחלה כה"ג אסור ע"כ ישחוט במקום אחר הרוב ואח"כ יבדוק כאן אי שחט הרוב טריפה דהוה שהייה במיעוט בתרא ואי לא שחט במקום הא' הרוב ובמקום ב' שחט הרוב כשירה וכ"ת שהייה במיעוט בתרא לא שייך אלא כששחט במקום הא' דהוה שתי שחיטות ולא כששחט במקום אחר הא ליתא דאפי' הגרמה אסור במיעוט בתרא כמבואר סימן כ"ד בהג"ה רק עיקור סימנין במיעוט בתרא יש להכשיר וכמו שאבאר שם ועוד מדלא מצינו תקנתא לעוף ששוהה למות עד שיכנה ולא לשחוט במקום אחר ועוד דמה טעמא דגזרינן אטו במיעוט ראשון א"כ וודאי אין חילוק בין שוחט במקום א' או במקום אחר דהוה שהייה במיעוט בתרא ע"כ יעשה כמ"ש וזה שייך גם בבהמה כיון שתפס הקנה לבדו יש תקנה זו ונ"מ טובא לדידן כה"ג ובש"ך אבאר עוד בזה:

ז

הט"ז האריך והעלה במריטת הנוצות דלא הוה אלא מטעם גזירה אין להחמיר אלא ביצא דם. ובחתך העור במקצת ויצא דם או כל העור ולא יצא דם אסור. ולפ"ז מ"ש רמ"א ברישא חתך ויצא דם היינו מקצת העור עיין ש"ך. והתב"ש אות כ' והש"י ח"ב השיגו על הט"ז מגמרא יומא מ"ח מדם הפר ולא מעורו אלמא דיש דם בעור יע"ש ובה"מ דעת הב"ח ושאר אחרונים להקל בנוצה אף שיצא דם או לצורך ולעני בד"ת ובש"ך אבאר:

ח

עט"ז בבהמה יש תקנה לבדוק העור אח"כ בפנים ולא בעוף ומ"מ אם יש שחין וגרב על העור ישחוט במקום אחר ויבדוק בפנים במקום השחין אם לא ניקב מעבר לעבר כשר ומשמע מדבריו דאם ניקב מעל"ע טריפה אף דהוה ס"ס שמא ע"י חולי ושמא לא ניקב הוושט אפ"ה אסור מטעמא דס"ס במקום חזקה לא מהני דכל שניקב הוושט במקום שחיטה הוה פסול בשחיטה וכבר הארכנו בזה בספר גינת וורדים בשו"ת שם ועיין ט"ז סימן מ"ט אות ג' שם הטריף אף בקורקבן כה"ג מטעם שכתב רמ"א בל"ג ס"ג אם יש ספק ע"י חולי או קוץ טריפה ובנה"ך סימן ל"ג ומ"ט כתב שאני וושט דשכיח שינקוב גם החיצון יע"ש ולפ"ז מחוץ לפנים דלא שכיח ליכא האי סברא אמנם כבר כתבנו שם בס' ג"ו דהש"ך טעמא יהיב למילתא אף שהנקב בתורבץ או למטה ממקום שחיטה דשם לא הוה אלא טריפה מש"ה כתב דשכיח אבל במקום שחיטה אף מבחוץ כל שיש גרב מעל"ע על העור אסור ולא מהני ס"ס במקום חזקה כמבואר סק"י וכן אם נקרע מקצת העור בידי אדם ל"ש בעוף לומר דנקרע מקצת כמו בשחט דלא אמרינן דרק מקצת חתך בעוף ואסור נ"ל  :

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.