רש"י/עבודה זרה/כו/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
דיוני הלומדים על מפרשי הדף רש"י ריטב"א חידושי הר"ן מהר"ם חי' הלכות מהרש"א |
מינין. כומרין לעבודת כוכבים בין עובדי כוכבים בין ישראלים:
מסורות. מלשינים לשקר המוסרין ממון חבריהם ביד עובדי כוכבים אנסין:
לתיאבון. כשאין להם בשר אבל אינו מופקר להיות איסור והיתר לפניו להניח היתר ולאכול איסור ואם עושין כן זה להכעיס:
מין הוא. והא תנא ליה רישא מינין בכמה דברים מצינו חילוק בין מין למומר כגון ספר תורה שכתבו מין ישרף ודהכא:
פרעוש ויתוש. אין אדם אוכלן לתיאבון:
לטעום טעמא דאיסורא. לא להכעיס אלא מתאוה לטעום טעמו לפי שאין ישראל טועמו מעולם:
שאם היתה מעלה בבור. עשויה בקרקע ויכול לעלות מגררה והאי לא מעלין דקאמר אין מניחין לעלות קאמר:
דנקיט ליה עילא ואמר. כלומר אית ליה לאישתמוטי מאיבה ולמימר ליה:
דלא תיחות חיותא דידיה עליה. דרך מעלה זו ותמות בבור:
בעינא לאעבורי חיותא עליה. צריך אני להעביר עדר צאני למרעה ודרכי על שפת בור זה וירא אני שלא יפלו:
לאפוקי לשום מורנא. תולעת שיש לו בערלתו דלא דאסור לרפאותו בחנם דהא אמרן לא מעלין ולא מורידין:
דמצלי. מטה הסכין כדמתרגמינן מטה משפט מצלי דין:
כרות שפכה. מי שנכרת לו מן הגיד מן העטרה ולמעלה לצד הגוף ושוב אינו מוליד:
רופא. שיודע למול:
ימול עובד כוכבים. שאין מילתו לשם עבודת כוכבים שהרי אין דרכם למול את בניהם:
ואל ימול כותי. שמל לשם דמות יונה שמצאו בראש הר גריזים ועובדין לה עבודה כדאמר בהכל שוחטין (חולין דף ו.) ומלין את בניהם לשם יונה זו:
כותי. ולא עובד כוכבים מפני שחשוד על שפיכות דמים: