שיירי קרבן/שבת/ב/א

שיירי קרבן שבת ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במה מדליקין. וכתיב והנותר וכו'. וקשה הא תו ל"ל וי"ל דתוס' כתבו וא"ת אי בקר שני דוקא ואינו יכול לשורפו במוצאי י"ט היכי מוכח דאין שריפת קדשי' דוחה י"ט דהא בליל מוצאי י"ט נמי אסור לשורפו אלא דגזירת הכתוב הוא לשרפו בבקר שני וי"ל כיון דאסור לשרפו בבקר ראשון שפיר ילפינן דאין שריפת קדשים דוחין י"ט והא דאסור לשרפו בליל מוצאי י"ט אין תימא שכן מצינו בשלמים שאין נאכל לאור שלישי ואפ"ה אין נשרפין עד היום כדדריש ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו ע"כ לפ"ז צריך קרא דוהנותר ללמד שאין שורפין קדשים בי"ט וכתירוץ תוס':

מפני חמותה ומפני כלתה. ובנדה בבבלי אמרינן מפני סרך בתה שמעינן דבתה לאו דוקא אלא נקט הני דשכיחי עמה וא"כ אפילו לית לה אחת מכל אלו אסורה וכ"כ הש"ך:

טמאה בין לביתה בין לטהרות. וא"ת בחגיגה פ"ב אהא דתנן טבל לחולין והוחזק לחולין פריך הש"ס וחולין בעי כוונה בתמיה ומאי קושיא הא לר"ח אף חולין דהיינו ביתה צריך כוונה וי"ל דסתמא דש"ס כרב ס"ל וזה סייעתא לדברי הרמב"ם בפ"ק דמקואות שפסק כרב נגד ר' יוחנן:

לא עמד ב"ד וביטל. כתב במשנה למלך פי"א מהלכות תרומות דעת תוס' הנאה של כילוי אסור מן התורה לזרי' ודעת רבינו דמדרבנן הוא וכו' וכן האי דלעיל וטובל הישראל בשמן של תרומה מעיקרא הותר משום סכנה ושוב לא נאסר אך אם היה איסורו מן התורה הוא תימא איך לא חזר לאיסורו ע"כ ותימא לתמיהתו הרי שדה שנטייבה בשביעית נמי עברה התקנה ומדאורייתא אסורה ואפ"ה לא ביטלו ולא חזר לאיסורו וכן מפורש בירוש' דשביעית דאורייתא איירי ומשום חיי נפש התירו איסור דאורייתא:

וכולה מן הדין. כתב הר"א במס' תרומות פי"א ובלא מן הדין פי' ובלא"ה נמי אין להתיר להשמש לפי שהשמש מבזה בקדושתו שעושה נגדו מלאכה בזויה וקשה כיון דבטיל קדושתיה וגם מותר לישראל להשתמש בו ודאי אזדא ליה קדושתי' ומותר להשתמש נגדו מה שרוצה לכן פירושי שבקונט' עיקר:

אין מחייבין למצותו. כתב הר"א שם בתרומות אין מחייבין לכבותו גרסינן כההיא דלעיל כהן שעשה חשבון וכו' אבל להדליק לכתחלה ע"י היתר בשביל ישראל לבדו לא תני וקשה מאי ראיה מהתם שלא הוסיף בו חולין ולכך אסור ותו לפי דבריו ה"ל לאתויי מתני' אלא ודאי שאין צורך להגהתו וכמ"ש בקונטרס:

פירשה ר"ח דכפר תחמין וכו'. לא נתבאר במאי פירשה ונ"ל דלעיל אמרי' טעם דאין מדליקין בשמן שרפה לפי שאין שורפין קדשים בי"ט ובבבלי אמרינן עוד טעמא אחרינא שמתוך שמצוה עליו לבערו גזרינן שמא יטה ונ"מ בין שני הטעמים שמן שרפה שנתן לתוכו שמן חולין למ"ד לפי שאין שורפין קדשים בי"ט אפי' על ידי תערובות אסור דהא מ"מ הקדשים נשרפים ואי אמרינן מתוך שמצוה וכו' כיון שכבר נתבטל בחולין תו לא חש לבערו דכי גזרו רבנן בעיניה אבל ע"י תערובות לא כי היכא דלא גזרו בחלב מהותך וקרבי דגים ע"י תערובות כדקאמר רב ברונא משמיה דרב בבבלי בפירקין ולכן מינה אותו רב לחכם לפי שאמר כשמעתתיה והירושלמי לא ביאר במה פירשה דמסיק בסמוך דלרב אפי' חלב מהותך בעיניה שריא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף