עריכת הדף "מראי מקומות/יהושע/א"

{{ניווט כללי עליון}}
==יח==
<small>מקור מן התורה לדין המבואר כאן שהמלך יכול להמית את הממרה את פיו</small>{{ש}}
'''<big>{{מנוקד|כָּל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַמְרֶ֣ה אֶת־פִּ֗יךָ וְלֹֽא־יִשְׁמַ֧ע אֶת־דְּבָרֶ֛יךָ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּצַוֶּ֖נּוּ יוּמָ֑ת רַ֖ק חֲזַ֥ק וֶאֱמָֽץ:}}</big>'''. מבואר שרשאי לענוש ולהמית. ומדכתבו יהושע בספרו כמבואר בבבא בתרא {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/יד/ב|דף י"ד ע"ב]]}} שיהושע כתב ספרו, מבואר שהסכים על ידם. והקשה על כך החתם סופר {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/א/רח|או"ח סי' רח]]}} דהא אין נביא רשאי לחדש דבר כמבואר בשבת {{ממ|[[בבלי/שבת/קד/א|דף ק"ד ע"א]]}} ואיה מקור הדין בתורה. וביאר על פי דברי הרמב"ן ב[[משפטי החרם לרמב"ן|משפטי החרם]] ובפירושו לתורה {{ממ|פ' בחקתי [[רמב"ן/ויקרא/כז#כט|ויקרא כז כט]]}} דהא דכתיב כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת, אין בו פירוש על פי פשוטו אלא כל נשיא בישראל ומכ"ש כל ישראל שמסכימים להחרים דבר העוברים על חרמם חייב מיתה ומזה נתחייב יהונתן מיתה כו' עיי"ש כל דבריו ומסיים עכ"פ בהא נחתינן כל שישראל ונשיאי העדה או אפילו א' משני אלו מסכימי' ומחרימי' ה"ז מוחרם מן התורה וחייב מיתה מן התורה וע"כ אחר שהסכימו ישראל ואמרו ליהושע וה"ה לכל מלך כל איש אשר ימרה את פיך לכל אשר תצונו יומת הרי החרימו כל עובר על מצות מלך ישראל. וכדבריו כתב ג"כ ב[[משאת המלך/{{כאן}}#יח|משאת המלך כאן]].

ועי' העמק שאלה לנצי"ב {{ממ|[[העמק שאלה/קמב#ט|קמב אות ט]]}} שתמה שהרי יהושע לא היה מלך אלא שופט וגם אין דבר המלוכה שייך לבני גד ובני ראובן דוקא אלא תלוי הדבר בדעת כל ישראל. אמנם הנצי"ב רצה לנטות מדברי הרמב"ן, ומבאר הנצי"ב טעם אחר ברצון שאול להרוג את יונתן, והוא שכיון שאותה העת היתה שעת מלחמה ועל ידי טעימת יונתן מן הדבש נסתלקה השכינה ממחנה ישראל, לפיכך נתחייבו מיתה מדין 'רודף', כי "אין רודף גדול מזה שגורם שיכשלו כלל ישראל במלחמה". ולפי זה יבואר היטב, כי יהושע היה המצביא במלחמה ומנהיג המלחמה בשעתו דומה למלך, ואילו היה ממרה איש את פיו על ידי זה ירף לבבו של יהושע ואין לך כושל לכלל ישראל במלחמתם עם הכנעניים יותר מזה, ונמצא שאותו אדם הוא 'רודף' וחייב מיתה. וזהו שסיימו ואמרו לו 'רק חזק ואמץ' שלכך מותר לו להמיתו כדי שיתחזק לבבו. ולפי זה מבואר היטב מדוע בני גד ובני ראובן הם שאמרו לו דבר זה, שהרי הם היו החלוץ במלחמה ולהם נאה ומוכרח לומר כן.

{{ניווט כללי תחתון}}