גליוני הש"ס/סוכה/לב/א
גליוני הש"ס 
סוכה לב א
קווץ. נ"ב בס' תניא רבתי ה' לולב סי' פ"ה כ' טעם פסול לולב קווץ משום דרכי' דרכי נועם ע"ש וצע"ק דזה הוראה רק לומר שלא הית' כוונת התורה על מין שיוצאין ממנו קוצים ככופרא דלקמן ומשא"כ לולב דהוא מין שכיוונה תורה אליו א"כ אף שלוקח לולב שיוצאין ממנו קוצים הוא רק מזיק בעצמו אבל מדוע לא יצא בו י"ח זולת אם נאמר דלולב קווץ הוא ג"כ כמין בפ"ע ואהני ג"כ קרא דדרכי' כו' לומר דלא הית' כוונת התורה על מין זה וזה דוחק:
האי לולבא דסליק בחד הוצא בע"מ הוא ופסול. נ"ב בחידושי הארכתי דד' מינים יש בהם עניין קרבן והבאתי הך דכאן דאמר בע"מ הוא כו' ולא מצינו פסול מום רק בקרבנות וכן ברש"י לקמן ל"ו א' ד"ה פסול כ' שנדמה הוא כו' והוא פסול נדמה שמצאנוהו ג"כ רק בקרבנות ועיין ריטב"א ריש פרקין שכ' כן דלולב כיון שבא לרצות כקרבן דמי ולכן ילפי' ליה מוהבאתם את הגזול לפסול מהב"ע אף דוהבאתם וגו' בקרבנות כתי' ועיין בבעה"מ ריש פרקין דכ' אהך דבשלמא יבש הדר בעי' וליכא ואע"ג דכי כתי' קרא ביום הראשון כתי' כיון דיבש איכא למימר דאית ביה משום הקריבהו נא לפחתך ופסול אף ביום שני כו' והך דהקריבהו מצאנוהו ג"כ רק בקרבנות דבהו הוא דכתי' וא"ל דא"כ גזול ושאול נמי הא פסילי בקרבנות דז"א דלעניין זה לא עשאוהו כקרבן כיון דאין מאוס בגופו אבל עכ"פ אהקריבהו כו' דהקפידו בו היינו משום דלהא מילתא שויוהו כקרבנות וכדמשמע לישנא דהקריבהו ואולם כעת ראיתי בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' רל"ד דכ' גם לעניין בשמים דהבדלה הך דהקריבהו נא וגו' עש"ה כל התשובה ונזכרתי דברשב"ם ב"ב צ"ז א' ד"ה אין אומר קידוש היום ושם ב' ד"ה אלא למעוטי שריחו רע כ' גם לעניין קידוש פסולא דהקריבהו נא וגו' ע"ש:
ואימא אופתא כפות מכלל דאיכא פרוד והאי כפות ועומד לעולם. נ"ב דוגמתו חולין כ"ז א' ואימא מזנבו שח מכלל שזקוף בעי' והאי שח ועומד הוא:
תנ"ה כו' ואיכא דרמי ליה מירמא. נ"ב עיין גליון הגרע"א ז"ל ויש עוד כזה בכתובות כ"ז א':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |