אלשיך/תהילים/קב

אלשיך תהילים קב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

תפלה לעני כו'. הנה קיימו וקבלו כל המפרשים פה אחד כי מזמור זה על עניים מרודים בני הגלות ידבר ואחריהם נמשוך בס"ד. והנה דרך ישרה שיבור לו בעל יסורין הלא היא שלא יבעוט ולא יקוץ רק יקבל מאהבה מסותרת והנה לפעמים הם כ"כ רבים ומתמידים אשר לא יוכל איש לעכב בקרבו דברי צרותיו שלא יוציאם חוצה פן כאובות חדשים יבקע על כן העני הדבק אל ה' זאת יעשה יעטוף ויתכווץ לפניו יתברך שהוא כנכנע ומקבל אלא שאומר איני קץ ביסורין כי הנני עוטף ומקבל כי אם כמי ששופך כלי מים כן שופך כל דברי צרותיו שבקרבו החוצה אומר בלבו אדברה וירוח לי והיסורין ישארו במקומם וזהו תפלה לעני כי יעטוף עצמו לקבל מאהבה אלא שלפני ה' ישפוך שיחו כמי ששופך מים לרוקן הכלי לא שישאר לו התפעלות כי בשפיכת שיחו בלבד ינוח לו. או יאמר כי ידבר אשר הוא עני זולת צרת הגלות והענין במאמר המשורר האומר כי יעמוד לימין אביון כי הוא יתברך עומד לימינו של עני והנה אין מדרגה זו אליו אם לא כאשר יכנע ולפניו יתברך יעטוף. ונבוא אל הענין אמר תפלה לעני כי יעטוף ברוב הכנעה והנה זה יתרונו כי אינו כשאר מתפללים שתפלתם יוצאה מפיהם ועולה השמימה כמאמר שלמה ואתה תשמע השמים כו' כי אם ידמה אל מי ששופך כלי מים מלמעלה למטה שהוא גדר לשון שפיכה כך הוא מריק ושופך שיחו מפיו אל ימין עצמו אשר שם האלהים כי יעמוד לימין אביון וזהו ולפני ה' ישפוך שיחו:

ב

ה' שמעה כו' הנה על בני הגלות נאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי כי שערי תפלה ננעלו ולא בלבד כי אתפלל כי אם גם כי אזעק ואשוע אמר עתה על היותי עני נוסף על גלותי מה שאצטרך לבקש שתשמע ולא תנעול שער לפני הוא על התפלה וזהו ה' שמעה תפלתי כי על השועה או זעקה איני צריך לבקש כי הנה ושועתי אליך תבא כלומר איני אומר אליך תעלה או תלך כי אם תבא שהוא תבא אצלי כי למה שאתה עמי בימיני כששועתי יוצאת מפי אינה הולכת מאתי אליך כ"א באה כי עמי אתה לימיני נמצא לשתשמענה אליך תבא ולא תעלה או תלך.

או יאמר מעין זה במה שידענו כי לשון שמיעה הוא מרחוק כמ"ש זל על מאמר משה שמיעה בארץ וישעיה בשמים באמרו שמעו שמים. ונבוא אל הענין אמר אם רחוק אתה ממני על העדר זכותי אל תצוה עלי מלאך לשמוע תפלתי כ"א אתה ה' בעצמך שמעה תפלתי וכל זה אני צריך לבקש על מה שאינו כ"א גדר תפלה כי מה שהיא ג"כ שועה שהוא בעצם מצרת לבי איני צריך לבקש שתשמענה כ"א שאליך תבא כי תהיה עמי באופן שמפי תצא ולבא ה' אליך תתייחס ולא לעולה כבקודם:

ג

אל תסתר פניך כו' הנה על פ' אני אוהבי אהב כו' כתבנו כי התורה שהתפארה בכתובים הקודמים שמטיבה ומגדלת לומדיה ראתה והנה יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר כי הלא נראה רוב תופשי התורה חסרי לחם ואיה אהבתה אותם לז"א אני אהבי אהב והראיה כי אהבתים כי הלא ומשחרי ימצאונני כי הלא אם יתפללו בשנת בצורת וכיוצא יהיו נענים הנה הוראה כי אהבתים וא"כ אמור מעתה כי אשר מיעטתי מזונותם היה לטובתם כמפורש שם בס"ד והוא ענין הגמרא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן חסידי הוו מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא ובבי מר שיתין הילולי ובבי מר שיתין תיכלי בבי מר סמידא לכלבי כו' הנה כי במה שרואים שה' ענה אותם בצרות הזולת יתנחמו על צרות שעל עצמכם כי ילמדו סתום מן המפורש וכענין רבי חנינא בן דוסא שהיה ניזון בקב חרובין ולא היה מקפיד ועל צרות הזולת היה שואל ונענה מיד ובזה היה מתנחם וזה יתכן יאמר פה הנה יש ימים שהעוני והצרות דוחקות הרבה ואפשר חלילה לבעוט להרחיק השגחה על כן תפלתי היא שאל תסתר פניך ממני ביום צר לי ולא שתסיר ממני היסורין כ"א שתטה אלי אזנך ביום אקרא מאיזה תפלה שאקרא מהר ענני כי בזה אתנחם כי קרוב אתה אלי ומשגיח באופן לא ימצא יצרי מקום להרהר. או יאמר ענין הכתוב אצלנו על פסוק אשר לא הסיר תפלתי וחסדו ובפסוק והיה טרם יקראו כו' שהוא כי טרם יקראו מהתחיל הצרה ואני אענה שאסכים להצילו ואם עדיין הם מתפללים שלא ידעו כי עניתים לא אמנע מלהיות שומע תפלתם כ"א עוד הם מתפללים ואני אשמע כי אשתעשע בשמוע דברי פיהם עם שכבר תקנתים וזה יאמר פה אל תסתר פניך כו' לומר הן אמת כי בזמן שאיני מקפיד על הצרה וסובל היסורין איני חש שתניחני בצרתי אך ביום צר לי שיבא יום שאדאג ויצר לי ביותר ונפשי קצה בהן אז אל תסתר פניך ממני ביום צר לי מלהצילני פן אבעוט חלילה ואחר שעניתני אם עודני מתפלל הטה אלי אזנך לשמוע תפלתי ביום אקרא שלא תיחל לשמוע תפלתי עד שאקרא כ"א תקדים להטות אזנך ביום שאני עתיד לקרוא ואחר שמוע תפלתי מהר ענני כי מה שהסכמת להצילני טרם אקרא שהוא אמרי אל תסתר פניך ממני ולא בא אל הפועל עד שקראתי עתה אחר תפלתי מהר ענני והביאהו אל הפועל באופן שאזכה אל התיקון ואל שמוע התפלה כמאמרנו על פסוק אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי:

ד

כי כלו בעשן ימי וכו' מה שאמרתי אל תסתר כו' כי ביום הצרה שאני מצר ביותר אל תסתר פניך שהוא פן אבעוט ביסורין אמר עתה הלא יחסדני שומע באמור אלי וכי זו היא מדת צדיקים לבעוט שתירא מזה על כן אני אומר שאינו מן התימה כי הלא כלו בעשן כו' והוא כי כמקרה מוקד שיוקד בו אש והעשן עולה ממנה ומעשן ומפסיד מה שלמעלה בעלותו מהמוקד כן יקרני כי הלא הנה עצמותי הם כמוקד שבתוכם יקד יקוד כיקוד אש מצרבת הצרות ועשן האש שבהן שהנמשל הוא הרהורין מאש הצרות עולין עד המוח ומבלבלים אותו לחשוב מחשבות נפסדות על כובד הצרות ביד מרעים ובא עד גדר שאפסיד כל הימים שהיו שלי כי עשיתי בהם הויה על ידי זכיות שעשיתי בהם כמאמר ספר הזוהר על פסוק ויקרבו ימי ישראל כו' כל אותן הימים אני מפסיד אם ח"ו אני תוהה על הראשונות כלומר ועל כן אשאלה ממך אל תסתר פניך ממני וזהו כי כלו בעשן ימי הם הימים שנעשו שלי ע"י הזכיות עתה כלו בעשן ואיזה הוא העשן הלא הוא כי עצמותי כמוקד שבו אש נחרו ומאותו מוקד שהוא בעצמותי עולה העשן אל המוח להרהר עד כלות ימי וזהו כי כלו כו' על ידי מה שעצמותי כמוקד כו':

ה

הוכה כעשב כו' אחרי אומרו כי על ידי רוב הצרות נעשו עצמותיו כמוקד אש ועשן האש עולה אל הראש ומכלה ימי זכיותיו בהרהרו על צרותיו אמר עתה הלא יאמר איש איכה דברת כדבר הרע הזה כפותה אין לב כי הלא ידעת אם לא שמעת כי היסורין הן הן משוש דרכך למרק אשמותיך ולהגדיל זכותך ולהפריחך לע"ה ולמה תקוץ ביסורין. לז"א אמנם ידעתי כי כן כי הוכה כעשב כו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל על פסוק אשר שם משטרו בארץ אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מזל מלמעלה שמכה בו ואומר לו גדל עכ"ל הנה כי על ידי הכאתו עליו הוא גדל. ונבוא אל הענין אמר הן ידעתי כי הכאת היסורין שהוכה לבי לטובתי הוכיתי כי הוכה כעשב שע"י הכאת המזל בו הוא גדל ומפריח כן הוכה כעשב להגדילו ולהפריחו בהן ותחת היותו מפריח וגדל אדרבא וייבש לבי מהיות בו לחלוחית דעת להשכיל כי היסורין הן משוש דרכי ואל תתמהו כי הנה אין יסורין גדולים מחוסר לחם כמ"ש ז"ל בשברי לכם מטה לחם זו קשה מכלם וזהו כי שכחתי מאכול לחמי כי כל כך שנים עברו עלי בגלות כי לא זרעתי אדמתי להיות אוכל לחמי שלי כי ע"כ יבש היה לבי עד הקצה הנזכר:

ו

מקול אנחתי כו' הנה כאשר ניקבה הריאה ונדבקה לדופן אם נדבקה לבשר שבין הצלעות במצר החזה כשר וכשהוא לעצם ולבשר הוא מחלוקת אך לעצם לבדו אסור כי אין הסיתום ההוא מתקיים כי עתיד להתפרק ובזה יאמר הנה מקול אנחתי היוצא מן הריאה דרך הקנה אשר לפעמים מגודל הרמת הקול בכח גדול מתנפחת הריאה עד שמתדבקת ומתבקעת וניקבת ומי יתן היתה מתדבקת לבשר שבין הצלעות כא דבקה עצמי שהם הצלעות לבשרי היא בשר הריאה באופן שאין מעלה ארוכה כי עתידה להתפרק ולמות בגלל הדבר:

ז

דמיתי לקאת כו' שמא תאמרו מה תתני פוגת לך ותדום מלהתפלל ולצעוק לילה ויומם תמיד לא תדמה כי אם מזמן לזמן תפלה לעני כי יעטוף לז"א הנה אספרה את אשר קרה לי והוא כי הנה תחלה סמוך לחרבן דמיתי לקאת מדבר והוא כי זה דרכו תמיד לזעוק יומם ולילה לא ישבות והוא כי יש בו כח כי הוא עוף שמן שהוא הנקרא קיק שמוציאין ממנו שמן להדליק מרוב שומנו וגם שהוא במדבר במקום שאין אנשים יטרידוהו מלזעוק אך אחר כך נחלש כחי ושמני והייתי ככוס חרבות תש וחלש הכח אשר על כן לא תתמיד יללתו כקאת מדבר כי אם קצת פעמים ביום ובלילה בעת שאין אנשים מצוים:

ח

וזה נמשך זמן מה אחר החרבן אך אחר שעבר זמן רב הייתי כל היום דוה נאלמת דומיה וזהו שקדתי כו' לומר כאשר שקדתי שקידת זמן רב מאז ואהיה כצפור בודד על גג כך אני שומע ושותק כי נפעמתי מאורך הגלות ואהיה כצפור כשהוא בודד בלי צפור אחרת עמה לצפצף כי בהיותה יחידה שותקת:

ט

כל היום חרפוני וכו' הנה יש במצרים אותי ב' סוגים יש שעל כל צרותי מחרפים אותי ואיני מתפעל מהם ויש כח שני שבדבריהם מהוללים ומוציאים אותי משכלי והוא באמרם אלי כי מה אני מצר מהגלות כי יותר עשה לי אלהים קודם הגלות והחרבן על ידי הרעב שהביא עלי וטוב לי עתה מאז וז"א הנה כל היום חרפוני אויבי אך אין מהוללים אותי אך יש מהוללי והם אשר בי נשבעו:

י

ואומרים חייך כי מקודם החרבן גדלה יותר רעתך שהוא באמרם אלי כי מכובד הרעב אפר כלחם אכלתי כאשר מלפת הפת בשאר אוכלים שהרוב לחם כן היה לי האפר. ושקוי בבכי מסכתי שהוא על חד תלת כך היו שלשה חלקי בכי ביין:

יא

מפני זעמך כו' כלומר מקודם זעמך כי אין זה כי אם כי נשאתני מתחלה עליון ואחר כך ותשליכני אתה מאז כלומר כי אתה עשית ומה אצטער מאויבי כי עמא קטילא קטלי ואדרבא עמהם יש לי לאכול מה שאין כן מתחלה בעודי עמך:

יב

ימי כצל נטוי כו' הנה לעת ערב כל צללי האילנות בנטיה ארוכים מאד מאורך האילן והנמשל הוא כי איש הישראלי אשר בגלות נאנח באמרו אוי לי כי ימי הגלות נטו וארכו מאד ומי יתן והיה באריכות תועלת לשוב לתקן מעשינו ולהפריח מצות ומעשים טובים אך אדרבה אני כעשב איבש כל לחלוחית כשרוני ומה בצע באריכות הזמן ומה שאמרתי שתמהר על מה שאני כעשב איבש ולא על כבוד שמך המחולל בעכו"ם הלא הוא כי אני אני הוא המשתנה שלא לטובתי כי כעשב איבש:

יג

אך אתה ה' לעולם תשב בלי שינוי וכן זכרך יהיה לדור ודור והוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל על פסוק זה שמי לעולם כו' שהוא שמי ככתבו לעלם שלא כמו שאני נכתב אני נזכר כי אם נכתב בהויה ונזכר באדנות וזהו זה שמי לעולם לעלם כתיב וזהו זכרי שהוא אדנות לדור דור ועל ב' הבחינות אמר שאין בהם שינוי כי אם כי אתה ה' לעולם תשב ועל שם אדנות אמר וזכרך לדור ודור:

יד

אתה תקום כו' אומר איש ישראל שבגלות בבל אשר פיו המדבר עד כה אתה תקום תרחם ציון. ולבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל באיכה רבתי שאמרו כי כשנחרב בית ראשון נשבע שלא ליזקק לבית המקדש עד עת קץ שהוא עד ימות המשיח אלא שאחרי כן באו האבות ומשה והאמהות ושמע הוא יתברך לקול רחל ואמר לה מנעי קולך מבכי ועימך מדמעה כו' ושבו מארץ אויב ועל ידי כן היה בית שני ביני וביני. ונבא אל הענין והוא כי דוד המלך עליו השלום מעתה ברוח קדשו התנבא תפלת העני הוא יושב בגלות בבל ומבקש מאתו יתברך שקודם הבית האחרון אשר הוא עתיד להיות רוחני מעשה אלהים יבנה בית שני מאבניה ועפרה הגשמי של ירושלים על דרך שאמר ירמיה הנביא גם הוא למה לנצח תשכחנו שהוא למה לזמן העתיד לבא שהוא לנצח תשכחנו כלומר ולא תושיענו באמצע הזמן וזה מאמר העני שבגלות בבל כי יעטוף באמרו אתה תקום כו' לומר כי אתה ה' בעצמך תקום תרחם ציון שהוא להשפיע בה רוחניות בנין העולם כי הנה עתה עת לחננה ידוע הוא עת קץ אך אז מה נחזיק לך טובה בעצם כי הלא מה שתעשה אז הוא כי בא מועד שבא עת הקץ כלומר ועיקר מה שנחזיק לך טובה יהיה לעורר את האהבה בקרוב:

טו

כי גם שהבית האחרון הוא כדכד ואבני אקדח ודברים זכים הנה רצו עבדיך את אבניה אשר לה עתה הנהרסות ושרופות ושפוכות בראש כל חוצות כי כמות שהן הן חביבות אחר שהן שלה ואת עפרה יחונרו כי עם עפרה שלחכה את השרפה שבחרבן יעשו חנינה לשוב לגבל ממנו בית לשכון יה אלהים ותהיה לה נחמה וחנינה וזהו ואת עפרה יחוננו כי עם עפרה יעשו חנינה כאשר היה בבית שני:

טז

ועוד תועלת שני יהיה בדבר והוא כי על ידי בית שני שיבנה ולא שישאר הדבר עד עת קץ ימשך כי וייראו גוים את שם ה' אשר ראו גוים מרקדים בהיכלו ותסר מוראו יתברך נגד פניהם ונתחלל שם כבודו יתברך בגוים חלילה כמאמרם זל שהיה המן אומר לאחשורוש אלהיהם של אלו שעשה נפלאות במצרים כבר הזקין כי הנה ראה גוים מרקדים בהיכלו ושתק על כן עשה נא ה' ויבנה בית שני למען ייראו גוים את שם ה' כו':

יז

בראות כי בנה ה' ציון וגם נראה בכבודו כי יראו כי אין ספק ששם היה כי לא זזה שכינה מכותל מערבי כי אם שהיה נסתר על כי לא היה לפי כבודו אך עתה נראה בכבודו והיה זה אחר שבטל הבנין אחשורוש:

יח

מחמת אשר פנה אל תפלת הערער הוא מרדכי ולא בזה את תפלת כל המון ישראל עם היות שהיו חייבים כל ישראל שבאותו הדור כליה שהתפללו גם הם לא בזה את תפלתם שהצילם מגלות מדי ובנה להם בית המקדש הוא בית שני כי בראות כל הגוים כך ייראו את שם ה' ויתקדש שמו בעולם:

יט

ועוד תועלת שלישי יהיה במה שתכתב זאת ששמע את תפלת הערער לדור אחרון שהוא להחזיק לבם עד דור אחרון בל יתייאשו מן הגאולה אם לא היו רואים בינתים בנין בית שני ומה שתכתב הוא מגלת אסתר שענינה כי שמע ה' תפלת מרדכי ולא בזה את תפלת ישראל עמו ועם נברא הוא ישראל שבאותו הדור שאחר היותם עם נבראו מחדש והוא מאמרנו על פסוק לעם נולד כי עשה כי דורו של מרדכי היה כאלו אחר היותם נולדים חזר ה' ועשאם מחדש כי היו כמתים ביד המן והחיים ה' וזהו ועם נברא יהלל יה והוא כי שם יה הוא העומד לישראל נגד עמלק כד"א כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק והנה אז היה מלחמה לה' בהמן כי הוא עמלק ועל כן עם נברא בדור ההוא יהלל שמה שיהלל יה הוא אמור שהם עם נברא כי היו כאלו אז נבראו כי הלא כבר היו כמתי עולם:

כ

ואם יאמר איש הלא מה שהתפללת עד כה הוא על בית שני שיבנה ה' ציון יראה בכבודו ומה ענין הצלה מהמן אצל הבנין בית המקדש הלא הוא כי הנה הכל אחד כי הלא כאשר השקיף שם י"ה הנזכר שהם ב' אותיות העליונות שהן הראשונות של שם ושלשל השפע אל שתי אותיות אחרונות שהם ו"ה שהיו כבלתי מחוברות אלו עם אלו כענין יד על כס יה ואז על ידי מה שהשקיף שם יה הנזכר ושלשל שפע אל הב' האחרונות באופן שעל ידי הצטרפות כלן ה' שלם הכולל את כלן משמים אל ארץ הביט:

כא

לשמוע אנקת אסיר הוא מרדכי אשר היה אסיר בצום ושק ואפר בשוקים וברחובות אשר אסירותו היה כדי לפתח בני תמותה הוא כל ישראל שבאותו הדור שנתחייבו כליה כמ"ש ז"ל:

כב

הנה כל זה הענין לא היה מציאות ההצלה מהמות כי אם לספר בציון שם ה' שהוא קריאת המגילה כי סיפור שם ה' הוא סיפור גדולת הנס שהיא קריאת המגילה היא הלילא שיהיה בציון בהבנותו. ותהלתו בירושלים והוא כי הצלת ישראל שבאותו הדור היה לעלות מיד לירושלים כי אז שלמו הע' שנה של גלות בבל ואז בנה ה' ציון וראה בכבודו ואם כן היטבתי אשר אמרתי כי ענין בנין בית שני תלוי בהכתב לדור אחרון מה שהשקיף ממרום קדשו כו' לשמוע אנקת אסיר כו' כי כל ישעם וכל חפץ הוא לספר בציון כו' על ידי בנין בית שני כמדובר:

(כא) בהקבץ עמים כו' אחר אומרו איש ישראל שבגלות הוא העני כי יעטוף על תיקון חרבן בית ראשון שהוא לבנות בית שני בא וידבר על תיקון חרבן השני שהוא בנין הג' במהרה בימינו והתחיל ואמר בהקבץ עמים כו' והוא כי הנה ישעיה ומיכה אמרו כי לעתיד נכון יהיה הר בית ה' כו' ונהרו אליו כל הגוים כו' ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב כו' שהוא הבית השלישי כמ"ש ז"ל שיבנה בזכות יעקב והנה כתבנו על הכתובים ההם במקומם כי לא כאלה חלק יעקב כאשר פירש ואמר כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו אך ואנחנו בשם ה' כו' ואם כן אומרו לכו ונעלה כו' אינו שעוקרים שם ע"א מפיהם כי אם שאומרים לכו ונעלה כו' ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו לעשות דרכי ה' אם ייטיבו בעיניהם ולא שיעזבו לגמרי את אלהיהם ועל כן לא יבצר מהתחמץ לב עם בני ישראל בראות כל העמים איש בשם אלהיו ילכו לעבוד את קדוש ישראל כי ילבשו קנאה באמרם מאין ולאין יהיה להם חלק ונחלה עם ישראל באלהיהם יתברך לעד וזה ענין הכתובים שאומר איש ישראל שבגלות החיל הזה הנה בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבוד את ה' שהוא כאשר ינהרו כל הגוים ואמרו לכו ונעלה כו':

(כא) הנה בעלותי אני בדרך אתם ענה בדרך כחי קצר ימי בראות את העמים אשר לא מישראל המה יבקשו להיות להם חלק ונחלה עם ישראל באלהיהם ובית מקדשם:

כג

עד גדר שאז בראותי הקבץ עמים יחדו כו' אומר אלי אל תעלני בחצי ימי כי מדאגה מדבר בהקבץ עמים לעבוד את ה' מתקצרים ימי ואני מת בחצי ימי וקשה עלי הדבר ולכן אני אומר כי גם שעל ידי מיתתי זאת אני עולה למעלה לעולם שכלו ארוך קשה עלי הדבר וזהו אל תעלני שהיא עליה אל עולם שהוא דור דורים שנותיך שהוא עולם שכלו ארוך עד אין קץ שעם כל זה לא אחפוץ במות כי חפץ אני כי בגוף ונפש אזכור להראות פני אלהים בעולם הזה לזכות עם רוחי גויתי להשתחוות להדום רגליך:

כד

לפנים הארץ כו' הנה מפסוק שאחר זה נשתנו הדעות אם הדברים כפשוטן ששמים וארץ יאבדו לגמרי והוא כי חכמי המחקר אשר קדמונו המה ראו מקראות חלוקים והוא כי דוד אמר ויעמידם לעד לעולם כו' וכן ירמיה הוא אומר אם ימושו החוקים האלה כו' ואומר והארץ לעולם עומדת ולעומת זה מקרא שכתוב כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ופסוק זה שאנו בו המה יאבדו כו' וראיתי המפרשים דחקו עצמם הרבה כי המחזיקים בסברת ההתמדה דוחקים עצמם בפירוש פסוקים הנגדיים וכן האומרים כי ה' יחדש שמים חדשים וארץ חדשה ואשר הם עתה יאבדו דוחקים עצמם הרבה ליישב פסוקים המורים התמדה ויש עושים פשרה ואומרים כי כללותם קיימים ופרטיהם אובדים כמו שכתב הראב"ע וגם הם דברים בלתי מתיישבים בכתובים. אמנם אחשבה לא כדברי אלו ולא כדברי אלו. והוא בשום לב בכתוב הזה שיראו דברים סותרים אלו את אלו כי אחר אומרו המה יאבדו שיראה איבוד החלטי איך יאמר כבגד יבלו ואם הוא כי תחלה יבלו ואחר כך יאבדו הוא הפוך. ועוד אומרו תחליפם ויחלופו שיראה שלא יאבדו ולא יבלו כי אם שכלבוש יהיה להם חילוף. וגם ראוי לדעת מה הוא החילוף. וגם נשים לב לבא אל הענין על דבר אשר נתחמצו לבבות ראשונים איך יתכן יבשת ידיו יתברך יצרו והוח חומר עכור איך ידי אלהי עולם היה להן שייכות בחומר עב כזה לייחס הדבר אל מעשה ידיו יתברך ובכלל הדבר מקרא שכתוב ויקח ה' אלהים עפר מן האדמה כו' איזה הדרך ידי ה' תקחנה עפר מן האדמה ויגבלוהו כמ"ש ז"ל כאשה המקשקשת עיסה במים. אמנם לזה נשית לב איך אדם שמחומר קורץ היה זך עד שטענו בו מלאכי השרת שרצו לומר לפניו קדוש לולא ה' צבאות הפיל עליו תרדמה כמ"ש זל וכן ארז"ל תפוח עקבו של אדם היה מכהה גלגל חמה. אך הנה אין ספק כי כשברא הוא יתברך ארץ ושמים זכאי האיכות היו ועל כן יבשת ידיו יצרו ויובן בזה מאז"ל לקח הקב"ה עפר מתחת כסא הכבוד כו' וממנו נעשה הארץ כאשר מבואר אצלנו במקומו בס"ד כי על כן נאמר תוציא הארץ ולא נאמר תצא מן הארץ וע"כ ידיו יתברך צברו עפר מן האדמה וגבלוהו ועשו את האדם זך ובהיר כי היה חומרו מעין לבוש אשר יתלבש אחד ממלאכי השרת בבואו אל העולם הזה ויראה כדמות איש לרואה אותו אך כאשר חטא אדם ונתקללה האדמה על ידי השראת כחות הטומאה בה ונתעכרה עד היותה כאשר היא עתה ונתעכב גם חומר אדם ואשתו וכל יוצאי ירכו עד גדר איכות אשר הם עתה והוא טעם אשר הוצרך היות מות בעולם ליטהר וללבן בכור הארץ זוהמת נפש אשר היא עכירות האדם וסבתו כמדובר במקומו וגם השמים הם עולם הגלגלים אשר הם גשמיים גם בהם שלט כח החיצוני להלבישם עכירות גשמי תחת הגשמיות הדק קרוב אל הרוחניות שהיה בהם והן הם דברי הכתובים האלו והוא כי אחר תלונת איש הישראלי אשר בגלות החיל הזה על אשר נודע אליו הקבץ עמים יחדו לעבוד את ה' לעתיד לבא בבית השלישי ב"ב ויתחמץ לבבו באמרו אלי אל תעלני בחצי ימי כו' שהוא כי מדאגה מדבר היות לאומות חלק באלהי ישראל היה לישראל כמות אמר עתה כמשלים דבריו למה תקבל גוים יבאו לעבוד את ה' לימות המשיח והלא לא מצד הארץ והשמים אשר יהיו זכים וברי האיכות ולא מצד היותך שוכן אתנו ובארצנו יאות יהיה לאומות עמנו חלק בה' אלהינו בארצנו כי הלא הארץ ושמים הם זכים וקיימים מהעמים הנזכרים כי הלא גם כי הארץ היא עכורה עתה הנה לפנים הארץ יסדת כי היתה בעלת איכות ראוי להיות מתייסדת על ידך וזהו לפנים הארץ יסדת וגם השמים הם הגלגלים הגשמיים מעשה ידיך שמים כי היו לפנים מתייחסים ונאותים להיות מעשה ידיך שהיה דקות גשמיותם מעין רוחניות כי אם שנתעבו בהשרות חיצוניות בם כמדובר:

כה

והנה גדול איכותם מאיכות העמים הנזכרים למעלה באמרו עמים וכו' כי הנה העמים הנזכרים המה יאבדו ואתה תעמוד וכלם הארץ ושמים הנזכרים כבגד יבלו אך לא יאבדו כעמים ולא שיבלו כל מציאותם כי אם שמה שיש בהם כבגד שהוא החיצוניות הדומה לבגד המכסה את האדם יבלו אך לא פנימיותם וגם ישארו רוחניים כי אם שכלבוש תחליפם כו' והוא בשום לב אל אומרו כלבוש בפת"ח הכ"ף ולא בשו"א שהוא כמדבר על לבוש ידוע והוא שיאמר כלבוש הידוע לרוחניים כד"א האיש לבוש הבדים שהוא מלבוש דק קרוב אל הרוחניות כך תחליפם שבמקום העכירות שהיה בם הנמשל לבגד יהיה לבוש דק קרוב אל הרוחניות ולא יהיה כאשר בתחלה בימי אדם כי זכים היו ונתעבו כי אם אדרבא יהיו הולכים ומתחדשים ומזדככים וזהו ויחלופו הנה מצד המקום עכו"ם גרועים ממנו:

כו

וגם מצד המלך ההוה ונמצא שם כי הלא ואתה הוא כלומר בכל השנויים אשר לגוים ואשר לארץ ושמים אתה ה' לא שנית כי אם אתה הוא תמיד בהויה אחת ושנותיך לא יתמו:

כז

לכן הראוי הוא כי בני עבדיך ישכונו בלבד בארץ ושמים שתחליפם ויחלופו ועל בחינת היות אתה המלך והרועה אין העכו"ם ראויים להיות לפניך כי אם וזרעם של עבדיך הם זרע האבות לפניך יכון מה שאין כן העכו"ם כי לא יכון זרעם לפניך. או אפשר כי הפסוקים אשר כתבנו שמנגדים אלו את אלו כי מקצתם יראה כי השמים וארץ האלו יבלו וכעשן נמלחו ויהיו במקומם שמים חדשים והארץ החדשה רוחניים והכתובים האומרים שיהיו קיימים זה וזה אמת אך הוא כי האומרים שהם קיימים הוא לימות המשיח והאומרים שיאבדו ויהיו אחרים תחתיהם רוחניים הוא אחר התחיה שהכל רוחניות עצום מאד שהוא באלף השביעי שכלו שבת ובזה יהיה ענין הכתובים:

(כד) לפנים הארץ יסדת כו' לומר הנה מהראוי הוא כי מישראל תעשה עיקר לכל הטוב העתיד כי הלא הארץ והשמים אינם טבעיים בעיקרם שיהיו תמיד ראויים ונאותים אל העמים כי הלא לפנים הארץ יסדת על ידי עצמך אשר לא יצדק רק בהיות דברים רוחניים ויתכן כיון באמרו לפנים לשלול סברת חכמי האומות האומרים איך תעמוד הארץ באמצע חלל כדור השמים ולא יטה אנה ואנה לא למטה ולא לצדדין ואמרו שתי תשובות בדבר אחד כי עצם השמים בכל כללות היקף כדוריותיו הוא קולט ושואב את גוף הארץ אליו מכל צד בשוה ועל כן תשאר באמצע ויש אמרו בהפך כי כל חלק כדוריית עצם השמים הוא דוחה בכח את הארץ ולהיות דחיית כל חלקי ההיקף בשוה על כן תשאר באמצע והנה לא כן אמונת תורתנו כי אם שה' יסדה כמאמר הכתוב אף ידי יסדה ארץ ואומר כארץ יסדה לעולם וכמקרא שלפנינו באמרו הארץ יסדת ויתכן מביא הכתוב ראיה לדחות סברתם ולהעמידנו על האמת כי הוא יתברך יסדה בידו הנפלאה שלא כדרך הטבע חלילה. ולבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל על פסוק ויעש אלהים את הרקיע כי הלא שמים בראשון נבראו ואיך עשאו בשני אך אמרו כי לחים ורפים היו בראשון וחזקם בשני ועל תתו יתברך חוזק בהם בשני נאמר ויעש אלהים את הרקיע. ונבא אל הענין והוא כי אלו לא היתה הארץ באמצע אצל הכדור כי אם אחר שנתחזק הרקיע היה אפשר לומר כי על כן היה כח ברקיע לדחות או לשאוב בשוה ועל כן נשארה באמצע החלל אך הנה הארץ מיום הראשון שעדיין היו השמים לחים ורפים ניתנה הארץ באמצע כי ביום הראשון נבראו שניהם במקומם כי גם שנאמר בשלישי יקוו המים כו' ותראה היבשה אינו אלא שתתגלה בהקוות המים אל צד אחד אך היבשה והמים יחד במקומם נשארו בחצי חלל הכדור ואם כן אפוא לא יתכן לומר על היום הראשון עד שנתחזק הרקיע בשני שעצם השמים שואף או דוחה בשוה ושעל כן נשארה באמצע כי עדיין לא עצרו כח השמים לא לדחות ולא לשאוף את גוף כל הארץ ומלואה ואם כן הוי אומר כי אין זה כ"א כח אלהי עצום מאד אשר ידו יתברך יסד ארץ בל תמוט וזה יאמר כתוב לפנים הארץ כו' לומר אין ספק כי אתה ה' יסדת ארץ ולא ע"ד טבע היא במקומה כי הלא הטעם שהיה לומר שהיה בטבע הוא לדחות או לשאוב ולא יתכן לא זה ולא זה כי לפנים הארץ יסדת שהוא ביום הראשון ואחר כך ומעשה ידיך שמים שהוא ענין ויעש אלהים את הרקיע והוא מה שכתבנו כי ביום הראשון נאמר ברא ובשני ויעש כי תואר עשיה הוא על שניתן בהם כח וחוזק ובזה יאמר ומעשה ידיך שמים שנקרא מעשה כמד"א ויעש אלהים את הרקיע היה אחר שלפנים בראשון הארץ יסדת בעוד שעדיין לא היתה נאמרת עשיה בשמים שהוא בראשון שעדיין היו לחים ורפים אשר אין כח בהם לדחות או לשאוף ואם כן אין ספק כי יסדת אתה באמת ולא בטבע ואין זה רק להיותם אז דקי האיכות מעין רוחניים:

(כז) ועם כל זה המה יאבדו אחר התחיה ואתה תעמוד והשמים שתעשה חלופם יהיו זכים ורוחניים מענין מה שנתלבש הוא יתברך כשבראם והוא מאמרם ז"ל בפסיקתא עשר לבושים נתלבש הקב"ה כשברא את העולם נתלבש בהוד והדר שנאמר הוד והדר לבשת וזה אמר פה כלבוש שהוא כאומר כהלבוש הידוע שהוא כאותו הלבוש שלבש כשבראם שהוא רוחניות עצום כך יהיו חלופיהם וזהו כלבוש תחליפם ועוד יחלופו יום יום הולכים ומזדככים:

כח

אמנם אתה ה' אין בך שנוי חלילה כי אתה הוא ודקדק באמרו הוא ולא אמר ואתה שנותיך לא יתמו לומר כי יש בחינה שאדם אומרה לנוכח ויש עליונה שמזכירין אותה שלא לנוכח ועל שתיהן אמר ואתה הוא כי תתאחדו בעלות אז שכינה במעלה ושנותיך באחדות ההוא לא יתמו כי לא יהיה עוד גלות שכינה כ"י:

כט

בני עבדיך כו' אחרי אומרו מה שהשמים והארץ יהיו זכים ורוחניים ראה והנה כמו זר יחשב לדור בה בני אדם שמחומר קורצו לזה אמר בני עבדיך ישכונו הם הנמצאים אז בעולם שהם בני האבות כי גם הם יהיו זכים מאד גם גופם וזרעם של הזכים ההם שנתהוו בלי חלאה ויצר הרע כ"כ יהיו זכים שלפניך יכון ולא תאכלם האש הגדולה שפחדו ממנה אחר שפסקה זוהמתן במתן תורה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.