שיירי קרבן/סנהדרין/ז/י

שיירי קרבן סנהדרין ז י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנשאל בהם באזהרה. עי' בקונט' ותו' כתב בד"ה והנשאל כו' פ"ה באזהרה דאל תפנו ואזהרה דמכשפים גופייהו מלא ימצא בך וקשה אי אל תפנו אזהרה לנשאל א"כ יהא בו כרת דכתיב פ' קדושים והנפש אשר תפנה וגו' והכרתי אותה ע"ש ואי משום הא ל"ק די"ל התם כתיב לזנות אחריהם היינו שעושה אותה ע"א אבל הדין עם תו' דאזהרת השואל מלא ימצא בך ואזהרת בעל אוב מאל תפנו כמפורש בגמרא ובספרי וכ"כ רש"י פ' קדושים אל תפנו אזהרה לבעל אוב וידעוני. גם בגמ' פי' בד"ה הואיל ושניהן בלאו אחד נאמרו בלאו דאל תפנו אל האובות ואל הידעונים. וראיתי שכבר הרגיש בזה המהרש"א:

כרת מניין ת"ל כי מזרעו כו'. מדלא מייתי קרא דונכרתו הנפשות דמוקדם בתורה וכדמיית ליה בכל העריות לעיל בפרקין ש"מ דסובר דלא קאי אמולך כמ"ש לעיל בד"ה אזהרה כו'. ודלא כמ"ש תו' דזהו כרת שלישי דע"א אלא עיקר כפירש"י שם (אך מ"ש רש"י דף ס"ד בד"ה שלשה כריתות כו' ונתתי את פני וגו'. הוא ט"ס דהך קרא באוב וידעוני כתיב ולא במולך הלכך ל"ג ליה ומן התימא שלא הרגישו בזה המפרשים) ועמ"ש לקמן בסמוך בד"ה ואחד כו':

ומזרעך לא תתן יכול אפילו מסר כו'. בבבלי דף ס"ד כתב רש"י ול"ג ברישא דברייתא ומזרעך לא תתן דתו לא יכול למיתני יכול העביר ולא מסר דהאי לא תתן מסירה משמע אלא ה"ג יכול העביר ולא מסר חייב דכתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש דלא כתיב מסירה ת"ל לא תתן להעביר פירש לך הכתוב על העברה שאינה אלא דרך נתינה. לא תתן להעביר משמע ליה לתנא נתינה הבאה כו' כמ"ש בקונטרס. משמע דל"ג בברייתא מסר ולא העביר יכול יהא חייב דמקרא לא ימצא וגו' שמעינן דבעי העברה ואין לומר דגרם ליה וה"ק יכול יהא חייב על המסירה לחוד ועל ההעברה לחוד ת"ל לא תתן להעביר דבעיא תרווייהו דא"כ מאי קאמר מסר ולא העביר יכול יהא חייב הל"ל ועדיין אני אומר על ההעברה לחוד ועל המסירה לחוד חייב ומה לו לתנא להפך הענין אלא ודאי כדאמרן דל"ג ליה וכן משמע לשונו שכתב לא תתן להעביר פירש לך כו' ואי גרס לו הל"ל לא תתן פירש כו'. אך קשה לפ"ז ה"ל להגיה הרישא יכול העביר ולא מסר כו' וכגירסת הירושלמי. וגירסת הת"כ פרשת קדושים בענין אחר ע"ש בק"א ואין להאריך:

לעולם אינו חייב עד שימסרנו לכומרים ויטלנו ויעבירנו. עיין בקונטרס והוא מפירש"י אבל הרמב"ם פ"ז כתב והכהנים נותנין הבן לאביו אחר המסירה והאב הוא שמעביר בנו על האש ע"כ. ולשון הש"ס ירושלמי דקאמר ויטלנו משמע כדבריו דלפירש"י הל"ל עד שימסרנו לכומרים להעבירו. אבל הבבלי משמע כפירש"י דקאמר אהא דא"ר ינאי עד שימסרנו למשרת ע"א תנ"ה יכול כו' לא תתן להעביר דמשמע נתינה הבאה לכלל העברה וכפירש"י שם וזו היא סייעתא לר' ינאי לפירש"י דכשמוסרו לכומרים ודאי יבא להעברה שזהו עבודתם ולא יתעצלו ויחזרו בו אבל אם האב הוא המעביר אין נתינה זו מכריחו להעביר שנאמר נתינה הבאה לכלל העברה אבל לשיטת הרמב"ם אין מכאן סייעתא לר' ינאי. ודברי המהרש"א בזה אינן מחוורים וכי צריכין ראיה לפרושי קראי בדבר שתינוקות של בית רבן יודעין אותו והמחוור כמ"ש. ולשיטת הרמב"ם אפשר לומר דמפרש תנ"ה בברייתא סתמא כרשב"א כדתנן במתני' דתנא מסר והעביר שלא למולך יכול יהא חייב כו' והיינו כרשב"א:

אחד המולך ואחד שאר ע"א. עיין בקונטרס וכן פירש"י. והמהרש"א כתב דף ס"ד ע"ב בתו' בד"ה למעביר כו' אבל אין זה מספיק דהא למ"ד מולך ע"ז הוא חייב במולך נמי מיתה שלא כדרכה כדתניא לעיל בברייתא ע"כ. ותימא הרי עיקר טעמא דתנא דברייתא דמחייב מולך שלא כדרכה מיתורא דכרת דמולך וכפירש"י. ואין לומר מיתורא דלאוי דמולך שמעינן שלא כדרכה ואייתר כרת דידיה דהא כל עבודות כולן יש בהן לאו שלא כדרכן כדתנן מתני' אבל המגכף כו' בל"ת ואפ"ה אין בהן לא כרת ולא מיתה א"ו מיתורא דכרת ומיתה דמולך ילפינן שלא כדרכה חייב. והא דכתב רש"י מאיכה יעבדו שאינו אלא לאו שמעינן בכדרכה בכל העבודות מיתה היינו כיון דכללן בלאו אחד ש"מ כל שכדרכה שוין וכיון דמוקמינן כרת אחד לכדרכה תו לא צריך קרא למולך כדרכה. ומש"ע שם ועוד לשיטת תו' דשלשה כריתות כתיבי במולך מוקמינן נמי לשלא כדרכה במולך כיון דכתיב במולך והוי נמי ע"א ע"כ. גם זה תימא אפילו למ"ד מולך לאו ע"א נימא כיון דחייבה תורה על חוק זה בכדרכה חייבין עליו אף שלא כדרכה כיון דכתיב במולך וק"ו הוא השתא למ"ד ע"א היא דגלי לן קרא זובח דוקא הוא דחייב מיתה שלא כדרכה אבל שאר עבודות לא אפ"ה ה"א דחייב אמולך שלא כדרכה כיון דכחיב במולך כ"ש אי חוק הוא דלא גלי לן קרא בהיפך פשיטא שיש לחייב בשלא כדרכה וצ"ע. ותו' כ' שם בד"ה למעביר כו' וי"ל דלא הוה מוקמינן ליה לע"א כיון דגבי מולך כתיב אי לאו דאשכחן קרא אחרים למולך ע"כ. וקשה א"כ לישני איצטרך כרת למולך כדרכה ואי לאו קרא אחריני ה"א דקא אמולך כדרכה כיון דכתיב גביה וי"ל כיון דבמיתה כל עבודות כדרכה שוין סברא דכרת נמי קאי על כל העבודות אבל שלא כדרכה שאין כל העבודות שוין במיתה איצטרך קרא אחרינא וכ"ת הא כל עבודות שחייבין עליהן מיתה שלא כדרכה איכא למשמע מחד קרא וי"ל דוקא שאר עבודות דכתיב וילך ויעבוד דמיניה שמעינן דחייב מיתה אשאר עבודות ולפי שכללן הכתוב י"ל דשוין בכרת אבל מיתה דעבודת פנים ועבודת מולך שלא כדרכה לא נכללו מעולם לכך צריך תרי קראי. ונראה סברת תו' בקושייתם כיון דשוין במיתה שלא כדרכה דמיתת מולך נמי אשלא כדרכה דלכדרכה לא צריך קרא דמוילך ויעבוד נפקא סד"א שיש לכללן בכרת ותירצו שלא כדרכה לא נכללו צריך תרי קראי וכו':

אינו חייב אלא למולך בלבד. עיין בקונטרס. וא"ת א"כ ל"ל למולך דדרשינן מיניה שלא למולך לא כדתניא בברייתא בסמוך תיפוק ליה כולא קרא מיותר וי"ל קרא איצטרך למעט אפי' מלאו שלא כדרכה והאי ומזרעך וגו' אינו אלא לאו. ואפילו לשיטת תו' דונכרתו הנפשות עליה קאי מ"מ הך קרא אינו אלא לאו כתב הכ"מ פ"ו הרמב"ם פוסק כראב"ש דסתם מתני' כוותיה כדאמרינן בגמרא דף ס"ד ע"ש. ותימא הא בבבלי שם אמר אביי ראב"ש ור"ת בן אנטיגנוס אמרו דבר אחד כוי ע"ש וקיי"ל כל כה"ג שיטה היא ולית הלכתא כחד מינייהו. ואף שיש מן הפוסקים היכא דאמרינן כולהו סבירא להו לאו שיטה הוא וכמ"ש בעה"מ פ"ק דסוכה מ"מ היכא דאמר אמרו דבר אחד שיטה היא ולית הלכתא כוותיה. ואפילו רבא דפליג אאביי וקאמר מולך עראי איכא בינייהו לא פליג אלא אמאי דאמר אביי אמרו דבר אחד דמשמע דשוין בדינייהו כמ"ש בס' מלחמות פ"ק דסוכה בשם הרשב"ם ואמר שאינו כן אלא חלוקין במוליך עראי מ"מ לא פליג עליה בהא דלית הלכתא כוותייהו. וכ"ש לפמ"ש הרמב"ן שם אפי' היכא שאינן שוין בדיניהן שיטה מיקרי. (ומ"ש גיסי הגאון מהרח"י זצ"ל בקונטרסו שנעלם מהרשב"א בתשובותיו סי' תל"א דברי הרי"ף והרמב"ן פ"ק דסוכה ע"ש אינו מוכרח שכוונתו לדעת בעה"מ דסובר כל היכא שאינן שוין בדיניהן לאו שיטה היא) וכן היא דעת הרמב"ם שם שסובר כהרי"ף רבו וצ"ע:

והכרתי כו' לרבות שאר ע"א בהיכרת. וקשה למאן קאמר לה אי לראב"ש הא אמר אינו חייב אלא אמולך בלבד ואי לרבנן ל"ל קרא יתירא תיפוק ליה מקרא קמא שמעינן דהא סברי מולך ע"א וכמ"ש בקונטרס. וכ"ת לרבות כרת בשאר ע"א בכל עבודה כדרכה שהן בכרת דלא שמעינן אלא מהך קרא כדאמרינן בבבלי שלשה כריתות בע"א למה אחת כדרכה כו'. מ"מ קשיא הא דמסיים בה עונש מניין כו' הלא עונש זה במולך קאי ומנ"ל לאוקמי בשאר ע"א ועוד עונש דשאר ע"א מפורש והוצאת כו' ועונש שלא כדרכה מפורש זובח לאלהים יחרם ונראה היינו דקאמר ר' נסה לקמן לרבות שאר ע"א למעביר אבות ואמהות ואהא פריך שפיר עוגש מנין דעונש דמולך איכא לאוקמי בבנים ובנות וקאמר הא נמי מיהת העברה היא וכיון שכן ילפינן עונשא דידיה מעונש דכתיב במולך. אך תימא הא בהך קרא מפורש אשר יתן מזרעו הרי דקפיד קרא איוצא יריכו דוקא. ורש"י כתב פרשת קדושים לזנות אחרי המולך לרבות שאר ע"ז שעבדה בכך ואפילו אין זו עבודתה ע"כ וקשה מכדי דרשה זו למאן אמרה לת"ק דראב"ש דאמר מולך ע"א היא ולדידיה לא צריך קרא לכך כמ"ש. וראיתי שהרמב"ן נתעורר על כך. אלא הא דקשיא ליה אפירש"י פרשת אחרי שכתב שם מולך ע"א ששמה מולך ולית הלכתא כוותיה שמשנתינו כמ"ד מולך לאו ע"א ע"ש כבר כתבתי בסמוך בד"ה אינו כו' דהלכתא כמ"ד מולך ע"א כדעת רש"י ע"ש. והרא"ם פרשת קדושים האריך מאוד ליישב דעת רש"י ודבריו אינן מבוררים והרבה יש לתמוה עליהם בפרט מ"ש ובאמרו אשר יתן מזרעו למולך מות יומת כאלו אמר אשר יזבח כו' מות יומת ואין כאן אזהרת בנו כלל ע"כ תימא וכי לזה צריכין קרא הלא מפורש עונש עבודות מזבח ומקטר כו' שלא כדרכה דכתיב זובח לאלהים יחרם ומ"ש עוד אזהרת ומזרעך לא תתן להעביר למולך קאי אעבודת פנים שלא כדרכה דאל"כ עונש שמענו אזהרה מנין ע"כ. תימא הא אזהרה שלא כדרכה מלא תעבדם שמעינן כמ"ש לעיל בד"ה אזהרה כו' או מולא יזבחו כמ"ש תו' דף ס"א בד"ה מנין כו'. גם מ"ש וזהו מה ששנו בת"כ בהדיא והכרתי לרבות שאר ע"ז בהכרת. דמשמע שאין ההעברה שלא כדרכה אלא בשאר ע"א כו' וליכא למימר דת"כ אליבא דמ"ד מולך לאו ע"א כו' ע"ש. תימא הרי בסוגיין לקמן מבואר שת"כ אליבא דראב"ש נאמר וצ"ע ואין להאריך:

דאיתפילגון טבח ולא מכר כו'. עיין בקונטרס. וקשה איפכא אית לן למימר חזקיה דאמר חייב דלא בעינן תרווייהו (כמ"ש רש"י ב"ק דף ע"ז ע"ב) א"כ ה"נ לא בעינן תרווייהו ואפילו מסר ולא העביר או העביר ולא מסר חייב לר' יוחנן דאמר פטור דבעינן תרווייהו ה"נ פטור וי"ל התם דכתיב או לכך לא בעינן תרווייהו אבל הכא דלא כתיב או ודאי יש לנו לומר דבעינן מסירה והעברה אך עדיין קשה מאי פריך נאמר ר' יוחנן דסובר התם דבעינן תרווייהו אע"ג דכתיב או כ"ש דסובר דהכא במולך בעינן תרווייהו אלא התם דאי אפשר לומר דבעינן תרווייהו דכתיב או אמרינן מיהת בעינן שיהא ראוי למסור וי"ל:

לרבות שאר ע"א כו'. בקונטרס הגהתי והוא מוכרח. דלד"ה ל"צ קרא יתירא לשאר ע"א לבנים ולבנות כמ"ש בסמוך בד"ה והכרתי כו'. גם בברייתא בסמוך אין לגרוס אחד המולך. דודאי מולך פטור באבות ואמהות דהא כתיב כי מזרעו נתן למולך וכתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש. ופירש"י פרשת שופטים היא עבודת המולך ע"ש. ובת"כ פרשת קדושים גרסינן כי מזרעו נתן למולך מה ת"ל לפי שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין ת"ל כי מזרעו נתן למולך אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל בתתו מזרעו למולך כל זרע שיש לו עיין ברא"ם וק"א. וכ"ה בבבלי בסוגיין. וקשה בנו ובתו ל"ל לכתוב לא ימצא בך מעביר מזרעו באש ותו לא צריך למכתב הכא זרעו יתירא ועוד לפמ"ש תו' יבמות דף כ"ב ע"ב בד"ה בן אין לו עיין עליו סתם אח ובן הוי אפילו ממזר כו' ע"ש. ל"ל קרא יתירא בתתו מזרעו למולך תיפוק ליה מדכתיב בנו שמעינן אפי' ממזר וא"ל סלקת דעתך אמינא בן ממזר הוא דחייב עליו סקילה אבל בן בנו ממזר לא לכך כתיב קרא יתירא ביבום משמע דלא צריך קרא יתירא דמהיכא תיתי לחלק וצ"ע:

בשאין עבודתה לכך כו' עי' בקונט'. הוכרחתי לפרש כולה סוגיא לראב"ש מדמסיק ראב"ש בשיטת ר"ש אביו קאי גם מהא דקאמר והוה חדי בה ר"ז סבר מימר בשיטת ר"ה איתאמרת ועל דראב"ש איתאמרת ש"מ דר' הילא לראב"ש אמר למילתיה. אך ק' הא דתניא לעיל יכול אפי' מסר והעביר שלא למולך. יהא חייב ת"ל ומזרעך לא תתן כו'. אמאו תרמייא הא לר' הילא לכ"ע חייב אפי' שלא למולך וצ"ע:

א"ל ולהדא צורכת. תימא צריך וצריך הרי טעמא רבא בעי למה יהא חייב שתים אי משום דכתיב כרת בפני עצמו לשלא כדרכה אם כן בכל שלא כדרכה נחייב שתים וקשיא ליתני ל"ז כריתות ועוד כיון דשאר עבודה שלא כדרכה אינו חייב עליה כלום א"כ איצטרך קרא לחייב אמולך שלא כדרכה וכ"ת לרבנן קאמר דלדידהו שני כריתות לשלא כדרכה אתיין. דגם לרבנן איצטריך תרי קראי לאסור אבות ואמהות אע"ג דהוי שלא כדרכה. ומכרת קמא לא שמעינן אלא בנים ובנות בשאר ע"ז אע"ג דה"ל שלא כדרכה כיון דהוא עבודת מולך אבל אבות ואמהות ה"א לא עדיף משאר עבודות שלא כדרכה דאינן אלא בל"ת כדתנן לכך איצטרך קרא לאשמועינן שיש בו כרת וצ"ע:

מפני שנכללו כולם בלאו אחד. בסוגיין פירש"י שהלאוין מחלקין לחטאת דכתיב אשר לא תעשנה דהיינו דברים שהו בל"ת וסמיך ליה או הודע אליו חטאתו אלאוין קיימי כו' ולא נקט הואיל ושניהם בכרת אחד נאמרו משום דחלוק חטאות אינו תלוי בחילוק כריתות דהא מפטם וסך בכרת אחד נאמרו אפ"ה חייב עליהן שתים הואיל ובשני לאוין נאמרו ע"ש. משמע אפי' נאמרו בשני כריתות אין בהם אלא חטאת אחת והא ודאי ליתא דמהא דכתיב אשר לא תעשינה כו' ליכא למשמע מיניה פטורא אלא דבעינן שיהא בלא תעשה לאפוקי פסח ומילה אבל שיהא חלוק בלאו לא נשמע מיניה כלל. ותדע דצריכין אחותו יתירא לחייב אמפטם וסך שתים אף שחלוקין בחטאות כמפורש ריש פ"ג דמכות וכ"כ רש"י לעיל דף נ"ד ע"א ע"ש וצ"ע:

שהוא בלא תעשה כו'. כתב תו' כריתות דף ג' ע"ב בד"ה הואיל ואין בה מעשה תימא לעיל אמר תנא ג' כריתות לסיומינהו לכריתות אלמא אע"ג דלית בהו חיוב חטאת ה"נ ליתני ידעוני דכרת מיהו אית ביה ע"כ. ואין לומר לכך לא תניי ליה דלא נטעי לומר דחייבין עליו חטאת הל"ל חוץ מן הידעוני שאין בו מעשה כדתנן חוץ מן המטמא מקדש כו'. וניחא בזה דלא קשיא להו לר' יוחנן דאמר לפי שנכללו בלאו אחד ליתני ידעוני לסיומינהו לכריתות דהא לא מצי למיתני חוץ שהרי חייבין עליו חטאת. לפ"ז י"ל קושית תו' דרב דמשני לסיומינהו לכריתות ליה ליה דריש לקיש וס"ל כר' יוחנן ור"ל מוקי למיתני' דכריתות כר' יוחנן דאתיא כר' ישמעאל ובמגדף ס"ל כר"ע:

קרייא מסייעא למ"ד אוב זה המעלה בזכורו. וקשה הא הנך ברייתות לא פליגי באוב אלא בדורש אל המתים מה הוא כמפורש בסמוך וכ"ה בספרי. מיהו בבבלי בסוגיין גרסינן בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגלגולת. ונראה הירושלמי סובר ודורש אל המתים בא לפרושי הא דאוב וידעוני אסור היינו כשהוא דורש אל המתים וזה שמעלה בזכורו אי נשאל בגלגולת וקאמר ר"ה מקרא מוכח מעלה בזכורו זהו אוב דמפרש מעלה בזכורו היינו שהשואל לדרוש אומר לו שם המת שיעלה. (ואנקלוס שתירגם אוב וידעוני בידין וזכורו מפרש ידעוני לשון ידיעה שמודיע מי הוא שיעלה) והיינו דמסייע מקרא שאוב הוא המעלה בזכורו וקאמר מה את ש"מ אין ראיה ממקרא זה ופירש ר' מנא למה ליכא למשמע מיניה מידי משום די"ל שהיא היתה יודעת דברים בענין הכישוף גם הבבלי יש לפרש כן והא דקאמר שואל אוב היינו דורש אל המתים ה"פ אי כדקאמרת דורש ל"ל אלא הכי הל"ל שואל אוב וידעוני ואל המתים ומשני איצטרך ודורש לרבות המרעיב עצמו כו' ועי' ברמב"ם פ"ו מה' עכו"ם ואין להאריך:

מפני שהן מקטירין לשדים. בבבלי בסוגיין פריך מקטר לשד עובד ע"א הוא אלא במקטר לחבר. ופירש"י אינו מקטר לשם אלהות אלא מקטר לחבר שדים ע"כ וקשה לוקמי במקטר למת שיגיד לו עתידות כמ"ש הר"ב בפי' המשנה ואפשר כיון שאינו מגיד לו עד אחר ההקטרה אין זה מעשה וכדפירש"י בידעוני ועי' ברמב"ם פ"ו מה' עכו"ם ובלח"מ שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף