עריכת הדף "מראי מקומות/במדבר/כה"

{{ניווט כללי עליון}}
== יא ==
=== בן אהרן הכהן ===
;טעם לייחוסו
{{ממק|רש"י}}{{הערה|והוא מגמרא סנהדרין (פב:).}} מפרש שייחסו הכתוב לאהרן לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו{{הערה|יתרו, שאלעזר אבי פנחס לקח מבנות פוטיאל לו לאשה, ואמרו ז"ל פוטיאל זה יתרו שפיטם עגלים לע"ז.}} עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל{{הערה|יש שביארו, שהבזיון היה שמידת הקנאות באה לו מאבי אמו שאף קינא לעבודה זרה ואף שהיה ראש הכמרים במדין הלך לפטם העגלים בעצמו, ועל כך ייחסו הכתוב לאהרן שמצד טבעו היה כאהרן אוהב שלום ורודף שלום ואעפ"כ קינא לשם שמים. ובכך ביארו דעת האומרים בזבחים שלא נתכהן פנחס עד שהשכין שלום בין השבטים, שהוא מאותו טעם שאז הוכרח שלא עשה כן מחמת טבעו.}}, והוצרך לפרש כן שהרי כבר הזכיר ייחוסו בפרשה לעיל{{הערה|וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו'. עמר נקא.}}.

וה{{ממק|אברבנאל}} ביאר כוונת הייחוס שאף שהיה בן אלעזר בן אהרן שלא היו מלומדים בחרב ובחנית עם זאת עשה מעשה משובח מאד והרג את זמרי. וב{{ממק|אור החיים}} כתב שאולי ייחסו הכתוב כדי שיזכרו אבותיו לטובה. עוד ביאר האור החיים, שנתכוון שישלימו ישראל עם אהרן שגרם להרג עם רב מישראל באמצעות מעשה העגל, ועתה עמד בן בנו פנחס ופדה נפש כל ישראל. וב{{ממק|העמק דבר}} ביאר שבא הכתוב לומר הטעם שיכול ליטול פנחס שכרו משלם{{הערה|כלשון המדרש רבה.}} לפי שהוא בן אלעזר בן אהרן הכהן ויכול להיות כהן גדול, אך אם היה זה אחר מישראל על כרחך לא יכל לקבל שכר זה שהוא השכר השלם והיה מקבל שכר אחר מעין זה. וע"ע {{ממק|משך חכמה}} ביאור נוסף בייחוסו לאלעזר ואהרן.

=== השיב את חמתי ===
;צורך בהודעה על השבת החימה
ב{{ממק|דעת זקנים}} ביאר שכוונת המאמר היתה שאין להם לשנאתו על שהרג את זמרי שהרי אם לא היה משיב את חמתו של ה' מעליהם היה הקב"ה מכלם והיה נהרג מהם עם רב{{הערה|וכ"כ ב{{ממק|חזקוני}}.}}. וב{{ממק|בכור שור}} הביא כן והוסיף עפ"ז המשך הפסוקים "לכן הנני נותן לו את בריתי שלום" שאף אם ישנא אותו אין לו לירא מהם כיון שאני נותן לו את בריתי שלום. וב{{ממק|אור החיים}} ביאר שאמר כן כדי שלא יחשוב משה שכך היא הנהגת ה' לכפות מדת הדין, ועל כן אמר לו שפנחס הוא שהשיב את חמתי ולא מעצמה שבה.

;רמז בתיבת 'חמתי'
בשם הגר"א אמרו רמז שבתיבת חמתי רמוזה מיתת שונאי ישראל שממנה השיב והציל פנחס, שבתיבת 'חמתי' האותיות האמצעיות הם 'מת' והרחוקות יותר הם 'חי' כי חמת ה' מקרבת המיתה ומרחקת החיים{{הערה|וכן מטו בשם הגר"א על מצות צדקה הרמוזה בתיבת 'מחצית' ד'מחצית השקל', שמרכזה האות צ' דהיינו צדקה שעל ידה מקרבת את ה"חי" - האותיות שמשני צידי הצ' ומרחקת את ה"מת" האותיות הרחוקות בתחילת וסוף תיבת 'מחצית'.}}.
=== מעל בני ישראל ===
ביאר ה{{ממק|אור החיים}} הוספה זו שהיא תופסת שבח לפנחס שהשיב את חמת ה' אחרי שכבר יצאה והיתה מעליהם.

=== בקנאו את קנאתי ===
פירש {{ממק|רש"י}} בנקמו את נקמתי, בקצפו את הקצף שהיה לי לקצף. ובפירוש הטור הארוך הוסיף שלשון קנאה נופל על עבודה זרה כמו שכתוב אל קנא שנוקם מעובדי ע"ז. ועיין {{ממק|הכתב והקבלה}} מה שפירש באופן אחר "להרחיק מדות מגונות כאלה ממנו יתברך".

ובטעם שזכר התיבות "בקנאו את קנאתי" בין "השיב את חמתי" ל"ולא כליתי", עיין מה שכתב ה{{ממק|אור החיים}}.

=== ולא כליתי ===
לכאורה הוא כפל עם השיב את חמתי. וב{{ממק|אור החיים}} וב{{ממק|העמק דבר}} ביארו שהשיב את חמתי הוא פעולה טובה בפני עצמה, עצם השבת החימה גם ללא מניעת כליון ישראל על ידי חמה זו.

== יב ==
=== לכן אמור ===
;הטעם שלא אמר לפנחס
ה{{ממק|משך חכמה}} העיר מדוע לא אמר כן ה' לפנחס עצמו כיון שפנחס היה נביא כמבואר במגילה {{ממ|[[בבלי/מגילה/יד/א|יד.]] וב[[רש"י/מגילה/יד/א|רש"י]]}}. וביאר על פי מה שכתב הרמב"ם {{ממ|[[פירוש המשנה לרמב"ם/הקדמה|הקדמה לפיהמ"ש]]}} שנבואה אינה מתבטלת אלא אם כן נבואה שמתנבא נביא על עצמו, ולכן אמר ה' בנבואה כן למשה על פנחס ולא לפנחס עצמו כדי שלא תתבטל לעולם.

אמנם ב{{ממק|תרגום יונתן בן עוזיאל}} כתב שה' נשבע כן לפנחס עצמו. וכן הביא ה{{ממק|אור החיים}} בשם המדרש {{ממ|[[שמות רבה/ו/ד|שמו"ר ו ד]]}} ש"לכן" הוא לשון שבועה.

ובעיקר דברי המשך חכמה הקשה ב{{ממק|משאת המלך}} שהרי בדבר שנכתב בתורה לא שייך חזרה אפילו לרעה, שכיון שנכתב בתורה הרי הוא כחלק מהתורה שאינה בטלה לעולם, והניח בצ"ע.

=== בריתי שלום ===
;במדרש בדין הוא שיטול שכרו משלם.
ב{{ממק|העמק דבר}} ביאר שאם היה זה אדם אחר מישראל לא יכל ליטול שכרו משלם שהרי אינו כהן ואינו יכול להתכהן בכהונה גדולה, אך כיון שהיה זה פנחס שהוא בן אלעזר בן אהרן הכהן לכן בדין שיטול שכרו משלם. 

ה{{ממק|בית הלוי}}, {{ממק|משך חכמה}} וברכת פרץ ביארו על פי המבואר בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/מ/א|מ.]]}} שהעושה מצוה שהיא טוב לשמים יש לו שכר בעולם הבא, ואם הוא גם טוב לבריות הוא אוכל פיורת בעולם הזה. וזה פירוש הפסוק שכיון שלא כילתי את בני ישראל בקנאתי נמצא שמעשה זה טוב גם לבריות ולכן הנני נותן לו שכרו אף בעולם הזה את בריתי שלום, ולכן בדין הוא שיטול שכרו היינו בעולם הזה.

וב{{ממק|טעמא דקרא}} ביאר שהעושה מצוה שהוא מצווה בה אין מגיע לו כל כך שכר כיון שהוא מחוייב בה, משא"כ פנחס שעשה מעשה של קנאים פוגעים בו, ולא היה חייב בזבה, לכן בדין הוא שיטול שכרו [וכעין זה ביאר האדמו"ר מסטריקוב זצוק"ל שפנחס היה לו מעלה הן כמצווה ועושה כיון שהיה מחוייב כקנאי לעשות מעשה של קנאים פוגעין בו, ומאידך היה לו מעלה של אינו מצווה ועושה כיון שאינו חייב להיות קנאי].

;תרגם יונתן שאינו מת לעולם
ב{{ממק|תרגום יונתן}} תרגם "ואעבדיניה מלאך קיים וחיי לעלמא למבשרא גאולתא בסוף יומיא". והיינו כמבואר במדרש ובזוהר שפנחס הוא אליהו.

והחתם סופר ביאר עפ"ז לשון הכתוב "ברית כהונת עולם" שע"י שיחיה לעולם יתקיים בו דין כהונה לעולם, וכמבואר בבבא מציעא {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/קיד/א|קיד.]]}} שרבה בר אבוה אשכחיה לאליהו דקאי בבית הקברות, ואמר לו ולאו כהן הוא מר ומה לכהן בבית הקברות, הרי שלעולם קאי בקדושתו [ויעויין שם בחתם סופר שהוא בשעה שמתגלה כבן אדם, אך יכול גם להתגלות כמלאך ואז פטור מן המצוות].

== יג ==
=== ברית כהונת עולם ===
אף שכבר נתנה הכהונה לזרעו של אהרן, לא נתנה אלא לאהרן ולזרעו שנמשחו עמו ולתולדותיהם מכאן ולהבא, אך פנחס שכבר נולד באותה שעה ולא נמשח לא בא לידי כהונה. וכמאמר חז"ל {{ממ|[[בבלי/זבחים/קא/ב|זבחים קא:]]}} לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי. {{ממק|רש"י}}.

ויש מאן דאמר בגמרא שם שלא נתכהן פנחס עד שהטילשלום בין השבטים. ועוד יעויין שם בגמרא דמשמע שיש מאן דאמר שאף קודם שהרג לזמרי כבר היה כהן וכתבו התוספות {{ממ|[[תוספות/זבחים/קא/ב|שם]]}} מהספרי שעד עתה היה כהן הדיוט ומכאן ואילך זכה בכהונה גדולה ושיהיו זרעו כהנים גדולים, שעמדו ממנו שמונים כהנים גדולים בבית ראשון ובבית שני.

וה{{ממק|רשב"ם}} ביאר שעד עתה היה משוח מלחמה בימי המלואים וזכה בכהונה גדולה ממש.

ובדעת זקנים הקשה איך הותר לפנחס להטמאות למתים כיון שהיה כהן, ותירץ שלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי. ושוב הקשה למאן דס"ל שכבר קודם לכן היה כהן מאי איכא למימר, ויישב שלא הרגו ממש אלא רק עשאו גוסס ומת אחר כך. ובפירוש הרא"ש יישב אף הוא כדברי הדעת זקנים שלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי והקשה שהרי מ"מ אף קודם לכן היה כהן הדיוט. ומשמע מדבריו שאף למ"ד שלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי מ"מ ס"ל נמי כדברי הספרי שקודם לכן היה כהן הדיוט, ומרש"י ותוספות מבואר לא כן, אלא למ"ד שנתכהן באותה שעה לא היה קודם לכן אף לא כהן הדיוט.

== יד ==
=== ושם... זמרי בן סלוא ===
;טעם שייחסו והזכיר תפקידו
{{ממק|רש"י}} הביא דברי התנחומא {{ממ|[[תנחומא/פנחס/ב|פנחס ב]]}} שכיון שייחס את הצדיק לשבח ייחס את הרשע לגנאי. ועוד ביאר שבא הכתוב להודיע שבחו של פנחס שאע"פ שהיה זמרי נשיא לא מנע את עצמו מלקנא על חילול השם.

== טו ==
=== ושם האשה... כזבי בת צור ===
;טעם שהזכיר ייחוסה
{{ממק|רש"י}} הביא דברי התנחומא {{ממ|[[תנחומא/פנחס/ב|שם]]}} להודיעך שנאתן של מדינים שהפקירו בת מלך לזנות כדי להחטיא את ישראל. וה{{ממק|רמב"ן}} ביאר שהזכיר שם האיש המוכה ושם האשה המוכה להודיע כי ראוי היה לשכר הגדול הזה שהרג נשיא בישראל ובת מלך גוים ולא ירא מהם בקנאתו לאלקיו. ומשמע שפירש אף כאן כדרך שפרש"י על הזכרת שמו של זמרי בן סלוא. ועיין {{ממק|מזרחי}} שביאר מה שרש"י לא פירש כן כי בודאי ישראל לא חששו מהמדינים באותה שעה ואם כן לא היה שבח במה שהרג "בת מלך גוים" ולכן פירש רש"י טעם אחר להודיעך שנאתן של מדינים.

{{שולי הגליון}}


{{ניווט כללי תחתון}}