עריכת הדף "משאת המלך/שמות/ד"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|משאת המלך על התורה - שמות ד}}
==ח==
'''והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקל האת הראשון והאמינו לקל האת האחרון והיה אם לא יאמינו גם לשני האתות האלה ולא ישמעון לקלך ולקחת וגו'''' (ד ח)

'''הנה''' כתבו בשם הקדמונים דהכתוב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יב#יג|להלן י"ב י"ג]]}} והיה הדם לכם לאות על הבתים וגו', נרמז בו להכחיש הכופרים בבית שלישי, וטענתם בפיהם שהרי נאמר {{ממ|[[תנ"ך/חגי/ב#ט|חגי ב' ט']]}} גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון וגו', ועל בית שני קאי ומ"מ קראו אחרון, ויש לסתור טענתם מהכא והאמינו לקול האות האחרון והיה וגו', הרי דשייך לקרות אחרון הגם שיבוא אחריו עוד, ונקרא אחרון לפי שהוא מ"מ אחרון לראשונים, וזה מרומז בכתוב והיה הדם לכם לאות על הבתים וגו', דהאות השלישי של הדם דהכא הוא יוכיח על הבתים, דעוד יהיה בית שלישי לעת"ל.

'''אמנם''' בפשוטו נראה דלכך נאמר על האות השני האות האחרון לפי שב' האותות הראשונים שניהם מענין אחד, דהם אותות שלוקה משה לפי שדיבר לה"ר כדפרש"י, ולכך אות השני הוא אחרון לענין זה, משא"כ האות הג' הוא כבר מענין אחר ואינו נמנה עם ב' הראשונים [וכ"מ מהכתוב והיה אם לא יאמינו וגו' שנאמר זה רק לאחר ב' האותות, ולא א"ל כן גם בין הראשון לשני], וכן כיוצ"ב י"ל לענין הבתים, דבית ראשון ושני הם מענין אחד לפי שנעשו בידי אדם וגדולתם ורוממותם הכל בידי אדם, וכלפי זה אמר הנביא גדול יהיה כבוד הבית האחרון, אבל בית הג' הוא ענין אחר שירד מהשמים [וכן למ"ד בב"ב {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/ג/א|ג'.]]}} דהאי גדול יהיה כבוד הבית זהו לא בבנין אלא בשנים, מ"מ שפיר י"ל נמי דזהו דוקא שייך בבית ראשון ושני דיש קצבה לשנותיהם, משא"כ בית שלישי הוא אינו מענינם כלל דל"ל קצבה].

'''ומהכתוב''' {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לג#ב|בראשית לג ב]]}} ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים, נראה דאין להוכיח דאיכא אחרון שיש עוד אחריו, די"ל לפי דהתם כונת יעקב היתה כדפי' רש"י אחרון אחרון חביב, ור"ל שאם יפול עשו על הראשונים יהיו האחרונים אולי לפליטה, וא"כ התם בודאי הכונה אחרונים הוא לפי שאיחרם לראשונים, ואינו ענין לכאן. [א"ה. עיין באב"ע {{ממ|[[אבן עזרא/{{כאן}}|כאן]]}} דקראו לשני אחרון כי האות השלישי אכתי לא הראהו השתא, ועיין תוי"ט דמאי {{ממ|[[תוספות יום טוב/דמאי/ז#ג|פ"ז מ"ג]]}} שהביא ראיה גם מהאותות וגם מלאה לסתור המכחיש בבית שלישי, וע"ש בתוס' אנ"ש בשם הזוהר כעין מש"כ הגהמ"ח זצ"ל, וע"ע רש"ש נזיר {{ממ|[[רש"ש/נזיר/כא/א|כ"א.]]}} וגם הגהמ"ח זצ"ל ציין לגמ' שם דאמצעי נקרא נמי אחרון, אמנם נראה דאי"ז שייך כלל לעניננו לפי דהתם הא דתנן אחרון כולל אמצעי ואחרון כחדא, ע"ש].

==יד==
'''וראך ושמח בלבו''' (ד יד)

'''ואמרו''' רז"ל {{ממ|ילקוט [[ילקוט שמעוני/תורה/קמא|רמז קמ"א]]}} אילו היה אהרן יודע שהקב"ה כותב עליו וגם הנה הוא יוצא לקראתך וגו', בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו, וכן אמרו שם כיוצ"ב בראובן ובבועז, ע"ש. ויש להבין זה הענין דמה יתן להם ומה יוסיף להם זאת שהתורה הייתה כותבת מעשיהן דלפיכך היו עושין יותר טובא.

'''ונראה''' לפמש"כ להלן ב[[משאת המלך/פרשת בהעלותך|פ' בהעלותך]] ע"פ דברי התוס' {{ממ|[[תוספות/יבמות/סב/א|יבמות ס"ב.]]}} דכתבו דהגם שפירש משה מהאשה ע"פ צווי הקב"ה, מ"מ טענו אהרן ומרים עליו דציווי הפרישות מחמתו הוא, לפי שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, וכיון שרצה בכך אף נצטווה בכך, וביארתי שם הא דאמרו בסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/לה/א|ל"ה.]]}} מפני מה נענש דוד, מפני שקרא לד"ת זמירות וכו', הגם דאכן ד"ת נקראין זמירות שהרי כך כתוב בתהלים {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/קיט|קי"ט]]}} וא"כ ה"ז אמת ונכון, מ"מ נענש דוד לפי דדבר זה בא מחמתו, שאם היה דוד מגיע למעלה גדולה מזו, לא היו ד"ת נקראין זמירות ולא היה נקבע כן.

'''ועד"ז''' נראה לבאר מה דאיתא בילקוט הושע {{ממ|[[ילקוט שמעוני/הושע/תקטו|רמז תקט"ו]]}} שאמר לו הקב"ה לא היה לך ללמוד ממשה רבך שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה, וקשה והרי הקב"ה השיב לאהרן ולמרים לא כן עבדי משה וגו', הרי דשאר נביאים א"צ לפרוש מן האשה, וצ"ל נמי על דרך זו שבאם היה הולך הושע בדרך זו אף הוא היה מצטווה מדברי קבלה על הפרישות.

'''וכמו"כ''' נראה נמי הכא דהרי ממקראות האלו למדנו עד היכן צריך לשמוח באחיו, והחיוב הוא עד כיוצ"ב ששמח אהרן, וכן למדנו עד היכן צריך להתעסק בהצלה דהחיוב הוא כמו ראובן, ועד היכן צריך לעשות חסד כמו בועז, אולם באם הם היו עולים למעלה גבוהה מזו, אז היתה באמת ניתנת הלכה דהחיוב באלו הדברים טפי, והיו ראובן אהרן ובועז מחדשים יותר תוקף במצות הללו, והיינו פירושא שאם היו יודעים שיהא כתוב בתורה וכו', כלומר שע"י תקבע ההלכה ושעור החיוב, אז היו משתדלים להגביר אומץ כדי לחדש הלכה רבתי זו.

==הפטרת שמות==
'''{{מרכז|{{גופן|10||* * *}}}}'''

{{מרכז|{{גופן|5||'''{{עוגן1|הפטרת שמות}}'''}}}}
'''בשומו כל אבני מזבח כאבני גר מנפצות {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/כז#ט|ישעיה כז ט]]}}.

'''בגמ'''' ע"ז {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/נד/א|נ"ד.]]}} למדו מכאן שמזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו, ולפי"ז קאי הכתוב על מזבחות של נכרים שהנכרים מבטלים אותם ע"י נתיצת רובו, אמנם פשטא דקרא במזבח של ישראל לע"ז איירי וכדפרש"י בישעיהו {{ממ|[[רש"י/ישעיה/כז|כ"ז]]}}, וא"כ לא איירי הכתוב לענין היתירו לאחר ביטול ע"י נכרי, אלא מיירי במזבח של ישראל דל"ל ביטול ומחוייב הוא לאבדו.

'''וביאור''' הכתוב לפ"ז נראה דהנה מבואר בגמ' ע"ז {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/מה/ב|מ"ה:]]}} דמזבח מצותו נתיצה ואחר כך שריפה, וזהו שייך במזבח עץ שיתכן בו שריפה, מיהו נראה דגם במזבח של אבנים שייך נתיצה ואח"כ שריפה, דהרי איתא בירושלמי {{ממ|[[ירושלמי/ערלה/ג#ג|פ"ג דערלה ה"ג]]}} וברמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/טומאת צרעת/טז#א|פט"ז מטומ"צ ה"א]]}} דשייך שריפה באבנים ששורפן לסיד ע"ש, א"כ לפי"ז מזבח אבנים של ישראל לע"ז מצותו נתיצה ואח"כ שורפו לסיד, וזהו מאמר הכתוב בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות וגו', היינו דלאחר הניפוץ שהוא הניתוץ [כמו שאמרו בע"ז [[בבלי/עבודה זרה/נד/א|נ"ד.]]] עוד ישרפם כאבני גיר שהם אבני סיד, ע"ש ב[[רד"ק/ישעיה/כז#ט|רד"ק]].

{{ניווט כללי תחתון}}
{{משאמ}}