אילת השחר/קידושין/נו/א
בשוגג יחזרו דמים למקומם. והיינו דלא ניחא ללוקח שיצטרך לטרוח להעלות הבהמה לירושלים כמו שמבואר ברש"י. יש לעיין דהנה בתוד"ה אבל מבואר דבהתנה לוקח דהקדושה לא תרד מהמעות הרי נשארו קודש והבהמה חולין, א"כ תמיד מקח מה שזה עושה את החילול מפני שאין הלוקח מעכב שקדושת המעות תתחלל על הבהמה, ולפי"ז כשלא ידע דאז יש סברא דלא הי' מסכים שקדושת המעות יתחלל על הבהמה, הרי צריך להיות שיהי' הדין כמו בהתנה, שהמעות נשארים קודש והבהמה חולין ולא יהי' מקח טעות על המכירה רק החילול בטעות ולא תהי' קדושת מעשר על הבהמה, וצ"ל דאמדינן דהמוכר לא הי' מסכים למכור בתנאי כזה ולכן זה מקח טעות.
העירוני למה זה מקח טעות, הא אם יקנה בהמה בכסף שזה לא טוב, לא נימא דהוי מק"ט אלא נחייבו שישלם כסף טוב, וכאן ג"כ הא הוא רוצה בהמה ובכסף חולין הי' מוכן לקנות, א"כ לא צריך להיות מקח טעות אלא שישלם כסף אחר, אלא דלא דמי דכאן מה שאינו רוצה הוא מפני שבכסף כזה אינו רוצה דבר הזה, נמצא דהטעות הוא בקבלת הבהמה ולא בתשלומין שלה.
והאנן תנן במזיד קידש. פרש"י דכיון דליכא טעות משום קנסא לא אמרי רבנן דליבטול. ויש לעיין דאם נימא דהקנס תמיד אינו עושה שלא יחול הקנין אלא דאע"ג דחל מ"מ צריך להחזיר, א"כ שפיר מקודשת, ולא מסתבר לומר דהראי' מדלא הוזכר דצריכה להחזיר המעות שקיבלה, משמע דשייך קנס בעיקר הקנין שלא יחול כלל, ובכ"ז קשה דלא שייך לתקן שלא יועיל הקידושין אם מדאורייתא חל הקידושין רק אם יתחדש דין אפקעינהו רבנן לקידושין, ואפשר דכיון דקיבלה כסף שתצטרך לחזור מחמת קנס אין כאן כסף הראוי להתקדש.
תוד"ה אבל. ועוד קשה מאי לפני עור לא תתן מכשול איכא הכא הלא אם לא יקח ממנו יקח מאדם אחר. לכאורה מכאן משמע דלא כמו שחידש במשנה למלך (פ"ד מהל' מלוה ולוה הל' ב') דאפי' אם יש מי שהוא אחר שיתן לו הדבר האסור מ"מ הוא עובר בלפני עור, וראיתו מהתוס' חגיגה [תוספות/חגיגה/יג/א|דף י"ג]] דהקשו למ"ל קרא דלא עשה כן לכל גוי שאסור ללמד לגוי תורה, הא בודאי אסור כיון שלעכו"ם אסור ללמוד תורה נמצא דזה שמלמדו עובר בלפני עור לא תתן מכשול, ותירצו דמיירי דיש עכו"ם שמוכן ללמדו תורה דאז משום לפני עור ליכא דהוי כמו בחד עברא דנהרא דאז אינו עובר בלפני עור, ומ"מ משום לא עשה כן לכל גוי אסור, ומדלא קאמרי התוס' דיש ישראל שרוצה ללמד, משמע דאז עובר, כיון דגם הישראל השני מוזהר לא להכשילו, ומכאן משמע לכאורה דכה"ג אינו עובר, אלא דיתכן דכונת דבריהם דיוכל לקנות אצל מי שלא יודע שהלוקח חושב לאוכלם כאן, אמנם במקנה כאן רוצה ליישב דרש"י יסבור דאם צריך שמישהו יתן לו הכוס יין ואינו תלוי אם ההוא יעבור עבירה או לא העיקר דצריך עוד מישהו כבר עובר בלפני עור, ורק באופן דהנזיר עצמו יוכל לקחת אז הוא דאינו עובר.
[ובעצם ראית המשנל"מ יש אולי לדחות, דהתוס' לא ניחא להו לאוקים דמיירי דיש ישראל שרוצה ללמדו אע"פ שאסור ללמד תורה לגוי, לכן נקטו דיש עכו"ם שרוצה ללמדו, אבל יתכן דה"ה דאם יש ישראל שמוכן לעבור עבירה וללמדו כבר מותר לכל אחד ללמדו].
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |