אלשיך/תהילים/י

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י
רד"ק


אלשיך
מנחת שי
מצודת דוד
מצודת ציון



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png תהילים TriangleArrow-Left.png י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

למה ה' כו'. הנה המזמור הזה ראשו וסופו מורים באצבע כי על הגליות ידבר ראשו במה שאינו מתחיל כדרך כל יתר מזמורים בשום תואר זני זמרא כענין שיר או מזמור או למנצח וכיוצא מיתר פתיחות באופן שיורה כי עודנו עומד בענין סוף מזמור הקודם שהוא על המלכיות שהיו משעבדים את ישראל בגליות אלא שנחלק מזמור בפני עצמו להיות כי לא נאמר לו ברוח קדשו עם הקודם בפעם אחת וכן סוף המזמור על הגליות ידבר באמרו ה' מלך עולם ועד אבדו גוים כו' אך פסוקים שבינתים יורו רז"ל באשר פירשו על ובוצע ברך כו' כי על עם בני ישראל ידבר וגם כי לא יבצר דרך להלום גם האמצעיים על הגוים ועל הממלכות אך אשר חשבתי למשפט כי על זה וזה ידבר ויתכן כי להגדיל מדורת צרת ארך אפים למשעבדים את ישראל על כן הביא גם צרת מה שרשע מישראל מכתיר את הצדיק אם איש עני הוא לדכאו תחת רגליו כי מראות הרשע שבישראל כי לא ירע ולא ישחית הוא יתברך את מרימי עול גדול על לחיי ישראל ומצירים אותם בצרות רבות ורעות ומאריך להם הוא יתברך ממנו יצא חושב על ה' רעה לנגוע בהשגחה וילמד לעשות גם הוא את אחיו מישראל רעה. ולבא אל הענין נשית לב אל אמרו ברחוק שהבי"ת יתירה. אך יאמר כי הן אמת שמלא כל הארץ כבודו יתברך אך הארץ על עכירות חמריותה רחוק באיכות ממנו תקרא ובפרט ח"ל שאפי' אוירה אז היה טמא והלא כמו זר נחשב השראת שכינה שם. אך הוא יתברך מרוב חבתו אלינו כביכול גלה שם עמנו כמו שאז"ל גלו לבבל שכינה עמהם גלו למדי כו' למען היותה מרחפת על בניה בל יספו מן בלהות וכד"א ואני בתוך הגולה והוא אסור באזיקים והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ועל כן אנו אומרים לפניו יתברך למה ה' יצאת ממחיצתך ותעמוד במקום הנקרא רחוק הוא ח"ל שלא בכבודך אחר שתעלים ותסתיר פניך לעתות בצרה כי מה בצע בעמדך שלא בכבודך כיון שאין לנו תועלת בדבר ואמר עתות בצרה הוא כי בהמשך צרת הגלות יש עתות שמכבידים עליהם ביותר והם עתות בצרה עצמה שבגלות עצמו:

או יאמר כי הנה רחוק יקרא הממלכה המצירה את ישראל כי גם השר שלה חיצוני ורחוק הוא באיכות ממנו יתברך וכביכול קשה הוא לפניו יתברך להשפיע שפע טובו עליו תחת אשר היה משפיע בישראל עמו בהיותנו עושי רצונו כי אז היה השפע מקדש לקדש ומתמצית ישראל היו כל החיצונים נהנים ועונותינו הטו השפע חוצה ומתמציתם נאכל בגלות וכמאמר הכתוב על בבל התפללו בשלום העיר הזאת כי בשלומה יהיה לכם שלום נמצא כי מדת רחמיו יתברך עומדת ונצבת להשפיע רחמים וטובה במי שהוא רחוק הוא החיצוני. ועל זאת יתפלל ויתלונן ויאמר למה ה' תעמוד במי שהוא רחוק להשפיע בו ולא תשטה מעליו ועבור או לפחות תעלים מדת ה' מהרחוק הנזכר לעתות בצרה שמכביד על ישראל כי בעתות בצרה שמיצר את ישראל בקרב ימי הגלות תעלים שם הרחמים מהרחוק הנזכר ההוא ותמנע טוב שפע רחמי שמך הקדוש הזה ממנו וידע כי אלהי ישראל אתה ולא מאסתם ולא געלתם בגלותם ויקלו מעל עניי עמך את ידם החזקה:

או יאמר למה ה' כו' והוא כי הנה ידענו כי נשבע ה' שלא יהיה שמו יתברך שלם בד' אותיותיו סמוכות יחד עד ינקם מעמלק. ונבא אל הענין והוא בשום לב אל אות למד שבמלת לעתות ולא אמר בעתות ועוד אומרו בצרה כי הבי"ת יתירה ומהראוי יאמר צרה ואם בא להוסיף אות יותר תצדק אות ה"א לומר הצרה וגם נזכירה מאמרם ז"ל בספר הזוהר כי עת הקץ לא אחת בלבד היא כי אית קץ ואית קץ וגם במדרש ארז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה כי הנה נראה כי יש שתי עתות אל הקץ ואל הנקם מעמלק. ונבוא אל הענין כי יאמר המלך דוד הנה על כל צרות ישראל בגלות לי צר על דבר כבוד שמך ובו אני מתחיל ואומר למה ה' תעמוד הוא שם בן ארבע הגדול תעמוד ברחוק לומר ידענו ה' כי אין ההפסד רק לבני אדם כי אתה ה' לעולם תעמוד אך למה יהיה זה שתעמוד ברחוק קצת שמך מקצתו וזהו אמרו כמדבר עם השם עצמו ואומר לו למה ה' תעמוד ברחוח כי אותיות יה רחוקות מאותיות ו"ה ואם הוא שאין ריחוק חלילה אלא העלם שפע חיבורם מעלינו למה תעלים לעתות בצרה כי בשביל העתות העתידות שהם השני עתים שכתבנו כי אז זמן השלם השם למה תעלים עתה בצרה שבגלות מהכין מקרוב לעתים דרך שיתקיים:

ב[עריכה]

ועוד כי גם מהעלים בצרת ישראל בגלותם תמשך גם בישראל איש באחיו צרה גדולה עד מאד כי יהיה רשע מכתיר את הצדיק בראות רשע כי כביר מצאה ידו ואל זה יביט אל עני ונכה רוח וחרד על דבר ה' וצריך למטעמותיו של הרשע ההוא כי כמקרה אישי ישראל העניים והאביונים אשר היו תחת מלך ושרים בגליות גם לעני אשר מלחם איש עשיר רשע ורע יאכל גם הוא יקרנו כי כאשר רוח המושל על ישראל יתנשא לאמר כי ידו רמה כי שרו או מזלו גרם לו למשול על עם דל ככה יעשה הרשע רע והוא עשיר הזן את העני כי גדול כבודו על המסכן ההוא חושב כי אותו אהב ה' ויעשירנו ואת הדל שנא וירוששנו ועוד מעט גם על ה' תגעל נפשו כי יתן זו כחו לכוכבו ושלא ה' פעל כל זאת עד יאמר בלבו אין אלהים חלילה ומן אז יחדל מלהיטיב לדל ואדרבה לא ישקוט עדי גאה כשחל יצודנו וידכאנו תחת רגליו ויאכל גם אכול חלכאים כי אין פחד אלהים לנגד עיניו כי בהשגחתו יתברך ישים תהלה ויהיה זה לו כי יראה כי אזלת יד ישראל תחת שוביהם ופורק אין מידם ממנו יקח ראיה לפקפק בהשגחה וילמד לעשות גם הוא ביהודי אחיהו איש רש ונקלה כמדובר על כן אחרי אומרו למה ה' תעמוד ברחוק כו' על צרת ישראל בגלותם סמך ואמר בגאות רשע ידלק כו' ואמר מי יתן והיה שלא יתעתד להתפקר נגד השגחתו יתברך כ"א הרשע המכתיר את הצדיק כי אם גם העני במר נפשו מראות ברע הרשע אשר יביאנו במצור ובמצוק על דלותו ועניותו גם הוא יהרהר אחר מדותיו יתברך ויטיח דברים מרים ומאררים למרות עיני כבודו חלילה כי ימשך כי והיה כצדיק כרשע יחפרו ויאבדו על דבר כבוד שמו יתברך. על כן אחרי אומרו כל דברי הצרה הזאת בהמשך המזמור חזר אל ענין ראשון בסוף המזמור לומר לפניו יתברך ימהר יחישה לתקן צרת הגלות כי היא היתה אם כל הצרות המתרגשות כמדובר. ונבוא אל התכת הכתובים אמר בגאות רשע ידלק עני כו' והוא בשום לב אל אומרו יתפשו בלשון רבים עם שהרשע האמור אחד הוא אך יאמר הנה זו רעה חולה אשר תמשך כאשר עשיר ורש נפגשו והעשיר איש רשע והרש אין כל איש נקי וצדיק צריך ליזון מלחם העשיר ההוא כי יתעתדו להרהר וליאבד גם שניהם. והנה תחלת חולי הוא כי יעזוב העני צרתו אשר הוא מצטמק ורע לו בחרפת רעבון ביתו ודאג על גאות רשע אשר יתגאה על ה' ידלק וישרף עני בלבו ויחמרמרו מעיו וימשך מזה כי יבאו עד כי יתפשו העשיר והרש בלכד מזמות ויחשבו כי הרשע בהרשיעו און יחשוב כי ידו רמה ולא ה' עשה לו את כל החיל ההוא והעני בעברתו באש קנאתו על הצלחת וגאות הרשע לדכא תחת רגליו איש עני ואביון ונכאה לבב יהרהר גם הוא ויהיה עדי אובד והיה כצדיק כרשע יתפשו במזמות זו חשבו כי מזמת הרשע כי הוא רשע וטוב לו והעני הצדיק רע לו ומזמת העני כי הוא צדיק ורע לו והעשיר רשע וטוב לו במזמות זו חשבו שניהם כאחת יחפרו ויאבדו מן העולם:

ג[עריכה]

ופירש איך נמשך הענין קו לקו ואמר מה שאמרתי כי בגאות רשע ידלק עני הוא כי הנה יראה בעיניו כי הלל רשע כי יראה הרש כי יתהלל רשע על תאות נפשו באמרו אין לי חלק בתאות הגוף לאכול למעדנים או לצבור כעפר בצע שלא במשפט כ"א לתאות הנפש לעבוד את ה' ולתת צדקה לעניים ולאביונים ולברך ברכות הנהנין על כל הטובה אשר נתן לו ה' והוא שקר כזב כי הלא אדרבה הוא בוצע ברך כי הברכה שמברך על הפת הוא על הגזל כי הוא בוצע ברך ותחת היותו בתאות נפשו לעבוד את ה' לברכו אדרבה גם ברכתו תועבה כי בה נאץ ה' ומכעיסו ועל כן בדברי גאותו זאת ידלק עני בלב ומה גם כי גם הוא מהצריכים אליו ויתמרמר בשמעו:

ד[עריכה]

והנה עתה חל עליו חובת ביאור איך יתפשו במזמות זו חשבו שיחשבו מחשבות יתפשו שניהן בהן ויחפרו ויאבדו וברשע החל ואמר רשע כגובה אפו כו' לומר תדע איך רשע יתפש במזמותיו ויאבד בראות כי הוא מעול וחומץ בוצע ברך מעול וחומץ וטוב לו והעני איש צדיק ורע לו הלא הוא כי בגובה אפו בעשרו בל ידרוש מחכמים ויודעים טעם אל ההשגחה כ"א אחר מחשבות לבו הוא הולך ואינו מטיל חלוקות של אמונה והפכן כ"א שאין אלהים הן כל מזמותיו והרהוריו:

ה[עריכה]

והטעם הוא בראותו שיחילו דרכיו בכל עת כי דרכיו נחלים בחולאי סברות רעות תמיד זו רעה מזו ולא בא עליו שפלות או משפט ממשפטי ה' אך הוא רואה את עצמו מרום במעלה וגם רואה כי ומשפטיך הם שפטים רעים הבאים על בני אדם הם מנגדו משוכים מהיות נגדו כי אם אדרבה הם ניתנים בכל צורריו עד גדר שכל צורריו אשר הוא רוצה לצוד אותם בפח מוקשו אשר לא היה לו יכולת לצודם יפיח בהם כי משפטיך הראויים לבא עליו הם בצורריו הבאים להצר לו על רשעו יפיח שינשב ויפריח מעליו אותם בהם במשפטים ההם באמור להם כי הם הרשעים והוא הצדיק כי המשפטים שיאותו לו הם בהם:

ו[עריכה]

ומה שיתיאש מן הפורענות ולא יתן אל לבו אולי פתאום יבא אידו כי לא לעולם חוסן הלא הוא כי אמר בלבו בל אמוט במה שיראה לדר ודר אשר לא ברע הוא:

ז[עריכה]

אשר אלה פיהו מלא כו' והוא כי אין לך אדם שאינו רואה בימיו שני דורות אחד בבחרות בדורו של אביו והשני הוא דורו של עצמו כמו שכתבנו בפסוק תמים היה בדורותיו וזה יאמר כי הרשע הלז אמר בלבו בל אמוט במה שבשני דורותיו שהוא לדר ודר אשר לא יהיה ברע הבא לעולם עם היות כי אלה פיהו מלא ומרמות ותוך אשר מהראוי היה כי שני אלו ילכדון בחבלי עוני וכליון כד"א ובא אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר וכלתו כו' ואת אבניו ועכ"ז יראה כי אשר לא ברע הם אשר שתי אלה לו כי אלה פיהו מלא ומרמות ותוך ומה הן המרמות שבאלתו הלא הוא כי כשיתפש בשקרו לבל יאמרו לו איך נשבעת לשקר הוא אומר כי תחת לשונו עמל ואון לומר בהשבעו שהיה אומר נשבע אני שאני אומר אמת אומר כי יהיה הוגה תחת לשונו ולוחש עמל ואון כלומר שאינו נשבע שטענתו אמת כ"א נשבע שהוא עמל ואון:

ח[עריכה]

ישב במארב כו' חוזר אל הרשע שדבר בו עד כה ואמר כי אחר שהתפקר מהתפאר על תאות נפשו שהוא גזל ועריות והיה בוצע ברך וכפר בהשגחת השם שהוא ענין עבודת אלילים אמר עוד מעט ומתפקר גם על שפיכות דמים בדרך תחבולה לקחת ממונם גם זה קו לקו כי ראשונה ישב במארב חצרים הם חצרים מיוחדים למארב שודדים בדרכים מה עושה במסתרים הוא חצר לפנים מחצר יהרוג נקי כי שם לא יורגש וזה יעשה לבעל ממון ולבל ישיתו לב לחשדו עיניו לחלכה הוא ממון העני יצפונו שהוא בעיניו צופה לראות אם יבא עני צופן ומחביא ממונו וחילו המעט בלי ישודדוהו שודדים והוא כי לא יחמוד דבר מועט ויכסה פשעיו על ידו שאותו החלך הולך למחוז חפצו ומשבח את האיש ההוא שהוא מחסה ומסתור לעוברי דרך ואז ירבו ללכת אליו גם עשירי עם ויהרגם בדרכו:

ט[עריכה]

ואחרי זאת עוד יתפקר כי לא יכנס במסתרים של חצרים זה לפנים מזה חדר בחדר כי אם יארוב במסתר שהוא בלתי כפול כאריה בסכה שלא יירא להתחבא במסתרים רבים. ועוד שנית יעשה כי גם יתפקר יותר לשלול גם את העני כי יתן עיניו גם במעט אשר לפניו וזהו יארוב לחטוף עני ואז יחטוף עני במשכו ברשתו שימשכנו אל המסתר אשר הוא שם הוא רשתו באמור אליו כי שם יצפנהו מן שודדים והוא אשר החלך אשר בא ראשונה השמיע שהיה הוא צופן ושומר העוברים ושם יחטפנו והנה במשכו ברשתו

י[עריכה]

אז ידכה ישוח העני לפניו בתחנונים שידבר רש שיניחהו ותהיה נפשו לשלל ומה עושה מניחו בממונו והולך מאתו סומך על חבריו העצומים ממנו שעל אם הדרך אנשי עצתו יפשטוהו כיום הולדו ויעשה כן למען השאר באמונתו ויבטחו בו עוד אחרים ויפלו רבים וזהו ונפל בעצומיו חלכאים הם עצומים שבחברת הרשע המלסטם ההוא והם יקחו את נכסי העני וזהו ונפל בעצומיו חלכאים או יחזור ידכה ישוח אל הרמאי שידכא לפני העני ישוח לפניו באמור לו אוי לי כי צר לי עליך כי בלכתך מעמדי ופגעו בך עצומים ויקחו ממונך באופן שיפול בעצומיו חלכאים והם חבריו אנשי עצתו:

יא[עריכה]

אמר בלבו כו' הנה ספרתי איך יאבד הרשע במזמותיו והלא אמרתי כי גם העני יאבד נפשו במזמתו באמרי על שניהם יתפשו במזמות זו חשבו הלא הוא כי אז בראות העני את כל הרעה הזאת הבאה עליו נוסף על מה שהיה נדלק בגאות רשע הביאו ג"כ עד שערי מות ולקח את כל אשר לו והיה לו נפשו לשלל אז אמר בלבו במר שיחו שכח אל כו' לומר אין זה כ"א חלילה וחס שכח אל מלהשגיח בעולם או הסתיר פני השגחתו מלהשגיח בעולם אחר החרבן או הוא כי בל ראה לנצח כי מתחלה שיכן שמו בארץ והיה רואה מה בחשכת העולם הגשמי אך מאז לא כוון שתהיה השגחתו בעולם לנצח כ"א בעוד נכון בית ה' בארץ בקרב אנשים צדיקים מוסדי עולם אך לא לנצח כי אחרי כן סילק שכינתו ועל השמים כבודו והניח העולם אל המזלות ועתה לא נשאר לרוממותו ראיה והשגחה למטה הנה כי ע"י גאות רשע שידלק וישרף עני היה נמשך אשר אמרתי יתפשו במזמות זו חשבו כי גם העני יאבד גם הוא בסברא רעה כרשע באופן שיתפשו שניהם במזמות זו חשבו הנה נתבאר כי כן הוא כי הרשע מתפקר בכפירת ההשגחה עד אמרו אין אלהים וגם העני יאבד כי בראותו גודל הרעה שהרשע עושה לו מהרהר אחרי ה' ואומר שכח אל בו' באופן שזה וזה יאבדו ונשארה הקושיא למה ה' תעמוד ברחוק כו'.

יב[עריכה]

קומה ה' כו' הזכיר מה שהרשע מיצר את העני אמר קומה ה' וסלק רחמיך מהרשע שדבר בו ושם אל שהוא מדת החסד נשא ידך לעשות חסד והחסד הוא אל תשכח ענוים והוא שלא תזון ותפרנס אותם ע"י עשירים בפרט כשהעושר בידי רשע שעל זה ידבר כא נשא ידך לפרנסם בידך:

יג[עריכה]

והטעם הוא כי על מה נאץ רשע אלהים במה היתה תחלת איבודו הלא הוא כי אמר בלבו לא תדרוש לתת לעני די מחסורו והוא מתגאה לאמר כי העני הכשר צריך אליו כאשר כתבנו על פסוק בגאות רשע ידלק עני לכן דרש נא אל העני:

או שיעור הכתוב אל נשא ידך מהעשיר מעשות יד ימין חסד עם הרשע להעשירו ואל תשכח ענוים לפרנסם בידך:

יד[עריכה]

והנה זה שאמר בלבו ראיתה אתה ה' הרואה ללבב כלומר שעל כן ראוי לזון את העני על ידך ולא ע"י הרשע העשיר ושמא תאמר איך אעשה ועמל העני ראוי אליו או מעצמו או מגלגולו לכן איני אומר שתעשיר אותו כ"א שאותו המענו הניתן לו ביד הרשע ההוא תתנהו בידך וזהו כי אתה עמל הראוי לעני וכעס שכועס ע"י מה שהעשיר עושה לו תביט כדי שימשך מזה לתת בידך לעני ולא ביד העשיר וימשך בטחון וכשרון לדל כי עליך יעזוב חלכה את יהבו כי אתה תכלכלנו ולא יבטח באדם ולא יאבד נפשו בראות כי הרשע טוב לו והדל הצדיק מתפרנס על ידו וזהו שיש טעם מפסיק במלת ראיתה ואין כל חדש שתשגיח אתה בעצמך ולא ע"י בשר ודם כי הלא יתום אתה היית עוזר שאתה בעצמך היית עוזר כי אבי יתומים אתה ואתה תריב ריבם ולכן עשה כן גם אל העני כי גם הוא לך בן כיתום:

טו[עריכה]

שבד כו' הנה דרכו יתברך להעביר על הנוגע אל עצמו ולא על הנוגע אל הבריות כעובדא דירבעם בשלוח ידו אל הנביא ותיבש ידו וכענין אליהו עם אחאב בית חיאל בית האלי. ונבוא אל הענין והוא כי הנה רשע יקרא רשע רע לשמים ורע יקרא לבריות אמר דוד כי אתה ה' בענותנותך שבור זרוע הרע לבריות כעובדא דירבעם עם הנביא. ולא תעשה כן לרע לשמים כי ירבעם היה מזבח אז לע"ז ולא יבשה ידו וגם אנו נלמוד ממך ונאמר שבור זרוע רשע לשמים ולא את המיצר לנו ואם רע לבריות תדרוש רשעו בל תמצא כי מיד ישוב מרשעו ולא יצר עוד לבריות כי ישא ק"ו אם רע לשמים אשר דרכו ית' להאריך לו פקדו ה' מיד מה יעשה לי הרע לבריות שאין דרכו יתברך להאריך בנוגע אל הבריות כלל:

טז[עריכה]

ה' מלך עולם כו' הנה כתבנו כי על שני סוגים ידבר א' על הצר הצורר את ישראל בגלות. ב' על הרשע שבישראל באמור כי השני נמשך מהא' ועל כן כהתימו לדבר עד כה על השני חזר על הראשון שהוא הגלות שמצרים את ישראל יותר מדאי ואמר בשם ישראל הגולים הלא תחלת דברינו הוא על הנוגע אל כבודך למה ה' תעמוד ברחוק כמפורש למעלה וכן אנו מסיימים ואומרים ה' מלך כו' והוא כי באמרנו ה' מלך ה' מלך כו' אנו מכוונים כי עד לא עשה ארץ וחוצות ה' מלך ואחר היות יצורים בעולם ה' מלך וכאשר הארץ כבגד תבלה כו' ה' ימלוך לעולם ועד כלל הענין שעם שמלכותיה מלכות עלם אין מתייחס היות עולם ועד רק באחרונה ונבא אל הענין אומרים ישראל הגולים מה לנו לבקש על גלותנו נבקש על העיקר שיהיה ה' מלך עולם שהוא אחר צאת שכינה מהגלות ובכלל מאתים מנה כי אחר שה' מלך עולם ועד אז כבר אבדו גוים מארצו הוא כל הארץ שכלה ארצו ובכלל הוא שנהיה גאולים שאם אין גוים אין גולים:

יז[עריכה]

והנה תאות ענוים שמעת ה' ומה שלא עניתם הוא מפני שעדיין רחוק לבם קצת ממך והוא הנודע מרז"ל כי שמיעה היא מרחוק האזנה או הקשבה מקרוב שעל כן אמר ישעיה שמעו שמים והאזיני ארץ לכן תכין לבם ואח"כ תקשיב מקרוב אזנך:

יח[עריכה]

ומה שצריך שתכין לבם שעד כה לא הוכן בעצם. הוא לשפוט יתום ודך שישפטו הם יתום ודך ובזכות מה שירחמום בכל לבם תרחמם ובזכות זה בל יוסיף עוד לערוץ מי שהוא אנוש מן הארץ הוא הצר הצורר שהוא אנוש לא אדם וגם הוא מן הארץ ולא נפש מן השמים כישראל כימעתה יחדל מלערוץ את ישראל כי ציון במשפט תפדה ונחלה פני אל יזכנו לעשות משפט יתום ודך כדי שבשכר זאת ירחמנו שלא ישלטו בנו עמלקים אויבינו עוד כ"א ישראל כי הם אנוש ולא ישראל ואדם קרויין כמאמרם ז"ל אתם קרויים אדם ואין העמלקים קרויין אדם:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.