עריכת הדף "מחברת מנחם/א/אף"

{{ניווט כללי עליון}}

<strong><big>‎אף </big></strong>

‎מתחלק לשבע מחלקות: האחד, '''ואף''' גם זאת {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כו#מד|ויקרא כו מד]]}}, '''אף''' לזאת יחרד לבי {{ממ|[[תנ"ך/איוב/לז#א|איוב לז א]]}}, '''אף''' לא אל ארץ זבת חלב ודבש {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/טז#יד|במדבר טז יד]]}}.

‎השני. אף בהקבצו עם 'כי' נהפך לענין אחר, כאלה: '''אף''' כי אנכי אעננו {{ממ|[[תנ"ך/איוב/ט#יד|איוב ט יד]]}}, '''אף''' כי אנוש רמה {{ממ|[[תנ"ך/איוב/כה#ו|שם כה ו]]}}, הנה אנחנו פה ביהודה יראים '''ואף''' כי נלך קעילה {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/כג#ג|שמואל א, כג ג]]}}, אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלא תעשה, '''ואף''' כי אמר אליך רחץ וטהר {{ממ|[[תנ"ך/מלכים ב/ה#יג|מלכים ב, ה יג]]}}, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך '''אף''' כי הבית הזה אשר בניתי {{ממ|[[תנ"ך/מלכים א/ח#כג|מלכים א, ח כג]]}}, הן צדיק בארץ ישולם '''אף''' כי רשע וחוטא {{ממ|[[תנ"ך/משלי/יא#לא|משלי יא לא]]}}, '''אף''' כי נתעב ונאלח {{ממ|[[תנ"ך/איוב/טו#טז|איוב טו טז]]}}, '''אף''' כי היין בוגד {{ממ|[[תנ"ך/חבקוק/ב#ה|חבקוק ב ה]]}}, '''אף''' כי לא אכל אכל היום העם הזה {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/יד#ל|שמואל א, יד ל]]}}, הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' '''ואף''' כי אחרי מותי {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לא#כז|דברים לא כז]]}}, כלם בלשון הזה מדוברים, זולתי מעט מזער אשר איננו נוטה אליהם, אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ג#א|בראשית ג א]]}}.

‎השלישי. אפיתי על גחליו לחם {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מד#יט|ישעיה מד יט]]}}, מאפה תנור {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ב#יב|ויקרא ב יב]]}}, את אשר תאפו אפו {{ממ|[[תנ"ך/שמות/טז#כג|שמות טז כג]]}}, ומצות אפה {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יט#ג|בראשית יט ג]]}}, חמץ תאפינה {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כג#יז|ויקרא כג יז]]}}.

‎הרביעי. וישתחוו לאפיו {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מח#יב|בראשית מח יב]]}}, אפים ארץ ישתחוו לך {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מט#כג|ישעיה מט כג]]}}, לאפי דוד {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/כה#כג|שמואל א, כה כג]]}}, ענינו על פני דוד. מנה אחת אפים {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/א#ה|שמואל א, א ה]]}}, נראה כי מגזרתם הוא ולענינם נוטה, מנה ראויה ונכבדה למראה ונחמדה לפנים ויקרה לעינים. ויש בלשון ארמית מלה אשר יערכנה נפל על אנפוהי {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/ב#מו|דניאל ב מו]]}}, וכל אפיו [נ"א פניו] אינו מתורגם כי אם 'באפוהי'.

‎החמישי. '''אף''' להם ולא יריחון {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/קטו#ו|תהלים קטו ו]]}}, ויפח באפיו נשמת חיים {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ב#ז|בראשית ב ז]]}}, ומיץ '''אף''' יוציא דם {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ל#לג|משלי ל לג]]}}, והנם שלחים את הזמורה לאפם {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/ח#יז|יחזקאל ח יז]]}}, כמו נחירים.

‎הששי. '''אפפוני''' חבלי מות {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/קטז#ג|תהלים קטז ג]]}}, '''אפפו''' עלי רעות {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/מ#יג|שם מ יג]]}}, כמו סבוני גם סבבוני {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/קיח#יא|שם קיח יא]]}}.

‎השביעי. '''ואף''' ד' חרה בעם {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יא#לג|במדבר יא לג]]}}, '''אפו''' טרף וישטמני {{ממ|[[תנ"ך/איוב/טז#ט|איוב טז ט]]}}, ישוב '''אפך''' ותנחמני {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/יב#א|ישעיה יב א]]}}, אך שב '''אפו''' ממני {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ב#לה|ירמיה ב לה]]}}, ענין קצף המה. והשוו הפותרים אף לאפאיהם {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לב#כו|דברים לב כו]]}}, והעמידו אפאיהם מגזרת 'אף' ונראית המלה כי אינה פתורה כדת ולא דרושה כמשפט האותיות, כי סברו הפותרים כי האלף יסוד במלה ואין כה דת המלים, כי אלו היה האלף יסוד במלה וגזרתה מאף, היה על המחוקק מחקת משפט להוסיף אל"ף שני במה יסוב המלה אליו, כאשר יקרה ליתר המלים אשר תחלתם אל"ף ליסוד המלה אשר לא יתכן למדבר להסב המלה אליו עד יספו אל"ף שני ויכפלו האלפין, ובהשנות האלף תכון המלה היטב, אלף אחת ליסוד והשנית להסב המלה אליו, כאלה: אאזרך {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מה#ה|ישעיה מה ה]]}}, אאלפך {{ממ|[[תנ"ך/איוב/לג#לג|איוב לג לג]]}}, אאריך אפי {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מח#ט|ישעיה מח ט]]}}, אאמיצכם {{ממ|[[תנ"ך/איוב/טז#ה|איוב טז ה]]}}, וכאלה רבות. והפותר אפאיהם אם מגזרת אף ידיננו שתי טעיות נקבצו בפתרונו, הטעות הראשון על כי אין המלה מסובה באל"ף שני, והטעות השני על עזבו האל"ף התיכונה המיוסדת במלה. אבל יש באמתת נכוחה וממשפט הלשון להיות מוסב למדבר, וההא והמם אשר באחרית המלה מועדים לרבות, ובהיות ככה ישאר מן המלה פ"א אל"ף. ובהותר 'פא אלף' נכון להיות אפאיהם מן פאה {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ט#כה|ירמיה ט כה]]}}, ומפאת פני {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יג#מא|ויקרא יג מא]]}}, פאת קדמה {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/לה#ה|במדבר לה ה]]}}, ותחלקם לפאה {{ממ|[[תנ"ך/נחמיה/ט#כב|נחמיה ט כב]]}}, וכה יהיה פתרונו אפאיהם אזרה אותם בגוים ואפאה אותם לכל רוח ופאה. וגם יתכן להיות אפאיהם אשימם פאת פני ויכלו ויתמו ומפתח האלפין יורה על ככה, ולולא פתיחתם לא נכונו פתרוניהם. הפתרונים שניהם יוצאים ונראים עניניהם וגזרת המלה אחת היא, אבל הראשון קרוב מן האחרון.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}