פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/ו: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
'''כתב''' | '''כתב''' הש"ך הא דכתב רמ"א יחידי לאפוקי שנים כבס"ג דשנים פסול וא"י מה מלמדנו וגם על רמ"א קשה לאיזה צורך כתב כאן דהא המחבר בס"ג כתב אפילו המחובר בלחי וציפורן ביד שוחט לכתחילה כדעת הר"מ ז"ל כ"ש תלושה לגמרי ואולי דרש"י פי' שיניים חונקין מפני הריוח שביניהן דהיינו כמו שהם קבועות בב"ח ואיירי דקבועין בלחי שנתלש מב"ח וכאן אשמעינן אפי' לקח שינים מהלחי וצירפן זה לזה אפ"ה א"א להיות בלתי פגימה וזה השמיענו רמ"א והש"ך ז"ל: | ||
'''כתב''' | '''כתב''' הב"ח כל השנוי קודם הוא קודם והאחרונים חלקו עליו עי' פר"ח ופ"ת ותב"ש אות א'. ומדברי תב"ש למדתי דבר חידוש דלא אמרינן כל מה דשנה כסדר הוא קודם אלא היכא דאית סברא לאקדומי אידך ברישא ואיחרה ש"מ סידרא נקיט ולא בע"א כמו בפסחים דחשיב מיני מרורים וקחשיב המר יותר לבסוף ש"מ דקפיד אסידרא דטעם יש חסא כו' ויפה כתב: | ||
== ב == | == ב == | ||
'''או זכוכית.''' | '''או זכוכית.''' עש"ך דכתב כמו הט"ז דט"ס הוא בהג"ה וצריך להיות במחבר דשוחטין לכתחלה ואין חילוק בין זכוכית רך לקשה ומ"מ האידנא אין לשחוט אלא בסכין: | ||
== ג == | == ג == | ||
'''שקסמים נבדלין.''' | '''שקסמים נבדלין.''' הש"ך השווה כאן הדעות ואומר דבה"ע מיירי בנאבד הקנה דבסכין מוקמינן אחזקה כמבואר סימן ח"י וכאן אסור דדרך להבדל קיסמין והוה ודאי נבילה דחזקה דבהמה בחיי' וגם ספק הרגיל ור"י מיירי בבדק ומצא יפה ולפ"ז גם התוס' ד"ה ורמינהו סוברים כן. גם ירושלמי אין פליגי אלא הוסיף טעם אם בדק ומצא יפה למאן דקפיד יש ליזהר משום ר"ר: | ||
== ד == | == ד == | ||
'''ובי"ט כו'.''' | '''ובי"ט כו'.''' כתב הש"ך כ"ש סכין שיש עוקץ בראשו בי"ט ובשעת הדחק שרי הלשון קשה דזה א"צ ללמדנו והיה לו לומר דבלא שעת הדחק עכ"פ אסוד דזהו חידושא ועיין מ"ש במ"ז אות ב' ודע דקיסם לאו דוקא ה"ה לפת וכדומה כ"כ האחרונים ועיין תב"ש: | ||
== ה == | == ה == | ||
'''אם כורך.''' | '''אם כורך.''' עש"ך דוקא מלא צואר הא לא"ה לא ויש לעיין אם זה לכתחלה אסור אף בשעת הדחק דחיישינן שמא ע"י הולכה והבאה כ"פ ינתק המטלית הא דיעבד ש"ד א"ד דיעבד אסור ואף באומר ברי לי. שוב ראיתי בתב"ש אות ז' יראה מדבריו להדיא דבפגימה א' מהני ברי לי אף שאין שיעור ב' צווארין וכשיש בו פגימות צריך מלא צואר. וכתב מ"ש הט"ז לקמן סי' ח"י אות ד' לאסור כה"ג הוא והביא תוספתא דמכשרת כשיש מלא ב' צוארין ע"ש ולקמן סימן ח"י אבאר. ובדברי תב"ש יש קצת סתירה לכאורה ממ"ש בשמ"ח ס"ג יראה דאף דיעבד לא מהני ברי לי בפגימה א' כשהוא קטן דאין בו מלא צואר: | ||
== ו == | == ו == | ||
'''ואפילו''' | '''ואפילו''' הש"ך הביא כמה דעות כרא"ש ולאו יחיד הוא בדבר זה כמ"ש הב"י והפוסקים: | ||
== ז == | == ז == | ||
'''הקבוע בלחי''' | '''הקבוע בלחי''' דהוה כבית יד שלו כתב השמ"ח ס"ה ואות י"ד דאם מת הב"ח אוסר דהוה מחובר ובזה יפה כיון אמנם מ"ש דאם יש חלק גדול מן הגוף בזה יש לעיין ומ"מ מסתברא כדבריו דלא הוה כבית יד ומ"ה פסול: | ||
== ח == | == ח == | ||
'''או בדבר התלוש.''' | '''או בדבר התלוש.''' עש"ך דקשיא ליה פשיטא אם בתלוש ולסוף חיברו כ"ש תלוש לגמרי דשרי דיעבד ותירץ ב' תירוצים. א' משום סיפא נקטיה דצואר למעלה אף דבר התלוש לגמרי אסור דיעבד שמא ידרוס פ"א ועוד כתב משום רישא נקטינן דל"ת צואר למטה דיעבד משום מחובר הוא דאסור לכתחלה ולז"א אף תלוש לגמרי אסור לכתחלה בצואר למטה משום חשש דרסה כל שמוליך הצואר על הסכין. וכתב עוד דמש"ס מוכיח דצואר למעלה וסכין למטה אף שתופס סכין בידו אסור לכתחלה וכן בעוף עכ"ל. הנה מ"ש משום סיפא לא ידענא רבותא כיון דהטעם משום שמא ידרוס פ"א דמכביד הצואר על הסכין א"כ אין חילוק בין תלוש ולבסוף חיברו ובין מחובר לתלוש כל שאין מעביר הסכין דהא ודאי אין הפיסול משום תלוש ולבסוף חיברו דיעבד כשר. הן אמת שהרשב"א בתה"א י"ו א' כ"כ וז"ל ולא במחובר לקרקע ה"ה בתלושה ה"ה והוא הטעם יע"ש וקשה פשיטא מהכ"ת לחלק ואדרבה הרואה בב"ה שם יראה דיותר מסתבר לפסול כה"ג דחיישינן שמא יעשה כן פ"א לכתחלה משא"כ במחובר לא יעשה כך לכתחלה דפסול בלא"ה לכתחלה אטו מחובר מעיקרו ואף שמ"ה השיג עליו מ"מ יותר סברא הוא כדכתיבנא. ומ"ש הש"ך בדרך הב' לומר אף בתלושה וצואר למטה כל שמעביר הצואר דוקא דיעבד וכן כשתופס הסכין בידו וצואר למעלה אסור לכתחלה השיגו הפר"ח דברייתא חולין ט"ז ב' בכל שוחטין בין בתלוש ומחובר בין שהסכין למעלה ובין למטה אוקמינא לצדדין סכין למעלה במחובר וצואר למעלה בתלוש הרי דבכל שוחטין לכתחלה כדמוכח שם ט"ו ואפ"ה שוחטין לכתחלה בתלוש בצואר למעלה ובמחובר בצואר למטה והברייתא כר"ה דמכשר מחובר מ"מ לענין דרסה לא פליג עליו רבי וא"כ במחובר לתלוש שוחט לכתחלה בצואר למטה לדידן ובאוחז הסכין בידו אף צואר למעלה שוחט לכתחלה כן תוכן כוונת הפר"ח ובספרי ראש יוסף הארכתי ועיין תב"ש כאן אות ט"ו באריכות. ולענ"ד נראה ליישב בד"א ואכתוב בקיצור. הנה בכל שוחטין יש לפרש דיעבד דאיכא הכל דיעבד עיין ריש חולין והא דפריך אי ר"ח לכתחילה היינו למאי דלא ידע לצדדין וסובר בין שהסכין למעלה אתלוש קאי ג"כ וע"כ לכתחלה משא"כ לקמן דמסיק לצדדין א"כ כל הברייתא דיעבד הסכין למעלה מחובר דיעבד וסכין למטה תלוש דיעבד כיון דצואר למעלה. או יאמר דלעיל קאי לאוקימתא בעופא דקליל א"כ סכין למעלה וצואר ועוף למטה ודאי לכתחלה שרי ולא גרסינן בהמה בברייתא כמ"ש הפוסקים. ומ"ש דמוכח כן יראה לי מדאמרינן לעיל ע"כ לא מכשיר ר"ח אלא דיעבד והיינו מטעם דרסה ואף דהדר ביה היינו לר"פ כו' אבל לא לתירוץ ר"ז ומ"ש הש"ך דאחז הצואר על הסכין שבידו כשר דיעבד מוכח הוא מדקבע מימרא דשמואל (או רב לגי' ב"ה י"ו א' יע"ש) אברייתא דנעץ ולא אשמעינן רבותא והוא פשוט ואין להאריך כאן יותר נמצינו למידין להש"ך כל שמחובר הבהמה דיעבד כשר הצואר למטה ולא לכתחלה משום דרסה אף מחובר לתלוש ובעוף מחובר לתלוש שרי לכתחלה בצואר למטה ומחובר למחובר אסור לכתחלה משום אטו מחובר מעיקרו. וראיתי להכה"ג בהגהות ב"י אות כ' כתבו התו' דצואר למטה דיעבד ולא לכתחלה עכ"ל היינו מדכתבו התו' דף ט"ז ב' ד"ה אמר שמואל משמע אפילו כהאי גוונא לא מכשיר אלא דיעבד דאברייתא כו' ולא היה להו לכתוב כן אלא כך משמע דצואר למעלה אף דיעבד אסור דאברייתא קאי אלא דבאו לומר צואר למטה משום חשש דרסה לרבי ונ"מ במחובר לתלוש כו' או לרב זביד לר' אין הגזירה אטו מחובר אלא משום דרסה לחוד ומיהו ז"א (ועיין בלח"מ פ"ב מה"ש ה"ה שם משמע קצת דלא כש"ך): | ||
== ט == | == ט == | ||
'''ואפילו אמר ברי לי.''' | '''ואפילו אמר ברי לי.''' דשמא ידרוס פ"א ומש"ה גזרו אף דיעבד דפסולה כאן כן כתבו הפוסקים דלא כהרא"ח בב"ה שמיקל בזה וכן דעת התו' לפסול דיעבד: | ||
== י == | == י == | ||
'''לפיכך.''' | '''לפיכך.''' דאין חילוק בין עופות הקלים וכבדים וה"ה דאין חילוק בין טלאים וכדומה: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה אחרונה מ־10:10, 17 ביולי 2020
פרי מגדים - שפתי דעת 
יורה דעה ו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
כתב הש"ך הא דכתב רמ"א יחידי לאפוקי שנים כבס"ג דשנים פסול וא"י מה מלמדנו וגם על רמ"א קשה לאיזה צורך כתב כאן דהא המחבר בס"ג כתב אפילו המחובר בלחי וציפורן ביד שוחט לכתחילה כדעת הר"מ ז"ל כ"ש תלושה לגמרי ואולי דרש"י פי' שיניים חונקין מפני הריוח שביניהן דהיינו כמו שהם קבועות בב"ח ואיירי דקבועין בלחי שנתלש מב"ח וכאן אשמעינן אפי' לקח שינים מהלחי וצירפן זה לזה אפ"ה א"א להיות בלתי פגימה וזה השמיענו רמ"א והש"ך ז"ל:
כתב הב"ח כל השנוי קודם הוא קודם והאחרונים חלקו עליו עי' פר"ח ופ"ת ותב"ש אות א'. ומדברי תב"ש למדתי דבר חידוש דלא אמרינן כל מה דשנה כסדר הוא קודם אלא היכא דאית סברא לאקדומי אידך ברישא ואיחרה ש"מ סידרא נקיט ולא בע"א כמו בפסחים דחשיב מיני מרורים וקחשיב המר יותר לבסוף ש"מ דקפיד אסידרא דטעם יש חסא כו' ויפה כתב:
ב[עריכה]
או זכוכית. עש"ך דכתב כמו הט"ז דט"ס הוא בהג"ה וצריך להיות במחבר דשוחטין לכתחלה ואין חילוק בין זכוכית רך לקשה ומ"מ האידנא אין לשחוט אלא בסכין:
ג[עריכה]
שקסמים נבדלין. הש"ך השווה כאן הדעות ואומר דבה"ע מיירי בנאבד הקנה דבסכין מוקמינן אחזקה כמבואר סימן ח"י וכאן אסור דדרך להבדל קיסמין והוה ודאי נבילה דחזקה דבהמה בחיי' וגם ספק הרגיל ור"י מיירי בבדק ומצא יפה ולפ"ז גם התוס' ד"ה ורמינהו סוברים כן. גם ירושלמי אין פליגי אלא הוסיף טעם אם בדק ומצא יפה למאן דקפיד יש ליזהר משום ר"ר:
ד[עריכה]
ובי"ט כו'. כתב הש"ך כ"ש סכין שיש עוקץ בראשו בי"ט ובשעת הדחק שרי הלשון קשה דזה א"צ ללמדנו והיה לו לומר דבלא שעת הדחק עכ"פ אסוד דזהו חידושא ועיין מ"ש במ"ז אות ב' ודע דקיסם לאו דוקא ה"ה לפת וכדומה כ"כ האחרונים ועיין תב"ש:
ה[עריכה]
אם כורך. עש"ך דוקא מלא צואר הא לא"ה לא ויש לעיין אם זה לכתחלה אסור אף בשעת הדחק דחיישינן שמא ע"י הולכה והבאה כ"פ ינתק המטלית הא דיעבד ש"ד א"ד דיעבד אסור ואף באומר ברי לי. שוב ראיתי בתב"ש אות ז' יראה מדבריו להדיא דבפגימה א' מהני ברי לי אף שאין שיעור ב' צווארין וכשיש בו פגימות צריך מלא צואר. וכתב מ"ש הט"ז לקמן סי' ח"י אות ד' לאסור כה"ג הוא והביא תוספתא דמכשרת כשיש מלא ב' צוארין ע"ש ולקמן סימן ח"י אבאר. ובדברי תב"ש יש קצת סתירה לכאורה ממ"ש בשמ"ח ס"ג יראה דאף דיעבד לא מהני ברי לי בפגימה א' כשהוא קטן דאין בו מלא צואר:
ו[עריכה]
ואפילו הש"ך הביא כמה דעות כרא"ש ולאו יחיד הוא בדבר זה כמ"ש הב"י והפוסקים:
ז[עריכה]
הקבוע בלחי דהוה כבית יד שלו כתב השמ"ח ס"ה ואות י"ד דאם מת הב"ח אוסר דהוה מחובר ובזה יפה כיון אמנם מ"ש דאם יש חלק גדול מן הגוף בזה יש לעיין ומ"מ מסתברא כדבריו דלא הוה כבית יד ומ"ה פסול:
ח[עריכה]
או בדבר התלוש. עש"ך דקשיא ליה פשיטא אם בתלוש ולסוף חיברו כ"ש תלוש לגמרי דשרי דיעבד ותירץ ב' תירוצים. א' משום סיפא נקטיה דצואר למעלה אף דבר התלוש לגמרי אסור דיעבד שמא ידרוס פ"א ועוד כתב משום רישא נקטינן דל"ת צואר למטה דיעבד משום מחובר הוא דאסור לכתחלה ולז"א אף תלוש לגמרי אסור לכתחלה בצואר למטה משום חשש דרסה כל שמוליך הצואר על הסכין. וכתב עוד דמש"ס מוכיח דצואר למעלה וסכין למטה אף שתופס סכין בידו אסור לכתחלה וכן בעוף עכ"ל. הנה מ"ש משום סיפא לא ידענא רבותא כיון דהטעם משום שמא ידרוס פ"א דמכביד הצואר על הסכין א"כ אין חילוק בין תלוש ולבסוף חיברו ובין מחובר לתלוש כל שאין מעביר הסכין דהא ודאי אין הפיסול משום תלוש ולבסוף חיברו דיעבד כשר. הן אמת שהרשב"א בתה"א י"ו א' כ"כ וז"ל ולא במחובר לקרקע ה"ה בתלושה ה"ה והוא הטעם יע"ש וקשה פשיטא מהכ"ת לחלק ואדרבה הרואה בב"ה שם יראה דיותר מסתבר לפסול כה"ג דחיישינן שמא יעשה כן פ"א לכתחלה משא"כ במחובר לא יעשה כך לכתחלה דפסול בלא"ה לכתחלה אטו מחובר מעיקרו ואף שמ"ה השיג עליו מ"מ יותר סברא הוא כדכתיבנא. ומ"ש הש"ך בדרך הב' לומר אף בתלושה וצואר למטה כל שמעביר הצואר דוקא דיעבד וכן כשתופס הסכין בידו וצואר למעלה אסור לכתחלה השיגו הפר"ח דברייתא חולין ט"ז ב' בכל שוחטין בין בתלוש ומחובר בין שהסכין למעלה ובין למטה אוקמינא לצדדין סכין למעלה במחובר וצואר למעלה בתלוש הרי דבכל שוחטין לכתחלה כדמוכח שם ט"ו ואפ"ה שוחטין לכתחלה בתלוש בצואר למעלה ובמחובר בצואר למטה והברייתא כר"ה דמכשר מחובר מ"מ לענין דרסה לא פליג עליו רבי וא"כ במחובר לתלוש שוחט לכתחלה בצואר למטה לדידן ובאוחז הסכין בידו אף צואר למעלה שוחט לכתחלה כן תוכן כוונת הפר"ח ובספרי ראש יוסף הארכתי ועיין תב"ש כאן אות ט"ו באריכות. ולענ"ד נראה ליישב בד"א ואכתוב בקיצור. הנה בכל שוחטין יש לפרש דיעבד דאיכא הכל דיעבד עיין ריש חולין והא דפריך אי ר"ח לכתחילה היינו למאי דלא ידע לצדדין וסובר בין שהסכין למעלה אתלוש קאי ג"כ וע"כ לכתחלה משא"כ לקמן דמסיק לצדדין א"כ כל הברייתא דיעבד הסכין למעלה מחובר דיעבד וסכין למטה תלוש דיעבד כיון דצואר למעלה. או יאמר דלעיל קאי לאוקימתא בעופא דקליל א"כ סכין למעלה וצואר ועוף למטה ודאי לכתחלה שרי ולא גרסינן בהמה בברייתא כמ"ש הפוסקים. ומ"ש דמוכח כן יראה לי מדאמרינן לעיל ע"כ לא מכשיר ר"ח אלא דיעבד והיינו מטעם דרסה ואף דהדר ביה היינו לר"פ כו' אבל לא לתירוץ ר"ז ומ"ש הש"ך דאחז הצואר על הסכין שבידו כשר דיעבד מוכח הוא מדקבע מימרא דשמואל (או רב לגי' ב"ה י"ו א' יע"ש) אברייתא דנעץ ולא אשמעינן רבותא והוא פשוט ואין להאריך כאן יותר נמצינו למידין להש"ך כל שמחובר הבהמה דיעבד כשר הצואר למטה ולא לכתחלה משום דרסה אף מחובר לתלוש ובעוף מחובר לתלוש שרי לכתחלה בצואר למטה ומחובר למחובר אסור לכתחלה משום אטו מחובר מעיקרו. וראיתי להכה"ג בהגהות ב"י אות כ' כתבו התו' דצואר למטה דיעבד ולא לכתחלה עכ"ל היינו מדכתבו התו' דף ט"ז ב' ד"ה אמר שמואל משמע אפילו כהאי גוונא לא מכשיר אלא דיעבד דאברייתא כו' ולא היה להו לכתוב כן אלא כך משמע דצואר למעלה אף דיעבד אסור דאברייתא קאי אלא דבאו לומר צואר למטה משום חשש דרסה לרבי ונ"מ במחובר לתלוש כו' או לרב זביד לר' אין הגזירה אטו מחובר אלא משום דרסה לחוד ומיהו ז"א (ועיין בלח"מ פ"ב מה"ש ה"ה שם משמע קצת דלא כש"ך):
ט[עריכה]
ואפילו אמר ברי לי. דשמא ידרוס פ"א ומש"ה גזרו אף דיעבד דפסולה כאן כן כתבו הפוסקים דלא כהרא"ח בב"ה שמיקל בזה וכן דעת התו' לפסול דיעבד:
י[עריכה]
לפיכך. דאין חילוק בין עופות הקלים וכבדים וה"ה דאין חילוק בין טלאים וכדומה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |