הגהות הריצ"ד/מכות/ו/ב
בד"ה והשנייה פטורה וכו'. דברים אלו היינו והשנייה פטורה קשה להולמם ואמוראי דא"י - עיין ירושלמי בפרקין הל"ו ומ"ש שם בד"ה חמי היך תנינן הכא - שדי במשנה זו נרגא אבל לפי הסוגיא דלעיל ה' ע"א יתבאר היטב מה דקתני הוא והן נהרגין הוא נהרג עפ"י כת השנייה שלא הוזמו והעדים של הכת שהוזמה נהרגין משום דבעידנא דקא מסהדי אכתי גברא לאו בר קטלא הוא וגם אין שייך כאן הרגו אין נהרגין דהא הוא לא נהרג על פיהן אבל הא דקתני והשנייה פטורה קשה דאם מיירי שלא הוזמה גם הכת השנייה מאי קמ"ל הא לא מבעיא דאין נהרגין אלא אפילו הנדון נהרג על פיהן ואי הוזמו אחר שנהרג על פיהן מאי קמ"ל הא קיי"ל הרגו אין נהרגין ונראה דמיירי לעולם שהוזמו אחר שנהרג על פיהן ולא קתני והשנייה פטורה אלא אגב דקתני והן נהרגין.
ומדברי הרמב"ם בהל' עדות פ"כ הל"ג נראה שהוא מפרש דמשכחת לה שהן נהרגין והשנייה פטורה אם הוזמה השנייה אחר שהוזמה הכת הראשונה ופטורה משום הא דאמרינן נחלקה עדותם משום שהעידו אחר תוך כדי דיבור של חבריהם אינו ר"ל שהם באמת שתי כתות דהא ראו המעשה ובאו לבד להעיד כאחד אלא הכוונה היא שנחשבים כשתי כתות לענין זה שאם הוזמה אחת דנין באותה שהוזמה דין הזמה אעפ"י שלא הוזמה הכת השנייה וא"כ הרי הן ככת אחת וכשתי כתות ככת אחת לענין שע"י שהוזמה הכת האחת בטלה גם העדות של השנייה וא"כ היה כאלו לא העידה כלל הכת השנייה ועל כן אין עושים בהם דין הזמה ונחשבים מצד אחר כשתי כתות דלא אמרינן דגם הכת הראשונה פטורה כיון דעדיין לא הוזמה הכת השנייה ואין נהרגין עד שיוזמו כולן.
ולפירוש זה לצדדין קתני הוא והן נהרגין אם שנים רואין אותו וכו' ואין מקצתן רואין אלו את אלו הן נהרגין והשנייה פטורה היינו אם לא העידו תוך כדי דיבור של חבריהם. וזה דוחק גדול.
בד"ה מתרה שאמרו אפי' מפי עצמו וכו'. פי' אפי' אמר הרוצח אני אמית אותך אעפ"י שהתורה אמרה שאני חייב מיתה ע"י זה.
וראיה לפירוש זה דתניא בתוספתא דסנהדרין פי"א ר' יוסי אומר הוא שהתרה בעצמו פטור שנאמר לענות בו סרה שיתרו בו אחרים ולא שיתרה הוא בעצמו ע"כ וממימרא דרבא שמעינן דבהישיבות שמעו דאיכא מאן דפליג על ר' יוסי בהא ופסקו כהחולק.
בד"ה א"ל ההוא ר' יוסי בר' יהודה היא וכו'. בכמה מקומות בש"ס תירצו כעין זו ואע"ג דמדברי ר' יוסי בר יהודה שלפנינו לא נפקא יותר אלא דהחבר אינו צריך התראה שמה שהוא רוצה לעשות אסור מן התורה ושיש עליה מיתה אבל אינש דעלמא צריך התראה מ"מ למדין מזה דנקיט הש"ס הרבה פעמים לוודאי דר' יוסי בר' יהודה סובר בכלל דאין צריך התראה דתנא זו נקט חבר רק לדוגמא וסבירא ליה דהתראה אינה צריכה רק היכא דמסתמא העושה העבירה הוא שוגג במעשה ובדינים כגון בהל' שבת ובעדיות ודכוותה דלאו כולי עלמא ידעי האיסורים וכ"ש חומרי האיסורים אבל היכא דאנו משערים שהעובר ידע חומר האיסור אין אנו צריכים להתרותו ועל כן השונא ההורג נהרג אפילו שלא בהתראה דהא כל אדם יודע שרציחה אסורה ועונשה מות וגם אנו משערין דבמזיד הרג ואם כן הא דר' יוסי בר' יהודה פליג על עיקר התראה שאמרו דצריך שיודיעוהו באיזה מיתה וצריך שיקבל עליו מיתה זו.