כף החיים/יורה דעה/יד

כף החיים ‏ יורה דעה יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] המקשה לילד. בשעת שחיטה. רש"י חולין ס"ח ע"א. ונקט מקשה ע"ש שהלידה בקושי. זב"ת או' א'.

ב

ב) שם. והוציא העובר את ראשו. וא"צ כל הרא"ש אלא עד רוב פדחתו. פרישה או' א' ט"ז סק"א. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' כריתי או' ב' זב"ת או' ב' ודוקא לחומרא י"ל כן אבל לקולא לא הוי כילוד אפי' ביציאת כל הפדחת עד שישער שיצא רוב ראשו. שמ"ח או' ב' שפ"ד או' א' ונ"מ אי בן ט' מת אסור הוא דלמא כילוד ואי חי אותו שבחוץ אסור דלמא לא כילוד ומה שבפנים ניתר ע"י שחיטת עצמו ממ"נ. שפ"ד שם. זבחי צדק או' א'.

ג

ג) שם. אעפ"י שהחזירו הרי הוא כילוד. דילפינן מאדם מכל אשר רוח חיים באפיו. זב"ת או' ג'

ד

ד) שם. אם הוא בן ח' חי או מת או בן ט' מת אסור. ואינו ניתר בשחיטת אמו ולא בשחיטת עצמו כשהוא בן ח' אפי' חי שאינו יכול לחיות. לבוש.

ה

ה) שם. אסור. אעפ"י שהחזיר הראש ושהה במעי אמו עד שכלו לו חדשיו קודם שחיטת אמו או נולד כולו קודם שחיטת אמו אחר שכלו לו חדשיו. שמ"ח או' א' מנ"י או' א'.

ו

ו) שם. אסור. כולו. ש"ך סק"ב. דהוי כנבלה. זב"ת או' ד'.

ז

ז) שם. ואם הוא בן ט' חי ניתר בשחיטת עצמו. דוקא ואפי' אמו טריפה ניתר בכך דהו"ל כילוד. ש"ך שם. לה"פ או' ב' כריתי או' ג' זב"ת או' ה'.

ח

ח) שם. ניתר בשחיטת עצמו. בין החזיר הראש והיה בפנים בשעת שחיטת אמו או לא לעולם מהני ליה שחיטת עצמו בחוץ. ואם אינו יודע אם היה בשעת יציאת הראש בן ט' או פחות אם חי עד יום ח' מיום שיצא כל הגוף יש להתיר כדין שאר בהמות הנשתהים כמ"ש סי' ט"ו. ואם ידוע לו שהוא פחות מבן ט' אין להתיר עי"ז דסתמיה אינו בר קיימא. שמ"ח או' א' ער"ה או' א' ועיין לעיל סי' י"ג או' מ'.

ט

ט) [סעיף ב'] מה שיצא מן האבר לחוץ אסור. דכתיב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו כיון שיצא חוץ למחיצתו נאסר והאי עובר מחיצתו הוא הרחם להתירו בשחיטת אמו וכיון שיצא חוץ למחיצתו דהיינו לאויר העולם נאסר מהיתר שחיטת אמו. ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ג. לה"פ או' ג' שמ"ח או' ג'.

י

י) שם. ומקום החתך מותר. שזה הבדלה בין פנימי לחיצון וכיון שהחזירה א"צ לחתוך לצד פנים אלא מצמצם וחותך ומקום החתך מותר דקרינן ביה בבהמה תאכלו אבל לא החזירה לא קרינן ביה בבהמה במקום החתך. ט"ז סק"ג.

יא

יא) שם. ומקום החתך מותר. אבל לפי המנהג שנוהגין להשליך כל האבר שנשבר א"כ גם הכא צריך להחמיר ולהשליך כל האבר אף מה שבפנים עד הפרק. ביה"ל סי' נ"ה או' ה' בל"י בסי' זה או' ב' זבחי צדק או' ב'.

יב

יב) שם. אבל מה שבפנים מותר אפי' הוא מיעוטו. פי' מיעוט אבר שבבהמה והוה אמינא דהוי ג"כ כילוד קמ"ל דלא דק"ל אין לידה לאברים. כריתי או' ד' ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם דלפי המנהג צריך להשליך את כל האבר.

יג

יג) שם הגה. וכל זה לא איירי אלא לענין שיהא ניתר בשחיטת אמו וכו' ר"ל דשחיטת אמו הוא דמגרע כחו דאם לא נולד קודם שחיטת אמו אעפ"י שהוא בן ט' חי האבר אסור ולא מהני ליה שחיטת עצמו אח"כ. ש"ך סק"ה. אבל נולד קודם שחיטת אמו פשיטא שאין מזיק מה שהוציא קודם לידה כמה איברים דרוב יולדות עושין כן כמ"ש הכ"מ ובב"י יעו"ש. שפ"ד או' ה'.

יד

יד) שם בהגה. אבל אם ילדה אותה הבהמה אח"כ גם האבר שיצא והחזירו שרי וכו' דוקא ילדה קודם שחיטה אבל לאחר שחיטה אפי' נולד דרך בית הרחם אסור. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ו' כריתי או' ו' שפ"ד או' ו' זב"ת או' י"ב. זבחי צדק או' ג'.

טו

טו) [סעיף ג'] אם יצא רוב העובר וכו' ומסתברא דאם חתך אבר במעיה ואח"כ יצא רוב העובר ונאסר אינו נאסר האבר שחתך מקודם ורבייה רחמנא כל שבבהמה ואין לו שייכות תו עם העובר ליאסר מצדו. וגם אם הושיט ידו וחתך העובר איברים איברים אפי' חתכו כלו אעפ"י שאח"כ הוציא נתחים נתחים לא אסיר אלא היוצא דלא אמרינן אזלינן בתר רובא אלא דוקא בעובר השלם כיון שהוציא רוב דנו בו כאלו יצא כלו אבל כל שנחתך במעיה כל אבר ואבר נידון כעובר בפני עצמו. פר"ת או' ד' זב"ת או' י"ד. אמנם הפליתי או' ד' כתב להשיג על דברי הפר"ת הנז' דאפי' כה"ג שחתכן בפנים והוציא לחוץ הוי כילוד יעו"ש וכ"כ השמ"ח או' ז' והב"ד לקמן או' כ"ב יעו"ש.

טז

טז) שם. ואם יצא חציו ברוב אבר. כגון שיצא רוב ידו וכשנשער מה שיצא מהעובר אינו אלא חציו ואם נטיל מיעוט היד שנשאר בפנים אחר רוב היד שיצא הוי רוב שדינן מיעוט היד שבפנים אחר רוב היד שיצא להשלים לרוב העובר ואסור. טור. לבוש. ט"ז סק"ה. ש"ך סק"ז. ודין זה בעיא בש"ס ולא אפשיטא ופסקו הפו' לחומרא ולכן כתבו הט"ו בסי' שי"ט לענין בכור שהבא אחריו ספק בכור. והלכך אם הוא בן ט' מת או בן ח' אפי' חי חיישינן שמא הו"ל כילוד ואסור הכל אפי' מה שנשאר בפנים ואם הוא בן ט' חי אז מה שיצא לחוץ אסור דשמא לא הו"ל כילוד והו"ל בשר שיצא חוץ למחיצתו. ונאסר ולא מהני ליה נמי שחיטת עצמו כיון שלא נולד קודם שחיטת אמו אבל מה שנשאר בפנים מותר ממ"נ בשחיטת עצמו אפי' אמו טריפה. ש"ך שם. מיהו הפר"ח או' ז' כתב דאם אמו טריפה ניתר כלו בשחיטת עצמו יע"ש. אבל התב"ש או' ח' הסכים כדברי הש"ך יעו"ש. והב"ד הער"ה או' ד' וכ"כ השפ"ד או' ז' וכ"פ הל"פ כדברי הש"ך. וכ"נ דיש להחמיר.

יז

טוב) ואפי' לא החזיר מה שהוציא מותר הנשאר בפנים. ש"ך שם. שפ"ד שם. הל"פ.

יח

חי) ועובר שיצא חציו או חציו ברוב אבר וגדל ובא אבהמה דעלמא או אבן פקועה והוליד הוולד אין לו תקנה דסימנים שמצד אביו חציים שחוטים וחציים אינם שחוטים. שמ"ח או' ה' דר"ת או' ך' ועיין לעיל סי' י"ג או' מ"ג ואו' מ"ד.

יט

יט) שם. או שיצא רובו במיעוט אבר וכו' זה פשוט בש"ס דהוי כילוד והמחבר שכתב בבבא אחת הרי הוא כילוד אין ר"ל להשוותם לגמרי וסמך אמ"ש לקמן סי' שי"ט דביצא רובו במיעוט אבר הוי ודאי כילוד ובחציו ברוב אבר הוי ספק והילכך היכא דהוא בן ט' חי ליתר כולו ע"י שחיטת עצמו דוקא והיכא דהוא בן ט' מת או בן ח' חי הרי כולו אסור אף מה שבפנים. ש"ך סק"ח. וכ"כ הט"ז סק"ה דהכא כולו ניתר ע"י שחיטת עצמו. וכ"כ הפר"ח או' ז' הל"פ שפ"ד או' ח' שו"ג או' ו' זב"ת או' ט"ז.

כ

ך) שם. או שיצא רובו במיעוט אבר וכו' וה"ה אם היה מבפנים יותר מבחוץ בלא המיעוט אבר שדינן ליה אעובר שמבחוץ כיון שבמיעוט אבר שעמו הוי רוב עובר הוא בחוץ. ש"ך סק"ט. הל"פ. שפ"ד או' ט' זב"ת שם.

כא

כא) [סעיף ד'] המיעוט שלא יצא מותר. דלא הוה כילוד מחמת יציאת הרוב דבפעם א' בעינן אבל אם הוציא העובר אבר וחתכו אבר וחתכו עד שהשלים רוב כיון דאיכא רוב העובר מבחוץ גם המיעוט שבפנים אסור. שמ"ח או' ז'.

כב

כב) שם. ואם חתך כל אבר ואבר וכו' וה"ה אם הושיט ידו לפנים וחתך העובר אבר אבר והוציא הרוב מחותך נאסר גם המיעוט שבפנים. שמ"ח שם. פליתי או' ד' ועיין לעיל או' ט"ו.

כג

כג) וה"ה אם נחתך רק הראש והוציאו נאסר גם שבפנים שמ"ח שם. פליתי שם. ער"ה או' ה' בשם פמ"א ח"א סי' ז' זבחי צדק או' ד'.

כד

כד) שם. גם המיעוט שנשאר בפנים אסור. זהו ג"כ בעיא דלא איפשיטא בש"ס (חולין ס"ט ע"ב) אי בעינן רובא בבת אחת או לא ולחומרא. ש"ך סק"י ומיהו אי הוי בן ט' חי ואינו טריפה מה שנשאר בפנים שרי ממ"נ דאי הוי נילוד ניתר בשחיטת עצמו ואי לא הוי נילוד ניתר מכל בבהמה תאכלו. פר"ח או' ט' פר"ת או' ז' זב"ת או' י"ט.

כה

כה) ובהיכא דהוציא אבר שנטרפת בו אסורה בשחיטת עצמה אבל בשחיטת האם מותרת מידי דהוה מתה ולא אמרינן כיון שיצא אבר שהיא נטרפת בו חשוב כרובו. פר"ת שם. זב"ת שם.

כו

כו) [סעיף ה'] עובר שהוציא אבר וכו' ואח"כ נשחטה האם וכו' החלב שלה אסור וכו' אבל אם נולד קודם שחיטת !אתו החלב מותר כמ"ש ההגה לעיל סעי' ב' כנה"ג בהגב"י או' י"ב. שפ"ד או' ו' שו"ג או' ט' יד דוד בהגב"י או' ג' זבחי צדק או' ה'.

כז

כז) שם. החלב שלה אסור וכו' וה"ה בבן פקועה הבא על בהמה דעלמא דהולד אין לו תקנה כדאיתא בסי' י"ג סעי' ד' דחלב של אותו הולד ג"כ אסור לשתותו. ט"ז סק"ו. ש"ך ס"ק י"א. לה"פ או' ד' בל"י או' ג' כריתי או' יו"ד. וכ"כ לעיל סי' י"ג או' מ"ה.

כח

כח) ואם יצא חציו ברוב אבר אעפ"י דק"ל להחמיר מ"מ יש להתיר החלב לשתותו מטעם ס"ס. חי' רע"ק. דר"ת או' כ"ח.

כט

כט) שם. והרי זה כחלב טריפה שנתערב בחלב כשירה. ואם היה ששים בבהמה בבשר גידים ועצמות כנגד אבר היוצא מותר כל החלב מטעם תערובת שבטל בששים. לבוש. ב"ח. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"ב. פר"ת או' ח' בל"י או' ד' זב"ת או' כ"א. אבל הט"ז סק"ז כתב דאין להקל בזה. וכ"כ הדרישה או' ב' וכ"כ פ"ת או' ג' בשם ס' בני חייא ומשנה למלך פ"א מה' מטמאי משכב ומושב ה' י"ד. נוב"י מה"ת חי"ד סי' נ"ד. שמ"ח או' ט' שפ"ד או' י"ב. ער"ה או' ז" ובסי' נ"ה או' ח'.

ל

ל) ובעוף שנשבר הגף רחוק אצבע מהגוף דהעוף עצמו כשר וילדה ביצה אח"כ והרי הגף טריפה כתב בתשו' בית יעקב סי' יו"ד דהביצה מותרת. גליון מהרש"א הגהות על ש"ע. זבחי צדק או' ז' ועוד עיין מזה לקמן סי' נ"ג או' ע"ב.

לא

לא) [סעיף ו'] המושיט ידו למעי הבהמה ותתך מן הטחול וכו' נקט הני משום דאין הבהמה נטרפת בחתוכן וכדלקמן סי' מ"ג ומ"ד. ובש"ס (חולין ס"ט ע"א) פריך מ"ש מעובר ומשני דכתיב אותה שלימה ולא אותה חסרה. ש"ך סק"ג. פר"ח או' י"ג,

לב

לב) שם. וחתך מן הטחול וכו' וה"ה אם חתך מן הכבד ונשתיירו השני זיתים במקום מרה ובמקום חיותא או ג' למ"ד משום ספק דמקום חיותא כמבואר פלוגתייהו בב"י סי' מ"א. מחב"ר או' א'.

לג

לג) שם. אותן חתיכות אסורות וכו' הא הבהמה מותרת. מחב"ר או' ב' ואף בלא בדיקת איברים הפנימים ולא חיישינן שמא נגע בהם בסכין דאין לחוש לזה כשמכוין שלא ליגע בשאר איברים פ"ת או' ד'.

לד

לד) שם הגה. ואם שחט עובר במעי אמו וכו' בגמ' (חולין ע"ד ע"א) הוא בעיא אי מהני ביה שחיטה כל זמן שלא יצא לאויר העולם ולא נפשטה ואזלינן לחומרא. ט"ז סק"י. ומוכח שם בגמ' דמיירי שיצא אחר שחיטתו קודם שחיטת אמו דאז אפי' הוא בן ט' חי שחיטתו נבלה מספק דשמא אין שחיטה אלא לאחר שיצא לאויר העולם אבל היכא דלא יצא קודם שחיטת אמו ניתר בשחיטת אמו. ש"ך ס"ק י"ד. פר"ח או' י"ד. כריתי או' י"ז. שמ"ח או' יו"ד. שו"ג או' י"ג. זב"ת או' כ"ז.

לה

לה) והלכך כיון שמספק לא מקרי שחיטה אסור לשחוט האם אחריו בו ביום דשמא הוי שחיטה. ש"ך שם. לה"פ או' ט' הל"פ. בל"י או' ה' שמ"ח שם. זב"ת שם.

לו

לו) ואם שחט חיה במעי אמו ויצא דם חייב לכסות מספק דלמא הוה שחיטה. שמ"ח שם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---