המאיר לעולם/א/יט

המאיר לעולם ‏ א יט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

סימן י"ט

פשיטות על ספקו של הטורי אבן

בטורי אבן חגיגה ט' ע"א בהשמטות נסתפק אם היה טמא וגם מיגר בראשון ונטהר ונתפשט בשני אם יש לו חשלומין או לא. אי דמי לסיגר דעלמא דאין לו תשלומי! כיון דכולן חשלומין דראשון כם או דילמא שאני ככא דהא בלא"ה לא חזי בראשון מפני כטומאה ואפילו הכי לס נדחה כשנעשה טהור א"כ לא מכני מה שנפשה חיגר בראשון למידחא לגברא כשנתפשט. וכתב פוד דכה"ג מבפיא לכו במנחות נ"ז דקיי"ל מחמץ אחר מחמץ במנחה חייב והמחמץ את הפסולה פטור ובעי רב ספח חימצה ויצאת וחזר וחימצה מהו כיון דיצאת איפסלה ביוצא וכי כדר מחמץ לה לא מחייב משום מחמץ אחר מחסן. או דילמא כיון דמימצה פסול יוצא לא מכני בה וכי כדר מימצה חייב משום מממן אמר מחמץ ופירש רש"י או דילמא כו' דלאו קדושה גמורה היא ואין בה רק פסול חיסון לחוד וחייב כשאר מחמץ אחר מחמץ. א"כ משמע דהססק הוא אם חל פסול יוצא כלל כיון דכבר נפסלה משום חימון. אבל אם היה חל פסול יוצא ודאי היה פטור בחזר וחימצה. א"כ משמע מזה דאם היה טמא וחיגר ביום ראשון אין לו תשלומין מפני שהוא חיגר ולא אמרינן בלאו הכי איגו ראוי מסגי כטומאה כמו דלא אמרינן כתם הא בלא"ה כמנחה פסולה ממימון כראשון. והקשה על זה מזבחים צ"ט ע"א דשם בעי ר"ל בפל מוס והוא טמא מהו שיחלקו לו בקדשים כיון דלא מזי להקרבה ורחמנא רבי' מה לי טמא מה לי בעל מום פירוש מה לי בעל מום למוד מה לי במל מום והוא ג"כ טמא או דילמא ראוי לאכילה מולק אינו ראוי לאכילה אינו חולק. א"כ משמט אי כוי פשיטא לן דתלוי בראוי להקרבה וטמא אינו ראוי להקרבה ואינו חולק ובע"ס אע"פ שאינו ראוי להקרבה חולק היה סשיטא לן דגפל מום והוא טמא דחולק משום דבלא"ה אינו ראוי להקרבה משום בטל מום ורחמנא רני' א"כ גם אם הוא טמא ג"כ מולק. ואילו במימצה ויצאת וחזר וחיסצה משמע איפכא:

ונראה לתרץ שלא יהיו כסוגיות סותרות זי את זו וממילא יתבאר גם ספיקי של כטורי אבן. דנזבחים בטמא ובעל מום דין הוא שיחלוק דהא מה שים לו זכות למלוק דבר זה צריך סיבה ומי שאינו ראוי לחליק אינו צריך סיבה. סך חס אין לו סיבה שבפבור זאת יסלקו לו ממילא אין נותנים לו והסיבה לזה מם הוא ראוי להקרבה. ולכן טמא שאיני ראוי להקרבה ממילא אינו חולק. אבל בעל מום אף שאין לו זאת כסיבה דהא ג"כ אינו ראוי להקרבה אבל יש נו סיבה אחרת דרחסנא רבי' ורחמנא חס עניו נמש"כ רש־'י בזבחים ק"ב פ"א ד"ה נח היפוך ולפי זה בבעל סוס וכוא טמא סשיטא שיחלק דנכי דאין לו הסינה מטעם שהוא טמא אבג יש לו הסיבה מפני שהוא בפג מום דמה שטמא אינו אוכל הוא משום דאין לו סיבה דאינו ראוי להקרבה אבל בבטל מום לא בעינן ראוי לכקרבה רק יש לו סיבה אמרת דרחמגא חם פלי'. אבל במנחות כוי אסכח דהא על כל מנחות חייב משום מממן ומה שהוציא כתורה מנחה פסולה שאינו חייג כלא צריך על זה סיבה והסיבה היא זו שהיא פסולה ומה שמחסן אמר מאמן חייב הוא משום דהססול כבא מחמת מימון אינה סיבה שבפבורה יגרום הפטור וממילא הוא חייב ולכן אי מימ5כ ויצאש נכי דאין לזו כמגמה סיבה שהפטור בננגור כסימוץ אבל מ"מ יכיה פטור בשביל כסיבה דיוצא. ולפי זה נפשט ספיקא דסער וטמא דדמיא לככיא דזבחים דבטי סיבה שמבור זאה ידחה ולא יהא ראוי לתשלומין. ואם הוא מיגר אז זאה היא סיבה שידמה אבל אם היה רק טמא אין די בסבה זאת שידמה וא"כ נשאר כמו בלי סיבה. אבל אם היה מיגר וטמא נכי דאינו נדמה ספני סיבת הטומאה אבל הוא נדמה מפני כסיבה דמיגר. וראיה לזה ג"כ מכא דקיייל דמסקוסשאין מביאין אה כמומר רשאים לקצור קודם כמומר. ולכאורה קשה דהא אין מביאין את כמומר רק מפטורים ובכל זאה קי"ל דמכל מעשה כמינים אין רשאים לקצור קודם כמומר. ולפי זה היה הדין נוחן דאם " היו מיטים רמוה ג"כ יהיה אסור לקצור קודם כמומר דמה בכך שכם רמות הא בלא"ה אין מביאין את כמומר מן כחטים ובאמת אינו כן. אלא.טל כרמך משום דכחם ג"כ לפנין איסור קצירה קודם המומר א"5 סיבה ורק לסנין ההיתר צריך סיבה והיינו שכם רמות ונכי דסצד שכם חיטים אין זו משובה סיגה להיתר אבל צריך להיות מותר מטפס שכם רפות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף