פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/ו

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הנה רש"י פי' הטעם דקיסמים נבדלים ונוקבים הסימן וב"י בשם בה"ע דאפי' דיעבד פסול ומתוספות ט"ו ד"ה ורמינהו משמע שסוברים כירושלמי משום רוח רעה שכתבו ה"מ לומר קנה אקנה ל"ק הא בסימונא דאגמא הא בשאר קנה ע"כ ס"ל דשאר קנים דיעבד כשרה. והנה הנ"מ בין טעם רש"י לירושלמי הוא לרש"י אף דיעבד אסורה ולירושלמי דיעבד שרי. וכן נ"מ להיפך לשוחט בן פקוע למאן דאמר שאין סכין פגומה פוסל בו דיעבד אפשר לכתחלה שוחט בקנה עיין סי' י"ג או לאחר ששחט רוב א' ורוב ב' בבהמה ורצה לגמור השחיטה בקנה לירושלמי אסור משום ר"ר בשחיטה דחמימי לא בשאר צונן ומש"ה מחתך קרבי דגים דזיגי עיין ב"ח ותבין. ועתה אבוא לבאר דברי הט"ז מתחלה כתב הא דכתב בש"ע בשאר קנים היינו ג"כ קרומיה שלהם דאי קנה ממש לא הוה מקשה הגמרא מידי על המשנה דצור וקנה מברייתא דקרומית של קנה וכן כתב הפרישה אות א' ובכה"ג בהגהות הטור אות ה' יע"ש אלמא דהכל אקרומית קאי ואח"כ הוכיח מרש"י דדיעבד אסור דאל"כ למה ליה טעמא דנוקב הסימן תיפוק לי' דכל השחיטה בסכין פגום דהוה עיקור אלא דקמ"ל אף שבדק ומצא יפה בלי פגימה שמא באורך נבדל קיסם וניקב הוושט ותו הוה נבילה וטריפה מחמת ניקב הוושט אף ששאר שחיטה בהכשר ותמה על יש"ש בחולין פ"ק סימן ל"ד שלא הביא שום חולק ועכ"פ היה להביא דעת העיטור דפוסל דיעבד זה תוכן כוונת הט"ז אמנם למ"ש הש"ך אות ג' דבה"ע פוסל דיעבד כשנאבד ורש"ל כתב בפירוש אם ברור לו שלא נפגם היינו שבדק אח"כ א"כ אין תימא שלא הביא חולק דסובר דכ"ע מודים ולא חש לדקדוק שכתב רש"י נוקב הסימן. עוד כתב הט"ז דזכוכית שכתב רמ"א ט"ס דוודאי אין חילוק בזכוכית בין רך לקשה להוציא מלב אחרונים הפרי תואר וגם בכר"ו כתב שיש חילוק בזכוכית דא"כ אמאי לא הגיה רמ"א בהלכות מילה דיש זכוכית שאין מלין גם תלמודא מחלק בקנה ולא מחלק בזכוכית דהוא קודם בברייתא ומ"ש בט"ז במשנה ט"ס דבמשנה לא אידכר זכוכית ויש ראיה דאין חילוק בזכוכית דאל"כ אמאי לא תנן במשנה ומיהו לשיטתיה אין ראיה דזכוכית אף דיעבד פסול ואילו מתני' דיעבד כשירה תנן וכאמור:

ב

עט"ז הביא דברי יש"ש פ"ק דחולין סימן ל"ד דאפי' סכין שראשה עוקץ אסור כ"א ע"י תחיבת קיסם ובשעת הדחק בדרך שרי כה"ג ע"ש הנה מ"ש דרש"ל הוסיף שפיר קאמר אמנם מ"ש בשעת הדחק ע"י קיסם שרי א"י מה מלמדנו דכ"ש הוא ורש"ל כפי הנראה שם סובר דשעת הדחק ע"י קיסם בחול אסור שכ"כ שם דל"ד לפגימה דזה אין מצויה שיחליד כו' משא"כ לדידן אף פגימה בשעת הדחק ע"י קיסם שרי כ"ש עוקץ בראשו. אמנם מ"ש דיעבד שרי י"ל דינא אשמעינן דלא צריך שיאמר ברי לי ואלו בפגימה אף שידע מעיקרא צריך שיאמר ברי משא"כ בעוקץ שאין מצוי כ"כ ואילו בפגימה בעינן דווקא מלא צוואר חוץ לצוואר בשעת הדחק ואלו בעוקץ לא בעינן דאין דרך כ"כ להחליד כמ"ש היש"ש וצ"ע בכל זה ובש"ך אות ה' אבאר עוד:

ג

ברי לי היינו שידע מעיקרא שהיה פגומה דאל"ה מלתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה ט"ז כמבואר בדוכתי טובא. ודע אם לא אמר ברי לי אף דיעבד פסול מספיקא וכפי הנראה דהוה וודאי דליכא כ"א חד ספיקא ואוקמיה אחזקה ול"ד לסימן ח"י דהוה ספק דיש ספיקי טובא וכדבעינן למימר לקמן. גם אם לא אחז במקום הפגימה הביא הכה"ג בהגהות הב"י אות ז' דעת הב"ח להתיר בדיעבד בברי לי דלא כש"ג ובאמת מרמ"א אין ראיה דאדרבה מדכתב אף שלא כרך מטלית משמע הא אוחז בעינן. אמנם מ"ש הכה"ג להתיר בי"ט בלא אוחז לא ידענא אם בחול אסור דיעבד אין סברא לחלק בין י"ט לחול וזה מבואר:

ד

בדבר המחובר פסול מן התורה שנאמר ויקח המאכלת והוה נבילה גמורה:

ה

שחיטתו כשירה. הט"ז הביא דעת הרא"ש דמספקא ליה לרבא וספיקא לחומרא דמן התורה מיבעיא ליה דלא כמ"ש הב"ח בקו"א דתלוש ולבסוף חיברו בביטלו אסור מדרבנן ולכך אין להשוות גזירות חז"ל גבי הכשר זרעים יע"ש דא"כ היה ליה להרא"ש לילך בספיקו לקולא מיהו דספק כי הא בשחיטה דהוה חזקה לא אמרינן ספק להקל אמנם היש"ש סיים ודאזלינן לחומרא במידי דאורייתא הרי דמן התורה מספקא ליה וכן התב"ש אות י"א כתב דהוה ספיקא דאורייתא יע"ש. ודע דלאו ודאי הוה לומר אוקמיה אחזקה דדוקא בספק מצד המקרה אמרינן כן ולא בספק איבעיא דלא איפשטא וספיקא דדינא מחלוקת הפוסקים כמ"ש הכה"ג סימן ח"י ובסימן כ"ה בשם הגהות אלפסי נקרא תומת ישרים ולענין דינא כ"ע מודים דאסור וכמו שאבאר בש"ך אות וי"ו יע"ש:

ו

אחר שבטלו אורחא דמלתא נקיט וה"ה לא בטלו כלל אסור והוה מ"ה עט"ז וכתב כן לאפוקי מהפרישה אות ח' שכתב על הטור ה"ה נשרש ואח"כ בטלו וז"א דאפי' לא בטלו כלל הוה מחובר גמור מ"ה לכל מילי עיין ל"ח:

ז

ואפי' אומר ברי לי אסור מדרבנן שמא ידרוס פ"א ואף דיעבד גזרו כאן דמצוי הוא ומיהו בלא אמר ברי לי מ"ה שחיטתו פסולה כוודאי ולא כספק דמצוי הוא לדרוס ובהמה בחייה בחזקת איסור. ול"ד למ"ש בהג"ה ס"א דאומר ברי לי שחיטתו כשירה דהתם אפשר להזהר תמיד משא"כ כאן ועיין מ"ש בש"ך אות ה' בהא דאמר ברי לי שלא נגעתי בפגימה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.