באר הגולה/חושן משפט/קג

באר הגולה ‏ חושן משפט קג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) טור ס"ב כ"כ בה"ת בשער ב' בשם הרמב"ן והכי מוכח בפ"ק דב"מ (דף ז' ע"א)

(ב) מבואר במ"ש לעיל בסי' צ"ח ס"ט ובריש סי' ק"ט מבואר שמכריזין אם הוא לפרוע לכתובת אשה או לב"ח וכמ"ש שם

(ג) ג"ז מבואר שם במ"ש שם וכתב הסמ"ע מדברי בה"ת ונותנין שטר אכרזתא ביד הלוקח איך שהיו עושים הכרזה כדינא וזבינא ליה להאי ארעא ופרעו לב"ח ושאחריות דההיא ארעא על הלוה ושלא יהא רשות להלוה בהאי ארעא מיומא דנן ולעלם

(ד) טור ס"ז וכ"כ בה"ת בשער ג' וכ"כ התוס' בערכין סוף דף כ"א אך מ"ש התוס' שם שא"צ להכריז אלא מוקמינן ליה ביד המלוה באותה שומא וכן הוא בירושלמי כ' הב"י דלא קי"ל הכי אלא צריכין להכריז וכן דעת רבינו משום דבגמ' דידן גבי שום היתומים שפחתו שתות וכו' (כתובות דף ק' ע"ב) פליגא אההוא ירושלמי מדמוקים לה כאן בדברים שאין מכריזין עליהם וכו' ולא מוקים לה בדקבל עליה באותה שומא וכ"כ בה"ת בפי' בשער הנזכר בשם הראב"ד

(ה) טור כ"כ הרא"ש בפסקיו שם בשם ר"מ

(ו) לשון הרמב"ם בפכ"ב בה' מלוה דין י"ד דברייתא ב"ב דף ק"ז ע"א

(ז) כת"ק שם וכך פסקו הפוסקים וכרב אשי שם ע"ב דכיון דטעמייהו לא ידעינן הלכת' כוותייהו לא עבדי' וטעמ' דת"ק מפרש שם ע"א משום דאמר מלתא מציעתא

(ח) כן פי' הרמב"ם מ"ש בגמ' מלתא מציעתא היא וגם הראב"ד לא השיגו בזה שם גם הנ"י פי' דברי הרי"ף כן שם והרא"ש בפסקיו שם מעתיק ל' הרי"ף ומ"ש הסמ"ע שדעת הרי"ף והרא"ש והטור כדעת הרשב"ם לענ"ד אין שם הוכחה בדבריהם ומ"ש בדרישה בזה לא זכיתי לראותו ולענ"ד אף שאיני כדאי להכריע אין לזוז מהכרעת הב"י וביותר שגם הנ"י פירש דברי הרי"ף כן

(ט) טור ס"ד כ"כ בה"ת בשער ד' ולמד כן מהאי דאמר לחבריה האי ארעא וכו' בסוף עכו"ם (דף ע"ב ע"א) וכרב הונא בריה דר' יהושע שם

(י) כ"כ הרמב"ם בפכ"ב מה' מלוה ד' ט"ו:

(כ) דלא כמו שפי' הראב"ד דבריו וכ"כ ה"ה הטעם מפני שאין על הלוקח מוטל לפרוע החוב הזה ואינו יורש מן הלוה כמו היתומי' שעומדי' במקום אביהם לפיכך הב"ד הרי הן כשלוחין וכו' ומתוך כך הדין נותן שאם פיחתו בכל שהוא יהיה בטל ועיין בסי' י"ד קס"ה מ"ש הרמ"א שם בהג"ה וכמ"ש שם

(ל) טור סימן י' כ"כ בה"ת בשער ג' מדתנן בפרק בית כור (דף ק"ג ע"ב) מהו מחזיר לו מעות וכו' ומסיק בגמרא כדי ליפות כחו של מוכר וכו' אלמא שאין למוכר לקבל קרקע אחר שאין נשאר לו הראוי לו וכ"ש מלוה שאין לו לקבל קרקע בפרעונו אחר שאין בו שיעור הראוי לו ומדברי הרי"ף בפ"ק דמציעא שכתב וה"מ דחזיא ליה וכו' וכן הסכים הרמב"ם בתשו'

(מ) וכן פסק המחבר בס' בד"ה כדברי הרשב"א בתשו' וכמ"ש ר' ירוחם בשמו בנ"ז ח"ג ודבריו דברי טעם וכ"ש שחכמי הדור נראה שלא נחלקו עליו

(נ) טור סי"א בשם תשו' אביו הרא"ש כלל פ"א סי"ו

(ס) שם סי"ב:

(ע) שם סי"ג בשם הרמב"ן

(פ) שם בשם י"א

(צ) שם סי"ד בשם תשובת אביו הרא"ש כלל ס"ח סי' י"ג

(ק) ומפרש שם מפני שהוא לעבור על ד"ת דתנן המלוה את חבירו לא ימשכנו אלא בבית דין ומה שנהגו לכתוב בשטרות שיוכל לירד וכו' כגון שלא מצא דיין שרוצה למשכנו וכמ"ש לעיל

(ר) כן כתב בס' בד"ה מדין המלוה שירד לנכסי יתומין וכו' שכתב טור סט"ו בתשובת הרא"ש כלל פ"ה סימן ו'

(ש) לשון הרמב"ם בפכ"ה מהל' מלוה וכתב ה"ה פסק הלכה בפרק המפקיד (דף ל"ה ע"א) והלכתא שומא הדרא לעולם וכן כתב הטור

(ת) וכן כ' ה"ה שם לדעת הרמב"ם ושלזה דקדק וכ' מסלקים אותו מאותה קרקע ושכן כתב הרמב"ן וכל דלא דאין כה"ג לאו דיינא הוא כלל

(א) וכתב ה"ה וכן מוכח לכאור' מעשה דתרי אפדנו בפ' מי שהיה נשוי (דף צ"א ע"ב) וכן עיקר וכן דעת בה"ת בשער ג' וכנלע"ד שלדעת הר"ן שם נוטה לזה שתירץ אליב' דהרמב"ם ההיא דהמפקיד (דף לה ע"א) דאמרי' בעל לוקח הוה וכו' דשמו מיני' עד שלא נשאת

(ב) ושכ"מ כ' בשם ה"ר יונה וביאר שם כיון שהלוקח לקח שיעבוד' דהמלוה לא שייך ביה הישר והטור

(ג) טור סי"ט בשם בה"ת וכ"כ ה"ה שם ספכ"ב וכסברא האחרונה שכ'

(ד) שם סעיף כ"א ושם

(ה) שם ס"כ ושם

(ו) ביאר שם הטעם דכיון דשומא הדרא לעולם הרי המעות אצל הלוה עדיין כמלוה ואם יטול המלוה שבח דממילא ה"ל כנוטל שכר מעות וכ"כ ה"ה

(ז) כ"כ ה"ה שם

(ח) גם זה כתב שם ה"ה דין ט"ז בשם חידושי הרשב"א

(ט) ל' הרמב"ם שם דין י"ז וכ' ה"ה מפורש שם בגמ' (ב"מ דף ל"ה ע"א)

(י) וכן כתב הטור סכ"ג כן כתב הרא"ש בשם הרמ"ה וביאר שם טעמו וסיים שם וסברא הוא שתהא ידו על עליונה כיון דזבינא מעליא הוא ולא מהדר אלא משום ועשית הישר והטוב

(כ) ל' הרמב"ם שם וכן כ' הטור וכתב ה"ה כל אלו החלוקי' מוסכמים שם חוץ משמם לב"ח מדעתו שהיא מחלוקת דרב אחא ורבינא העלוה בהלכות שאינה חוזרת

(ל) בתשוב' כלל פ"א ס"ה וביאר שם דהוי כמוכר זה לזה ולוקח זה מזה

(מ) ברמב"ם שם ושם בגמרא

(נ) כתב ה"ה שם לפי שהוא כלוקח אחר השומא לאשה לפי שאנו חושבין כאילו מכרה נכסים

(ס) לשון הטור סעיף כ"ט עובדא שם בב"מ קמיה דרב נחמן

(ע) נ"י בשם ה"ר מאיר והרנב"ר

(פ) טור מהא דמסיק שם אפילו כי אמרינן שומא לא הדרא בכה"ג הדרא והשתא דקי"ל שומא הדרא בכה"ג אפילו זבנה או אורתה הדרא כן כתב הרא"ש שם וש"פ

(צ) שם כ"כ בה"ת בשער ג' מעובדא הנזכר לעיל

(ק) שם ושם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---