ב"ח/חושן משפט/רמב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה והדגשות בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
הנותן מתנה מחמת אונס שאנסוהו ליתן אינה מתנה פירוש היכא דאנן ידעינן באונסיה דמחמת אונסיה נתן לו אע"ג דאיהו שתיק ולא אמר מידי דאי הוה זביני המקח קיים אבל במתנה אינה מתנה: ומ"ש בשם הר"ר יונה אפילו אם קבל עליו אחריות וכו' היינו נמי בכה"ג היכא דידעינן באונסיה ושתיק וכתב לו אחריות נכסים בשטר ואפ"ה לא אמר מסתמא ודאי לא היה כופהו על האחריות וכדאמר גבי סקריקון בסי' רל"ו סעיף ב' אלא אמרינן ודאי היה כופהו גם על האחריות והא דכתב הריב"ש בסי' ר"ן וז"ל והטענה שטען שמעון שהיה אנוס על ההקנאה אינה טענה דהא לא ידעינן ביה באונסיה ושיהיה האונס כדאי לבטל המתנה וגם אינו מראה שטר מסירת מודעא גם אפשר כיון שהמתנה היא באחריות ה"ה כמכר וכו' הרי מפורש בדבריו דמתנה באחריות דינה כמכר דזביניה זבינא אם לא מסר מודעא ולא אמרינן דהאחריות שכתב לו הוי נמי באונס כדכתב הר"ר יונה ל"ק ולא מידי דהתם לא ידעינן ביה באונסיה א"כ האחריות שנכתב במתנה דינה כמכר ולפיכך אפי' היה נאנס במתנה זו כמו שטען הנותן המתנה קיימת אבל ה"ר יונה מיירי בדידעינן ביה באונסיה שאנסוהו למתנה וו הלכך אמרינן מסתמא היה כופהו גם על האחריות ודבר פשוט הוא: | |||
== ב == | == ב == | ||
לפיכך המוסר מודעא וכו' בפ' חזקת אי דגיטא ודמתנתא גילוייא מילתא בעלמא היא וכמ"ש הרא"ש לשם ודלא כפרשב"ם וכבר נתבאר באריכו' בסי' ר"ה סעי' י"ב בס"ד: | |||
== ג == | == ג == | ||
והיכא דידעינן באונסיה ומסר מודעא וכו'. כ"כ הרא"ש בפרק חזקת ומביאו רבינו בסוף סימן ר"ה ולשם נתבאר בס"ד דהיכא דידעינן. באונסיה ומסר מודעא אפילו בטל המודעא לא מהני ביטול ודלא כהגהות מרדכי ע"ש: | |||
== ד == | == ד == | ||
וכל מתנה וכו' צריך שתהא גלויה ומפורסמת וכו' הכי אסיקנא בפרק חזקת {{ממ|ד' מ"א}} והלכתא חיישינן ואסתמא קאי פירוש דא"ל סתם כתובו ולא א"ל איטמרו ולא אמר ליה כתבוהו בברא וחיישינן לטמירתא ופי' רשב"ם ולא מגבינן בה ואי מגבינן לא מהדרינן עובדא והיינו דלא קאמר דלא מגבינן אלא חיישינן דספק הוא והיכא דקיימא ארעא תיקום עכ"ל פסק דאפי' החזיק בקרקע לא מפקינן מיניה אבל הרא"ש כתב אמר רב יודא האי מתנתא טמירתא לא מגבינן ביה ואפי' אם תפס מפקינן מיניה וכו' ואח"כ כתב הא דאסיקנא בסתמא והלכתא חיישינן ומשמע להדיא מדבריו דאפילו בסתמא נמי אפילו תפס מפקינן מיניה דאפילו את"ל דבסתמא הוי ספיקא דדינא אי קנה אי לא קנה לא מהניא תפיסה דתפיסת ספק לאו תפיסה היא דאוקי ממונא בחזקת מריה כדאמר פ"ק דמציעא תקפו כהן מוציאין מידו עכ"ל הרא"ש. וכך הם דברי רבינו דתחלה כתב באמר לעדים תתחבאו אפילו אם תפס מפיקנן מיניה ואח"כ כתב דאפילו אמר סתם וכדאסיקנא בתר הכי דבסתמא נמי חייש והיינו נמי לומר דאפי' תפס מפקינן מיניה וזהו דלאחר שהביא דברי הרמ"ה בדלא כתבו לו העדים שא"ל כן וכו' דהיינו בסתם דלא מפקינן מיניה במטלטלין כתב אבל א"א הרא"ש כתב דמפקינן מינה וכך העלה ב"י במסקנתו: ומ"ש רבינו וכל מתנה בין של בריא בין של ש"מ צריך שתהא גלויה וכו' דאלמא דס"ל דאפילו בש"מ לדינא דגמרא צריך שיאמר כתבוהו בשוקא וכו' אבל סתמא לא מגבינן בה כן נראה מסתמא דתלמודא ומדברי הרא"ש וכ"נ מבואר מדברי הרי"ף שם והרמב"ם רפ"ה מזכייה ועיין פ"ט משמע דמחלק הרב בין ש"מ למצוה מחמת מיתה וכבר האריך ב"י לבאר דבריהם מיהו האידנא לא נפקא לן מידי דאפי' בברי מגבינן ביה בסתמא כל שכן בשכיב מרע ועי"ל בסי' רנ"ג סעיף ז' ובמ"ש לשם בס"ד: | |||
== ו == | == ו == | ||
כתב הר"ר יוסף הא דמתנתא טמירתא וכו' ואיכא נמי למימר וכו' כלומר לכאורה נראה דאי מקני ליה בקנין לא איכפת לן אי לא א"ל כתבוהו בשוקא מיהו איכא נמי למימר דאפי' אי קנו מיניה לא הוה אלא כאילו א"ל כתובו דסתם קנין לכתיבה עומד וכיון דבא"ל כתובו סתמא לא מגבינן ביה ה"נ בקנין דהו"ל כאילו אמר כתובו ולא אמר ליה כתובו בשוקא דכמאן דא"ל כתבו ולא כתבוהו בשוקא דמי ולא מגבינן ביה. ומדכתב סברא זו באחרונה משמע דהכי ס"ל לה"ר יוסף וכ"כ הרמב"ן להדיא משמו דבשעת קנין צריך שיאמר דמתנה פרהסיא היא ואי לא אמר הכי חיישינן לסתמא ולא קני וכ"כ הר"ן וה"ה ומביאו ב"י: ומ"ש ולזה הסכים הרא"ש צ"ע היכא איתיה דבפ' חזקת לא כתב מזה כלום: | |||
== ז == | == ז == | ||
וכתב הר"ר יונה אם לא צוה וכו' נראה דהר"ר יונה בא לפרש הא דכותבים בשטרות ואמר ליה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא דאין דין הכתיבה כדין החתימה דאילו הכתיבה אינה מעכבת ואי צוה לחתום בפרהסיא השטר כשר אפילו לא צוה לכתוב בפרהסיא אבל החתימה מעכבת דאי לא צוה לחתום בפרהסיא אע"ג דצוה לכתוב בפרהסיא השטר פסול: | |||
== ח == | == ח == | ||
וכתב א"א הרא"ש האידנא וכו' כלומר כל הא דלעיל הוי לדינא דגמרא אבל האידנא דלא כתבינן בשטר כתבוה בשוקא וכו' כלומר הא דלא חיישינן אי אתא שטרא דמתנה לקמן דלא כתוב ביה וא"ל כתבוה בשוקא וחתמוה בברא ומגבינן ביה ה"ט משום דנהיגי לכתוב בכל שטרי מתנה הכי הלכך כשמצוה לכתוב שטר מתנה בסתם דעתו היה שיכתבוהו כמנהג הסופרים אלא דסופר זה טעה דלפי שזה א"ל כתוב שטר מתנה לפלוני בכך וכך וא"ל בסתם כתב איהו בסתם והלכך מגבינן ביה דחזר דין זה האידנא לדין אחריות דקי"ל אחריות ט"ס הוא ה"נ האידנא אי אתא שטר לקמן דלא כתיב ביה וא"ל כתבו בשוקא וכו' תלינן בט"ס ומגבינן ביה: | |||
== ט == | == ט == | ||
מתנה טמירתא לא חשיבה וכו' מבואר שם בגמ' ופי' הר"ר יוסף הלוי וכו' נראה דהר"י הלוי מפרש בגמ' הא דקאמר ולא היא וכו' ה"פ דלא אמר דמתנתא טמירתא הויא מודעא לחברתה אלא היכא דאיכא אונס בבתרייתא אונסא דמוכח כי הא דהך איתתא אבל היכא דליכא אונס בבתרייתא ניחא ליה דליקני בתרא וקשיא ליה א"כ דאיכא אונס בבתרייתא למהלי מתנתא טמירתא דקמייתא תיפוק לי דאיכא אונס בבתרייתא ולא גמר בלבו להקנות לה אלא עד שישאנה ויחזור בו ומתרץ דלא חשיב הך אונסיה דמחמת נפשיה כאונס דאתא מחמת אחרינא אבל ר"ח לא ס"ל לחלק בין אונסא דנפשיה לאונסא דאחריני ומפ' הא דקאמר בגמרא ולא היא ה"פ דמתנתא טמירתא קמייתא ודאי לא הויא מודעא לחברתה דכמאן דליתיה הוא והא דקאמר רבא דהך איתתא לא קנייה נכסי אף על גב דכתבי לה בשוקא ובברא ה"ט משום דמוכחא מילתא דמחמת אונסא הוא דכתב לה אבל היכא דליכא אונסא בבתרייתא קנה הך בתרא אף על גב דקמא לא קני אבל ודאי דקמייתא לא הויא מודעא לבתרייתא בין דאניס בבתרייתא בין דלא אנוס זו היא דעת רבינו חננאל מיהו רשב"ם ז"ל פירש להדיא כפירוש הר"ר יוסף הלוי ע"ש בסוף {{ממ|דף מ'}} וכן פסק בש"ע: | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה אחרונה מ־12:10, 15 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
הנותן מתנה מחמת אונס שאנסוהו ליתן אינה מתנה פירוש היכא דאנן ידעינן באונסיה דמחמת אונסיה נתן לו אע"ג דאיהו שתיק ולא אמר מידי דאי הוה זביני המקח קיים אבל במתנה אינה מתנה: ומ"ש בשם הר"ר יונה אפילו אם קבל עליו אחריות וכו' היינו נמי בכה"ג היכא דידעינן באונסיה ושתיק וכתב לו אחריות נכסים בשטר ואפ"ה לא אמר מסתמא ודאי לא היה כופהו על האחריות וכדאמר גבי סקריקון בסי' רל"ו סעיף ב' אלא אמרינן ודאי היה כופהו גם על האחריות והא דכתב הריב"ש בסי' ר"ן וז"ל והטענה שטען שמעון שהיה אנוס על ההקנאה אינה טענה דהא לא ידעינן ביה באונסיה ושיהיה האונס כדאי לבטל המתנה וגם אינו מראה שטר מסירת מודעא גם אפשר כיון שהמתנה היא באחריות ה"ה כמכר וכו' הרי מפורש בדבריו דמתנה באחריות דינה כמכר דזביניה זבינא אם לא מסר מודעא ולא אמרינן דהאחריות שכתב לו הוי נמי באונס כדכתב הר"ר יונה ל"ק ולא מידי דהתם לא ידעינן ביה באונסיה א"כ האחריות שנכתב במתנה דינה כמכר ולפיכך אפי' היה נאנס במתנה זו כמו שטען הנותן המתנה קיימת אבל ה"ר יונה מיירי בדידעינן ביה באונסיה שאנסוהו למתנה וו הלכך אמרינן מסתמא היה כופהו גם על האחריות ודבר פשוט הוא:
ב[עריכה]
לפיכך המוסר מודעא וכו' בפ' חזקת אי דגיטא ודמתנתא גילוייא מילתא בעלמא היא וכמ"ש הרא"ש לשם ודלא כפרשב"ם וכבר נתבאר באריכו' בסי' ר"ה סעי' י"ב בס"ד:
ג[עריכה]
והיכא דידעינן באונסיה ומסר מודעא וכו'. כ"כ הרא"ש בפרק חזקת ומביאו רבינו בסוף סימן ר"ה ולשם נתבאר בס"ד דהיכא דידעינן. באונסיה ומסר מודעא אפילו בטל המודעא לא מהני ביטול ודלא כהגהות מרדכי ע"ש:
ד[עריכה]
וכל מתנה וכו' צריך שתהא גלויה ומפורסמת וכו' הכי אסיקנא בפרק חזקת (ד' מ"א) והלכתא חיישינן ואסתמא קאי פירוש דא"ל סתם כתובו ולא א"ל איטמרו ולא אמר ליה כתבוהו בברא וחיישינן לטמירתא ופי' רשב"ם ולא מגבינן בה ואי מגבינן לא מהדרינן עובדא והיינו דלא קאמר דלא מגבינן אלא חיישינן דספק הוא והיכא דקיימא ארעא תיקום עכ"ל פסק דאפי' החזיק בקרקע לא מפקינן מיניה אבל הרא"ש כתב אמר רב יודא האי מתנתא טמירתא לא מגבינן ביה ואפי' אם תפס מפקינן מיניה וכו' ואח"כ כתב הא דאסיקנא בסתמא והלכתא חיישינן ומשמע להדיא מדבריו דאפילו בסתמא נמי אפילו תפס מפקינן מיניה דאפילו את"ל דבסתמא הוי ספיקא דדינא אי קנה אי לא קנה לא מהניא תפיסה דתפיסת ספק לאו תפיסה היא דאוקי ממונא בחזקת מריה כדאמר פ"ק דמציעא תקפו כהן מוציאין מידו עכ"ל הרא"ש. וכך הם דברי רבינו דתחלה כתב באמר לעדים תתחבאו אפילו אם תפס מפיקנן מיניה ואח"כ כתב דאפילו אמר סתם וכדאסיקנא בתר הכי דבסתמא נמי חייש והיינו נמי לומר דאפי' תפס מפקינן מיניה וזהו דלאחר שהביא דברי הרמ"ה בדלא כתבו לו העדים שא"ל כן וכו' דהיינו בסתם דלא מפקינן מיניה במטלטלין כתב אבל א"א הרא"ש כתב דמפקינן מינה וכך העלה ב"י במסקנתו: ומ"ש רבינו וכל מתנה בין של בריא בין של ש"מ צריך שתהא גלויה וכו' דאלמא דס"ל דאפילו בש"מ לדינא דגמרא צריך שיאמר כתבוהו בשוקא וכו' אבל סתמא לא מגבינן בה כן נראה מסתמא דתלמודא ומדברי הרא"ש וכ"נ מבואר מדברי הרי"ף שם והרמב"ם רפ"ה מזכייה ועיין פ"ט משמע דמחלק הרב בין ש"מ למצוה מחמת מיתה וכבר האריך ב"י לבאר דבריהם מיהו האידנא לא נפקא לן מידי דאפי' בברי מגבינן ביה בסתמא כל שכן בשכיב מרע ועי"ל בסי' רנ"ג סעיף ז' ובמ"ש לשם בס"ד:
ו[עריכה]
כתב הר"ר יוסף הא דמתנתא טמירתא וכו' ואיכא נמי למימר וכו' כלומר לכאורה נראה דאי מקני ליה בקנין לא איכפת לן אי לא א"ל כתבוהו בשוקא מיהו איכא נמי למימר דאפי' אי קנו מיניה לא הוה אלא כאילו א"ל כתובו דסתם קנין לכתיבה עומד וכיון דבא"ל כתובו סתמא לא מגבינן ביה ה"נ בקנין דהו"ל כאילו אמר כתובו ולא אמר ליה כתובו בשוקא דכמאן דא"ל כתבו ולא כתבוהו בשוקא דמי ולא מגבינן ביה. ומדכתב סברא זו באחרונה משמע דהכי ס"ל לה"ר יוסף וכ"כ הרמב"ן להדיא משמו דבשעת קנין צריך שיאמר דמתנה פרהסיא היא ואי לא אמר הכי חיישינן לסתמא ולא קני וכ"כ הר"ן וה"ה ומביאו ב"י: ומ"ש ולזה הסכים הרא"ש צ"ע היכא איתיה דבפ' חזקת לא כתב מזה כלום:
ז[עריכה]
וכתב הר"ר יונה אם לא צוה וכו' נראה דהר"ר יונה בא לפרש הא דכותבים בשטרות ואמר ליה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא דאין דין הכתיבה כדין החתימה דאילו הכתיבה אינה מעכבת ואי צוה לחתום בפרהסיא השטר כשר אפילו לא צוה לכתוב בפרהסיא אבל החתימה מעכבת דאי לא צוה לחתום בפרהסיא אע"ג דצוה לכתוב בפרהסיא השטר פסול:
ח[עריכה]
וכתב א"א הרא"ש האידנא וכו' כלומר כל הא דלעיל הוי לדינא דגמרא אבל האידנא דלא כתבינן בשטר כתבוה בשוקא וכו' כלומר הא דלא חיישינן אי אתא שטרא דמתנה לקמן דלא כתוב ביה וא"ל כתבוה בשוקא וחתמוה בברא ומגבינן ביה ה"ט משום דנהיגי לכתוב בכל שטרי מתנה הכי הלכך כשמצוה לכתוב שטר מתנה בסתם דעתו היה שיכתבוהו כמנהג הסופרים אלא דסופר זה טעה דלפי שזה א"ל כתוב שטר מתנה לפלוני בכך וכך וא"ל בסתם כתב איהו בסתם והלכך מגבינן ביה דחזר דין זה האידנא לדין אחריות דקי"ל אחריות ט"ס הוא ה"נ האידנא אי אתא שטר לקמן דלא כתיב ביה וא"ל כתבו בשוקא וכו' תלינן בט"ס ומגבינן ביה:
ט[עריכה]
מתנה טמירתא לא חשיבה וכו' מבואר שם בגמ' ופי' הר"ר יוסף הלוי וכו' נראה דהר"י הלוי מפרש בגמ' הא דקאמר ולא היא וכו' ה"פ דלא אמר דמתנתא טמירתא הויא מודעא לחברתה אלא היכא דאיכא אונס בבתרייתא אונסא דמוכח כי הא דהך איתתא אבל היכא דליכא אונס בבתרייתא ניחא ליה דליקני בתרא וקשיא ליה א"כ דאיכא אונס בבתרייתא למהלי מתנתא טמירתא דקמייתא תיפוק לי דאיכא אונס בבתרייתא ולא גמר בלבו להקנות לה אלא עד שישאנה ויחזור בו ומתרץ דלא חשיב הך אונסיה דמחמת נפשיה כאונס דאתא מחמת אחרינא אבל ר"ח לא ס"ל לחלק בין אונסא דנפשיה לאונסא דאחריני ומפ' הא דקאמר בגמרא ולא היא ה"פ דמתנתא טמירתא קמייתא ודאי לא הויא מודעא לחברתה דכמאן דליתיה הוא והא דקאמר רבא דהך איתתא לא קנייה נכסי אף על גב דכתבי לה בשוקא ובברא ה"ט משום דמוכחא מילתא דמחמת אונסא הוא דכתב לה אבל היכא דליכא אונסא בבתרייתא קנה הך בתרא אף על גב דקמא לא קני אבל ודאי דקמייתא לא הויא מודעא לבתרייתא בין דאניס בבתרייתא בין דלא אנוס זו היא דעת רבינו חננאל מיהו רשב"ם ז"ל פירש להדיא כפירוש הר"ר יוסף הלוי ע"ש בסוף (דף מ') וכן פסק בש"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |