ערוך לנר/יבמות/קיז/א

ערוך לנר יבמות קיז א

דף קי"ז ע"א

במתניתן מצינו שאין האחים. הא דנקט האחים דוקא ולא הבנים דהא בב"מ (דף ל"ח) יליף מקרא דובניכם יתומים דאפילו הבנים אין נכנסים י"ל דמלתא אגב אורחי' קמ"ל דין דרב חסדא לקמן דדוקא האחים אין נכנסים בשהם יורשיו דהיינו בדלא ייבם אבל היבם נכנס ואף דהשתא אכתי לא דרש ב"ה מדרש כתובה מכ"מ י"ל דהוי דרש מדרש הכתוב ומ"מ ק"ק שינוי הלשון דלענין בנים נקט בברייתא שם אין מניחין לירד ולענין אחים קאמר הכא לשון אין נכנסין ולענין קרוב קאמר שם בב"מ לשון אין מורידין:

בגמרא יבמה נכנס לנחלה על פי'. יש להסתפק איך הדין לרבי יהודה דס"ל לעיל (דף מ') דביש אב נכסים של אב אפילו בנתייבמה ואיכא אמוראי דס"ל כוותי' שם וא"כ אם נתייבמה ע"פ עצמה ויש שם אב אי נימא כיון דאין האחים נכנסים על פי' ה"ה ג"כ האב ולא ירש לא הוא ולא האב או אי נימא כיון דהאב לא יכול לירש ה"ל כאלו אין כאן אב ויורש היבם ע"פ מדרש הכתוב וצ"ע:

אף להנשא אין מתירין אותה. הנה זה פשוט דאף דאח"כ באה עוד פטם אחרת לב"ד ואמרה מות בעלי ולא תבעה כתובתה מכ"מ אין מתירין אותה כיון שכבר הראתה ערמתה ולפ"ז ק"ק דבשבועות (ל"ב:) דקאמר הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב והכל מודים שהוא פטור וחילק בין אמר לדידה לאמר לב"ד לפ"ז הוי מצי לחלק באמר לדידה לבד בין כבר העידה בב"ד ותבעה כתובתה ללא העידה דבשכבר תבעה כתובתה שפיר הפסיד לה העד כיון שהיא אינה יכולה להעיד, ועיין באהע"ז (סי' י"ז) שהביא הב"י הנימוקי יוסף בשם הריטב"א שאפילו עד אחד לא מהני והקשה עליו מנ"ל הא וכן הקשה החלקת מחוקק (שם ס"ק פ"ה) ע"ש, ולפ"ז א"ש דיש ראי' לשיטת הריטב"א מכח הקושיא שהקשינו דלשיטת הריטב"א א"ש כמובן דלא מצי לחלק בתבעה ללא תבעה דבתבעה אפי' העד לא מהני, ואפילו לפי מש"כ הח"מ נגד משמעות הרמ"א דגם הריטב"א לא ס"ל כן רק בהביאה היא העד לב"ד אבל בבא העד מעצמו לא, מכ"מ לא הי' יכול לאוקמי' שם בשבועות כן משום דשם איירי בהשביע היא אותו בב"ד כמש"כ רש"י שם וא"כ איירי בהביאה אותו לב"ד:

והכא ליכא אימא דסניא לה. אף דסתמא קתני בת חמותה אפילו היכי שכבר מתה אמה קודם שנשאה לאחי' דג"כ ליכא אימא דסניא לה מכ"מ י"ל דעיקר טעמ' משום אימא ולא פלוג רבנן כמו דאסרו אפי' ביבמה דאית לו בני' כמבואר באהע"ז (סי' י"ז ס"ד) ועיין שם בח"מ והב"ש שהביאו דעת השלטי גבורים דזכרים לא אסרו להעיד כגון חמי' והביא ראי' מהירושלמי ובאמת בהירושלמי יש ב' דעות בזה כנראה שם אכן מסוגיא דילן נ"ל להביא ראי' לדעתו דאי חמי' ג"כ פסול א"כ היאך קאמר והכא ליכא אימא דסניא לה מה בכך הא איכא אבי' דסניא לה אע"כ בזכרים ליכא שנאה ואולי לא רלה הש"ג להביא ראי' מהכא די"ל דדעתה של בת נוטה אל אמה יותר מאל אבי' ולעולם גם אבי' שונאה:

לגרסנא דבי נשאי. א"ל איך מסופק אי אמרינן הסברא דשונאה משום דאכלה לגרסנא דאימא הרי בבת בעלה ליכא טעמא אחרינא אלא זה וא"כ לפשוט בת חמי' מבת בעלה די"ל דבת בעלה שונאה יותר מתוך שממלאה מקום אמה לגמרי ואין לפשוט מזה היכי דאינה רק אוכלת ירושת אבי' ואמה וגם אין להקשות דאם איתא דגם בת חמי' פסולה להעיד מטעם דאכלה לגרסנא דבי נשאי מ"ט נקט במתניתן בת חמותה ולא בת חמיה די"ל דאיידי דתנא חמותה נקט ג"כ בת חמותה, וראיתי במשנה למלך (ה' גירושין פ' י"ב) שרצה להוכיח מזה דבת חמותה דנקט הוא בת חמותה לחוד ולא ג"כ בת חמי' דהיינו שאינה אחות בעלה מאב ואם אלא מאם לבד ומתוך כך הוקשה לו מה דקאמר לקמן ל"ש בת חמותה ול"ש בת חמי' הרי בבת חמותה לחוד לא שייך גרסני דבי נשא וכן הוקשה לו מה שכתב רש"י ד"ה לגרסנא שהביאה לאבי' מבית אבי' עכ"ל הרי אבי' דהבת לא הי' יורשת כיון שבעלה אינו בנה ע"ש והניח בצ"ע, ולא ידעתי איך העלים עין ממה שכתב רש"י במתניתן וכן בת חמותה אומרת זו תירש כל עמל אבי ואמי עכ"ל הרי בפי' שמפרש שהיא בת חמי' ג"כ דא"כ איך שייך עמל אבי אע"כ צ"ל כמו שכתבתי דנקט בת חמותה איידי דאיירי בחמותה:

ואם איתא שית הווין. הא דלא הביא ראי' ממתניתין מדלא חשיב לה די"ל תנא ושייר וא"ל מאי שייר דהאי שייר די"ל דשייר ג"כ אשת אב וכלה וס"ל כר' יהודה דלא הוי בכלל אינך דליכא משום כמים פנים לפנים אבל מברייתא דתני מנינא פריך שפיר דליכא למימר תני ושייר דהיכי דתנא מנינא לא אמרינן תני ושייר כדאמרינן בקדושין (ט"ז:) וע"ז משני לא כמו שאתה סובר דטעמא דבת חמותה משום דאכל' לגירסנא דאימא הוא דבזה ה"ל למיחשב בת חמי' ג"כ דלא שייך דהוי בכלל אלא הטעם הוא משום גירסנא דבי נשי' ובזה אין חלוק בין חמותה לחמי' ולכן ל"צ למיחש, ואף דהתוס' בקידושין (שם) וכן בסוטה (דף ט"ז) כתבו דלא אמרינן דגבי מנין לא אמרינן תני ושייר אלא שם משום דקתני ואי אתה ע"ש מכ"מ כבר כתבתי לעיל (דף ג') דבסוגיא דכריתות (דף ב') לא משמע כן והשתא גם מסוגיא דהכא לכאורה יש ראי' נגד התוספות:

דמגלי לאבי' כל דעבדה. ק"ק דאכתי ה"ל למיחשב לר' יהודה ג"כ אשת אחיה דפסולה לה ובשלמא לרבנן הוי בכלל בת חמותה משום כמים פל"פ אבל לר' יהוד' קשיא, ואולי לר' יהודה באמת לא פסולה לה דלא מגליא לאחי' מה שעושה אשתו כמו דגליא לאבי' ולפ"ז יש פלוגתא בזה בין ר"י לרבנן דלרבנן פסולה, שוב א"ע ראיתי בריטב"א שכתב כן, אכן לפ"ז ק"ק דמה שאמר ר"י מוסיף אדרבא גורע:

ברש"י ד"ה שאין האחין. על פי שנים עדים. עיין בשו"ת נודע ביהודה (אהע"ז סי' ל"ג) שרצה לדייק מדברי רש"י דכאן ומדברי הרמב"ם שעד א' נאמן לעדות אשה מן התורה וה"ה ג"כ שיורד לנחלה על פי עד א', ולא ראה שרוב דבריו כבר כתובים בשו"ת תשב"ץ ע"ש, גם מה שהעלה דע"א נאמן מן התורה כבר כתב כן הריטב"א לעיל (דף פ"ח) אבל דעת התוספות שם אינה כן שאינו נאמן רק מדרבנן וכן דעת רש"י לעיל (דף צ"ב) דמן התורה אינו נאמן:

בתוספות ד"ה וחזרו. ומאי קושיא דלמא אפי' ב"ה ננהו. אולי י"ל בזה דלפי הנראה מסוגיא שם הש"ס רצה לתרץ קושית רבא וליישב ובריית' במה שאמר דהברייתא ב"ש היא דס"ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי וא"כ אם גם ב"ה ס"ל מדרש כתובה מכ"מ י"ל דהברייתא כב"ש אתיא ולכן מה דאמר מאן שמעת לא אמר אלא כיון דב"ש הוא העיקר כן וס"ל כן בין קודם חזרה בין לאחר חזרה ולכן מסתמא יותר נאמר דב"ש היא אבל עכ"פ אם גם לא מוכח דב"ש היא מהא דמדרש כתובה מכ"מ י"ל דאתיא כוותי' ועדיף לי' למימר דב"ש היא דאי ב"ה צריך לאוקמי' דוקא כמשנה אחרונה כמו שמצינו בכה"ג דמוקי הש"ס משניות כמשנ' ראשונ' או אחרונ' ועיין פסחים (דף פ"ח) וכפירוש זה משמע בסוגיא דשם דאל"ה יקשה מאי פריך שם והא לא נתנה כחובה לגבות מחיים הא זה לא הוי רק לב"ש ואנן כב"ה קיימא לן דלדדהו נתנה כתובה לגבות מחיים וכמו שכתבו התוס' שם ואין לומר דזה באמת תירוץ הגמרא דא"כ למה צריך להוסיף ושמעינן להו לב"ש וכו', אבל לפ"ז א"ש דבאמת קושיתו היתה בין מב"ש בין מב"ה דתרווייהו ס"ל דלא נכל"מ דתרווייהו דרשי מדרש כתובה וע"ז מתרץ כיון דב"ש הוא העיקר דסובר כן והוא ס"ל ג"כ שטר הלכ"ד י"ל דמוקמינן הברייתא כב"ש:

בא"ד. אלא מטעם ק"ו. אף דמלשון המשנה לא משמע כן דהא על הק"ו השיבו מצינו שאין האחים וכמו שהשיבו התוספות ע"ז באמת בכתובות (נ"ג:) י"ל דה"ק דודאי בתחלה דייקו שפיר דאין זה ק"ו מדאין האחים נכנסים אבל לאחר שאמרו ב"ש ממדרש כתובה י"ל דלעולם על ק"ו סמכו ומה שאין האחים נכנסים היינו משום דשם ליכא מדרש כתובה אבל לעולם אמ"כ לבד לא סמכו ב"א:

בד"ה בית הלל וכי נחלקו ב"ה על הלל רבן. בעדיות (פרק א') מייתי פלוגתות שנחלקו ב"ש על שמאי, וא"ע ראיתי שהתוספות בכתובות (דף נ"ג) באמת תרצו כן שב"ה פליגי אהלל ואף דלא כתבו ראי' בלי ספק סמכו ג"כ אמשניות הללו:

בד"ה חוץ, ואפילו לשמואל דאמר לעיל. לא הוצרכו לדייק משמואל דוקא דהא ע"כ לא פליגי רב ושמואל אלא בקדשה אבל בנשאת גם רב מוד' דמותרת לחזור כמש"כ רש"י שם וכן פסק הרמ"א באהע"ז (סי' קנ"ט) ומתניתן משמט דבנשאת איירי משום דסתמא קתני ועוד דשונאות אותה משום דאוכלת יגיעתו דלא שייך רק בנשואה ודוחק לומר דהך דיבמה לא הוי מוקמינן אלא בקדשה אבל לנשואה באמת מותרת להעיד ועוד דהרי בכהאי גונא אמרינן דלא פליג:

בא"ד. אז אסורה לזה ולזה. ק"ק למה אסורה לבעלה הראשון הא ליכא למימר גם בזה שיאמרו דגירש זה ונשא זה דא"כ דגירשה בעלה למה נחלצה מאחיו והרי ע"כ ידעו שבטעות נשאת לשני וא"כ תהא מותרת לחזור לראשון וצ"ל דהחשש הוא למי שלא ידע שנחלצה ויאמר דגירש זה ונשא זה, והנה הרמ"א באהע"ז (סי' קנ"ט) פסק דבנשאת ליבם מותרת לבעל משום שלא שייך שמא יאמרו ולפ"ז יש נפקותא לדינא לדידן ממה שכתבו התוס' כאן דמוכח אפילו בחלצה אף דלא שייך חשש להיודעים שחלצה מכ"מ אסורה משום אותם שאינם יודעים ולא אמרינן דלמי שלא ידע לא צריכין לגזור כלל דהרי גם לקמן (קי"ט:) אמרינן גזירה כה"ג דאיכא דידע מקצת ולא ידע הכל אבל מכ"מ צ"ע מנ"ל להתוספות דגזרינן כן:

בא"ד. ולא תפול עוד לפני בעלה ליבום. עיין לעיל (י"א.) דלתי' ראשון דהתוספות שם לר"ש מותרת להתייבם לכתחלה לאחי הראשון ולפ"ז אכתי יקשה מר"ש דודאי לא פליג ג"כ אהך דחמש נשים וצ"ל דתי' הראשון דתוספות לעיל סבר באמת כתי' ראשון דהכא:

בד"ה והא תנן. אמתניתא פריך. לפ"ז יקשה למה לא מקשה בקיצור ב' ברייתות אהדדי, אבל לולי דברי התוספות הי' אפשר לומר דשייך להסוגיא ובא לפשוט האיבעי' כמו מברייתא הראשונה דמתניתות לא קשה אהדדי דהוי ידע לתרץ דהברייתא ראשונה לא חשיב מה דהוי בכלל לחוד ולכן לא חשיב אשת אב וכלתו דהוי בכלל בת הבעל וחמותה וברייתא שניי' חשבם לחוד אבל לאחר שהקשה מברייתא דחמש למה לא חשיב בת חמי' ותירץ דהוי בכלל בת חמותה פריך שפיר מאידך ברייתא דקתני שבע הרי דקתני אפילו מה דהוי בכללא דהיינו אשת אב וכלה לחוד ואעפ"כ לא קתני בת חמי' א"כ נפשט האיבעיא דבת חמי' נאמנת ומתרץ דלעולם י"ל דלא חשיב מה דהוי בכללא והא דקתני שבע ר"י היא דמוסיף להנך מטעמי' אחריני משום דמגלה לבנה ולאבי' אבל בכלל לא הוי דלית לי' כמים הפנים לפנים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף