עריכת הדף "מראי מקומות/בראשית/לב"

{{ניווט כללי עליון}}
===פסוק ה===
====כה תאמרון====
בסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/לח/א|לח.]]}}, כל מקום שנאמר 'כה' אינו אלא בלשון הקודש. וצ"ב מדוע הוצרך להזהירם לדבר עם עשו בלשון הקודש. וביאר ה{{ממק|חתם סופר}} עפ"מ שדרשו חז"ל {{ממ|הו"ד ברש"י}} עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, ואם כן שפיר הוזקק להזהירם שיאמרו 'גרתי' בלשון הקודש לרמוז על דבר זה, מה שאי אפשר אם יאמרו בלשון אחר.
====לאדוני לעשו====
הטעם שקראו אדוני שלא בפניו - עי' נועם אלימלך, ועי' גרי"ז עה"ת.

===פסוק יד===
====ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו====
'''מפני מה לא נתן לו עבדים.'''

המשך חכמה מבאר על פי דברי התוספתא {{ממ|[[תוספתא/עבודה זרה/ד#א|ע"ז פ"ד ה"א]]}} שאסור למכור עבד לגוי שמא יצא לעבודה זרה, ואין רשות לרבו עליו לענין זה לעשותו גוי.

'''ביאור 'מן הבא בידו'.''' 

רש"י פירש בידו - ברשותו.

המשך חכמה מבאר שידו הוא לשון רשות (כמבואר בב"מ נ:), ובא הפסוק ליתן טעם שלא נתן לו עבדים לפי שיש לחוש שמא יצא לעבודה זרה ואין רשות לרבו עליו לענין זה.

בשם מדרש אגדה פירש רש"י אבנים טובות ומרגליות שאדם צר בצרור ונושאם בידו.

עוד הביא רש"י שנטל מעשר ומן הבא בידו מן החולין לקח מנחה.

'''מעשר בהמה.'''

רש"י הביא דבר אחר שעישר בהמותיו ולקח מהחולין. אך בילקוט מבואר ששלח לו את המעשר ואף שהוא קדוש לפי שהחניף לרשע.

המשך חכמה מבאר שנחלקו אם מעשר בהמה בחוץ לארץ קרב, שהתוספתא היא בדעת ר"ע שאינו קרב וירעה עד שיסתאב וכיון שחייש לתקלה (כמבואר ריש פרק מעשר בהמה) לכן נתנן לעשו, אבל המשנה סברה שאם באו תמימים יקריבו ולכן פירש"י שלקח מהחולין ואת המעשר הקריב במזבח כשבא לשכם.

===פסוק טו===
==== רחלים מאתים ואילים עשרים====
'''מדוע דווקא בגיל זה.'''

המשך חכמה מבאר שעיקר מלאכת רועי הצאן להגדיל העדר ושהיו הוולדות טובים ורכי הצמר. וכן שלח לו דווקא רחלים ואילים לפי שכבשה בת שנתה אינה יולדת (כמבואר בבכורות ריש פרק ד) ורחלים בנות שני שנים כמבואר במנחות {{ממ|[[בבלי/מנחות/צא/ב|צא:]]}} וכן פרים ופרות הם בני שלש שנים שפחות מכך אינם יולדים.

===פסוק טז===
====פרות ארבעים ופרים עשרה====
'''מדוע דווקא בגיל זה.'''

עי' פסוק קודם דברי המשך חכמה בזה.
{{ניווט כללי תחתון}}