ערך/חילול השם

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי חילול השם

חומר האיסור

על חילול השם נאמר (ישעיה כב יד) נגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון אמר ה' אלקים צבאות. תשובה, יום הכיפורים ויסורים תולים ומיתה מכפרת^{[השלם מקור]}>.

גדר האיסור

ביומא (פו.) הקשו היכי דמי חילול ה', ופירש רש"י: "חוטא ומחטיא אחרים". ועל מה שהשיב שם רב, כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, כתב רש"י (ד"ה לא יהיבנא לאלתר): "וכשאני מאחר לפרוע הוא אומר שאני גזלן, ילמד ממני להיות מזלזל בגזל". ועל מה שאמר רבי יוחנן כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין, פירש (ד"ה כגון): "ואין הכל יודעין שנחלשתי בגרסתי, ולמדין הימני לבטל מתלמוד תורה".

משמע מרש"י שגדר חילול השם הוא שגורם לאחרים לזלזל ולחטוא, ולא עצם הדבר שמזלזל בציווי ה', ומציינים לדבריו בעוד מקומות שנראה כן. וכן פירשו רבינו אליקים והר"ן והברטנורא ביומא (פ"ח מ"ח) דולא חילל את השם "כלומר שלא חטא והחטיא אחרים", והתוספות יו"ט באבות (פ"ד מ"ד) הביא גם מרבינו אפרים "שאם עבר בגלוי היו לומדין ממנו, והיה חילול השם".

ואולם הרמב"ם (יסודי התורה ה י) כתב: כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל מצוות האמורות בתורה בשאט בנפש להכעיס הרי זה מחלל את השם... ואם עבר בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים, ע"כ. ומבואר בדבריו שחילול ה' שייך אף ביחיד, וכלפי העושה בעצמו

ועוד כתב: "וכן כל הפורש מעבירה או עשה מצוה, לא מפני דבר בעולם לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד אלא מפני הבורא ב"ה, כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו, הרי זה מקדש את השם", הרי שגם קידוש ה' הוא ביחיד. וא"כ ע"כ לא ס"ל בגדר חילול ה' שהוא מה שאחרים למדים ממנו אלא מה שמזלזל בכבוד שמים.

והרמב"ם פירט בספר המצוות (ל"ת סג) ג' אופניים של חילול; א) שלא נהרג כשכפוהו לע"ז. ב) שעשה עבירה להכעיס. ג) שעשה דבר שנראה בעיני ההמון כעבירה

שיטת רבינו יונה

רבינו יונה כתב בשערי תשובה (ג קנח) "ועתה עמוד והתבונן גודל חיובנו לקדש את השם, כי עיקר מה שקדשנו השם יתברך בתורתו ובמצותיו והבדילנו להיות לו לעם - כדי לקדשו וליראה ממנו, ראוי שיהיו מקדישיו קדושים, בשגם הכלים שעובדים בהם לפני השם יתברך צריכים להיות קודש, כמו שנאמר (ויקרא כב לב) "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם", שים לבך להבין כי הענין שאמרנו מפורש במקרא הזה. ונאמר (תהילים קיא ט) "ציוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו", פירוש: בעבור כי קדוש ונורא שמו צוה לעולם בריתו וקדשנו במצותיו כדי ליראה ממנו, על כן כתוב אחריו (שם פסוק י) "ראשית חכמה יראת ה' וגו'". ועל ידי קדושת המצות נחשב בהקדישנו את השם יתברך עם הקדושים העליונים שמקדישים ומעריצים אותו, כמו שנאמר (שם פט ח) "אל נערץ בסוד קדושים רבה וגו'".

ומבואר מדבריו, שאין המצוה כפשוטה לקדש ענין חיצוני מאיתנו היינו את ה' יתברך, אלא המצוה היא לקדש את עצמינו

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף