דרישה/יורה דעה/כג

דרישה ‏ יורה דעה כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אמר רב יהודא אמר רב כל טבח כו' בגמרא פ"ק דף ט' מקשה מאי קמ"ל תנינא כו' ומשני ששחט לפנינו ג' פעמים שפיר מהו דתימא הא אתחזק קמל"ן כיון דלא גמיר זימנין דשהה או דרס ולא ידע (פי' ואינו מרגיש דכיון שאינו בקי בהלכותיה אינו יודע אם נזדמן לידו עכ"ה) ע"כ וקמל"ן נמי דאף ע"ג דשאלינן אותו אי עביד כך וכך ומתוך תשובתו נראה דשחט כראוי אפ"ה אסור כמ"ש לעיל סי' א':

ב

ולרב אלפס אפי' לדקה ולעוף משערינן כדי שחיטת גסה והגבהתה והרבצתה ולזה הסכים א"א הרא"ש אלא שכתב אף ע"ג דמשערינן כדי שחיטת גסה והגבהתה והרבצתה היינו דוקא לבהמה אבל לעוף לא משערינן אלא כדי שחיטת בהמה לחוד דלא מסתבר להקל כולי האי לשער בהגבהת והרבצת בהמה לעוף עכ"ל הטור. רבינו קיצר כאן במקום שהיה לו להאריך ולבאר דבריו כי לכאורה משמע מדבריו דס"ל לדעת הרי"ף דמשערינן גם לדקה ולעוף בכדי שחיטה והגבהה והרבצה דגסה ושכן נמי דעת הרא"ש בדקה ושגם לעוף ס"ל כוותיה דמשערינן ביה בכדי שחיטת גסה רק בכדי הגבהה והרבצה בעוף לא ס"ל כוותיה דהרי"ף. וכל זה אינו להמעיין בדברי הרא"ש בפסקיו פ"ב דחולין והנה אעתיק ל' הגמרא ול' הרא"ש ומתוכן יתבארו דברי רבינו על נכון. ז"ל הגמרא ד' ל"ה אתמר מאי כדי שחיטה רב אמר כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף. ושמואל אמר אפי' בהמה לעוף כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אפי' בהמה לעוף רבי חנינא אמר כדי "שיביא בהמה אחרת וישחוט ופירשו בגמ' דר"ל כדי שיביאנה ויטלנה וישחטנה והיינו כדי הגבהתה והרבצתה ושחיטתה ומסיים שם בגמרא ז"ל ואמרי במערבא משמיה דרבי יזסי בר חנינא כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט גסה לגסה ודקה לדקה. וכתב הרא"ש שם ד' קנ"ד ע"ג ז"ל ופסק רש"י הלכה כרב משום דקים ליה ר"י בר חנינא כוותיה ואמר דקה לדקה וממילא שמעינן דה"ה עוף לעוף וכו' עד נראה דרב ור' יוחנן ושמואל לא דברו כלום בשיעור הגבהה והרבצה ולא באו אלא לפרש שחיטה דמתניתין אי משערינן בשחיטת בהמה לעוף או נאמר בהמה לבהמה ועוף לעוף. אבל כדי שחיטה לא באו לפרש אם נאמר שיעור שהיות שחיטה לבד או שמא הגבהה והרבצה הוי בכלל כדי שחיטה ומה שלא פירשו הם בא רבי חנינא ופי' ואמתניתין קאי ולא לחלק על רב ורבי יוחנן אתא ואין שום אמורא חולק על רבי חנינא וכן משמע מתוך דברי הרי"ף ז"ל שהרי הביא כל דברי רב ור' יוחנן ושמואל ופסק הלכה כרבי יוחנן ושמואל והביא דברי ר"י בר חנינא כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט דקה לדקה וגסה לגסה ומאחר שפסק הלכה כר"י ושמואל דאפילו בהמה לעוף כ"ש דמשערינן בשהיית גסה לדקה אלא לא הביא לדר"י בר חנינא אלא לפסק הלכה דהגבהה והרבצה ולהשמיענו דע"ז לא נחלקו רב ושמואל ור"י ומה שלא הביא דברי ר' חנינא שגם הוא אית ליה שיעור דהרבצה ובהכי הוה ניחא טפי כי אין הלכה כר' יוסי בר חנינא בכל דבריו. לפי שר"י בר חנינא פי' טפי שעור דהגבהה והרבצה "אלא "שיש (כן מוכרח להגיה כמו שהגהתי תיבת "אלא "שיש וכן מצאתי מוגה בספרים המדויקים וגם באשר"י של קלף מ"כ ז"ל אמנם יש לדקדק והיא היא) לדקדק מאחר שפסק הרי"ף הלכה כרבי יוחנן דאמר בהמה לעוף ופסק נמי דבעינן שהייה כדי הרבצה כי משערינן בהמה לעוף אי משערינן כשיעור הגבהה והרבצת בהמה לעוף אי משערינן כשיעור שחיטת בהמה לחוד. ומסתבר דבשחיטת בהמה לחוד משערינן ולא מקילינן כולי האי לשער בהגבהה והרבצת דבהמה לעוף ובהכי ניחא מה שהביא דר"י ב"ח לפי שפי' בדבריו הגבהה והרבצה דקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף ואע"ג דאין הלכה כמותו בשחיטת דקה לדקה. בהגבהה והרבצה דקה לדקה הלכה כמותו וכן משמע מתוך דברי רבי חנינא מדקאמר כדי שיביא בהמה "אחרת משמע בהמה אחרת כיוצא בו מדלא קאמר כדי שיביא בהמה וישחוט. והרמב"ם ז"ל כתב ובעוף כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה וישחוט ונראין דבריו זו כמו פשרה ואין נראין דבריו דכיון דמקילין לפי דבריו לשער בהרבצת בהמה לעוף למה לא נשער בהרבצת בהמה גסה לעוף ועוד דכתב דמשערינן בהרבצת דקה לדקה ולא בהרבצת גסה לדקה וא"כ למה נקל בעוף לשער בהרבצת בהמה כו' ע"ש. הרי לפנינו דהרא"ש ס"ל כהרי"ף ולא חולק עליו בשום דבר ובשניהם ס"ל דלא משערינן בכדי הגבהה והרבצה דגסה "לדקה ולעוף אלא של עצמן. לכן צ"ל שגם כוונת רבינו במ"ש בשם הרי"ף והרא"ש אינו כפי משמעות פשיטות לשונו וכמ"ש לעיל אלא כמ"ש אחר שנדקדק בדברי הרא"ש והוא שהמדקדק בדברי הרא"ש הללו יראה לעינים דהכי המה הצעות דבריו מתחילה כתב דנלמד מדברי הרי"ף דלא פליגי שמואל ור"י דאמרי אפי' בהמה לעוף אדברי ר"י בר חנינא דאמר דבכלל שהיות שחיטה דאיתא במשנה הוא נמי הגבהה והרבצה מדהביא לדברי שמואל ור"י וגם לדברי ר"י בר חנינא. ואח"כ כתב "אלא שיש לדקדק בכוונת שמואל ור"י דאמרי אפי' "בהמה לעוף (וי"ל בהמה גסה דסתם בהמה איירי גסה וכ"ש ששיעור שהיות שחיטת בהמה בגסה לבהמה דקה דחיותה הוא גדול משל עוף) אי במ"ש בהמה לעוף ר"ל דבכל גדול שיעור שהיות בהמה גסה דהיינו שחיטה והגבהתה והרבצתה משערינן הוא ג"כ בעוף. וזהו כנגד הסברא להקל כולי האי. או נאמר דאף דסתמי וקאמרי בהמה לעוף לא איירי אלא בכדי שחיטת גסה לעוף דאשחיטה קאי (וכ"ש לדקה) אבל מהגבהה והרבצתה לא איירי שמואל ורבי יוחנן שם וממילא לא נלמד מדשמואל ורבי יוחנן אלא דשיעור שחיטת גסה לעוף. ומסיק וכתב שגם מדברי רבי חנינא מוכח דאין כוונת שמואל ור' יוחנן הוא ליתן שיעור שחיטה והגבהה והרבצה דגסה לעוף דא"כ הוה דינא כן מכ"ש לבהמה דקה והרי רבי חנינא לא אמר אלא כדי שיבא בהמה אחרת ויגביהנה וירביצנה דמשמע בהמה דכוותיה ולא כדי גסה לדקה וכ"ש גסה לעוף דלא. וכתב עוד הוכחה לזה מדסתם הרי"ף וכתב אחר דברי שמואל ור"י לדברי ר"י ב"ח ודוחק לומר דכדי ללמד ממנו דמשערינן נמי בהגבהה והרבצה הביאו ובשאר כל דבריו יחלוק עליו אלא ניחא טפי לומר דהביאו כדי ללמד ג"כ מדבריו דלדקה אף דמשערינן נמי בכדי הגבהה והרבצה היינו דוקא של דקה לדקה ונוכל לומר נמי דה"ה של עוף לעוף ואף דלא נקט ר"י ב"ח בלשונו לומר של עוף לעוף אטו כי רוכלא למני וליזיל אבל עכ"פ נלמד מיניה דהגבהה והרבצת "גסה לדקה לא בעינן וכ"ש בעוף כן נ"ל ברור הצעת דברי הרא"ש. והנה רבינו דקדק עוד מדברי הרא"ש הנ"ל דהתחיל וכתב אלא שיש לדקדק כו' "עד דמסתבר לומר דבשחיטת בהמה "לחוד משערינן לעוף ולא מקילינן כו' משמע דבשחיטת גסה לחוד משערינן לעוף ולא בשום הגבהה והרבצה אפי' דעוף עצמו. וכתב מיד עליו ז"ל ובהכי ניחא מה שהביא לדר"י ב"ח כו' עד "ועוף לעוף. דמוכח מיניה דס"ל דגם לעוף בעי כדי הגבהה והרבצה דעצמה עם כדי שחיטת בהמה גסה וכדי שלא יהיו דברי הרא"ש סותרין זא"ז ס"ל דה"פ דהרא"ש כתב דמסתבר לו לאמר דכוונת שמואל ור"י דאמר בהמה לעוף דאיירי בשחיטה לחוד ולא מצריכינן שום דבר יותר לעוף אלא שמסתימת דברי הרי"ף שהביא לדר"י ב"ח אדברי שמואל ור"י ולא הזכיר בדבריו כלל שלא להקל בעוף דחיותא זוטרא משמע מסתימת דבריו דמשוה עוף לדקה וכמו שלדקה משערינן בשחיטת גסה והגבהתה והרבצתה דדקה כן נשער ג"כ לעוף בכדי שחיטת גסה והגבהתה והרבצתה של עוף. ובזה נתיישבו דברי הרא"ש דמ"ש תחילה דמסתבר דלא מקלינן בעוף ומשערינן בכדי שחיטת גסה לחוד הוא שכתב לסברא דנפשו ומ"ש אח"כ דקה לדקה ועוף לעוף כ"כ לפי סתימת דברי הרי"ף וכנ"ל. ובהיות כן נראה פשוט דגם כוונת רבינו הוא כן בהבאת דעת הרי"ף והרא"ש והוא דמ"ש ולהרי"ף אפי' לדקה ולעוף משערינן כדי שחיטת גסה והגבהתה והרבצתה ר"ל בהגבהתה ובהרבצתה של עצמה של דקה לדקה ושל עוף לעוף ודוקא בשחיטת "גסה משערינן לכולהו ומ"ה סמך תיבת "גסה לתיבת שחיטת ולא כתבה לבסוף וגם למה הקדים שחיטה להגבהה והרבצה אלא כדי ללמדנו דהגבהתה והרבצתה שכתב לא "אגסה קאי אלא אשל עצמן וה"ק הרי"ף חולק על דעת רש"י הנ"ל דס"ל דאפי' בהשחיטה משערינן לדקה בשל דקה ושל עוף לעוף והוא ס"ל דלשלשתן משערינן בשחיטת גסה דע"ז אמר שמואל ור"י דשל בהמה לעוף. אכן בהגבהה והרבצתה ס"ל כדעת רש"י דמשערינן לכל אחד בשל עצמה וכדברי ר"י ב"ח דמייתי הרי"ף דאמר דקה לדקה ומינה דה"ה עוף לעוף דאל"כ הו"ל לרי"ף לפרש דין עוף ולכתוב דלא מקילינן בעוף לשער בו ג"כ בהגבהה והרבצה וכנ"ל ומסיק וכתב דכ"כ ג"כ אביו הרא"ש דהוא הביא לדברי הרי"ף ופרש"י כנ"ל אכן בעוף גילה דעתו שלא להקל בו ולא משערינן בו בשום הגבהה והרבצה כ"א בשחיטת גסה לחוד. ומה שסיים וכתב ז"ל ולא מסתבר להקל בו כולי האי לשער בו בכדי הגבהה והרבצה דבהמה לעוף עכ"ל. לא תדקדק לומר דכוונתו הוא דדוקא של בהמה לעוף לא בעינן הא הגבהה והרבצה דעצמה בעינן דא"כ יסתרו דבריו זא"ז דהא התחיל וכתב דמסתבר לומר דבשחיטה "לחוד משערינן ועוד דא"כ היה ס"ל כדברי הרי"ף וכמ"ש. אלא ה"ק מסתבר לומר דלא משערינן בעוף כו' אם לא שתאמר דמה שאמר שמואל ור"י בהמה לעוף ר"ל "בהמה דכדי שחיטתה והגבהה והרבצה הכל נוחנין ג"כ לעוף זה ודאי לא מסתבר להקל כולי האי וצריכין לומר שהם לא איירי אלא משחיטה לחוד וממילא נשאר עוף על הסברא דלא משערינן בה אלא בכדי שחיטת גסה לחוד "ודוק כי זה נ"ל ברור. ולהרמב"ם ה"ל שיטה אחרת בפי' פלוגתתן והוא דס"ל דברי הרא"ש לדוחק גדול שהרי"ף הביא לדר"י ב"ח דאמר כדי שחיטה והגבהה והרבצה גסה לגסה ושל דקה לדקה ולא יסבור כוותיה כ"א בהגבהה והרבצה ולא בשחיטה. אלא ס"ל דמ"ש שמואל ורבי יוחנן אף כדי בהמה לעוף ר"ל בשחיטה והגבהה והרבצה דבהמה דקה נותנין ג"כ לעוף ולא כרב דס"ל של עוף לעוף ובזה מיושבין דברי הרי"ף טפי שפסק כשמואל ור"י וגם הביא לדר"י ב"ח משום דס"ל מדלא נקט ר"י ב"ח בלשונו אלא גסה לגסה ודקה לדקה ולא עוף לעוף ש"מ דס"ל דאין לעוף שיעור חדש אלא נותנין ג"כ של בהמה דקה לעוף והיינו כדברי שמואל ור"י וכן מפרש הר"ן דברי הרי"ף והם המה כדעת הרמב"ם נמצא דהרי"ף והרמב"ם תלמידו הולכים בשיטה אחד. ואשר תמה הרא"ש על הרמב"ם למה הקילו בעוף יותר משל בהמה דקה אפשר דהכי קים להו דחיותה דעוף הוא כחיותה דבהמה דקה וכ"כ ב"י. ואין לתמוה על פי' הרא"ש הנ"ל להרי"ף דא"כ למה כתב הרי"ף דהלכה כשמואל ור"י משום דהו"ל תרי נגד רב שהוא יחיד לגבייהו הא גם ר"י ב"ח אמר כוותיה דרב וה"ל ג"כ תרי ומה"ט פסק רש"י כוותיה משום דהו"ל תרי ותרי ואינהו קאמרי לחומרא. י"ל דס"ל דמדברי ר"י ב"ח אינו מוכרח דס"ל כרב די"ל דהוא קאי לפרש דברי פלוגתתן דמ"ש רב של גסה לגסה ושל דקה לדקה לא בשחיטה לחוד איירי אלא גם בהגבהה והרבצה ממילא לדברי שמואל ור"י ג"כ לגסה נותנין כדי שחיטה והגבהה והרבצה ולדקה ג"כ כדי הגבהה והרבצה דדקה וכדי שחיטת גסה כנרמז בדברי שמואל ורבי יוחנן ור"י ב"ח לא נקט בלשונו בפירוש "שחיטת דקה לדקה משום דלא הכריע בזה אי כרב אי כשמואל "ודוק וכל זה נלע"ד ברור. אלא שצ"ע בקיצור פסקי הרא"ש שכתב שם ז"ל ולהרי"ף כדי שיגביה וירבץ וישחט אפילו גסה לדקה וכדי שישחט בהמה בלא הרבצה לעוף עכ"ל. הרי דמשמע מלשונו דס"ל להרי"ף דגם כדי הגבהה והרבצה דגסה נותנין לדקה וז"א. וגם מה שסיים וכתב וכדי שחיטת בהמה בלא הרבצה לעוף דמשמע בלא הרבצה כלל ורבינו כ"כ דוקא בשם הרא"ש אבל הרי"ף ס"ל דנותנין גם לעוף הגבהת והרבצת דנפשה וכנ"ל. ובזה י"ל דלא חש לדקדק דמאחר שמצא בהרא"ש שמפרש דברי הרי"ף שכתב במשמעות דבריו דמסתבר לומר דמשערינן בעוף כדי שחיטת בהמה לעוף לחוד כתבם בשם הרי"ף וליישב תמיה הראשונה במ"ש כדי שיגביה וירבץ וישחט אפי' גסה לדקה צ"ל דתיבת גסה לא קאי אלא אשחיטה דסמיך ליה. אבל הוא דוחק מדלא כתב כדי "הגבהתה והרבצתה כמ"ש רבינו ואפשר דט"ס הוא "ודוק:

ג

ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל אלא כו'. ואנו נוהגין באשכנז להטריף כל שהיות אפי' בכל שהוא בין בעוף בין בבהמה וטבח אומן שהוא שוחט בשכר וקלקל השחיטה בדבר שאין אנו מטריפין אלא מכח חומרא יתירא כגון שהייה כל דהו בבהמה וכמו שאנו נוהגין כמה וכמה חומרות דמאורייתא היתר גמור הן יראה דכל חומרא דכה"ג שהיא מפורסמת בהדיא בהלכות שחיטות שביד הטבחים שלומדים מהם הלכות שחיטה אם קלקל בהן חייב לשלם עכ"ל תרומת הדשן סימן קפ"ו:

ד

ורש"י פירש כו' ולכך כתב דאפילו במיעוט בתרא של קנה או של ושט פוסלת שהייה. וצ"ע דלעיל ס"ס ב' גבי שנים ששוחטין ישראל ופסול כתב שאין הפסול אוסר במיעוט בתרא וי"ל משום דהכא הואיל וזה שהתחיל לשחוט הוא הגומר השחיטה נעשה הכל שחיטה אחת והלכך השחיטה אוסרת אבל לעיל כששחטה ישראל הרוב אז הוי שחיטה גמורה ומה ששחט הפסול אח"כ כאילו חתך ברגל שאין זה מצטרף לשחיטה הואיל ולא הוא שחטה:

ה

מוטב שיכנה על ראשה ז"ל ב"י ובס"ה כתב דלדעת רש"י אם שוהה למות יכנה על ראשה ובלבד שלא ישבור מפרקת ונראה שכן צ"ל נמי לדעת רבי' דאל"כ קשה דהא לקמן סימן ס"ז כתב רבינו בשם בעל העיטור דהשובר מפרקת אסור לאכול מבשרה אפי' ע"י מליחה וכתב ב"י שם דב"ה כתב כן לדעת רש"י ע"ש וא"כ קשה רש"י דידיה אדידיה. אלא שקשה לפי הטעם שכתב רש"י לפי שמקרב מיתתה ולא יהא בה כח להתאנח להוציא דמה אין טעם נכון לחלק בין שבירת מפרקת לשאר קירוב מיתה וע"ל סימן ס"ז מ"ש בישוב זה:

ו

והרמב"ם פי' במיעוט קמא כו' עיין בב"י שכתב דלא משמע ליה הכי פי' דברי הרמב"ם אלא ה"פ ששהה באמצע הסימנים כשיעור שחיטת מקצת סימנים וגרס (האבעיא שהה במיעוט סימנים עכ"ה) שהה כמיעוט בכ"ף וע"ד זה נמי פירש בחלדה וכתבתיהו שם ע"ש ולקמן בסמוך. וק' לפי' הב"י ולגרסתו זו הא איתא בגמרא וברמב"ם דשיעור שהייה הוא כדי שיגברנה וירביצנה וישחטנה והיינו שחיטה גמורה ולכל הפחות הרוב וכמ"ש הרא"ש בשם הרמב"ם שחיטה גמורה וכנ"ל ובפחות מזה אין בו שיעור שהייה וכשר וב"י הקשה ג"כ זה וכתב דהאבעיא הוא במיעוט הסימנים ר"ל דלאומד דעת השוחט הו"ל ימעוט אבל יכול להיות ששהה כשיעור שהייה מ"ה קמיבעיא ליה והוא דוחק גדול:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.