עריכת הדף "הון עשיר/ברכות/ב"

{{הועלה אוטומטית}}

{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

'''בפרקים'''. בהפסקות שבין פרשה לפרשה, כן הוא משמעות לשון פרקים, לגבי האמצע. כמו קולף עד שמגיע לפרק {{ממ|עי' [[בבלי/פסחים/פה/ב|פסחים פה:]] ורש"י שם. ד"ה עד שמגיע לפרק}}:

'''ומשיב'''. אגב סיפא דר' יהודה דהלכתא כוותיה, דהוו בבות דמשיב, לגבי בבות דשואל, כל אחת לשלפניה, לא זו אף זו. שנאם נמי הכא הכי, אע"ג דהוו זו ואצ"ל זו. ועוד משום דמשיב שייך אחר השואל, וקמ"ל דחייב אדם להשיב לכל מי ששואל בשלומו. ומטעם זה י"ל דנקרא הנותן שלום לחבירו שואל, מפני ששואל ממנו השלום, שחייב להחזירה לו:

'''רבי יהודה אומר באמצע'''. פתח בו, לשנות כסדר, יראה, וכבוד, וכל אדם. ורמז לנו שהיראה והוא רמז לגבר דחיל חטאין, אע"ג דהכא אין משמעותו כך, קודם לכבוד, דהיינו לבר אוריין הנקרא כבוד, כדכתיב {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ג#לה|משלי ג, לה]]. ועי' אבות פ"ו מ"ג}} כבוד חכמים ינחלו. ובר אוריין, קודם לכל אדם סתם שאינו בר אוריין. ועוד רצה לשנות כל אדם, דלא נזכר בדברי ר"מ, בסוף:

'''ומשיב שלום לכל אדם'''. שלא לעבור על מאי דאמור רבנן {{ממ|[[בבלי/ברכות/ו/ב|ברכות ו:]], כל שיודע בחברו שרגיל ליתן לו שלום יקדים וכו' ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן}} בפסוק {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ג#יד|ישעיה ג, יד]]}} גזלת העני בבתיכם:

== ב ==

'''בין הפרקים'''. בין הפרשיות, לשון הלומד מחבירו פרק א' {{ממ|[[משנה/אבות/ו#ג|אבות פ"ו מ"ג]]}}: והיה אם שמוע. שקצתו נכתב לשון יחיד, למה קדם לויאמר, שכולו לשון רבים. והתי"ט פירש פירוש אחר:

== ג ==

'''הקורא למפרע'''. הפסוקים, לא יצא. אע"ג דלכתחילה תקנו סדר הפרשיות, שלא כסדר הכתוב בתורה, מ"מ בששינה סדר הפסוקים, לא יצא אפילו בדיעבד. משום דקי"ל דבענין אחד יש מוקדם ומאוחר, דאל"כ היינו יכולים לעשות מכלל ופרט פרט וכלל, או איפכא, כדאיתא בפסחים דף ו'. ועל דמצינו כן אף בפרשה אחת, כגון בפ' יום הכפורים, ונגעי בתים וכיוצא בזה, יש לבקש ולמצוא טעם:

== ה ==

'''בלילה הראשון'''. לילה נקראת אחר חצות לילה, מדקבילת דכורא, כדאיתא בזהר פ' בא {{ממ|לח:}} בפסוק הוא הלילה הזה. ולכן נקט התנא לשון כזה, באמרו בלילה הראשון, לרמוז דאז הוא זמן הראוי לזווג, וכמו כן הדמיון דנקט התי"ט, ונחלמה חלום בלילה אחד {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מא#יא|בראשית מא, יא]]}}, אתי שפיר על פי זה, כי החלומות אמתיים כאלה נראים אחר חצות לילה:

'''עד מוצאי שבת'''. ועד בכלל, ועל זה כתב הרב שהם ד' לילות. דלא כמו שכתב עליו התי"ט, דאפשר דס"ל דבלילות דווקא פטור, ושמשום הכי כתב מנינם:

== ו ==

'''לילה'''. חסר בית. רמז שביתו זו אשתו {{ממ|ריש יומא}}, שאבד ביתו, במיתתה:

'''לילה הראשון'''. הדעת מכרעת שרחץ אחר חצות לילה, כשקם ממטתו ללמוד תורה, דרבים צריכים לו {{ממ|[[בבלי/מועד קטן/כא/א|מו"ק כא.]] שו"ע יו"ד שפד ס"א}}. או שהיה עוסק בדיני אבלות, דמותר {{ממ|יו"ד שם ס"ד}}:

== ח ==

'''חתן וכו''''. הפסיק בין חתן לחתן, בענייני מיתה, אגב מעשה דר"ג, דכולהו שייכי ביה. ועוד בזה רמז לנו, שאף ביום טובה שהוא בטוב, יראה ביום רעה {{ממ|ע"פ [[תנ"ך/קהלת/ז#יד|קהלת ז, יד]]. ועי' רדב"ז ה' אבל פ"א ה"א ד"ה ומשה רבינו}}, שלא יחטא מרוב שמחה:

'''לילה'''. סירכא דלילא הראשון דלעיל, נקט ואתא. ורמז לנו שהרוצה לקרות, יהי דומה בעיניו כאלו אין לו אשה, שאינו טרוד במחשבתו בה. ודע כי יש נוסחאות אחרות בש"ס והרי"ף באלו הלילות, ואני על פי המשנה המדוייקת שלפני פירשתי:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}