אלשיך/תהילים/ט

אלשיך תהילים ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אמרו רז"ל שאמר כן במות הבן שנולד לו ראשון מבת שבע שאמר שאם לא היה מת היה בדעתו שלא נמחל עונו עתה שמת ידע שע"י כן נמחל ויהיה לדעתם זה טעם אל אומרו לבן ולא אמר הבן לרמוז על פי דרכו שנתלבן מעונו ע"י מות הבן ולפי זה יאמר על מות לבן הוא מזמור לדוד מה שאין כן לזולתו רק קינה מיבעי ליה לאיש כי ימות בנו: או יאמר ע"ד זה בשום לב אל אומרו למנצח ושיר וגם אומרו על מות לבן בין שניהם אך הנה דרך אנשים שבמות בנו גם שימחל עונו הוא דואג ואינו מקיים מצות ה' לברך ברוך דיין האמת בשמחת לבו כאשר באומר שהחיינו או הטוב והמטיב כמשנת חכמים מפסוק ואהבת את ה' וכו' ומברך בדאגה אך דוד במות בנו זה שמח ויקם ויאמר שימו לחם גרם זה שברך דיין האמת בכל לבו וזה אומרו למנצח כו' לומר על היות לי תואר למנצח שהוא תואר שמחה על מות לבן שלא כדרך אנשים על כן מזמור לדוד:

ב

יען שעל ידי כן אקיים המצוה לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה בשמחה כי אני אודה ה' בכל לבי על מות הבן ומה נשתניתי אני מזולתי לשמוח מה שלא יעשה זולתי גם שימחל לו עון במות לו בן הלא הוא כי ב' דאגות היו לו א' מות הגוף ב' איבוד העוה"ז על חילול השם אך עתה למה שע"י כן נמחל עוני ואדע שלא אמות בעוה"ז כי אחיה ואספר מעשי יה. וזהו אספרה כל נפלאותיך באורך ימי בכל שירי זמירותי:

ג

וגם אהיה בן העולם הבא כי לא אירא פן על ידי מה שנתחלל שם שמים על ידי לא אזכה לעוה"ב כי הלא עתה שלקיתי ידעתי שאשמחה ואעלצה בך אתך בע"ה גם אזכה שאזמרה שמך עליון והוא כי אמרו רז"ל כי יותר שבח עולה מגיהנם יותר מג"ע שמהלל הרשע בגיהנם לאלהי המשפט ואומר יפה חייבת כו' אמר גם שאם הייתי בגיהנם הייתי משבחך טוב טוב עתה שאזמרה שמך בהיותי עליון מבהיותי בגיהנם שהוא בהיותי תחתון. או יאמר לא כיורדי בור שמהללים שם הדין שיפה חייבו אך אני אומר שם ה' העליון שרחם עלי:

ד

בשוב כו' הנה הייתי בן מות ואחר כך באמרי חטאתי כו' אמר לי הנביא גם ה' העביר חטאתך לא תמות אפס כי הבן הילוד לך מות ימות הנה כי תחלה הייתי חייב מיתה ועתה הבן הזה מת תחתי ונתכפרתי לכן בשוב אויבי אחור אל מה שהיו אומרים בתחלה שהוא אחור שהייתי חייב ויאמרו לי הבא על אשת איש מיתתו במה אין ראוי להאריך להם כ"א שמיד שיכשלו בלשונם יאבדו וזהו יכשלו ויאבדו מפניך שלא יהיה להם חלק לעוה"ב לעמוד לפניך כי לא כן ידברו:

ה

כי הנה עשית משפטי ששפטתי אני באמרי חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת וחייבתני מיתה ואחר כך עשית דיני שדנתני להחליפני בבני זה ולא נשאר חיוב מות עלי כאמרך לא תמות אפס כו' הבן הילוד לך מות ימות ואין לומר כי אתה ה' מדת הרחמים שאני דובר בך ויתרת והוא ענין מאמרם ז"ל על פסוק ה' נתן וה' לקח כי הקב"ה כשנותן הטובה ה' נתן ואינו נמלך בבית דינו אך על הרעה נמלך וזהו וה' לקח שהוא הוא ובית דינו כדי ליקח שהוא על הרעה ובזה יאמר הנה אין לאויבי פתחון פה לומר שהטובה שעשית לי במחילת חטאי שלא אמות היה ויתור של מדת רחמים ושעוד יד מדת הדין נטויה היום או למחר לקטרג עלי כי הלא בזה אתה ה' בעל הרחמים ישבת עם בית דינך וחייבתני מות כענין וה' לקח אלא שאח"כ באמרי חטאתי מזגת הדין עם בית דינך ונתת תחתי את הילד הזה וזהו ישבת לכסא לומר ישבת שהוא ישיבת דיינות לכסא הוא בית דינך כנודע ואז שופט צדק שמזגת הדין שהוא שורת הדין נוטה אל צדקה כמדובר נמצא שלא נשאר לאויבי מקום לומר שעודני חייב.

ו

ואין לומר כי עדיין יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר אם היה הוא ובית דינו לא היה מיקל כ"כ שבמות הבן כיון שנעשה בעבירה ינכה מיתתך אלא ודאי שהיה על פי מדת רחמים ונשאר עדיין מקום למדת הדין לקטרג לז"א גערת כו' לומר אין ראיה ממה שמיקל בדין שלא היה הוא ובית דינו כי הלא נמצא פעם מכביד ופעם מיקל לפי הענין והכל על ידי הוא ובית דינו כי הנה גערת גוים בדור הפלגה שהקלת ולא היתה רק גערה בעם שהפיצם ה' בלבד ולא המיתם ולא איבד ארצם עם היותם לוחמים על ה' ובדור המבול שלא היה כל כך עון איבד העם ולא הערים כי אבדת רשע שלא נשאר אפילו רשע אחד כי אם נח איש צדיק היה אך כל השאר שמם מחית לעולם ועד:

ז

כי אם האויב תמו חרבות לנצח חרבות שלהם נשארו לנצח ובמקום אחר זה וזה כי וערים נתשת הם סדום וחברותיה שארצותם נתש ואיבד גם זכרם של העם וז"א המה שחוזר אל העם ולא אמר הנה כי איבד ערים ועם הרי כי מקום החמיר ומקומות היקל:

ח

ועכ"ז וה' הוא ובית דינו לעולם ישב ודן כי הכל היה על ידי הוא ובית דינו הלא הוא כי כונן למשפט כסאו כי בדור הפלגה נאמר וירד ה' לראות שהוא לדין כנודע ובמבול נאמר ואני הנני מביא כו' כי ואני הוא אני ובית דינו כמפורש אצלנו בביאור התורה כמפורש בבמדבר רבה בפירוש ובסדום נאמר וה' המטיר שהוא הוא ובית דינו כי זה דרכו ית' שאין עושה משפט ודין אלא בהמלכת בית דינו כמ"ש ז"ל על ה' נתן וה' לקח כשמטיב אינו נמלך בב"ד אלא ה' נתן אבל ליקח שהוא פורענות וה' לקח הוא ובית דינו וזהו כונן למשפט כסאו שכונן ומסדר למשפט תמיד כסאו שהוא בית דינו כנודע:

ט

ושמא תאמר א"כ מה נשיב על הקושיא למה בדור הפלגה שנלחמו עם ה' ולא מתו רק שפיזרם ודור המבול שלא חטאו כ"כ ספו תמו והנה זה הקשו רז"ל והשיבו כי דור הפלגה היה לכל העולם יחד אחדות משא"כ בדור המבול וזה יאמר פה והוא שהוא וה' הוא ובית דינו הנזכר כשישפוט תבל שהיה כל תבל יחד שהוא בדור הפלגה ישפוט בבחינת צדק שהוא משפט של צדקה שמיקל עליהם אך כשהם נפרדים הנקראים לאומים לשון רבים אז הוא בבחינת מישרים שהוא בנקודת היושר בלי ויתור כלל ויוצא מכלל דבריו כי גם בדינו אל דעות ה' ראה בחינת הקל בדינו כענין מאמרם ז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה כו' וכיוצא בזה:

י

ויהי ה' משגב כו' לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל על פ' וחנותי את אשר אחון שהראה הקב"ה למשה אוצר גדול ואמר לו אוצר זה למי א"ל למי שאין לו כו' שיהיה שאין לו עון רק העדר זכיות וע"ד זה אמר דוד הלא בי מצאת בהצטרפך עם בית דינך זכות להצילני ותשפוט צדק אמנם מה שאבקש ממך הוא כי ויהי ה' משגב לדך מזכיות להצילו מבית דינך המחייבו על דלות זכותו ולא בלבד כאשר יקדים תפלה לצרה כי אם גם משגב לעתות בצרה וזהו ליחיד:

יא

אך לרבים גם שלא ידרשו ויתפללו ויבטחו בך יודעי שמך במה שהם יודעי שמך בלי תפלה שלא דרשוך כי כאשר דרשוך איני צריך לבקש עליו כי הלא מאליך לא עזבת דורשיך ה' בעל הרחמים ביד הדין:

(י) או יאמר בשום לב שאומר משגב שני פעמים ואומרו לעתות ולא אמר בעתות. אך הנה ידענו כי אין בטחון לישראל בגליות גדול משם הגדול כענין כי יד על כס יה וגם ד' אותיות כנגד ד' גאולות. ונבוא אל הענין והוא כי אחר אומרו כי כל צרה הוא ע"י שם ה' עם בית דינו אמר אם כן הדך שדלותו ע"י ה' ובית דינו אחלה פניך ה' תהי לו משגב ממדת הדין ולא להסיר דלותו והעשירו כי הלא הסכמת עם בית דינך לרוששו כי אם שתהיה לו משגב לעתות בצרה כי לא תוסר צרת דלותו כ"א שלעתות דוחקו אשר לו ביותר בהמשך הצרה תהיה משגב לו ממדת הדין להרויחו:

(יא) וע"י כן ויבטחו בך יודעי שמך שבגלות שיודעים כי בד' אותיות שמך יהיה למו ד' גאולות במה שיראו כי לא עזבת דורשיך ה' ביד מדת הדין כך לא תעזוב אותם בגלות ויצדק זה במז"ל פה אחד כי פסוק זה על גלות ישראל ידבר:

יב

זמרו כו' על זה תשיב רוח הקדש לבני הגלות בעדו יתברך ואומרת הנה לכם בטחון גדול לבל תתייאשו בגלות כי הנה זמרו לה' על היותו יושב ציון תמיד גם אחר החרבן כענין עיר האלהים סלה כי לא זזה שכינה מכותל מערבי שהוא כמייחל אתכם לכשתגאלו שתשובו ותעלו אליו שמה ועוד בטחון שני והוא הודיעו בהיותכם בעמים בגלות עלילותיו:

יג

והוא כי דורש דמים כו' והענין כי תשאו ק"ו ומה אם הוא יתברך שהוא דורש דמים ששפכו העמים מישראל שעם היותו דורש דמים עם כל זה אותם זכר הם העמים הנזכרים זכרם לטובה בעולם הזה ומושלים בישראל עם היות שדמים רבים שפכו מישראל כל שכן שלא שכח צעקת ענוים הגולים אתם מק"ו אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה:

יד

חננני ה' כו' רוח הקדש תשיב אמריה כאלו ישראל סובלי הגלות מדברים ואומרים חננני ה' חנינה כפולה שהוא בישועת השכינה ובישועת ישראל ומה שאני עושה עיקר אינו על עצמי שאושע מעניי כי הלא גלותי היא לטובתי להנצל מגיהנם כי על כן אברהם בירר לנו את המלכיות אך העיקר הוא על ישועתך וז"א ראה ה' כי עניי אשר לי משונאי המשעבדים אותי אותו העוני הוא מרוממי משערי מות כי במקום גיהנם לבל אכנס בשערי גיהנם היו לי הגליות כמ"ש ז"ל שאמר לאברהם הוא יתברך יבחר לבניו בין גיהנם לגליות ובחר בגליות:

טו

אך מה שאני שש ושמח הוא בישועתך היא תשועת השכינה לא על הנוגע אלי כי אם על הנוגע אלא כבודך שהוא למען אספרה אז תהלתך כו' אשר תגלה ותראה אז הוא כי אגילה בישועתך ולא על הנוגע אלי ובזאת אני בוטח ע"ד כל המתכלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה כך בעשותי עיקר מתשועת השכינה אושע אני גם כן:

טז

טבעו גוים כו' בא לומר עוד טענה אחרת לשהוא יתברך ישגיח בקרב צרת הגלות לפקוד על הגוים ועל הממלכות שהיו משעבדים ומדכאים אותנו בידו הנטויה עליהם בהכביד עולם עלינו בל ישכחו כי יש אלהים בישראל ויאמרו עזב ה' את הארץ כאשר עשה בגלות מצרים שהראה את ידו החזקה מדה כנגד מדה כמאמר יתרו באומרו כי בדבר אשר זדו עליהם וזהו אומרו טבעו גוים כו' לומר הנה כאשר טבעו גוים בשחת עשו הם מצריים שטבעו בים סוף בשחת עשו באמרם הבה נתחכמה כמאמרם ז"ל נתחכמה למושיען של ישראל שנשבע שלא להביא מבול נשליך בניו במים שלא יפרע מהם מה עשה הוא יתברך אמר אני לא אביא מבול עליהם אבל הם יבאו ברגליהם אל מי ים סוף ויטבעו וזה אמר ברשת זו טמנו שהיתה רשת טבועה במים שטמנו אותה כאלו היא בלתי גלויה מאלהי ישראל לשלם גמולם על שבועת המבול בה נלכדה רגלם שברגליהם באו אל המבול וילכדו:

יז

ואז נתקדש שם שמים בג' דברים א' כי נודע ה' אשר לא ידעוהו ואמרו מי ה'. ב' ידעו כי משפט עשה ולא עזב את הארן. ג' כי לא בלבד מדת הדין עושה משפט כי אם גם מדת רחמים וזהו ה' משפט עשה ומאז בפועל כפיו נוקש. רשע היה ההגיון סלה כי מה שהיו הוגים ומרגלא בפומייהו סלה היה אומר נפקותא זו כי בפועל כפיו נוקש רשע לומר כי זו מדתו יתברך. הנה כי נתקדש שמך ע"י מה שפקדת עון מצרים כמדתם כלומר כן גם עתה עשה תגלה ותראה פורענות המצרים לנו בגלות לקדש שמך גלוי לכל עמים:

יח

כי במה שישובו רשעים לשאולה כי גם לעתיד לבא יקומו ביום הדין וישובו שנית לשאולה כל זה איננו שוה לקדש שמך כי הלא כל גוים שכחי אלהים בראות שלעיניהם בחיים חייתם אין נעשה פתגם מעשה הרעה עליהם שוכחים אלהים העושה משפט:

יט

ועל קידוש שמך אנו חוששים כי על עצמנו אנו בטוחים שתושיענו כי לא לנצח ישכח אביון ולא תקות עמים תאבד לעד באופן שלא על העדר בטחון אנו מתחננים כי אם על דבר כבוד שמך ביני וביני:

כ

ולכן קומה ה' מעתה עליהם ושמא תאמר כי לא הגיע הקץ ואין אנו כדאים להקדים הגאולה לפחות אל יעוז אנוש כי תדכאם בצרות מעין מה שמדכאים אותנו באופן ישפטו גוים ע"י עצמם שישפטו את עצמם ויכירו כי על דכאם את ישראל רעה באה עליהם וזהו ישפטו גוים את עצמם שיכירו כי על הצרם את ישראל היה הדבר ויצדיקו את הדין וגם שלא יאמרו בפירוש לעיני הכל יהיה על פניך הוא בלב הבלתי גלוי כי אם לפניך ויתקדש שמך בלבם בצד מה:

כא

ולא נקשה לשאול תתן חתיתנו עליהם כאשר בהיותנו צדיקים שהיה מתקיים גם באומות ומוראכם וחתכם יהיה כו' כי עתה שאין אנו צדיקים וסובלים גלות גם שלא יתקיים מורא וחתת לפחות שיתה ה' מורה להם ואף גם זאת לא נשאל שתהיה מוראנו עליהם כ"א מורא סתם ושמא תאמר שאם תשית מורא להם ירפו ידיהם מעלינו ולא ישעבדו אותנו ולא תתקיים עצת אברהם שמכרנו למלכיות תחת צרת גיהנם לזה אני אומר שלא נשאל כ"כ מורא רק עד גדר שגם שהשעבוד ישאר במקומו עד גבולו יהיה גדר שידעו גוים כי גם כשאנו מחתיהם לא עלו במעלה להיותם קרואים אדם כמונו או יותר ממנו כ"א אנוש המה סלה גם בזמן שאנו תחתיהם עובדי ה' בלבד קרויים אדם תמיד ולא עובדי אלילים קרויים אדם והיות מורה בה"א במקום אל"ף שהם ארבעה יתירות על האלף לרמוז כי יהיה זה בכל הד' גליות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.