עריכת הדף "ערך/חילול השם"

{{ניווט כללי עליון}}
== חומר האיסור ==
על חילול השם נאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/כב#יד|ישעיה כב יד]]}} נגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון אמר ה' אלקים צבאות. תשובה, יום הכיפורים ויסורים תולים ומיתה מכפרת{{דיוק מקור}}>. 

== גדר האיסור ==
ביומא {{ממ|[[בבלי/יומא/פו/א|פו.]]}} הקשו היכי דמי חילול ה', ופירש [[רש"י/יומא/פו/א|רש"י]]: "חוטא ומחטיא אחרים". ועל מה שהשיב שם רב, כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, כתב רש"י {{ממ|ד"ה לא יהיבנא לאלתר}}: "וכשאני מאחר לפרוע הוא אומר שאני גזלן, ילמד ממני להיות מזלזל בגזל". ועל מה שאמר רבי יוחנן כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין, פירש {{ממ|ד"ה כגון}}: "ואין הכל יודעין שנחלשתי בגרסתי, ולמדין הימני לבטל מתלמוד תורה".

משמע מרש"י שגדר חילול השם הוא שגורם לאחרים לזלזל ולחטוא, ולא עצם הדבר שמזלזל בציווי ה', ומציינים לדבריו בעוד מקומות שנראה כן.{{הערה|בקידושין (מ.) "עבירה שעושה פירות - כגון חילול השם שאדם חשוב עובר עבירה ואחרים למדין ממנו לעשות כן". ועוד שם "ואת שם קדשי לא תחללו - היינו פרהסיא שהרואה מזלזל בכבוד המקום".  וב"מ (סז:) "וצורבא מדרבנן - שצריך לישר דרכיו ולהתקדש אף במותר לו, פן ילמדו ממנו לזלזל באיסורין". וסנהדרין (עד.) וע"ז (ה. ד"ה דמפרסם), ושם (כז:) בפרהסיא - יש חילול השם שיוצא [לחוץ] ולמידין ממנו לחלל בקדושת השם. ובכתובות (פו. ד"ה אדם חשוב).}}  וכן פירשו רבינו אליקים והר"ן והברטנורא ביומא (פ"ח מ"ח) דולא חילל את השם "כלומר שלא חטא והחטיא אחרים", והתוספות יו"ט באבות (פ"ד מ"ד) הביא גם מרבינו אפרים "שאם עבר בגלוי היו לומדין ממנו, והיה חילול השם".

ואולם הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/יסודי התורה/ה#י|יסודי התורה ה י]]}} כתב: כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל מצוות האמורות בתורה בשאט בנפש להכעיס הרי זה מחלל את השם... ואם עבר בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים, ע"כ. ומבואר בדבריו שחילול ה' שייך אף ביחיד, וכלפי העושה בעצמו{{הערה|מדנקט "אם עבר בעשרה" משמע שקודם איירי שלא בפני אחרים. וכך נראה גם מש"כ בשאט נפש ולהכעיס.}}

ועוד כתב: "וכן כל הפורש מעבירה או עשה מצוה, לא מפני דבר בעולם לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד אלא מפני הבורא ב"ה, כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו, הרי זה מקדש את השם", הרי שגם קידוש ה' הוא ביחיד. וא"כ ע"כ לא ס"ל בגדר חילול ה' שהוא מה שאחרים למדים ממנו אלא מה שמזלזל בכבוד שמים.

והרמב"ם פירט בספר המצוות (ל"ת סג) ג' אופניים של חילול; א) שלא נהרג כשכפוהו לע"ז. ב) שעשה עבירה להכעיס. ג) שעשה דבר שנראה בעיני ההמון כעבירה{{הערה|ברם רש"י בפירושו לתורה {{ממ|[[תורה/ויקרא/כב#לב|ויקרא כב לב]]}} הביא דרשת התורת כהנים {{ממ|אמור פ"ט}} "ממשמע שנאמר ולא תחללו, מה תלמוד לומר ונקדשתי, מסור עצמך וקדש שמי", הרי שהעשה של "ונקדשתי" אינו באותו הפרט שעליו נאמר איסור חילול ה', ולפי זה יש לדון אם כפוהו לע"ז ולא נהרג אם חשוב מחלל את השם.}}

=== שיטת רבינו יונה ===
רבינו יונה כתב בשערי תשובה {{ממ|[[שערי תשובה/ג/קנח|ג קנח]]}} "ועתה עמוד והתבונן גודל חיובנו לקדש את השם, כי עיקר מה שקדשנו השם יתברך בתורתו ובמצותיו והבדילנו להיות לו לעם - כדי לקדשו וליראה ממנו, ראוי שיהיו מקדישיו קדושים, בשגם הכלים שעובדים בהם לפני השם יתברך צריכים להיות קודש, כמו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כב#לב|ויקרא כב לב]]}} "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם", שים לבך להבין כי הענין שאמרנו מפורש במקרא הזה. ונאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קיא#ט|תהילים קיא ט]]}} "ציוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו", פירוש: בעבור כי קדוש ונורא שמו צוה לעולם בריתו וקדשנו במצותיו כדי ליראה ממנו, על כן כתוב אחריו {{ממ|שם פסוק י}} "ראשית חכמה יראת ה' וגו'". ועל ידי קדושת המצות נחשב בהקדישנו את השם יתברך עם הקדושים העליונים שמקדישים ומעריצים אותו, כמו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/פט#ח|שם פט ח]]}} "אל נערץ בסוד קדושים רבה וגו'".

ומבואר מדבריו, שאין המצוה כפשוטה לקדש ענין חיצוני מאיתנו היינו את ה' יתברך, אלא המצוה היא לקדש את עצמינו{{הערה|ולכאורה אינו כדרשות חז"ל ובעלי ההלכה שהמצוה היא למסור נפשו או הנהגות נאות. ואכן כתב שם רבינו יונה: שים לבך להבין כי הענין שאמרנו מפורש במקרא הזה, ע"כ. והיינו שבאמת אינו כפשוטו אבל אחר שימת הלב אפשר לפרש הפסוק גם באופן זה, וא"כ אינו סותר מה שלא התפרש כך לענין הלכה. ומעין זה כתבו האור החיים והנצי"ב בהקדמה לפירושיהם לתורה.}}


{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}