באר הגולה/חושן משפט/רלב

באר הגולה ‏ חושן משפט רלב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א) לשון הרמב"ם ריש פט"ו מה' מכירה מימרא דרבה ברפ"ב דקידושין דף מ"ב ע"ב כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר וכ' ה"ה בשם הרב אבן מגש ז"ל דהאי חוזר פירושו שהמקח קיים ומחזיר מה שחסר אבל אין בטעות כזה בשום צד ביטול מקח אפילו ביתר משתות כיון דלא הוי טעותא בסך הערך:

ב) מבואר במימרא דרבה דלעיל:

ג) נתבאר ספ"ק דגיטין (דף י"ד ע"א) גבי הנהו גינאי וכו' דכל קנין בטעות חוזר:

ד) מימרא דר' נחמן בפ"ה דב"מ סוף דף ס"ג:

ה) לשון הטור ושם במימרא דרב נחמן.:

ו) המחבר העתיק כאן מה שפי' רש"י שם

פי' היתרי' היו נ"ה אמרי' מאחר שהוא מונה חמש חמש בפעם אחת א' פעם חמש ב' פעמים חמש וכן כולם טעה בעשיריות בין מ' פעמים חמש לנ' פעמיה חמש וטעה בחמשים ועוד טעה כשמנ' והיה ד' פעמים חמש והיה סבור שהוא ג"פ חמש וטעה בה':

ז) כ"כ הרמב"ם בפ"ד מה' מלוה דין י' וכ' הב"ח בשם הרא"ש פ' איזה נשך ודוקא אי לא אתי אינו חייב להחזי' וסמוך אהבלע' ☜אבל אי אתי איהו ואמר טעיתי במנין חייב להחזיר וכן דקדק מל' הטור וכ"כ הב"י על שם ה"ר ירוחם וכ' הב"ח שכן עיקר:

ח) כ"כ התוס' שם ריש דף ס"ז וה"ה שם בשם יש מי שכ' וכ"כ הגהת אשרי בשם ר"י ☜דלדידן צריך להחזיר לעולם ואפי' לא תבעו והביאו הב"ח:

ט) ל' הרמב"ם פט"ו מה' מכירה ד"ג וכ' ה"ה דימה אותם הרב לאותה של מעלה (כמ"ש לעיל סעיף א') ונתבאר בהלכות בפ' הזהב דלגבי מומא כל אימת דמגלי מהדר ליה למריה ושכ"כ רבינו האי גאון ז"ל:

י) כ' ה"ה יצא לו דין זה ממ"ש כן במקדש את האשה ובא עליה ונמצאו בה מומין דאמרי' חזקה אין אדם שות' בכיס אא"כ בודקו וחייב בכתובתה כדאי' פ"ז דכתובות ריש דף ע"ו וכ' ה"ה שם בשם יש מי שכ' ☜שאם היה הדבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר כגון שיכולין לנסותו ולטעמו ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם אינו חוזר והביאו ג"כ הסמ"ע:

כ) שם ד"ד וכ' ה"ה זה פשוט שהרי מום כמקח טעות הוא מבואר זה בפ' השוכר את האומנין (דף פ' ע"א):

ל) כ' ה"ז ג"ז פשוט:

מ) טור ס"ה בשם תשו' אביו הרא"ש בסוף כלל צ"ו סי' ו':

נ) לשון הרמב"ם שם דין ה"ו כתב ה"ה זה פשוט הכל כמנהג המדינה בכל כיוצא בזה:

ס) שם דין ו' וכ' ה"ה לא ידעתי זה מבואר אלא מדמיון זה לאונאה למדו כן ומקל וחומר שהרי מום לעולם חוזר אע"פ שאין האונאה חוזרת אלא לזמן ידוע

כן הוא ברמב"ם שם וכן העתיק הטור:

ע) לשון הטור ס"מ וכ"כ הרמב"ם שם ד"ז ממרא דרבי יוחנן בפ"י דב"מ דף פ' ע"א

כן הוא בטור:

פ) שם וכ"כ הרמב"ם שם ד"ט כ' ה"ה זה כ' בפירוש מה שאמרו בגמ' (שם) מום זה ומום אחר אין זה מקח טעות:

צ) לשון הרמב"ם שם דין י"ב וכ' ה"ה מבואר בסוגי' פ"ק דקידושין [ריש דף י"א וכמ"ד] אין סמפון בעבדים אי מבראי הא קא חזי לי' ואי מגוואי למלאכה קא בעי ליה וכו'

פי' יבלת שקורין וארץ ואפי' הוא בפניו ואפי' יש בה עצם סמ"ע:

ק) כ' ה"ה זה פשוט ואמרי' בברייתא דלעיל שם בפ"ו דב"מ ד' [פ' ע"א] שוטה ונכפית ומשועממת הרי אלו מומין [ובפ"ט דגיטין [דפ"ו ע"א] אמרינן הכי לרווחא דמלתא לכתוב בשטר שהוא מנוקה מכל שחין וצרעת ופשוט הוא:

ר) ברייתא הובאה בפ"ו דב"ב סוף דצ"ב מ"ש בסוגיא בפ"ק דקידושין (ד' י"א ע"ב) גבי לסטי' מזויין או מכתב הנהו קלא אית להו פירשו המפרשים אם היה כן הקול הוה נשמע לפיכך אין לחוש מסתם ושם נאמר לענין תרומה בעבד שלקחו כהן מישראל וכו' ובזה הוא מסולק הספק הכתוב בהשגות ושכן מצא אח"כ בתוספת' עכ"ל וכ"כ התוס' שם בקידושין בשם ר"ת:

ש) שם בבריית':

ת) כ' ה"ה זהו קוביוסטוס הנזכר בבריית' לעיל שם בב"ב וכן פי' רש"י קביוסטוס גונב נפשות:

א2) ואצ"ל משחק בקוביא שאינו יכול להחזיר:

ב2) בשם ר"ח ולזה הסכימו התוספות בכתובות ריש ד' נ"ח שפירוש קביוסטוס הוא משחק בקוביא ועוד שאין רוב עבדים גונבי נפשות:

ג2) ל' הרמב"ם שם פט"ו ד"ו מברייתא מחט שנמצאת וכו' פ"ג דחולין סוף דף נ':

ד2) לשון הטור סי"א ושם בברייתא וכ"כ הרמב"ם שם ספ"כ מהל' מכירה:

ה2) וכ"כ התוספות שם דכאן נמצא כאן היה וכשמואל דאמר כל הנולד ספק ברשותו עליו הראיה בפ"ז דכתובות סוף דף ע"ו וכדמפרש התם דמ"ש בברייתא שם המע"ה דסתמא דמילתא דיהבי טבחא דמי' וה"ה אפילו לא יהיב נמי הראיה עליו היא או ישלם.:

ו2) שם בשם הרמב"ן וכ"נ מדברי הר"ן שהוא סובר כן וכ"כ מדברי הרמב"ם שם פט"ז ד"ו שכ' ואם נודע בודאי שהיתה טרפה כשלקח ה"ז מחזיר וכו' מדכ' סתם ונמצאת טריפה משמע דבכל טרפות שבעולם הוי דינא הכי:

ז2) שם בשם ה"ר אפרים ובעה"ע כ"כ הרא"ש:

מ2) ל' הרמב"ם שם מדין הפרה ששחטה ונמצאת טריפה שמחזיר לו השחיטה ומחזיר הדמים:

ט2) שם ד"ז וכ' ה"ה גם זה מאותו הטעם הוא:

י2) שם ד"ח וכ' ה"ה פשוט באיזהו נשך [דף ע"ו ע"ב] בכיוצא בזה שאם מקח בטל הדרא ארעא והדרי פירי:

כ2) טור סי"ד בשם תשו' הרא"ש ונלמד מדין המוכר פרה לחבירו ושחטה ונמצאת טריפה שנתבאר בסעיף נ"א:

ל2) כצ"ל וכן הוא בטור וב"י ובתשובות.:

מ2) מבואר בסוף סעיף י"א שיתן הדמים אם הם עדיין בידו וכמ"ש שם בשם התוס' וכן דעת הב"י והרב סמ"ע כ' בענין אחר והמעיין יבחר:

נ2) גם זה שם בשם תשובת הרא"ש כלל הנ"ל:

ס2) וביאר שם ואפי' אם שמעון יכול למוכרו בלא הפסד זבין וזבין תגרי איקרי אם היה טוב היה מרויח בו ועתה שאינו מרויח בו וזה הפסד התגר וגם למה יעכבנו לרמות בו העולם כיון שהתנ' ליתן לו שמן טוב צריך לקיים תנאו:

ע2) אבל אם אינו רוצה לוקח יכול לחזור בו דלא עדיף מחטים יפות ונמצאו רעות דלקמן סי' רל"ג וכ"כ הב"ח ושכן ראה אח"כ בסבד"ה:

פ2) ל' הרמב"ם שם ד"ט נלמד מעובדא דבסמוך:

צ2) מעובדא דאפטרופס דיתמי בפ"ג דב"מ דף מ"ב ע"ב:

ק2) היא ממש עובדא הנ"ל וכ' ה"ה וביאור המעשה לדעת הרב צריך עיון והכ"מ וכן הב"י כ' דמשמעות הגמרא דאמר הלכך משתבע איהו [פי' הסרסור] דלא הוה ידע ומשלם בקרא וכו' משמע פשטן של דברים דמשתבע הסרסור ומופטר וכדברי רבינו:

ר2) וכפירש"י והתו' והרא"ש בפסקיו שם שהסרסו' פורע ליתמי ומשתבע ליישקל מבקר' ומסיק בגמרא דבקרא משלם לו דמי בשר בזול דהיינו ב' שלישי' ופי' רש"י הטיל פשרה ביניה' והתו' פי' דדין גמור הוא דאם הי' מודיעו הי' הספסור' שוחטו מיד ומוכרו בזול ולא היה יכול להשהותו עד יום השוק וכ"כ הרא"ש עוד כ' פי' אחר בשם הראב"ד דהאי בשר בזול אין פירושו ב' שלישים כמבואר דוכתי אלא מה ששור שוה לשחיטה יותר בזול משור לחרישה כי הוא מוכרו להן בדמי שור לחרישה והם לא יפרעו לו אלא דמי שור לשחיטה ולי צ"ע שהשמיט הטו' והמחב' והרמ"א דין הרועה שצריך לשלם ושהוא משלם בזול:

ש2) טור סי"ז בשם תשו' הרא"ש כלל ק"ב סי' י':

ת2) רמב"ם שם ד"א וכ' ה"ה משנה פ"ו דב"ב [דף צב ע"ב] פסק כרשב"ג במשנתינו וכן דעת ההלכות וטעמא דכיון דאינן נאכלין סתמן כדמפרש לזריעה הוא:

א3) אבל לא ההוצא' וכת"ק דברייתא שם דף צב ע"ב וכ"פ הרי"ף:

ב3) כ' ה"ה טעמא דמסתבר הוא וכ"כ בהלכות וכיוצא בזה כתבו שאר מפרשים וכ"כ הטור סי"ח:

ג3) שם דין ב' שם במשנה וברייתא שם ע"א וכת"ק:

ד3) שם ד"ג ולמדו מדין הוזכר לעיל:

ה3) כן הוא ברמב"ם וכן העתיקו הטור וכ' בכ"מ שם שיש להסתפק אם לא היה לו שהות להודיעו עד שנגנב או נאבד אי הוי ברשות מוכר או ברשות לוקח שהלשון מורה שכל שלא הודיעו הוא ברשות לוקח והשכל אינו גוזר כן א"נ אפשר לו' דמעת שנמצא בו המום הוא ברשות מוכר כיון שלא היה לו שהות להודיעו ויישוב הלשון כך הוא אפי' אבד או נגנב הוא ברשות המוכר מאחר שהודיעו שרוצה להוליכו למדינה פלוני' וצ"ע עכ"ל והנה בהגיעו לחבורו כ"מ חזר מדעתו ממ"ש בב"י לפטרו מגניבה ואביד' באם לא הי' שהות להודיעו ועכשיו ספוקי מספק' ליה אבל הב"ח כ' שלשון הרמב"ם כמשמעו דלא כלתה שמירתו עד שיודיעו למוכר וכל זמן שלא הודיעו חייב באחריות גניבה ואבידה כדין שומר שכר שהרי אם נזדמן לו קונים הוה מזבין ליה ואין חילוק בין אית ליה שהות להודיעו ללית ליה שהות וכ"כ הסמ"ע בשם בעל הלבושים והוא הנכון לענ"ד ואף שאין אני כדאי להכריע:

ו3) טור ס"כ בשם הרמ"ה:

ז3) משום דינא דגרמי:

ח3) וביאר שם הטעם כיון דלצורך המוכר הוא ואין הלוקח חייב אלא בטרחא בעלמא:

ט3) שם ברמב"ם:

י3) שם ד"ד עיי' במ"ש לעיל בשם הב"ח ורמ"י דאפי' אין לו שהות להודיעו חייב:

כ3) שם ברמב"ם איתא מחמת אורך הזמן וכ"ב הכ"מ שם בשם נוסחא ישנה ומ"ש ואם התליע וכו' ואם היה לו להודיעו וכו' דמשמע דאם לא היה לו שהות להודיעו פטור נלענ"ד דשאני הכא דלא היה בידו לתקן הדבר והמום גרס לו הפסד וש"ש פטור מאונסים כל זמן שלא היה לו שהות להודיעו ונלע"ד עוד שלמדו מדין השור כמ"ש לעיל סעיף י"ח ועיין בסמ"ע ובב"ח שכתבו קצת בענין אחר והמעיין יבחר:

ל3) לשון הטור סק"א מימרא פלוגתא דרב ושמואל שם דף צ"ב ע"א וכדמפרש שם בגמרא ופסק כשמואל:

מ3) שם ע"ב:

נ3) שם בשם הרמ"ה:

ס3) וכתב הב"י נראה שסובר שם אין המוכר מכירו דלא זבין אלא לרדיא לא הוי מקח טעות:

ע3) שם סכ"ב:

פ3) וכ' עוד ☜ואי לית ליה זוזי למוכר לא מצי למימר הרי שלך לפניך טרח וזבין אלא יפרע ממטלטלי

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---