דרישה/יורה דעה/יד

דרישה ‏ יורה דעה יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואם יצא חציו ברוב אבר כגון שיצא רוב ידו כו' שדינן מיעוט היד כו' לרוב העובר ואסור וכן אם יצא רובו במיעוט אבר אסור. בפרק בהמה המקשה ד"ע ע"א אבעיא רבא לענין בכור בהמה שדינו שמותר להטיל בה מום קודם שיצא רובו או שיצא בראשו תחילה יצא חציו ברוב אבר מהו. ואותה אבעיא לא נפשטא ולחומרא אבל יצא רובו במיעוט אבר פשיטא ליה שם דהוי כילוד דלא שבקינן רוב עובר ואזלינן בתר רובא דאבר כ"כ שם הרא"ש להדיא דף קס"ג ע"ב וכ"כ רבינו לקמן סי' שי"ט ומשם נלמד גם דין זה לענין אם ניתר בשחיטת אמו וכ"כ שם הר"ן דנ"מ לדין זה. ונ"ל שמ"ש רבי' גבי יצא חציו ברוב אבר "ואסור וכן בסיפא אם יצא רובו במיעוט אבר אסור היינו בגוונא שא"א להתירו בשחיטת עצמו כגון שהוא בן ח' חי או בן ט' מת דבסיפא ודאי הוה כילוד דלא שבקינן רוב עובר ואזלינן בתר רוב אבר ואסור וברישא נמי אזלינן לחומרא לומר שהוא כילוד ואסור אבל אם הוא בן ט' חי שאפשר להתירו בשחיטת עצמו יש חילוק בין רישא לסיפא דבסיפא גבי יצא רובו במיעוט אבר דהוי ודאי כילוד כדאמרינן ניתר בשחיטת עצמו אבל ברישא שאינו ודאי כילוד אלא אזלינן לחומרא הלכך להתירו בשחיטת עצמו אמרינן דלמא לאו כילוד דמי והוי בשר שיצא חוץ למחיצתו ואסור עכ"פ אותו שיצא אבל הנשאר בפנים אפשר להתירו בשחיטת עצמו דממה נפשך אם נחשבו כילוד כולו ניתר בשחיטת עצמו ואי לאו כילוד דמי אותו הנשאר שלא יצא לחוץ ניתר בשחיטת אמו כמ"ש רבינו בסמוך גבי הוציא ידו והחזירו עד שהוציא רובו שהמיעוט הנשאר שלא יצא לחוץ ניתר בשחיטת אמו ודוקא כשהחזיר מה שהוציא נראה להתיר הנשאר שלא הוציא לחוץ אבל אי לא החזיר מה שהוציא נראה שגם הנשאר בפנים אסור ודומה למ"ש רבי' בסמוך הוציא עובר ידו וחתכה עד שהוציא רובו המיעוט הנשאר אסור (ומיהו יש לחלק דשאני התם דאין לו שחיטת עצמו מאחר שנחתך רובו משא"כ הכא דאם נחשבהו לרוב כילוד הרי ניתר גם הפנימי בשחיטת עצמו ממ"נ ואף א"ת שהוא כמחצה על מחצה ואין לו היתר בשחיטת עצמו וגם הוי כנחתך מ"מ כיון שלא הוי הרוב לא אסרינן הפנימי אלא מותר המיעוט הפנימי עכ"פ כששחטו גם עצמו) ומ"ה כתב רבי' ברישא ואוסר בוי"ו ר"ל דהא דחשבינן ליה כילוד היינו דוקא לחומרא לאסור אבל להתירו מטעם זה לא חשבינן ליה כילוד דאיבעיא דלא איפשיטא היא ולחומרא אזלינן וב"י שכתב בש"ע בשניהם דהוי כילוד צ"ל נמי דהיינו דוקא לחומרא והא דכתב סתמא תפס לשון הגמרא והתם קאי אבכור דחומרא הוא לגביה מה דחשבינן ליה כילוד ודו"ק:

ב

עובר שהוציא ידו והחזירה כו' חלבו אסור עפ"ר הטעם וכתב ב"י וז"ל ל"ד נולד דה"ה אם נשחטה אמו והוציאוהו חי אלא חדא מתרוייהו נקט עכ"ל ב"י וצ"ע דהא מסיק ב"י וכתב דכשנולד בחיי אמו שניתר האבר בשחיטת עצמו ועיין בד"מ שמתמה ג"כ ע"ז (ואפשר לומר לפי' ב"י דה"ק ל"ד נולד ר"ל לישנא דהנולד לא שייך שפיר לאחר שחיטת אמו אלא שהוציאוהו לאחר שחיטת אמו ודו"ק. עכ"ה) ולכן נראה כמ"ש בפרישה דדוקא בנשחטה אמו מיירי והא דנקט נולד ל"ד אלא ר"ל שהוגדל ונעשה ולד וכן פי' ב"י דברי הרמב"ם לפני זה בפסקא המתחיל ולכאורה נראה וכו' וכ"כ בכ"מ. ובש"ע מסיים בדין זה שהוא כחלב טריפה שנתערב בכשרה ויש להקשות למה לא יהא חלב אותו אבר בטל בס' דקי"ל יש ס' בבהמה נגד הזרוע בזרוע בשילה ואפשר לפרש דמיירי שהוציא כל היד עד שלא נשאר ס' נגד מה שיצא לחוץ כי זרוע לא הוי כל היד אלא שני פרקים וכמ"ש רש"י בפ' שופטים ונראה שמזה הטעם כתב בש"ע שהוא כחלב טריפה שנתערבה כדי להשוות דינן לענין שיבטל בששים ומשערים אבר שיצא אם יש ס' במה שנשאר (ועיין בתשובתי שהארכתי בזה) עוד י"ל שמאבר אחד יוצא חלב יותר מאבר אחר וא"א לבטלם וויש לדקדק מאי שנא הא ממ"ש רבינו לקמן בדין עיקור שנעקרו סימנים שלה שאין לה היתר בשחיטה ואפ"ה חלבה מותר וי"ל דהתם אין שם טריפה עליה שיכולה לחיות אלא שהל"מ שאין לה היתר בשחיטה משא"כ באבר זה שהוא טריפה ממ"ש ובשר בשדה טריפה כו' אלא שקשה דבגמרא פ' בהמה המקשה ד' ס"ט ע"א אבעיא להו בלשון זה חלב דעלמא לאו כאבר מן החי דמי ושרי ה"נ לא שנא א"ד התם אית ליה תקנתא לאיסורא בשחיטה הכא לית תקנתא לאיסוריה בשחיטה תיקו ופסקו לחומרא ומדתלהו בשחיטה ולא בטריפתו קשה הלא בשמוטה ג"כ אין לה היתר בשחיטה וי"ל דשמוטה היה לה שעת הכושר בשחיטה וגם עתה אין שם טריפה עליה משא"כ אבר זה שמתחילה לא היה שעת הכושר בשחיטה וגם שם טריפה עליה:

ג

נחתך מגופה ונמצא בתוכה לאחר שחיטה כו' כתב ב"י ולשון רבינו אינו מדוקדק שלא כתב ברישא לאחר שחיטה ובסיפא כתבו וכו':

ד

כחלב בהמה גמורה פי' רש"י דחדשיו גרמו ליה כיון שכלו לו חדשיו חלבו אסור ומיהו כי שחטו לאמו שרי ואל תתמה כיון דנקרא חלב גמור בגמר חדשים למה נתיר החלב בשחיטת אמו דיו לולד שיהא כאמו שאין שחיטתה מתרת חלבה וי"ל דגזירת הכתוב הוא שהרי למדנו מכל אשר בבהמה תאכלו שאם חותך מן העובר מותר ואילו חותך מן הבהמה אסור דכתיב אותה שלימה ולא אותה חסרה אשר"י שם. (והביאו הב"י בסימן ס"ד עכ"ה):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.