עריכת הדף "נקודות הכסף/יורה דעה/קיט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{ממ|סימן קי"ט בט"ז [[ט"ז/{{כאן}}#ד|ס"ק ד']]}} '''ודבריו תמוהין בהג"ה זו.''' עי' בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#ו|ס"ק ו']] ישבתי דבריו בענין שהם נכונים לדינא:

{{ממ|שם בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#ז|ס"ק ז']]}} '''ובב"ח פי' כו' וחלב ומורייס ופת וגבינה וכיוצא בהן הא דבעי' חותם אחד לא מיירי אלא בעובד כוכבים אבל מפקידין בחשוד אפי' בלא חותם כו'.''' כן צ"ל וכ"ה בב"ח בהדי' ע"ש:

{{ממ|שם בט"ז [[ט"ז/{{כאן}}#ז|ס"ק ז']]}} '''ומ"מ יש כאן קושיא על הב"י שכתב וידוע דהלכה כר"ש וכו'.''' כבר קדמו הב"ח:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#ח|שם ס"ק ח']]}} '''כ"כ בפרישה.''' עיין בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#יג|ס"ק י"ג]] דבחנם דחק:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#ט|שם ס"ק ט']]}} '''גם בזה נפלאת כו'.''' לק"מ כמו שכתבתי בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#יט|ס"ק י"ט]]:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#יב|שם ס"ק י"ב]]}} '''משמע מזה דאפילו אם האיסור הוא ספק טרפה כו'.''' ר"ל אפילו ספק טרפה שאינו אסור אלא באכילה וכן משמע להדיא מדבריו באות י"ג וי"ד ולא נהירא דס"ס יאמר לו המוכר דלא כשרה הוי והמע"ה ורש"י מיירי בבכור דאסור בהנא' דה"ה נמי איסור דרבנן שאסור בהנאה צריך להחזיר הדמים דאסור הנאה אין בו דין מכירה כלל ואיסור דרבנן וספק איסור דין אחד להם ועוד נראה לומר דשאני התם בבכור דדמי ללא נבדקה הריאה דכי היכא דבדיקת הריאה היא תקנתא דרבנן ה"נ ראיית בכור היא תקנת' דרבנן כדלקמן סימן ש"ט ואדרבה ראיית בכור חמיר טפי דאשכחן במשנה וש"ס דצריך להראות לחכם וא"כ הוי כדבר שאסור הנאה מדרבנן ומ"ש רש"י דספק איסור הוי ר"ל דלהכי קנסוהו משום איסור ספק נגעו בה כלומר דרבנן תקנו כן משום ספק וכמו כן בדיקת הריאה תקנו כן משום ספק תדע דע"כ כוונת רש"י כדפי' דהא מוכח התם בש"ס סוף פרק כל פסולי המוקדשין להדיא דאפי' אם ידוע בבירור שהיה בו מום מחזיר הדמים כיון דעבר על תקנתא דרבנן דצריך להראותו לחכם אלא ודאי כוונת רש"י כדפרישית וזהו ברור. שוב מצאתי כדברי בסמ"ע בח"מ [[סמ"ע/חושן משפט/רלד|ר"ס רל"ד]] שכתב דדוקא בודאי טרפ' אבל בספק טרפה א"צ להחזיר הדמים אם נאכל והשוחט פרה ומכרה ונודע שהוא טרפה דמחזיר אע"ג שכבר אכל פירושו נטרפ' בודאי ובכור שאני דסתם בהמה בחזקת שאין בה מום ועוד דבכור שלא נבדק אע"פ שנודע אח"כ שהיה בו מום אפ"ה הוא אסור בהנאה מדרבנן כדאיתא במשנה פרק עד כמה וכתבו הטור בי"ד [[טור/יורה דעה/שי|סי' ש"י]] וכיון דהוי איסור הנאה אין מנכה לו מן הדמים וטעמא דמסתבר הוא דהא אפילו היה בעין היה המוכר מוכרח להשליכו ולא ליהנות ממנו וא"כ אין בו דין מכירה כלל וכמ"ש לעיל ומוכח מדבריו דאפילו ידע המוכר קודם מכירה שהוא ספק טרפה אין מחזיר כשאכל דאי לא ידע אפילו בודאי טרפה לא קנסינן ליה וכמ"ש בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#כה|ס"ק כ"ה]]:

{{ממ|שם בט"ז [[ט"ז/{{כאן}}#טו|ס"ק ט"ו]]}} '''פי' אע"ג דכתב הש"ע כו'.''' פי' זה ליתא כמ"ש בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#כט|ס"ק כ"ט]] וגם בסמוך הוכחתי דליתא:

{{ממ|שם ב[[ט"ז/{{כאן}}#יח|סוף ס"ק י"ח]]}} '''האריך''' להקשות ור"ל דאפי' באיסורי דאורייתא דינא הכי ולפמ"ש בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#לז|ס"ק ל"ז]] לק"מ ע"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}