עריכת הדף "משנה/פסחים/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|4||פרק שני - כל שעה}}}}
<!--נוסח המשנה בדף זה מבוסס על כת"י פירנצי ה'קכ"א וגרסאותיו המיושרות, במקום של שינוי חריג מהנוסח המקובל השארנו בפנים כמקובל-->

{{אות סעיף|א}} כל שעה שהוא מותר לאכול מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ומוכרו לנכרי ומותר בהנאתו, עבר זמנו אסור בהנאתו, לא יסיק בו תנור וכירים. רבי יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכמים אומרים [אף] מפרר וזורה לרוח או מטיל לים:

{{אות סעיף|ב}} חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ושל ישראל אסור בהנאה שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יג#ז|שמות יג ז]]}} לא יראה לך [שאור]:

{{אות סעיף|ג}} נכרי שהלוה את ישראל על חמצו לאחר הפסח מותר בהנאה וישראל שהלוה את הנכרי על חמצו אחר הפסח אסור בהנאה חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו:

{{אות סעיף|ד}} האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש במזיד פטור מתשלומים ומדמי העצים:

{{אות סעיף|ה}} אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטין בשעורים ובכוסמין ובשיבולת שועל ובשיפון ובדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו והכהנים בחלה ובתרומה אבל לא בטבל ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו. חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו אינו יוצא בהן, [עשאן] למכור בשוק יוצא בהן:

{{אות סעיף|ו}} ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין ובתמכה ובחרחבינה ובמרור יוצאין בהן בין לחין בין יבשים אבל לא כבושים ולא שלוקין ולא מבושלין. מצטרפין בכזית ויוצאין בקלח שלהן{{הערה|כתב ע"ז בהגהות מיימוניות {{ממ|[[הגהות מיימוניות/חמץ ומצה/ז#ל|פ"ז מהל' חמץ ומצה אות ל']]}}: רבינו תם היה מדקדק דוקא בקלח אבל לא בשורש. וכתב ע"ז הגר"א פומרנצ'יק {{ממ|[[עמק ברכה/סדר ליל פסח#א|עמק ברכה סדר ליל פסח סי' א']]}}: מצאתי ראיה מפורשת לזה, מהא דתנן במסכת עוקצין {{ממ|[[משנה/עוקצין/א#ב|פ"א מ"ב]]}}: שרשי השום והבצלים והקפלוטות וכו' שרשי החזרת והצנון כו' הרי אלו מיטמאין ומטמאין ומצטרפים. פי', משום דין שומר לטומאה. ומשמע דגם שרשי החזרת דמצטרפין הוא משום דין שומר, דהא כל המשנה בדיני שומרין לטומאה איירי, דאתיא לפרושי הא דתנן התם ב[[משנה/עוקצין/א#א|משנה א']]: כל שהוא שומר אף על פי שאינו יד מיטמא ומטמא ומצטרף. ואם נימא דיוצאין בשרשי החזרת ידי חובת מרור בפסח, אם כן יהיה מוכח מזה דשרשים הוויין אוכל, דאין יוצאין ידי חובת מרור אלא במידי דבר אכילה, והיינו דבר הניקח בכסף מעשר כדאיתא התם. וא"כ קשה בשרשי החזרת למה לי לטעמא דמצטרפים משום דין שומר לטומאה, תיפוק ליה דאינהו גופייהו אוכל נינהו. וע"כ מוכח מזה דשרשים לא הוויין אוכל וע"כ אין יוצאין בהן ידי חובת מרור ודוקא בקלח יוצאין דהוי אוכל. ע"כ.{{ש}}ובאמת דבריו הם קושיא למה נצרך רבנו תם לדיוק מלשון המשנה {{ממ|[[בבלי/פסחים/לט/א|פסחים לט.]]}} והלא לכאורה הוא מפורש בדין שרשי החזרים במשנה בעוקצין שם. וכדבריו הקשה הגר"י הוטנר {{ממ|רשימות לב (פסח), {{HebrewBooks||פסח תש"ל אות י'|34871||עמוד=19}}.}}.{{ש}}ותירץ ע"פ המבואר גבי אלל {{ממ|[[בבלי/חולין/קכא/א|חולין קכא.]] ובראשונים שם}} שאף שבסתמא אינו אוכל מ"מ בשכנסו ואחשביה לאכילה לוקין בו על אכילת נבילה, וה"ה י"ל בשורש התמכא דמן הסתם אינו נחשב לאוכל אבל כשקונה אותו בכסף מעשר כבר אחשביה לאכילה, ולכן בלא הדיוק מן המשנה ששורש תמכא אינו כשר למצות מרור, מצד דין אוכל לא הוה פסלינן ליה. ועוד אפש"ל דכל שאין דרך לאכלו מחמת מרירותו לא הוי חסרון בשם אוכל לגבי מצות מרור אף שלגבי שאר דינים אינו נחשב דרך אכילה, וכמבואר במג"א {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/תעה#י|סי' תע"ה ס"ק י]]}} שכתב לגבי אכילת קרי"ן למרור: ועוד נ"ל שהאוכל קרי"ן אין מברך עליו כלל שאין דרך לאוכלו כמות שהוא כו' לכן נ"ל דאם אין לו שאר ירקות אומר מתחלה ברכה על אכילת מרור לבד כנ"ל. עכ"ל. כלומר שאף שאינו דרך אכילה ואין מברכין על אכילתו ברכת הנהנין עדיין מברכין עליו על אכילת מרור ויוצאין בו ידי חובת אכילת מרור. וכדבריו כתב הפרי מגדים {{ממ|[[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/תעה#י|א"א ס"ק י]]}}: על כן נראה כמו שכתב המגן אברהם כאן ועכ"פ מוכח דמרור אע"פ שאין ראוי כלל לאכילה יוצא ידי חובתו. עכ"ד. ומבואר ג"כ כנ"ל (אמנם עי' ריטב"א על המשנה [[ריטב"א/פסחים/לט/א|שם]] בשם הרא"ה שאינו יוצא בדברים המרים לגמרי). ולכך הוצרך ר"ת לדייק כדבריו מן המשנה.}} ובדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו:

{{אות סעיף|ז}} אין שורין את המורסן לתרנגולין אבל חולטין. האשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ אבל שפה היא על בשרה יבש לא ילעוס אדם חטים ויתן על גבי מכתו [בפסח] מפני שהן מחמיצות:

{{אות סעיף|ח}} אין נותנין את הקמח לא לתוך חרוסת ולא לתוך חרדל ואם נתן יאכל מיד, רבי מאיר אוסר. אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהן. מי תשמישיו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצות:

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>