עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/תרצו"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן תרצו'''{{ש}}דיני הספד ותענית ועשיית מלאכה בפורים}}

({{עוגן1|א}}) '''מותר בעשיית מלאכה.''' דאע"ג דכתיב משתה ושמחה ויו"ט {{שהצ|א}} מ"מ לא קיבלו עליהם לעשותו יו"ט אכן אח"ז נהגו מעצמן באיזה מקומות שלא לעשות:

({{עוגן1|ב}}) '''אין עושין.''' וע"י עכו"ם {{שהצ|ב}} שרי:

({{עוגן1|ג}}) '''בכל מקום שלא לעשות.''' ופרקמטיא<!--בדפוס: פרקטמיא. טעות דמוכח--> {{שהצ|ג}} מותר ששמחה היא לו:

({{עוגן1|ד}}) '''סימן ברכה.''' כגון אם זורע איזה דבר אינו מצמיח [ב"י] אבל הרא"ם כתב שאינו מרויח אבל אינו מפסיד ג"כ [מ"א]:

{{עוגן|קסב.}}({{עוגן1|ה}}) '''או אבורנקי של מלכים.''' שנוטעים לצל להסתופף בצלו:

({{עוגן1|ו}}) '''פסקי הלכות.''' ופשטי {{שהצ|ד}} המקרא ואגרת שלום ומזכרת חובותיו וכן כל דבר שא"צ עיון גדול. וכתב בסי' עמודי שמים דמ"מ יש לראות שלא ימשוך בה ויתבטל משמחת פורים. מגילה מותר לכתוב {{שהצ|ה}} בפורים:

({{עוגן1|ז}}) '''אינו מנהג.''' ויש {{שהצ|ו}} מחמירין בזה ונראה {{שהצ|ז}} דתלוי במנהג אותו המקום:

({{עוגן1|ח}}) '''בהספד.''' ומקום שנהגו שביום ז' הולכים על הקבר לקונן {{שהצ|ח}} אסור בפורים אלא האבל לבדו ילך לשם עם חזן אחד ויאמר לו השכבה ואפילו בערב פורים לא ילך לשם שלא יחשבו העולם שהאבילות נפסק בפורים:

({{עוגן1|ט}}) '''ותענית.''' ולענין ת"ח עיין לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תרצה#ב|סימן תרצ"ה ס"ב]] בהג"ה ובמ"ב [[משנה ברורה/אורח חיים/תרצה#ב|שם]]. ודין ת"ח בפניו עיין ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/תא|סימן ת"א]]:

({{עוגן1|י}}) '''ילך לבהכ"נ לשמוע וכו'.''' ומה שכתב בסעיף ה' בסופו דלמחרת לא יצא מפתח ביתו {{שהצ|ט}} מיירי כשיש לו מנין בביתו אף דבעלמא קריאה בצבור עדיף טפי:

({{עוגן1|יא}}) '''המגילה.''' אבל תפלת מעריב יתפלל בביתו:

({{עוגן1|יב}}) '''וי"א שאין וכו' וכן נוהגין.''' אף שה[[ב"ח/{{כאן}}|ב"ח]] ועוד אחרונים כתבו שבמקומם היה המנהג להתאבל אבל כבר כתב ב[[שערי תשובה/{{כאן}}#|שע"ת]] בשם כמה אחרונים להקל ושכן פשט המנהג במדינות אלו ובפרט בענין חליצת מנעלים וישיבה ע"ג קרקע {{שהצ|י}} בודאי אין להחמיר ומ"מ יראה {{שהצ|יא}} למעט במיני שמחה שעושין. כתב בתשובת בנין עולם {{ממ|[[שו"ת בנין עולם/לה|סי' ל"ה]]}} לענין לקרות האבל המגילה בביהכ"נ אם אין שם אחר שיודע לקרות כ"כ בנקודות ובטעמים ובדקדוק האותיות טוב יותר שיקראנה האבל כמ"ש ביו"ד לענין להתפלל בשבתות ויו"ט:

({{עוגן1|יג}}) '''דברים שבצנעה נוהג.''' הנה [[ט"ז/{{כאן}}#|ט"ז]] כתב דהליכה מביתו לתפלה אסור גם לדעה זו ולא מקרי זה בפרהסיא דלא מינכר שעושה כן משום אבילות ובמ"א כתב דמשמע בטור דבשחרית הולך לבהכ"נ להתפלל ועיין בפמ"ג שכתב דהמיקל להתנהג כן לא הפסיד וכ"כ בדה"ח דשחרית הולך לתפלה בבהכ"נ:

({{עוגן1|יד}}) '''עולה לו למנין שבעה.''' אפילו {{שהצ|יב}} מת בפורים:

({{עוגן1|טו}}) '''לא יצא משם וכו'.''' דין זה כתבו הרוקח ובמקומו היו אוכלין סעודה שלישית קודם מנחה לכן קאמר דבבואו להתפלל מנחה לא יצא משם {{שהצ|יג}} אבל לדידן צריך לילך לביתו אחר מנחה לאכול סעודה שלישית ובלילה יתפלל מעריב ויקרא המגילה בביתו אם יש לו מנין וא"ל ילך לבהכנ"ס בעוד יום ויהיה שם לתפלה וקריאת המגילה:

({{עוגן1|טז}}) '''מפתח ביתו.''' ורק לשמוע מקרא מגילה אם אין לו מנין בביתו וכנ"ל. והנה המחבר שהעתיק דברי הרוקח אזיל לשיטתו בס"ד דאבילות נוהג בפורים אבל כבר כתב הרמ"א לעיל דאנן נוהגין כהפוסקים דאין אבילות נוהג בפורים. ולפ"ז אפילו אם יש לו מנין בביתו {{שהצ|טז}} הולך לבהכ"נ לשמוע מקרא מגילה בצבור [ולצאת מפתח ביתו לעניני רשות משמע מפמ"ג {{עוגן|קסג.}}שיש להחמיר] וכ"ז ביום דימי משתה ושמחה כתיב {{שהצ|טז}} אבל בלילה אם יש לו מנין יתפלל ויקרא המגילה בביתו ואם אין לו מנין {{שהצ|יז}} יתפלל בביתו וילך לשמוע מקרא מגילה בבהכ"נ ולבד הקריאה לא יצא מפתח ביתו. ועיין בדה"ח דביום ט"ו לא ילך מביתו לביהכ"נ אפי' להתפלל שחרית ומ"מ לענין חליצת מנעלים וישיבה ע"ג קרקע משמע מן הפוסקים דאפילו ביום ט"ו א"צ. כתב הלבוש א"א צידוק הדין ולא קדיש אלא לחכם בפניו אחר שדורשין עליו ואע"פ שא"א צ"ה אומרים קדיש:

({{עוגן1|יז}}) '''שהאבל וכו'.''' אפילו {{שהצ|יח}} תוך שבעה דהא חייב בכל מצות האמורות בתורה וכ"ש דחייב במתנות לאביונים:

({{עוגן1|יח}}) '''חייב לשלוח מנות.''' אכן {{שהצ|יט}} כל דבר שמחה לא ישלח וז"ל ס"ח מי שמת אביו בפורים לשנה הבאה ישלח מנות (אף דהוא יא"צ) ובאותו שנה ישלח מעות או בשר לעניים רק לא תפנוקים העשויים לשמחה:

({{עוגן1|יט}}) '''אבל אין שולחין לאבל.''' אפילו {{שהצ|כ}} דבר שאינו של שמחה. ואם האבל הוא עני {{שהצ|כא}} מותר לשלוח לו מעות אפילו תוך ז' דלא גרע מצדקה:

({{עוגן1|כ}}) '''כל י"ב חודש.''' היינו לאביו ואמו [ולשאר קרובים תוך ל'] {{שהצ|כב}} והטעם כדין שאילת שלום שאסור י"ב חודש:

({{עוגן1|כא}}) '''וכמו שיתבאר ביו"ד סימן שפ"ה.''' כונתו להורות {{שהצ|כג}} דבמקום שנהגו להקל לשאול בשלומם מותר לשלוח להם מנות ג"כ בתוך י"ב חודש [אבל {{שהצ|כד}} לא בתוך שלשים] {{שהצ|כה}} אבל לא ישלחו לו מיני שמחה:

({{עוגן1|כב}}) '''אא"כ מחל האבל וכו'.''' דאין נותנין {{שהצ|כו}} לאדם מתנה על כרחו:

({{עוגן1|כג}}) '''שאונן וכו'.''' אונן נקרא כ"ז שלא נקבר המת:

({{עוגן1|כד}}) '''מותר בבשר ויין.''' אף דדעת המחבר לעיל דאבלות נוהג בפורים מ"מ אנינות ס"ל דאינו נוהג וכמו שכתב הטעם ועיין במ"א שהעלה דדוקא ביום שחל מצות שמחת פורים דימי משתה ושמחה כתיב {{שהצ|כז}} אבל לא בלילה אפילו בלילה ראשונה. וכ"ש בלילה שניה ומש"כ אח"כ ונ"ל דוקא בלילה לא קאי רק לענין מגילה ותפלה וק"ש:

({{עוגן1|כה}}) '''וכ"ש שחייב במקרא וכו'.''' ר"ל דכשם שבשביל מצות שמחת היום דחינן את העשה דאבילות והתרנוהו בבשר ויין בודאי אין ראוי לפטרו בלילה ממקרא מגילה ושאר מצות כיון שאין דרך לקברו אז ודומה לאונן בליל יו"ט שני דהרבה פוסקים חייבוהו במצות מטעם זה אבל יש לפקפק ע"ז אחד דליל יו"ט שני גופא יש דיעות בפוסקים ועוד דשם עכ"פ יו"ט הוא ולכך אין חל האנינות מחמת שאין דרך לקברו בלילה משא"כ בפורים דעיקר שמחה ביום הוא ובלילה דומה לשאר לילה של חול דבודאי חל אנינות אף שאין דרך לקברו אז ולכן כתב {{שהצ|כח}} בדה"ח דבליל י"ד ישמע קריאת המגילה מאחר:

({{עוגן1|כו}}) '''קבורת מתו קודם כמו שנתבאר וכו'.''' ר"ל דשם מוכח דלאו דוקא מת מצוה קודם לקריאת המגילה דה"ה כל מת שאין לו קוברין כדי צרכו הפוגע בו קוברו תחלה ואח"כ קורא. והנה באמת כבר כתב שם המ"א דהרבה פוסקים חולקין ע"ז וס"ל דבכל מת קריאת המגילה קודם לקבורתו וכן נוהגין לקברו אחר יציאת בהכ"נ והקשה המ"א דהא תינח באנשים אחרים אבל האונן איך הוא חייב בקריאת המגילה הלא הוא פטור מכל המצות ואיך יצא במה ששמע בצבור אחרי שאז לא היה חייב כלל {{שהצ|כט}} וע"כ מסיק המ"א דאע"פ ששמע הקריאה בצבור {{שהצ|ל}} יקראנה שנית אחר שנקבר המת. ולענין ק"ש ותפלה {{שהצ|לא}} הוא כשאר אונן בימות החול דקודם הקבורה הוא פטור ולאחר הקבורה עיין לעיל בסימן ע"א במ"ב [[משנה ברורה/אורח חיים/עא#ד|סק"ד]] שם מבואר כל הפרטים. ולענין תפילין דעת {{שהצ|לב}} כמה אחרונים דלא יניח וכדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/לח#ה|סימן ל"ח ס"ה]]:

({{עוגן1|כז}}) '''אחר כך.''' ר"ל אבל קודם הקבורה הוא פטור מזה ולזה מסיים דלא עדיף משבת ויו"ט {{שהצ|לג}} והיינו ביו"ט שני כשקוברו וכן בשבת כשמחשיך על התחום לצרכי הקבורה הוא פטור אז מכל המצות וכ"ש כאן:

({{עוגן1|כח}}) '''מותר לישא וכו'.''' ולא דמי לחג דכתיב ושמחת בחגיך ולא באשתך משא"כ בפורים והמ"א כתב דיעשה החופה ביום י"ג והסעודה בערב ועיין ב[[שערי תשובה/{{כאן}}#|שע"ת]] שכתב שבמדינות אלו פשט המנהג להיתר כדעת הש"ע {{עוגן|קסג:}}ובחמד משה כתב שנכון יותר לעשות החופה בסוף יום י"ד וסעודת פורים יעשה מקודם:

({{עוגן1|כט}}) '''פדיון הבן.''' וברית מילה דבזה אין שמחה כ"כ דיהיה שייך בהו לומר אין מערבין שמחה בשמחה:

({{עוגן1|ל}}) '''הראשונה.''' עיין ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/קפב|סימן קפ"ב]] שכתב שם הט"ז בשם הב"ח שיש לבטל מנהג זה הן בפורים או בשמחת נישואין וכ"כ באה"ג שם ואם כל המלבושים של איש רק מלבוש א' של אשה וניכרים הם אפשר שאין למחות בהם [פמ"ג] ועיין בכנה"ג ובשל"ה שהזהירו להרחיק מזה:

({{עוגן1|לא}}) '''משום לא תגזול.''' ולפ"ז מותר לברך על מה שחוטפין מיהו כתב בשל"ה לאו משנת חסידים היא ושומר נפשו ירחק ממלבושים דכלאים ולחטוף מחבירו [א"ר]:

({{עוגן1|לב}}) '''ונהגו כך.''' היינו מעת קריאת המגילה עד ליל סעודת פורים שהם שני לילות ויום אחד [א"ר]:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:משנה ברורה]]