רש"י/עבודה זרה/כו/ב

רש"י עבודה זרה כו ב

מינין. כומרין לעבודת כוכבים בין עובדי כוכבים בין ישראלים:

מסורות. מלשינים לשקר המוסרין ממון חבריהם ביד עובדי כוכבים אנסין:

לתיאבון. כשאין להם בשר אבל אינו מופקר להיות איסור והיתר לפניו להניח היתר ולאכול איסור ואם עושין כן זה להכעיס:

מין הוא. והא תנא ליה רישא מינין בכמה דברים מצינו חילוק בין מין למומר כגון ספר תורה שכתבו מין ישרף ודהכא:

פרעוש ויתוש. אין אדם אוכלן לתיאבון:

לטעום טעמא דאיסורא. לא להכעיס אלא מתאוה לטעום טעמו לפי שאין ישראל טועמו מעולם:

שאם היתה מעלה בבור. עשויה בקרקע ויכול לעלות מגררה והאי לא מעלין דקאמר אין מניחין לעלות קאמר:

דנקיט ליה עילא ואמר. כלומר אית ליה לאישתמוטי מאיבה ולמימר ליה:

דלא תיחות חיותא דידיה עליה. דרך מעלה זו ותמות בבור:

בעינא לאעבורי חיותא עליה. צריך אני להעביר עדר צאני למרעה ודרכי על שפת בור זה וירא אני שלא יפלו:

לאפוקי לשום מורנא. תולעת שיש לו בערלתו דלא דאסור לרפאותו בחנם דהא אמרן לא מעלין ולא מורידין:

דמצלי. מטה הסכין כדמתרגמינן מטה משפט מצלי דין:

כרות שפכה. מי שנכרת לו מן הגיד מן העטרה ולמעלה לצד הגוף ושוב אינו מוליד:

רופא. שיודע למול:

ימול עובד כוכבים. שאין מילתו לשם עבודת כוכבים שהרי אין דרכם למול את בניהם:

ואל ימול כותי. שמל לשם דמות יונה שמצאו בראש הר גריזים ועובדין לה עבודה כדאמר בהכל שוחטין (חולין דף ו.) ומלין את בניהם לשם יונה זו:

כותי. ולא עובד כוכבים מפני שחשוד על שפיכות דמים:

רופא

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף