עריכת הדף "טעמא דקרא/בראשית/מג"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
==יא==
'''מעט צרי ומעט דבש.''' שלח לו ו' דברים וי"ל שרצה לשלוח לו מכל מין שמברכין עליו ברכה כללית (לאפוקי פת ויין שהיא ברכה פרטית) מעט צרי תחת ברכת הריח שצרי הוא הראשון לסמני הקטרת, מעט דבש ברכת שהכל, נכאת הוא שעוה כדפירש"י הוא ברכת האור ששעוה להדלקה {{ממ|עי' תו' [[תוספות/שבת/כ/ב#עד|שבת כ' ב']] ד"ה עד}}, לוט הוא ברכת הראי' כמ"ש ב[[בבלי/ברכות/נד/ב|ברכות נ"ד ב']] על לוט מברך זוכר את הצדיקים [ושלח מין שנקרא כן לרמז הענין], בטנים ושקדים האדמה והעץ{{הערה|נראה דכוונת רבנו שגם בטנים וגם שקדים ברכתם האדמה (בדיעבד) והעץ, ולכן כריך ותני להו בהדדי. שהבוטנים שבימינו מוצאם מדרום אמריקה - והבוטנים שבמקרא הם פיסטוקים כמש"כ רש"י. }}.

==טז==
'''וטבוח טבח והכן.''' ב[[בבלי/חולין/צא/א|חולין צ"א א']] פרע להן בית השחיטה. פירש"י שלא יאמרו בשר נחירה אני אוכל לפי שבני יעקב שומרי מצות היו דאע"פ שלא ניתנה תורה מקובלין היו מאבותיהן.

וקשה אם שמרו מצות איך אכלו משחיטתו שהרי סבורים היו שהוא מצרי ושחיטת גוי נבלה. ונראה מכאן ראי' לד' הרמב"ם [[רמב"ם/שחיטה/ד#יב|פ"ד משחיטה הי"ב]] שגוי שאין עובד ע"ז שחיטתו מותרת מה"ת והן ידעו ביוסף שאין עובד ע"ז עי"ז שאמר את האלקים אני ירא.

==לב==
<small>'''וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים וגו' לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה היא למצרים.''' פירש"י בשם התרגום מכיון שהעברים אוכלים בהמות שהן ע"ז של המצרים. וקשה למה לא אכל יוסף עמהן הרי אסור לומר שהוא עובד ע"ז אפי' במקום סכנה כמ"ש ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/קנז#ב|סי' קנ"ז ס"ב]]. וי"ל שהוא אכל לבדו מפני כבודו ולא מפני הע"ז שאם מפני הע"ז הי' יכול לאכל עם המצרים.</small>

==לד==
'''ותרב משאת בנימין ממשאת כולם חמש ידות וישתו וישכרו עמו.''' לפי פשוטו יש לומר שהוא השתדל לשכרם כדי שלא ירגישו שהוא נתן הגביע באמתחתם ויחשבו אולי מחמת שכרותם שכחו ונתנו הגביע בכליהם ולכן השתדל ביותר לשכר את בנימין שנתן באמתחתו הגביע.


הפטרת מקץ עיין במלכים {{ממ|[[טעמא דקרא/מלכים א/ג#|מ"א פ"ג]]}} והפטרת שבת חנוכה עיין בתרי עשר.

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{הגרחק}}</noinclude>