המאיר לעולם/א/יח

המאיר לעולם ‏ א יח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

סימן י"ח

בענין הקנאת הלולב לקטן

ע"ד מה שהעיר חכם אחד בהא דמבואר בסוכה ל"א פ"ב שבני כרכים היו מורישין את לולביהם לבני בניהם. ועל זה העיר החכם ותמה דמאחר שהקנו את כלולב לקטן בשנה זו אחר שיצאו בו כגדולים ידי חובתן הלא נחלט כלולב להקטן דינוקא מקני קני אקנויא לא מקני. ואם כן איך יכול כאב להוריש את כלולב לשאר בניו כלא אין אדם מוריש דבר שאינו שלו וגם הוא בעצמו אינו יכול לצאת בו בשנה כבאה ביום ראשון. וכתב דדומק לומר שכיו לקטנים לולבים בפני עצמם או שלא היו מקנים לכקטנים כלולבים שלכם כלל מ"כ דברי כחכם. ואני בעניי איני יודע מם קשה לו ומם דוחק יש בזה לומר שלא היו מקנים לכקטנים כלולבים שלכם וכלא חז"ל הזכירו אוהנו בזה ומה דוחק יש בזה לומר ששמרו אזכרת סז"ל ולא הקנו את כלילב לכקטן רק נתט אח כלולב לכקטן באופן שלא יקנה אותו כגון שיתפוס עם כקטן בידו אח כלולב כמבואר בשו"ע או"ח סימן סרר'ח סעיף ו':

ואין להקשות מאסר שלא קנה אותו כקטן אם כן לא יעשה מצוה כלל בלקימסו אם כן אין זה חינוך כלל יש לומר דמ"מ הוא חינוך דהואיל ואין כאן חסרון רק בשביל קטנותו וכאשר יגדיל יכולים להקנות לו אם כן שסיר משוב חינוך דהא עיקר מצות חינוך הוא כדי שיהא רגיל לעשות כן בגדלותו וא"כ כאשר יעשה בגדלותו כמו שעושה פתה אותה אנו מבקשים דבנדלותו יהיה כמצוה כהוגן דאז יכיו יכולים להקנותו. ולא דמי זר לכך דמגיגם ו' מ"א בקטן סיגר דאין חייבים לחנכו בראיה הואיל וגם גדול פטור בכה"ג. וא"כ גם לעני[ לולב נימא הוחיל וגם גדול אם יטול כלולב בכה"ג בלא הקנאה לא עשם מצוה ואם אי אפשר לו רק בלא הקנאה כגון שאין לו לולב בעצמו ומנירו אין רוצה ליסן לו לולבו בכקנאם אינו מחויב ליטול לולב כלל א"כ גם קטן לא יהיה מחויב לחנכו שיטול לולב באופן שלא יקנה אוחו. ז"א דשאני בסינר דכפטור אינו תלוי בקטנות לגם גדול חינר פטור מראיה. משא"כ ככא דעיקר כחסרון בוא מצד קטנותו וכאשר יכדל יהיו יסלים להקניסו לכן אף שנוטל כעס הלולב באופן שגם גדול אם יעשה כן אינו מקיים סצוב כלל וגם סטור כגדול מלסשוח נן אם אי אפשר לו במינן אסר מ"מ סייג אביו לסננו ליטונ כלולב גם באופן כזה מאמר שכל מיקר מכ שאגו סזקיקין אוסו ליטול באופן כזכ הוא רק בשביל ססרון דקטנוה ולכשיגדיל לא יכיכ זה כמסרון. ועוד דגלא"ה לא דמי לכך דמגינכ דשאני פחם דאין על כמיגר שום מצוס ראיפ משא"כ ככא יכולין לכקנוה לכקטן אם כלולב שימול כדינו אלא שאין אנו רוצים לכקנוהו משום שלא יכיכ מוד לולב לכגדו: משום שכקטן אינו יכול למזור ולכקנוס לו אבל מ"מ כקטן מצד מצמו יכול לקנוס אם כלולב וליטול כדינו. וא"ש איך אנו סצוים לכקטן שיברך על כלולב כא כוי ברככ לנטלכ מאחר שלא כקנו לו כלולב כא כשאנו אומרים לו לברך כדל כמו שמאכילין אוסו דבר איסור בידים. יש לומר דהואיל דאיסור ברכם שאינם צריכם פיא רק מדרבנן כמו שכסבו כסום' ברים ל"ג מ"א ד"ה כא וכר ובאיסור דרבנן מוסר לכאכיל לכקטן בידים כמו שכמבכנ"י בסרק י"ד דיבמוס בשם הרשב"א. ואפילו להרמב"ם דמולק על הרשב"א וס"ל דאף איסור דרבנן אסור לכאכיל לקטן בידים ואגן קי"ל ככרמב'ים כמבואר גשדע אדס סימן שמ"ג מ"מ הואיל וברכם שאינכ צריכם כיא רק איסור דרבנן כם אמרו וכם אמרו. ואפילו לדפס הרמב"ם בס"א ככלכוס ברכוס כלכס נדו שכוא ק כסורס כגשבמ לשוא וכן כמג המ"א בסימן רנדו סק'ץ דכן הוא דמס פרמב"ם שכוא איסור מן הסורה (אלא דלא משסע כן ססכובס הרמב"ם לחכמי לוניל שהביא הכייס נסרק ג' מכלכוס מילה הלכה ף כסו שכסב הגר"ס איגר דל בחידושיו לאדס סימן מדו). ס"מ הואיל ואט עושים כן למינק־ סצוה אין בזה איסור כשאר מאכיל בידים איסור לקטן כמו שכסבו כסוספוס בפסחים טיס פ"א ד"ה שה וכר והריץ ?פ"ד דראכ"ש בסוגיא דאין מעכבין אם כסינוקוס מלסקע נדם ר'יה ד"ה וכסג רבינו אפרים זכו':

אמנם נראה לנדד דמה שמבואר בשדע אדח סימן מרנ"ח סמיך ף דאם סופם מם כקטן כיק שלא יצא מידו שסיר דמי שם מיירי בקטן שלא הגיס למינק• דהיינו שאינו יודע עדיין לנענע דזה הוא זמן חיוב כקטן למצוס לולב כסמאר בגרייסא דסוכה טייב ע"א ולכן סגי גסה שיספום האג סם הקטן אם כלולב אנדג דגגדול כה"ג לאו מלוה היא כדל. ובאסם אין האב מחויב לחנך אם בגו כקטן נכה"ג רק אם ירצה יכול לפשוס ק דמ"מ יש בזה מינוך כל דהו לסצוה אבל אם גט הניע למינק■ דמינו שיודע לנענע דאז כאב ממויב לחנכו על סי הדץ ג&מס לא סגי במינק־ כזה שיספוס האב אם הלולב עם הקטן באופן שלא יקנה הקטן אם הלולב דהואיל ולא קנה כקטן אה הלו^ אין זה מיטך כלל ולכן צריך כאב לקטס לבנו כקטן לולב בס"ע כדי שיהיה כלולב קנוי לכקטן דמה יוצא מ כדץ. ובזה נראה לע"ד ליישב מה שכמב כנדז בסימן סרדז ס"ק א' להקשוס בשם כרש'יל הא גברייסא דסוכה קאסר סחם דקטן כיודע לנענע חייג בלולב ולא גממר שם שצריך לקטח לו לולב כי אסר שיצא בו אביו יסננו לבט לברך סליו מםא"כ גססילין פ"ש, ול"ג דבכונה גדולה שינו הטור והמחבר אם לשון הנרייסא לכורוס לנו שאם כנר הגיע כקטן למיטך לא סגי במה שיספוס האב עם כקטן אם הלולב באופן שלא יקנה אוחו כקטן דזה לא נאמר רק בקטן שלא הגיע לחינוך אבל אם הגיע לחינוך אז מיטיב האב לקניה לו לולב בפני עצמו באופן שיוצא בו על סי הדין. ובאמת אם ירצה כאב אחר שיצא מ הוא להקנותו לבט כקטן גטקנל גזכ םגי נככי חס הוא בכלל מבדכ ©אביו חייב לקוויו לו לולב דאטו במק

דוקא שיקנה האב לגנו אח כלולב בדמים ולא סגי גמה שיכול להשיג שימנו לו במסגה הא בגדול ג"כ סגי בהכי אלא ודאי דכל זה הוא בכלל מה שכהב הטור וכשו"ע דאביו חייב לקנוס לו לולב וכל מיקר טנסם הוא רקלכורוה לט דאם כבר כגיס כקטן למיטך אז כמוייג האב לחנך אה בגו באופן שיוצא בו על סי כדין דמינו שיהיה כלולב קגוי לכקטן. וסוד דל דהנא דנרייהא בסוכה ע"ב מ"א בארץ ישראל קאי דאין לכס רק יו"ט אחד ולכן לא הנא דאגיו חייב לקטה לו לולב דהא אינו מסויג לקטה לו בפני עצמו דסגי לו דאמר שיוצא בו כאב ביום ראשון יקננו לבנו לצאת ט כמו שכחב כרש"ל ואמ"ג דמו אינו יטל לחזור ולכקנוס לאביו מ"מ מה בכך הואיל וכאב כגר יצא ט ביום א' ולמחר יטל כאב לצאח בו אסייג שהוא קנוי לבנו דהא מיום ב' ואילך לא בעינן שיהא כלולב קטי לו. משא"כ כטור והמחבר שבאו להוטה לט יושבי חדל אם כדץ איך נעשה אנן ולדידן דמבדיק ידם ב' מספיקא ובעינן גם גידטב' שיהיה כלולב קנוי לו כמבואר בסימן תרמ"ט סמיך ה' בהדה א"כ באמח בעיק שיקנה האב לבט הקטן לולב בפגי עצמו ולא סגי במה שיקנה לו כאב אה כלולב למו כקטן ביום א' אמר שיצא גו כאב דהואיל והקטן אינו יכול למזור ולכקגוח להאג אם כן לא יטל כאב לצאה בו כדץ לסחר ביום טוב שני של גליות דגמינן גם כן שהלולב יהיה קנוי לו :

1ס1> שהפיר עוד כדל בדברי כסוס' בסוכה מ"ס ע"א וכסבשאם בשביל מצוס שממה כסקיט חז"ל אחטגים של כסימקוס מכש"כ שמהלכם להפקיר אחרונים של כקטנים אשר מקנים לכם לצאס ידי סובהם וימה הקנה לקטנים שיצאו ירי סובהן כדץ. ולע"ד נראהדאף אם יסקיט הארבעה ממים של כקטן פדיץ אין הקנה לכקטן שימה יכול לצאס מ כדץ. דכגה כרא"ש כסב בס"ס לולב הגזול סימן ל' וז"ל וצרץ־שיסגמלו בססנה גמורה על מגה שיחזיר ואמר שיוצא ט צריך למזור ולחן לו גמהנה בשעה מזרה אבל אם אמר לו יהא בססגה פד שחצא מ ואס"כ ימה שלי כבהחילה לא יצא מ דפיה כמו שאול והדס מדאמר לקמן לא לקני וכי' עכ"ל. והנה בספר נסיבוה המשפט סימן רמ"א בביאורים סיק מ' כקשה מדבט הרא"ש אלו על הא דמטאר גסר'מ שס והוא מש"ס דב"ב קל"ז ע"ב לפיכך כנותן שור למביט ואמר לו סל מנח שסמזירמ והקדישו והחזירי כרי זה קדוש וט' והקשה דאמאי מה קטש הא כתב הדא"ש דצטך להחזיר לו מקנאה והואיל שהקדישו כרי אינו יכול להקמתו לו פ"ם שהאריך בזה. ולי נראה דלק"ס מראה שהבין בטנה כרא"ם שכסג שצריך למזור ולכקנוס לו מקנאה הייט משום דאם לא יחזור ויקנה לו אין זה קיום כחנאי דכוא כחנה שיחזור לו ואין זה מזדה רק אם מחזיר לו מקנאה ומשום הכי שסיר מקשה כקושיא כדל. אבל אני כקטן וכצעיר אע"ס שאיני כדאי למלוק עליו מ"מ סויה היא ולבי לא כן ידמה דמש"ב כרא"ש שצריך לסזור.ולהן לו במתנה אין זה בשביל קיום הסנאי דקיום הסנאי נתקיים בשביל חזרה כל דהו אף בלא הקנאה. הואיל ולא אסר על מגם שתחזירהו לי. ומש"כ הרא"ש ואסר שיצא ט צריך שיחזיר ויהן לו בססנה וכר מנסו לבסינן שיהא המהנה בטסן לו לצאס בו י"ס מסנה אלימתא כ"פ מד שלא יהא אפשר שתחזור לכטתן רק מקנאה שיחזור כמקבל וימן לו במהנם דנמ"ג יכול לצאת מ ידי הובסו משום דהיא מסנה גמורה לשפתה אבל אם הוא באופן אגם בלא כקנאתו של כמקבל מחזור להטתן להיזס שלו ממחילה אם כן גם גשמהה אמה מסנה גמורה דהו"ל קנץ לזפז כייט פד שיוצא ט ידי חובסו ואסר שיוצא ט ידי מוגתו מופקע הססנה ממילא וכל קנין שהוא לימן אינו אלא קנץ פיטם דקיימא לן דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וכן כסב כר"ן בנדרים כ"ט פ"א ד"ה אמר ליה אביי וכר. אבל אם המהנה שנותן הנותן להמקבל מתנה אלימא כל כך עד שאי אפשר שתחזור להנותן ולהיות שלו רק בהקנאת המקבל להנותן אז שסיר כזה מתנתו של המתן להמקבל מחנה אלימתא ומה שהפנה שיחזור ויקנה לו במתנה הוא רק תנאי. ולפ"ז לק"מ מה שהקשה הנתיבות דאנדפ שהמקבל הקדיש אם השורושוב אי אפשר לחזור ולהתנות השור להכותן מ"מ מה בכך סוף סוף המחנה שנתן לו הנותן את השור היא מחנה אלימתא דהא לא יוחזר לו השור ממילא ומה שאינו חוזר וממנה לו אינו בשביל גריעותת שיש בהמתנה שנתן לו הנותן רק מלד אחר על ד ההקדש שהקדישו המקבל וגם אין זה חסרון בקיום הסנאי דהתנאי מתקיים בחזרה כל דהו אף בלא הקנאה הואיל ולא אסר רק סל מנת שתחזירהו ולח חמר לי וכי"ל. ורחיית הרא"ש שם נכונה גם לשיטתו דאסנימא דגם אם נותן לו הלילב פד שיוצא בו ואה"כ יוחזר ממולל. להנוחן ג"כ מהרי לצאת בו ידי חובתו ח"כ גם בינוקא אמאי לא יקנה הלולב עד שיוצא בו הינוקא ואח"כ יופתע ממילא קני[ הינוקא ייוח'ר להנותן ומה איכפת לן במה שהינוקא אינו יכול להקנותו הא אין אנו צריכין להקנאתו דממילא יוחזר להנוחן הוחיל ומתחילה היתה המתנה רק סד' שיוצא בו הינוקא. אלא ודאי דכל כה"ג לא יצא הינוקא י"ח הואיל והמתנה לא היתה מתנה לעולם רק פד שיוצא בו ידי חובתו ואח"כ יופקע ממילא לא הוה מחנה כלל רק קנץ פירות ולא קני[ הגוף. ואחר שנתברר לנו כל זה ממילא -מובן דגם אם יפקירו בית דין את הד' מינים של הינוקא לא יהיה זה תקנה שפל ידי זה יהיה אפשר להינוקא לצאת נו ידי חובתו כדין בהקגאת הד' מינים דהא הבית דין לא יפקירו בכל פעם ופעם בפני עצמו כשיקרה שיקנו להקטן ארבפה מינים. אלא ודאי יעשו תקנה כוללת שאם יקנו להקטן ד' מינים לצאת בו ידי חובתו אזי אחר שיוצא בו הקטן יהיה הד' מינים הפקר וממילא יזכה בם הנותן מהסקר. ואם כן גם בכה"ג אין זה מחנה להקטן לעולם רק פד שיוצח בו ידי חובתו ואת"כ יופקע ממילא מכח הסקר בית דין נמצא דלא היה בו להקטן רק קנין סירות. דאפ"ג חה הוא פשויי דכמו מי שנתן מתנה לחבירו על מנת שיחזירנו לו כלומר פל מנת שיחזור ויקנה לו במתנה היא מתנה גמורה להמקגל בשעתה הואיל ולא תוחזר להנותן רק בהקנאחו של המקבל ואע"ג שהמקבל מוכרח שיחזור ויקנה לו כדי שלא תתבטל המתנה למפרע מכח ביטול כתנאי מ"מ מכני הואיל וכמתנה מצד עצמה היא מתנה גמורה שאינה יכולה להיות חוזרת לכנותן רק בכקנאחו של כמקבל ומה שהמקבל מוכרח לחזור ולהקנות להנותן אינו רק מצד כתנאי. כמו כן אם יתן מתנה לחבירו פל מנס שאס"כ יפקיר כמקבל את כמחנה ג"כ מכני וכוה מתנה לשעתה דהא לא תצא מכסקבל רק בכפקירו ומה שמוכרח להפקירו הוא רק מכח התנאי דמה לי אה מתנה פל מנת שתחזירהו לי או שמתנה סל מנת שחסקירנו אח"כ דא ודא אחת היא דגשניכס אין כמחנה נפקעת ממילא רק או בדקנאתו במתנה לכנותן או בכפקירו. מ"מ זה דוקא אם נותן לחבירו מתנה ואמר על מנת שאח־'כ תפקירנו ועדיין לא הפקירו בזה שייך לימר דכמחנה היא מתנה גמורה לשפחה שלא תצא תכמקבל רק גכפקירו ומה שהוא מוכרח להפקירה הוא רק מכס כתנאי. אבל כאן בנידון הינוקא לא יפקירו כבית דין בכל פפס ופעם שיקרה שיקנה אחד ד' מינים לקטן לצאת בהם י"ח לספן יזכה בהם כנותן מהסקר אלא יעשו תקנה כוללת שיהיה הסקר אחר שיוצא כקטן ידי חובתו. א"כ הוחיל וקודם שהוא מקנה להקטן כבר הפקירו כבית דיו שככסקר יחול אמר שיוצא ט כקטן ידי חובתו. וההפקר כזה אינו בתורת תנאי. רק מתחילה כשנתן זה את כד' מינים לכקטן נתנו רק עד שיוצא בו ואח"כ תופקע ממילא כמתנה וא"כ כרי זה רק קנין פירות ואינו סופיל כלל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף